ההסכם נחתם, הוויכוח על הרשימה המשותפת לא נגמר
אף שברשימה המשותפת הסכימו אתמול לרוץ יחד מחדש, המחלוקות הפנימיות לא נעלמו. פעילים בחד"ש טוענים שהמפלגה נכנעה לבל"ד, בבל"ד טוענים ההפך. מה שברור, ההמלצות הכושלות על גנץ ולפיד השאירו צלקת
השמאל היהודי איכזב. אחמד טיבי, איימן עודה וסאמי אבו שחאדה באירוע בכנסת, 2022 (צילום: אוליביה פיטוסי / פלאש 90)
אחרי שלרגע היה נדמה שהרשימה המשותפת תתפרק, אתמול הוסכם סופית ששלוש המפלגות שהרכיבו את הרשימה המשותפת בבחירות האחרונות – חד"ש, בל"ד ותע"ל – ירוצו יחד גם בבחירות הקרובות. אבל הדרך להסכם היתה מפותלת, והשאירה משקעים אצל רבים מתומכי חד"ש ובל"ד.
חוסר ההסכמה נגע בעיקר להסכם שחתמו חד"ש ובל"ד בתחילת השבוע. הסעיפים בהסכם שדיברו על כך ששתי המפלגות – ועכשיו גם תע"ל – לא רואות עצמן כחלק מאחד הגושים הפוליטיים בישראל, ולא ימליצו על אף אחד מהמועמדים הקיימים לראשות הממשלה, הכעיסו חלק מאנשי חד"ש שרואים את עצמם כחלק מגוש השמאל.
את הפעילים בבל"ד הכעיסה העובדה שסעיפים בהסכם עשויים, למרות הכל, לאפשר לרשימה המשותפת להמליץ על מועמד מסוים לראשות הממשלה. הם טענו שההסכם הוא כניעה לחד"ש, ומעיד שבל"ד חזרה בה מכוונתה לבנות זרם שלישי בלי שיתוף פעולה עם מפלגות ציוניות. מוראד חדאד, חבר הוועד המרכזי של המפלגה, אף הודיע על התפטרותו בעקבות ההסכם. אולם בסופו של דבר, לאחר דיון שהתמשך לתוך הלילה, אישר אתמול הוועד המרכזי של בל"ד את ההסכם עם חד"ש ותע"ל.
ההסכם בין חד"ש לבל"ד קבע כי הרשימה המשותפת לא תהיה בין המחנות המתחרים על השלטון בישראל, לא תהיה חלק מקואליציה ממשלתית, במישרין או בעקיפין, ותממש את תפקידה הפרלמנטרי באופוזיציה. עוד נאמר בו כי "במצב הפוליטי הנוכחי", שתי המפלגות לא רואות שום מועמד שראוי להמליץ עליו לראשות ממשלה.
עם זאת, ההסכם לא סגר סופית את הדלת בפני המלצה לראשות הממשלה על מועמד מהמרכז-שמאל היהודי. לפי ההסכם, מי שיבקש את תמיכת המשותפת חייב להכריז על חידוש המו"מ עם אש"ף על סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית, לבטל את כל הפרקטיקות והחוקים הגזעניים, ובראשם חוק הלאום, ולהעלות את ההבטחות האלה על הכתב.
אולם בבל"ד היו מי שחשבו שההסכם הזה לא עולה בקנה אחד עם חמש הנקודות שהלשכה הפוליטית של המפלגה אישרה כשבוע קודם לכן, כאשר עדיין דובר בבל"ד על ריצה עצמאית לבחירות. לפי הנקודות האלה, בל"ד לא היתה אמורה להיות שותפה לשום גוף פוליטי שימליץ על מועמד מהמפלגות הציוניות להרכבת הממשלה, ולא תשתף פעולה עם שום מפלגה ציונית.
בחד"ש מתחו ביקורת על ההסכם מהכיוון ההפוך. לפי המתנגדים, חד"ש למעשה נכנעה לבל"ד בנושא אי-ההמלצה על מועמד לראשות הממשלה. לתפיסת המתנגדים, ההסכם הוא ויתור על הרצון להשפיע על מהלך הפוליטיקה בישראל ועל התיאום עם השמאל היהודי, רעיון שיו"ר המפלגה, איימן עודה, מקדם כבר כמה שנים. היו אף מי שטענו שההסכם עוקף את עודה.
