מרצ, הגיע הזמן למהלך היסטורי - להצטרף לרשימה המשותפת
הצעתה של זנדברג לשותפות נדחתה ע"י יו"ר העבודה, שישאף לרוץ בגוש מרכז ציוני עם כחול-לבן. חבירה של מרצ למפלגות הערביות תיצור גוש שמאל ערבי-יהודי שלא ניתן יהיה להתעלם מכוחו. אם הצדדים יגלו מנהיגות וגמישות, הם עשויים לגלות שרב המשותף על המפריד
במוצאי שבת האחרון, במהלך הפגנת האופוזיציה (לכמה רגעים) במוזיאון תל אביב, כשעוד היה נראה שבנימין נתניהו עומד להקים ממשלת ימין קיצוני של סיפוח תמורת שאריות שלטון החוק, אמרה ראשת מרצ תמר זנדברג: "אין דמוקרטיה בלי שוויון. מי שחושב שניבהל בגלל שיעשו לנו 'בו' ויגידו לנו 'שמאל וערבים' לא מבין ממה שאנחנו עשויים. לא נשתף פעולה עם השתקה והדרה ולא ניתן לדמוקרטיה לפנות מקום לגזענות, למבחני נאמנות ולחוקים מפלים. כשאנחנו נאבקים ביחד – בלי פחד – אז המושחתים והגזענים מתחילים לרעוד ואנחנו מתחילים לנצח".
מי היה מאמין שכל כך מהר תיזדמן בפניה האפשרות ליישם את ההצהרות החשובות האלו. ההחלטה על פיזור הכנסת נותנת לזנדברג הזדמנות להוביל את מרצ, שכבר שנים מתנדנדת על קו אחוז החסימה, למהלך היסטורי: לבקש להצטרף לכל המפלגות הערביות במטרה להקים ביחד חזית משותפת לדמוקרטיה ושוויון, בהובלת המפלגות הערביות.
ההחלטה של שתי הרשימות הערבית רע"מ-בל"ד וחד"ש-תע"ל לתמוך במהלך של נתניהו לפיזור הכנסת הגיעה מתוך כוונה להקים מחדש את "הרשימה המשותפת". לא חלפה דקה מרגע שפורקה "המשותפת" בפברואר האחרון וכבר היה ברור לכולם שמדובר בטעות קולוסאלית, שנוצרה בגלל התנגשות של אגואים גדולים מדי שחייבים ללמוד להסתדר ביניהם לטובת המצביעים שלהם והמטרה. הביקורת שספגו מהציבור היתה קטלנית, ובאה לידי ביטוי בירידה משמעותית באחוזי ההצבעה ובייצוג הפלסטיני בכנסת. הכישלון של נתניהו בהרכבת ממשלה נתפס עכשיו כהזדמנות להחזיר עטרה ליושנה, ואולי גם את מספר המנדטים מהכנסת הקודמת.
נושא השותפות היהודית-ערבית הוא אחד הנושאים המרכזיים שמעסיקים את השמאל מאז הבחירות. בעיקר השמאל היהודי, שסופסוף נפל לו האסימון שבלי המצביעים הערבים, אין שום תקווה למהפך שלטוני. בבחירות האחרונות, מרצ זכתה ליותר מ-30,000 קולות של מצביעים פלסטינים, יותר מפי שניים מאשר בבחירות 2015, זאת לאחר שבחמשת המקומות הראשונים לכנסת הוצבו שני אזרחים ערבים – עיסאווי פריג' ועלי סלאלחה. בשבוע שעבר פרסמנו כאן כי "הפורום לשותפות יהודית-ערבית", שבו חברים בכירים במרצ, פרסם החלטה הקוראת לאיחוד פרלמנטרי בין מרצ לחד"ש-תע"ל או לחלופין להפיכת מרצ למפלגה יהודית-ערבית באופן מלא על ידי מינוי יו"ר ערבי לצד יו"ר יהודי. הם קראו להזמין ליוזמה את כל מפלגות השמאל, היהודיות והערביות. בין חברי הפורום ח"כ עיסאוי פריג', חבר הכנסת לשעבר מוסי רז, עו"ד גבי לסקי, וחבר הנהלת מרצ ניר כהן. אלון ליאל, מנכ"ל משרד החוץ לשעבר, הוא בין מקימי הפורום.
אבל למרצ אסור, בשום אופן, לנסות להפריד בין המפלגות הערביות ולחלק אותן ל"טובות" ו"רעות", ראויות ולא ראויות. אנשי מרצ צריכים להפסיק להיכנע להסתה של הימין כאילו מפלגות ערביות שרוצות שיוויון אזרחי ולאומי רוצות בהשמדת היהודים. אחרי 71 שנים הגיע הזמן להבין שאפשר לא להסכים עם החזון של בל"ד, אבל אי אפשר להגיד שמי שרוצים חיים זה לצד זה, שני לאומים, בשיוויון מלא ומוחלט, רוצים לזרוק את כל היהודים לים.
אם נמחוק את ההתעקשות הילדותית של מרצ להגיד את המילה "ציונית" בכל משפט שני כדי לא להרגיש קיצונית מידי, המרחק בין "הרשימה המשותפת" וקווי היסוד שלה שמדברים בגדול על שתי מדינות, הכרה, שיוויון לבין מרצ אינו כל כך גדול בתנאים הפוליטיים הנוכחיים. לזנדברג יש הזדמנות לעשות מהלך אמיץ ומפתיע, לפנות לרשימות הערביות ולבקש מהן ליצור יחד חזית אחת שמורכבת מכמה סיעות – בדיוק כמו ש"המשותפת" היתה בנויה ממפלגות שונות, רק עם יותר תיאום ושת"פ. מהלך כזה יוכל לצאת לפועל רק אם למרצ יהיה ברור שהיא לא תוכל להוביל את הרשימה הערבית-יהודית המשותפת מצד אחד, אבל שהיא תוכל לשמור על ערכיה הליברלים (בניכוי שנאת הדת, שהגיע הזמן להיפטר ממנה). נכון, לא תמיד השותפות יסכימו על הכל, אבל להערכתי רב המשותף על המפריד.
אתמול בלילה קראה זנדברג לאיחוד בין מרצ ומפלגת העבודה. אבל יו"ר העבודה אבי גבאי כבר אמר שהוא לא ילך עם מרצ, ואך הגיוני שינסה לאחד את "העבודה" ביחד עם "כחול לבן". אם נדבר במונחים שמשפחת זנדברג מכירה, מועדון אחד כבר הודיע שלא יחתום עם מרצ. נותר לזנדברג רק מועדון אחד, שבו היא תהיה מיעוט לא מוביל. ולפעמים תצטרך אולי לעלות מהספסל. אין ספק שמדובר באתגר לא פשוט. אבל מה שאנחנו זקוקים לו יותר מכל עכשיו זה שחקני נשמה, שמביאים קצת צניעות, ובעיקר אחדות ודבקות במטרה – להתחיל להוציא את כולנו מהפלונטר. צעד צעד. ביחד.
גם למפלגות הערביות-פלסטיניות הרעיון הזה לא יבוא באופן טבעי. זה ברור לחלוטין. לכולן ביחד וגם לכל אחת לחוד. אבל אני חושבת שגם הן מבינות היום שבלי שיתוף פעולה פוליטי אמיתי בין ערבים ויהודים – שינוי יהיה בלתי אפשרי. מול ניסיונות ההפרדה, האפרטהייד וההפרד-ומשול הפוליטי – חייבים להתחיל למצוא דרך לעבוד ביחד, להפיג את החשדנות, לבנות הסכמות שיאפשרו מהלכים פוליטיים. ואת זה אי אפשר לעשות בלי אומץ לב ומנהיגות. כמו שכתב אמיר פאח'ורי, מיד אחרי הבחירות האחרונות, הגיע הזמן שנציגי הציבור הערבי יחליטו בין שתי האפשרויות: כניסה מלאה לפוליטיקה הישראלית תוך ניסיון להגיע להישגים או יציאה שלמה ממנה והקמה של אלטרנטיבה. הציבור סימן לו שאין חצאי דרך.
בנושא הזה חשוב להציג שוב את תוצאותיו של סקר מיוחד שערכנו עם ד"ר דליה שיינדלין ופורסם כמה ימים לפני הבחירות הקודמות, רק באפריל האחרון. הסקר, שבחן את הנכונות של יהודים וערבים לשותפות פוליטית, הציג תמיכה מובהקת בשיתופי פעולה, כאשר 55-58 אחוז השיבו כי שיתוף פעולה יתרום באופן חיובי לקידום נושאים שונים (זכויות נשים, סביבה ועוד), ורק מיעוט (10-14 אחוז) חשבו ששיתוף פעולה יפגע בקידום הנושאים. בקרב ערבים הרוב התומך בשיתוף פעולה היה מובהק עוד יותר.
עוד עלה מהסקר כי כמעט מחצית הערבים, 47 אחוז, אמרו שישקלו להצביע למפלגה יהודית אם תייצג את עמדותיהם, ורק מיעוט של 19 אחוז בלבד הצהיר כי לא ישקלו להצביע לה. יותר משליש, 34 אחוז, לא יודעים. רק 16 אחוז מהשמאל היהודי אמר שישקול את האפשרות להצביע למפלגה ערבית שתייצג את עמדותיהם. אולם חזית משותפת בין רע"מ למרצ זו כבר מפלגה ערבית-יהודית – ועל כך לא נשאלו הנסקרים. בנוסף, 35 אחוז מהמצביעים היהודים היו מוכנים לצרף מפלגה ערבית לקואליציה. מרביתם מצביעי שמאל. המצביעים הערבים תומכים בהצטרפות מפלגותיהם לקואליציה ברוב גורף של 87 אחוז. עם נכונות כזו, אין שום סיבה שלא להתחיל בבניית קואליציה קטנה יותר בין מפלגות קרובות.
הפארסה של נתניהו שנכשל בהקמת הממשלה מעידה שלמרות השליטה האבסולוטית שלו בחברי הליכוד, שהצביעו בעד פיזור הכנסת ונגד עצמם באקט משונה במיוחד, ולמרות שטיפת המוח של התקשורת מזה שנים שרק נתניהו מסוגל להקים ממשלה – לא מדובר בקוסם, לא במי שנגעה בו אצבע אלוהים. אתמול בלילה תמה האגדה על כוחו הבלתי מעורער. לא כולם ליכודניקים מעריצים סומים. ואחרי שכולנו נצא מההלם, ומתחושת התעתוע שבתוכה אנו מסתובבים בשבועות האחרונים, נבין שנפלה לידינו הזדמנות פז לחלוקה מחדש של קלפי המשחק. שנפתח בפנינו אופק.
יצירת שני גושי מפלגות: גוש "המרכז הציוני" שכולל את מפלגת העבודה וכחול לבן (אולי בניכוי חבורת הימנים של בוגי יעלון ששווה ככל הנראה מעט מאוד קולות), וגוש של שמאל ערבי-יהודי – רשימה ערבית-יהודית משותפת – שכוללת את רע"מ, בל"ד, תע"ל, חד"ש ומרצ, יכולה לעשות שלושה דברים. הראשון, למנוע התנדנדות של מי מהמפלגות על אחוז החסימה ואולי הפסד של מנדטים. השני, נובע מהמשוואה הפשוטה – יותר מנדטים, גם באופוזיציה, שווים יותר כוח והשפעה, למשל בראשות ועדות. והשלישית, החשובה מכולן – אם מרצ והרשימה המשותפת ילכו כגוש אחד בבחירות, גוש גנץ-לפיד-גבאי לא יוכל להתעלם מהן ולהצהיר מראש שהן לא יהיו חלק מקואליציה עתידית אפשרית.
אם השמאל רוצה לנצח – הוא חייב לשכנע את כל האדישים, המחרימים והמבואסים, ערבים ויהודים, שלא יצאו להצביע באפריל, לצאת להצביע הפעם כדי באמת להשפיע. אולי זה מה שיגרום ליהודים וערבים שרוצים שינוי מהותי בכיוון שאליו הולכת המדינה – לנהור לקלפיות בהמוניהם. המתמטיקה לא עובדת לטובתנו, והסיכוי שגוש המרכז-שמאל ינצח בבחירות בספטמבר הוא לא גבוה, נכון לעכשיו, אבל השנים האחרונות מלמדות אותנו שכל מערכת בחירות היא רק עוד שלב בדרך לבחירות הבאות. עוד מעט ביבי ילך – לכלא, למדינה רחוקה, מצידי שימשיך לעשות לביתו ויעזוב אותנו במנוחה. בינתיים, אפשר להתחיל לחלום שוב, לצאת מהשיתוק שאחז בשמאל, ולעבוד ביחד. כך אולי, יום אחד נהפוך לרוב.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן