השנה שהיתה ב"שיחה מקומית": הכתבות הנקראות ביותר ב-2019
התמונה המלאה שמאחורי הסערות התקשורתיות; חדשנות בחינוך ומקורות השראה לצד ביקורת חריפה; התחקיר שמצא כי למוצא ולצבע העור יש השפעה מכריעה על הסיכוי של חשוד למות מאש המשטרה; פרשנויות פוליטיות; ביקורת תקשורת; וביקור מרגש אחד במוקטעה. אלה הכתבות שאהבתם השנה
1. בית הספר ששבר את מערכת השעות
בית הספר בן גוריון בגבעתיים הרכיב מערכת שעות חדשה שמטרתה לתמוך בהתפתחות הילדים. היישומים ששובצו בה שברו את סידור המרחב והזמן ביחידות קבועות של "שיעור-כיתה", והאחריות להכנסת תוכן לצורה החדשה הוטלה על המורים. היוזמה, שאותה ליווה כתב "שיחה מקומית" גיל גרטל, תוארה בכתבה שהכי עניינה אתכם השנה, ובכתבות נוספות שנכנסו גם הן לרשימת הנקראות ביותר.
2. החיילת לא הותקפה, המרצה לא נזפה
ה"תקרית" בין המרצה קרולה הילפריך לבין סטודנטית במדים באוניברסיטה העברית עוררה סערה בתחילת השנה. האמת מאחוריה, כפי שנחשפה ב"שיחה מקומית" ואף עלתה מתחקיר פנימי שבוצע באוניברסיטה, היתה מסוג ההר שהוליד עכבר.
סערה נוספת התעוררה לקראת הבחירות בספטמבר, לאחר שמפלגת העבודה החליטה לשבץ את הפעילה החברתית כרמן אלמקייס במקום העשירי ברשימתה לכנסת. אורלי נוי כתבה על הצונאמי העכור ששטף את הרשתות החברתיות בעקבות השיבוץ – תזכורת לעומק הגזענות שרובצת עדיין בזרמים התת-קרקעיים של חלקים בשמאל הלבן.
4. בחמש שנים: 14 אזרחים נהרגו מירי משטרתי, אפס כתבי אישום
בעקבות מותו של יהודה ביאדגה, כתב "שיחה מקומית" אורן זיו בדק ומצא כי בשניים מ-14 מקרים של ירי משטרתי לא נפתחה כלל חקירת מח"ש, 10 תיקים נסגרו ושני תיקים עדיין פתוחים. מהבדיקה עלה בבירור כי למוצא ולצבע העור יש השפעה מכריעה על הסיכוי של חשוד בפלילים למות מאש המשטרה.
5. לא מ-פ-ח-ד-ת: רותם סלע סדקה את חומת ההשתקה של נתניהו
המגישה חביבת הקהל החליטה להפסיק לשחק לפי כללי המשחק, ופירסמה סטורי שהכניס את ראש הממשלה להלם. יעל מרום כתבה על הסדק הרציני הראשון שנפער השנה בחומת הפחד שבנה כאן נתניהו בעשור האחרון.
6. היה שלום, נפתלי בנט. קיבלת אפס בהתפתחות פדגוגית
כמו שנכנס למערכת, כך יצא ממנה: שחצן, חסר ידע וניסיון, שחושב שהוא עדיין מנהל חברת היי-טק או מפקד על צוות בקרב. גיל גרטל סיכם את מורשת בנט במשרד החינוך: פספוס של כל הזדמנות לשינוי, הזניית ניהול החינוך וניצול ציני של כל מהלך להאדרת שמו.
7. גזענות ברפואה היא הרבה מעבר למטופל שקורא לרופא "ערבי מסריח"
ד"ר יסמין אבו פריחה, רופאה ערביה, חוותה לא פעם מופעי גזענות מצד מטופלים. אך הבעיה הגדולה ביותר בעיניה היא המערכת, שהפנימה את ההפרדה הגזעית בין ערבים ליהודים תוך הפרת המחויבות הבסיסית ביותר שלה לטיפול שוויוני. ואת המחיר, גם הבריאותי, משלמות קבוצות המיעוט.