ביקורות נוספות נגעו לכך שההסכם בא על חשבון תע"ל, מפלגתו של אחמד טיבי, שהיתה בעלת ברית של חד"ש בשנים האחרונות. תע"ל חתמה בסופו של דבר על ההסכם, אם כי עדיין לא ברור אם גם היא תהיה מחויבת לא להמליץ על מועמד ממפלגות המרכז-שמאל. העובדה כי מטאנס שחאדה, מספר שתיים בבל"ד, ניהל לפני כמה שבועות שיחות עם ראש עיריית נצרת, עלי סלאם, שעוין מאוד את חד"ש, חיזקה את החשדנות בחד"ש כלפי ההסכם.
כולם מפסידים
סוהיל דיאב, חבר המפלגה הקומוניסטית מאז 1971 שמילא תפקידים רבים בחד"ש, סבור ששני הצדדים יצאו כאן בהפסד. לדבריו, "בהסכם הזה, בל"ד איבדה את הקלפים שלה כשוויתרה על חמש הנקודות וחתמה על הסכם רך, בהשוואה להצהרותיה הקודמות. חד"ש, מצידה, קשרה את הידיים של עצמה. למי שאומר שאפשר לדלג על ההסכם ולהמליץ על מועמד אם יש צורך אני אומר, שההסכם הזה מחייב מוסרית.
"מה החזון של חד"ש ושל המשותפת? להשפיע רק בתוך החברה הערבית, או להשפיע על הזירה הישראלית כולה? אם המטרה היא להשפיע רק בתוך החברה הערבית, איזה צורך יש לנו בכנסת? ואם המטרה היא להשפיע על הרחוב הישראלי, איך אנחנו יכולים להחליט לאזוק את ידינו ככה?
"קהל היעד של הרשימה המשותפת בחברה היהודית הוא לא רק קומוניסטים, אלא מאוכזבים ממפלגות השמאל הציוני. אם אנחנו מחליטים לא להשפיע, איך אפשר לצפות שהם יעזרו לנו לשנות את המצב בזירה המדינית והפנימית?"
דיאב סבור שהרוב בחד"ש מתנגד להסכם, אבל יש גורמים במפלגה שרק "מעוניינים לקבל שלושה נציגים בכנסת, וההסכם עם בל"ד הוא הכי פחות מזיק כעת, כי הוא יבטיח כניסה לכנסת על ידי אי פירוק המשותפת. אני חושב שזו טעות אסטרטגית גדולה, שאולי נידרש לשלם עליה מחיר כבד".
מערער את השותפות היהודית-ערבית. עודה בשאראת (צילום: zaher333 CC BY SA 4.0)
הסופר עודה בשאראת, גם הוא חבר בחד"ש, מתח ביקורת על ההסכם במאמר שכתב ב"הארץ". בשאראת יצא נגד העובדה שההסכם הראשוני לא כלל את תע"ל וטען שמדובר ב"מדיניות הפרד ומשול" שלדבריו "מתאימה רק לשולטים, אבל נראה שהדבר מחלחל גם לנשלטים". בשאראת טען גם כי קיימת הערכת יתר לגבי כוחה של בל"ד.
"חשבתי שההיסטוריה המפוארת של חד"ש – מהימים הזוהרים של מאיר וילנר, אמיל חביבי ושני 'התאופיקים', טובי וזיאד, שידעו לכוון את הספינה בים הישראלי הסוער – תדריך את המנהיגות הנוכחית של חד"ש, גם להשפיע וגם לשמור על העקרונות. טעיתי", כתב בשאראת. ההסכם, טען בשאראת, גם מערער את המאבק היהודי-ערבי המשותף. ההסכם, כתב, "לא רק אינו מביא בשורה, אלא מחסל את רוב מה שנשאר ממנה".
מהצד שני, מוראד חדאד ייצג כאמור את הפעילים בבל"ד שחשבו שדווקא המפלגה שלהם נכנעה לחד"ש. "חבל שהתברר בסוף שכל הסיפור הזה הוא על עוד שליש מנדט", הוא אמר בסרטון שפרסם אחרי שפרש. "יש במפלגה הזו אנשים שהקריבו קורבנות גדולים, מה עשיתם להם? כל הדיבורים על אי-המלצה ועניינים עקרוניים התברר שהיו סתם קשקושים וההסכם שנחתם הוא למעשה אותה החלטה של מק"י לא להמליץ על מועמד אם הוא לא עומד בתנאים מסוימים. זה לא זהה לעמדתה העקרונית של בל"ד ולא דומה לחמשת הנקודות שהיה מדובר עליהן".
עוינות אידיאולוגית לציונות
מזכ"ל מק"י, עאדל עאמר, שמנהל את הקמפיין התקשורתי של חד"ש, מאשר למעשה את הדברים של חדאד. חד"ש, הוא אומר, מעולם לא היתה חלק מאחד מהמחנות בישראל. אפילו בזמן שחד"ש היתה חלק מהגוש החוסם בימי ממשלת יצחק רבין ב-1992, אומר עאמר, "לא התמזגנו לשום מחנה. אנחנו השמאל האמיתי, ויש עוינות אידיאולוגית בינינו כקומוניסטים לבין התנועה הציונית".
ההסכם עם בל"ד, טוען עאמר, "ביטל את כל חמשת הסעיפים שבל"ד העלתה ביוזמה שלה". לגבי ההסכמה לא להמליץ על אף מועמד להרכבת הממשלה, אומר עאמר: "אין אישיות שעונה לדרישות שלנו, והן לא דרישות בלתי אפשריות. התחייבות להתחיל במשא ומתן מדיני עם הרשות הפלסטינית כדי לסיים את הכיבוש, ולהפסיק חקיקה ומדיניות גזענית. זו לא כניעה לבל"ד, אלא לקח שלמדנו מהניסיון שלנו.
"המלצנו על בני גנץ, והוא הלך ונתן לבנימין נתניהו ממשלה. אחר כך המלצנו על יאיר לפיד, והוא נתן לנפתלי בנט ממשלה, שהיתה יותר גרועה מממשלות נתניהו בנושא הפלסטיני ובמדיניות גזענית נגדנו. אז למה אנחנו צריכים תמיד להמליץ, בעוד השמאל והמרכז הישראלי לא נוקטים צעדים נועזים? תראו את הימין. נתניהו מחבק את איתמר בן גביר, שרוצה לגרש אותנו. למה לפיד או גנץ לא יוצאים ומספרים לאנשים שלהם שהדרך הנכונה היא שלום וביטול הגזענות?"
ההמלצה לא הוכיחה את עצמה. יאיר לפיד ובני גנץ (תומר נויברג / פלאש 90)
עאמר מציין שכבר באוגוסט, עוד לפני שבל"ד פרסמה את חמשת העקרונות שלה, מק"י – המרכיב המרכזי בחד"ש – הודיעה שלא תמליץ על שום מועמד שלא יבטיח לבטל את חוק הלאום ואת חוק קמיניץ ולחדש את תהליך השלום.
"השמאל בישראל מעולם לא היה שמאל כלכלי, שכן הוא תומך ברעיונות ליברליים", אומר עאמר. "אבל כשהפסיק לדבר על מדינה פלסטינית עצמאית, הוא פוצץ את האפשרות לקבל מאיתנו תמיכה. תראה את ניצן הורוביץ, שדאג לנושאים של להט"בים וזכויות חברתיות בלבד והפסיק לדבר על העניין הפלסטיני, מרצ נסוגה בסקרים. וכשהגיעה זהבה גלאון, שדיברה על זכויות פלסטינים ושלום, המניות של מרצ החלו לעלות שוב.
"השמאל-מרכז הישראלי רוצה לתמרן ולתמרן, למרות שהוא יודע שאין פתרון חוץ משלום. המלצנו פעמיים, במשך שנתיים נתנו שתי הזדמנויות, והתוצאות היו גרועות. למה מצפים שנעשה את זה שוב, והם בעצמם לא משנים כלום?"
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
