האם אונסק"ו תעצור את בניית גדר ההפרדה בדרום ירושלים?
הטרסות החקלאיות העתיקות של הכפר בתיר הוכרו השבוע כאתר מורשת עולמית, דבר שיקשה על ישראל לבנות עליהן את הגדר. פגיעה בביטחון המדינה, או צעד חשוב להגנה על הטבע והמורשת?
הוועידה הכללית של אונסק"ו החליטה ביום שישי להכיר בטרסות החקלאיות של הכפר בתיר כאתר מורשת תרבותית עולמי. ההחלטה אושרה בהליך חירום מיוחד בשל הסכנה שנשקפת לטרסות מבניית גדר ההפרדה באזור ירושלים, שהייתה עלולה לחסל את החקלאות המסורתית באזור ששומרת על רצף של מאות ואף אלפי שנים. מסיבה זו הוכנסו הטרסות ישירות גם לרשימת אתרי המורשת העולמית שנמצאים בסכנה וזקוקים להגנה.
> עשור לגדר: חלוקת הארץ של המים, הצומח והחי
חקלאות טרסות בוואדי פוכין, הצמוד לבתיר (אורן זיו / אקטיבסטילס)
הכפר בתיר נמצא דרום-מערבית לירושלים, סמוך לקו הרכבת הישן ולמושבים אורה ועמינדב, ובדומה למספר כפרים אחרים באזור תושביו מתקיימים מחקלאות טרסות עתיקת יומין. תוואי גדר ההפרדה באזור הוגדר בעבר על ידי מערכת הביטחון כחיוני למניעת "כניסת מחבלים באופן חופשי לירושלים ולעורף ישראל", כפי שנאמר לכתב NRG, אבי גרצמן.
אך הגדר באזור, לו תבנה, עלולה גם לגרום לנזק בלתי הפיך לטרסות, הן בשל מניעת הגישה של החקלאים אליהן והן בשל פגיעה במאזן האקולוגי העדין של ההר. במסגרת סדרת "עשור לגדר" שכתבתי לפני שנתיים אמר לי גדעון ברומברג, המנהלה הישראלי של "ידידי כדור הארץ – סניף המזרח התיכון" כי:
בבתיר לבדה יש כחצי מיליון אבני טרסות שהוצבו על ידי אנשים לאורך אלפי שנים, שבהן כל חורף צריך היה לסדר אותן מחדש. התוצאה היא נוף תרבות יוצא דופן, המושלם ביותר בכל שטחי ישראל ופלסטין, והיחיד שפועל ברצף כל כך הרבה זמן…
לאורך אלפי שנים תושבי האזור ידעו לבנות בצורה שלא תפגע בזרימת המים בצורה משמעותית, אבל עם הגדר זאת לא אופציה. הבעיה עם הגדר היא שמדובר ברצועה ארוכה ואחידה ברוחב של לפחות 70 מטר, עם גדר או חומה מבטון, כביש משני הצדדים, ובטון לעומק הקרקע כדי לעגן ולמנוע חפירות מתחת. לפי כל חוות הדעת שיש לנו, זה יגרום נזק בלתי הפיך למעיינות המים באזור.
ההתנגדות לבניית הגדר באזור משותפת לא רק לתושבי הכפרים (ביניהם גם ואדי פוכין וואלג'ה) ולארגון, אלא גם לתושבים היהודים של האזור מהצד הישראלי של הקו הירוק (בעיקר מצור הדסה), ואף למתנחלים מגוש עציון.
לפני כשנה החליט בג"ץ להוציא צו ביניים שעוצר את העבודות בבתיר בשל עתירה שהגישו "ידידי כדור הארץ" ותושבי הכפר, והשבוע הוגש לבית המשפט העליון עדכון על החלטת אונסק"ו, שמתייחסת ישירות לבניית הגדר כסכנה לטרסות, וברומברג מעריך שהחלטת אונסק"ו מגדילה דרמטית את הסיכוי שבג"ץ יפסוק נגד התוואי באזור.
עצירת העבודות באזור זה מצטרפת לעצירת עבודות הבנייה גם בכל גוש עציון ובמדבר יהודה, שמשאירות מזה שנים ארוכות פתחים גדולים בגדר ההפרדה באורך של כמאה קילומטר, כשישית מאורך הגדר סך הכל.
הבקשה לאונסק"ו הוגשה לראשונה על ידי הרשות הפלסטינית ב-2012 במסגרת הליך חירום, אך ברגע האחרון שינתה הרשות את דעתה והחליפה את הטרסות בכנסיית המולד שבבית לחם. כך ב-2012 אישרה הוועידה הכללית של אונסק"ו את כנסיית המולד כאתר המורשת העולמית הראשון אי פעם ב"פלסטין". עתה אושר האתר השני.
בישראל, לשם השוואה, מוכרים כיום שישה אתרי מורשת עולמית, ובהם מצדה, עתיקות עכו והעיר הלבנה בתל אביב. העיר העתיקה בירושלים הוכרה ב-81' כאתר מורשת של ירדן.
> עשור לגדר: 12 פרקים על פרויקט הבנייה הגדול והיקר בהיסטוריה של ישראל
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