8. מרצ, הגיע הזמן למהלך היסטורי – להצטרף לרשימה המשותפת
ואי אפשר לסכם את השנה בלי להתייחס לשתי מערכות הבחירות שהתקיימו בה, שבהן ראינו את מרצ מחפשת את דרכה ואת הרשימה המשותפת מחזקת את כוחה ונוכחותה בשיח הציבורי. לפני הבחירות באפריל, סמאח סלאימה הציגה בפנינו את ארבע הפמיניסטיות הערביות שרצות לכנסת. אחריהן, יעל מרום קראה לאיחוד בין מרצ למפלגות הערביות, שייצור גוש שמאל ערבי-יהודי שלא יהיה ניתן להתעלם מכוחו. לפני הבחירות בספטמבר, מירון רפופורט תהה כיצד נבלעה מרצ בתוך אהוד ברק. וביום הבחירות עצמו, יפעת סולל ביכתה את שיתוף הפעולה עם הכללים שקבע נתניהו לזירה הפוליטית.
9. רינה מצליח והטמטום הקולקטיבי הישראלי
אחרי שהותקף פיזית ברמת השרון, המשיכה מצליח להתקיף מילולית את את ח"כ אחמד טיבי באולפן "פגוש את העיתונות". אורלי נוי כתבה על האופן שבו הראיון הזה מזקק את היחס שזוכים לו נבחרי הציבור הערבים בימים אלה: הסתה, בורות וגזענות.
10. עתירה לבג"ץ נגד חוק הלאום: האנטי-ערביות פוגעת גם במזרחים
כ-50 פעילים מזרחים בולטים, בהם סמי מיכאל, פרופ' הנרייט דהאן כלב ויוסי צברי, עתרו לבג"ץ בטענה שבנוסף על הפגיעה במיעוט הערבי, החוק מדיר את ההיסטוריה והתרבות של יוצאי מדינות ערב ומחזק את אפלייתם.
11. תעשיית השקרים של "כאן" לאירוויזיון עושה רמיקס לכיבוש
גם אירוויזיון היה לנו כאן השנה. האירוע שווק בסרטון מחזמר בכיכובם של לוסי איוב ואליה גרינפלד – "ערבייה" ו"רוסי", המציגים "דו קיום" בין בקלאווה למיונז בארץ זבת חלב ודבש, למרות הכיבוש. סמאח סאלימה כתבה על הציניות הזאת, שהולידה מנת יתר של ציונות בניחוח אנטישמי.
12. מנהל גימנסיה הרצליה: חינוך לסולידריות יותר חשוב מהוראה
ניסיונות הגירוש של ילדי מהגרי העבודה עוררו מחאת תלמידים מרגשת, שלפחות את חלקה הוביל מנהל הגימנסיה זאב דגני. בראיון עם אורן זיו, שטח דגני גם את משנתו החינוכית: "הדרך הנכונה לחנך לעולם מוסרי ורגיש יותר היא דרך אקטיביסטית".
13. איכות ההוראה בסכנה כי ישראל מתייחסת להוראה כשמרטפות
התוצאות העגומות של מבחני המיצ"ב שפורסמו השנה ודו"חות בינלאומיים נוספים מראים שמצב החינוך בישראל בכי רע. גיל גרטל כתב על היחס להוראה כשמרטפות, שאינו מאפשר למורים להתפתח מקצועית ומציב את ישראל בתחתית הדירוג העולמי במדד זה, והתריע מכך שכמעט בכל פרמטר, איכות ההוראה בישראל נמוכה מהממוצע במערב ונמצאת בירידה. הוא גם מתח ביקורת חריפה על ההחלטה להתמודד עם הבעיות במבחני המיצ"ב באמצעות הוספת עוד מבחנים חיצוניים מיותרים.
14. אבו מאזן: "כשקראתי על יציאת יהודי עיראק – בכיתי"
נעמי נידם דיווחה מהמוקטעה על מפגש בין הנשיא הפלסטיני למשפחתו של יצחק בר משה, סופר ישראלי יוצא עיראק שכתב בערבית. אבו מאזן הבטיח להפיץ את ספריו של בר משה, ואמר: "פלסטינים צריכים ללמוד עברית מגיל הגן".
15. "תירה בו, תפוצץ לו את המוח": המוזיקה שכובשת את הנוער הפלסטיני בישראל
סוהא עראף כתבה על המוזיקה הפופולרית שמככבת בחתונות, באירועים ובבחירות לרשויות מקומיות בחברה הערבית, שכוללת מילים אלימות במיוחד, עידוד שימוש בנשק וכבוד לראשי ארגוני פשע. ולעתים זה גם מסתיים במוות.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן