newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הפרקליטות הצבאית מציגה: ירי בראש חפה מפשע בהתאם לפקודות

סא"ל שחר ספדה מספר שנהגו ירה בזורק אבנים נמלט. אפילו אם זה נכון, איך זה מצדיק את העובדה שהרג עוברת אורח שלא איימה עליו?

מאת:

23 ינואר 2013. אל-ערוב. לובנה אל-חנש, 21, סטודנטית למדע המדינה מבית לחם, הגיעה לבקר את קרובת משפחתה סועאד אל-חנש במכללה בכפר אל-ערוב. בתום הביקור, בשעת צהריים, השתיים הלכו לכיוון שער המכללה הקרוב לכביש 60 כדי למצוא מונית שתחזיר את לובנה לביתה.

באותו זמן נוסע באזור סגן מפקד הגזרה, סא"ל שחר ספדה. לטענתו מישהו זרק לעבר רכבו אבן ובקבוק תבערה. ספדה מורה לנהג שלו לבצע פניית פרסה, והשניים יורדים מהרכב. ספדה דולק אחרי נערים שהיו באזור כשהוא יורה באוויר, בעוד הנהג נשאר ליד הרכב ויורה מספר קליעים מנשק ה-M16, לטענתו לכיוון אחד הנערים הבורחים.

אחד מהקליעים פוגע בידה של סועאד. קליע אחר פוגע בראשה של לובנה והורג אותה. שתיהן עמדו במרחק של כ-100 מטר ממנו, אך לטענתו הוא לא ראה אותן. מדובר צה"ל נמסר אז כי הכוח "פתח באש לכיוון מקור האבנים משום שחש בסכנה". בכביש או באזור לא נראו עדויות לזריקת אבנים. לטענת צה"ל, באזור נמצאה שקית שהכילה בקבוקי תבערה, אולם מעולם לא ניתנה לכך עדות.

> צפו: הפרקליטות מלמדת חיילים איך לירות במפגינים בלי להיענש

סא"ל שחר ספדה (צילום: גיא בוטביה)

סא"ל שחר ספדה (צילום: גיא בוטביה)

הירי באל-חנש הגיעה בסופו של שבוע דמים בו בנוסף חיילי צה"ל הרגו גם את הנערים סאלח עמארין וסמיר עוואד אשר חקירות הריגתם נמשכת עד היום.

התיק נסגר, כרגיל אין אשמים

לאחר שבעה עשר חודשים של חקירה (ועתירה של המשפחה לבג"צ בדרישה לסיומה) הודיע בשבוע שעבר צה"ל כי תיק החקירה ייסגר ללא אשמים מכיוון שהירי בוצע בהתאם לפקודות. לטענת הפרקליטות "כללי הפתיחה באש מאפשרים לפתוח באש לעבר מחבלים מיד לאחר תקיפה". הומלץ כי ספדה יינזף מכיוון ש"התרשל בהעברת תדריכים מסודרים לחייליו אודות הכללים המחייבים בצבא ביחס לפתיחה באש".

שוב אותה פרקטיקה מקובלת: חפות מפשע נהרגות בידי המשטר הצבאי בגדה, "החקירה" ממתינה עד יעבור זעם וסופה לטייח עוד אחד מעשרות מקרי הרג של צעירים וצעירות פלסטיניות כל שנה. ושוב, כחלק מאותה פרקטיקה, מסקנות החקירה רצופות שקרים. ואיך לא יהיו כאלה מול המציאות המחרידה בה אישה צעירה נורית בראשה כשהיא מתהלכת בכפר והקביעה כי אף אחד לא אשם בכך מכיוון שהירי היה חוקי, ומול של עשרות מקרי הרג שלא מגיעים אפילו לבית משפט?

> צה"ל, שקרים ווידיאוטייפ: כרוניקת ביתוניא

כנראה שהקביעה לחוקיות הירי לא היתה משנה בכל מקרה והאלוף הטרי רוני נומה יכול להעיד על כך. שלשום פורסם כי שש שנים לאחר שנומה פקד להרוג פלסטיני בדם קר בניגוד לפקודות  וגם שיקר בנוגע לזה, אביחי מנדלבליט (אז הפקרליט הצבאי הראשי והיום מזכיר הממשלה ונחקר טרי באזהרה) הורה לסגור את התיק נגדו. עם זאת יש עניין בלהראות כי במקרה הזה, כמו באחרים, בכל זאת בוצע הירי בניגוד לפקודות. זאת ממכיוון שטענת הירי בהתאם הפקודות הכתובות והפומביות מקלה מאד על מאמצי הטיוח של החקירות לעומת הידרשות להסברים בדבר חוסר האישום,  בדומה במקרה של נומה, שאף לאדם הלא מתעניין ולא מתמצא נראים בלתי סבירים. לכן נתייחס לכך בפסקאות הבאות.

הפרקליטות הצבאית משקרת

הטענה המציגה את הנערים כמחבלים היא שערורייתית. אין שום סימן לכך שהנער הבודד, שלטענת הנהג הצרורות כוונו אליו, היה בין זורקי האבנים (אם היו כאלה), או שפשוט ניסה לברוח מהאזור אחרי שספדה החל לרוץ ולירות באוויר. גם אם הופללו הנערים כמחבלים, לפי פקודה 23 להוראות הפתיחה האש בשטחים הכבושים הנהג היה צריך לחדול מירי מרגע שפסק הצורך לכך, קרי במקרה מרגע שמתברר שברשות הנערים לא היו בקבוקי תבערה בדיוק כמו במקרה הזה.

גם אם הטענה להמצאות בקבוקי תבערה נכונה, ושוב, אין שום עדות לכך למרות שסביר שהיו צריכים להיות סימנים על הכביש, ירי על מנת להרוג מותר לפי הפקודות רק במקרה של סכנת חיים. הנהג וספדה לא היו בסכנת חיים מרגע שירדו מהרכב, אלא אם כן גב של נערים הנסים על נפשם מפני חמושים המפזרים צרורות לכל עבר מהווה סכנה שכזאת. דבר שבכל מקרה מנוגד לפקודות, היות והיו צריכים לסגור ולאבטח את הכביש במקרה של זריקות בקבוקי תבערה.

אבל אפילו אם הירי היה מתברר כמוצדק – לובנה אל-חנש בכלל לא עמדה במקום ממנו נזרקו לכאורה בקבוקי תבערה או אבנים. יתרה מכך, עצם הטענה של החייל כי לא ראה את אל-חנש לפני שירה בראשה מלמדת על כך שהירי היה לא חוקי כי ירי על מנת להרוג יש לבצע רק לעבר מקור הסכנה שזוהה. טענת היורה לפיה לא ראה את אל-חנש חייבת להיחקר לעומק, לאור העובדה שקו הירי גם מוכיח כי אל-חנש לא הייתה מוסתרת מהחייל, ומדובר בארוע שקרה בצהרי היום. הפגיעה גם בסועאד אל-חנש, שצעדה לצידה של לובנה, מראה כי לא מדובר בירי ספורדי בשוגג אלא בלפחות שני קליעים שסביר להניח כי נורו בין כוונות.

ירי כזה הוא לכל הפחות בבחינת אדישות נפשעת לחיי אישה וצריך להוביל לאישום בהריגה ואולי אפילו רצח. בהעדר תיעוד נדיר ופומבי דוגמת זה של הרצח לכאורה בביתוניא, חקירות מצ"ח אינן חייבות בהסברים ומתנהלות ללא פיקוח אמיתי, וכמו בעשרות מקרים נוספים נסגרת ללא אישום למרות אחריות פלילית ברורה. כל עוד האחראים על ההרג ימשיכו לחקור את עצמם זו תמשיך להיות התוצאה של החקירות הללו וזו בדיוק מטרתן. 

למרות שחשיפת השקרים ואי-הצדק במקרי ההרג הרבים של פלסטינים היא כמעט משימה חסרת תוחלת, יש לקוות כי בעתיד התיעוד יוכל להביא להפללה, לא רק של אלה שעסקו בהרג כי אם גם של כל מנגנון הפרקליטים והחוקרים שדאגו לתת לו לחסינות וכך אפשרו לו להימשך באין מפריע.

נ.ב. סא"ל ספדה, אגב, מוכר היטב לפעילי שמאל באזור, והוא נחשב לאלים אפילו יחסית לאלימות המקובלת באזור. כאן אפשר לראותו פוקד על חייליו  לגרש בניגוד לחוק רועים פלסטינים ופעילים שמנסים ללוות אותם בשל האלימות שהם סופגים מהמתנחלים מהשטחים הקרובים להתנחלות עתניאל.

זמן קצר לאחר הירי ספדה קודם וכיום הוא מפקד על גדוד בחטיבת כפיר. בכתבה ששודרה לאחרונה בערוץ 2 ועסקה באימון החטיבה (ונועדה לטשטש את העובדה שהיעוד הראשי של החטיבה הוא אכיפת המשטר הצבאי בגדה) ספדה הצהיר ש"אנחנו מפלצת". לא ברור אם התכוון "אנחנו" במובן של "אני" או של החטיבה כולה, אבל קרוב לודאי זה המשפט היחיד שיצא לו מהפה ששנינו נסכים עליו.

באנר 47 שנות כיבוש לתוך פוסט

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf