newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

עשור לגדר, פרק 9: חלוקת הארץ של המים, הצומח והחי

הגדר והסביבה: ועידת אונסק"ו עוסקת בסכנות הנשקפות למערכת אקולוגית בדרום ירושלים, דו"ח של אונר"א מפרט את הנזקים לצמחייה ולמים בכל הגדה, והארגונים הסביבתיים מזהירים מפגיעה במגוון הביולוגי ואף מהכחדה של מיני חיות

מאת:

צילום פרויקט: אורן זיו / אקטיבסטילס

בשבוע הקרוב צפוי להתקיים בסנט פטרבורג דיון בעל אופי היסטורי: לראשונה אי פעם תדון הוועידה השנתית של אונסק"ו בבקשה למתן הכרה לאתר מורשת עולמית שהוגשה מצד הרשות הפלסטינית, לאחר שזו התקבלה כחברה מלאה בגוף הבינלאומי באוקטובר האחרון למרות מחאות מצד ישראל וארה"ב.

אם הבקשה תתקבל, יהפכו הטרסות החקלאיות העתיקות של הכפר בתיר למקום הראשון בשטחי הגדה המערבית ועזה שזוכה למעמד העולמי היוקרתי אחרי העיר העתיקה בירושלים, שהוכרה כאתר מורשת על ידי אונסק"ו לבקשת ירדן ב-1981. בתוך גבולות ישראל, לשם השוואה, מוכרים כיום שישה אתרי מורשת עולמית, ובהם מצדה, עתיקות עכו והעיר הלבנה בתל אביב.

ועוד – אם תתקבל הבקשה, שהוגשה בהליך חירום מיוחד, תאלץ ישראל לשנות את תוואי גדר ההפרדה המתוכנן בבתיר, ואולי גם בכפר ואדי פוכין, שניהם באזור דרום ירושלים וצפון גוש עציון. מדובר באזור היחיד בגדה שבו כיום מתבצעות עבודות בנייה של הגדר, מכיוון שמשרד הביטחון רואה בו "פרצה מסוכנת" שמאפשרת "כניסת מחבלים באופן חופשי לירושלים ולעורף ישראל", כפי שנמסר לאחרונה מהמשרד לכתב nrg, אבי גרצמן.

חקלאי  בוואדי פוכין עם אחד ממעיינות הכפר (אורן זיו / אקטיבסטילס)

חקלאי בוואדי פוכין עם אחד ממעיינות הכפר (אורן זיו / אקטיבסטילס)

"בוואדי פוכין ובבתיר יש 13 ק"מ של גדר שאמורה לפגוע קשות בטרסות חקלאיות ומעיינות שמשמשים את בני האדם כבר בערך 3,000 שנה", אומר גדעון ברומברג, המנהל הישראלי של "ידידי כדור הארץ – סניף המזרח התיכון". "בבתיר לבדה יש כחצי מיליון אבני טרסות שהוצבו על ידי אנשים לאורך אלפי שנים, שבהן כל חורף צריך היה לסדר אותן מחדש. התוצאה היא נוף תרבות יוצא דופן, המושלם ביותר בכל שטחי ישראל ופלסטין, והיחיד שפועל ברצף כל כך הרבה זמן".

רצועת בטון ברוחב 70 מטר

בניית גדר ההפרדה אינה האיום היחיד על חקלאות הטרסות של שני הכפרים, הצמודים שניהם לקו הירוק, אבל כל הגורמים המקומיים והפעילים הסביבתיים מסכימים שהיא האיום המרכזי והחמור ביותר. הכפר ואדי פוכין הולך ונחנק נוכח בנייה מסיבית משלושה עברים מצד ההתנחלות החרדית בית"ר עילית, כשבניית הגדר מהצד הרביעי תגרום – על פי מספר בדיקות הידרולוגיות שביצעו ארגונים סביבתיים ואף בדיקה אחת של המנהל האזרחי – להפסקת חלחול מי הגשמים לאקוויפר הקטן שמזין את 11 המעיינות של הכפר, שעליהם מתבססת כל החקלאות המקומית זה שנים רבות.

תושבי הכפר מנהלים את מאבקם בשיתוף עם תושבי צור הדסה הסמוכה במסגרת פרויקט של "ידידי כדור הארץ". כחלק מהפעילות המשותפת נסלל שביל שכנים המחבר בין שני היישובים, ותושבי צור הדסה קונים חלק משמעותי מהתוצרת החקלאית של הוואדי בשווקי איכרים שמגיעים אליהם. היישוב והכפר, בגיבוי העמותה, גם פעילים ביחד נגד הקמת הגדר ביניהם, ודורשים שמערכת הביטחון תשתמש בחלופות כמו מצלמות ואמצעים טכנולוגיים אחרים במקום גדר. כיום תלויה ועומדת כבר כמה שנים התנגדות לבנייה שהגישו ביחד בפני המנהל האזרחי, וכל עוד שהיא לא נדחית – העבודות לא יכולות להתחיל.

חקלאות טרסות בוואדי פוכין (אורן זיו / אקטיבסטילס)

חקלאות טרסות בוואדי פוכין (אורן זיו / אקטיבסטילס)

בבתיר, כאמור, מערכת הביטחון רואה צורך דחוף יותר בהקמת הגדר, והתיק נגד הבנייה נמצא כיום בבג"ץ, כשהתושבים והפעילים הסביבתיים מצפים שההכרעה של אונסק"ו תטה את הכף נגד הגדר בתוואי הנוכחי שלה. הפנייה, אגב, הוגשה תוך תמיכה של נציג הסוכנות הבינלאומית ברמאללה, ולאחר התנגדות מסוימת של אבו-מאזן, שהעדיף להגיש את כנסיית המולד כאתר הפלסטיני הראשון ברשימה. במסגרת העתירה והבקשה לאונסק"ו מודגש שמעבר לפגיעה בחלחול המים, העבודות על הגדר עם כלים כבדים ייפגעו קשות גם בטרסות עצמן.

"לאורך אלפי שנים תושבי האזור ידעו לבנות בצורה שלא תפגע בזרימת המים בצורה משמעותית, אבל עם הגדר זאת לא אופציה", אומר ברומברג. "הבעיה עם הגדר היא שמדובר ברצועה ארוכה ואחידה ברוחב של לפחות 70 מטר, עם גדר או חומה מבטון, כביש משני הצדדים, ובטון לעומק הקרקע כדי לעגן ולמנוע חפירות מתחת. לפי כל חוות הדעת שיש לנו, זה יגרום נזק בלתי הפיך למעיינות המים באזור".

גם בכפר וולאג'ה הסמוך, שתואר כאן בפרק השביעי, נגרמים נזקים דומים לחקלאות הטרסות, וברומברג מעריך שלו היו התושבים מעלים את הטענה הסביבתית בבג"ץ, ולא רק את שאלת הגישה לקרקע, סיכוייהם היו טובים יותר. במהלך השנים האחרונות הצליחו בתיר וואדי פוכין לגבש סביבם תמיכה של רוב הארגונים הסביבתיים בארץ, אם כי מסיבות שונות. בעוד שתושבי צור הדסה ו"ידידי כדור הארץ" מדגישים ברטוריקה שלהם את השכנות ואת התושבים הקיימים, הפרסומים של החברה להגנת הטבע מדברים על שימור "נוף המורשת העברית", ומדגישים את הטענה שהפלסטינים משמרים שיטות חקלאות שאפיינו את הרי ירושלים לפני גירוש היהודים. לקלחת הזו מצטרפים אפילו ארגוני מתנחלים, שמתנגדים גם הם לבנייה מסיבות פוליטיות וסביבתיות, ומפעילים גם הם לחצים נגד הבנייה בסביבות גוש עציון.

המלחמה על המדבר

הסיפור של בתיר וואדי פוכין הוא אולי האקטואלי ביותר, ומראות הטרסות הם אולי המרגשים והפסטורליים ביותר, אבל זוהי רק דוגמא אחת לנזקים האקולוגיים שגורמת וגרמה בניית גדר ההפרדה. ההשפעה החמורה ביותר שעליה מדברים פעילים וחוקרים בתחום הסביבתי הוא קיטוע בתי הגידול של חיות וצמחים באופן חמור, שעשוי אף להוביל להכחדה של מספר מינים. בעיות נוספות שמזכירים חוקרים כוללות את העקירה המסיבית של העצים שנדרשה להקמת הגדר, את ההזנחה הכפויה של עצים שנותרו מהצד ה"ישראלי" של הגדר (כפי שתואר בפרק השלישי בסדרה), ואת הפגיעה במראה הטבעי של הנוף בכפרים ובמדבר.

החומה מבתרת מערכות אקולוגיות לשניים. פתח באזור ירושלים (אורן זיו / אקטיבסטילס)

החומה מבתרת מערכות אקולוגיות לשניים. פתח באזור ירושלים (אורן זיו / אקטיבסטילס)

בכתבה שפרסם ב-2006 ציין כתב "הארץ" לענייני סביבה, צפריר רינת,  שבניית הגדר מהווה את הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה הארץ מחולקת לגמרי כישות גיאוגרפית-אקולוגית. "הגדר מעוררת בי תסכול וייאוש", אמר לרינת אז אברהם שקד, איש החברה להגנת הטבע. "מעבר לפגיעה הנופית הדרמטית […] מדובר במניעה מוחלטת של תנועת חלק מבעלי החיים החיונית לקיום מגוון מינים – שהוא מטרתה העיקרית של שמירה על הטבע".

על פי רינת, לקח לארגונים הסביבתיים כמה שנים להתעורר ולהבין את הנזקים של הגדר, ובכל הנוגע לחלקיה הצפוניים היה כבר מאוחר מדי. בשנים האחרונות ממקדים הארגונים את ההתנגדות שלהם בעיקר לעבר הבנייה בוואדי קלט (מקטע הגדר שמספח דה-פקטו את מעלה אדומים לישראל, שאחראי לפרצה בגדר מזרחית לירושלים, ושהעבודה עליו הוקפאה מסיבות פוליטיות) ובמדבר יהודה, במקטע הדרום-מזרחי של הגדר בין עין גדי לבין מצודות יהודה. באזור זה הורה ב-2007 שר הביטחון עמיר פרץ על הקפאת הבנייה, ונותר מקטע גדול ולא בנוי עד היום. הארגונים הסביבתיים מציעים להסתמך על המכשול הטופוגרפי של ההרים והמדבר, ולחזק אותו באמצעים אלקטרוניים כתחליף לגדר באזורים האלה.

בנימוקיהם מציינים הארגונים בעיקר את הפגיעה שתגרם למסלולי הנדידה של צבאים, יעלים, צבועים, זאבים, ונמרים, ויש גם האומרים שלאלה האחרונים נשקפת סכנת הכחדה מוחלטת בארץ. כתוצאת לווי צופים פעילי החברה להגנת הטבע ומומחים שתגרם פגיעה גם בהעברת זרעים של צמחים בין שני חלקי הגדר באזור שמאופיין במפגש אקולוגי נדיר בין מערכת טבע מדברי לבין הרים ועמקים פוריים, וכן במיני דורסים, ובראשם העיט הניצי, שנמצא גם הוא בסכנת הכחדה בארץ. בחלקים הצפוניים של הגדר פגיעות כאלה כבר ניכרות, אם כי יש גם אזורים מסוימים שבהם דווח דווקא על צמיחה חלקית של אוכלוסיות חיות בר באזורים ממערב לגדר, שהפכו מוגנים מפני ציידים פלסטינים.

שער נטוש במקטע גדר שבוטל, קלקיליה (אורן זיו / אקטיבסטילס)

שער נטוש במקטע גדר שבוטל, קלקיליה (אורן זיו / אקטיבסטילס)

הפגיעה בבני אדם

כאמור, לחלק מהמאבקים הסביבתיים מצטרפים גם מתנחלים, שמצרפים לטיעונים הפוליטיים נגד הותרת יישובים ושטחים מזרחית לגדר טיעונים נוספים על הגנת הסביבה והארץ. כך לדוגמא היה בעתירה שהגיש בית ספר השדה כפר עציון נגד המדינה לבג"ץ, ושבמסגרתה הוחלט לשנות את תוואי הגדר בגוש עציון כך שיציל חורשת עצים. התוואי החלופי, לעומת זאת, עתיד לפגוע בכרמים של חקלאים פלסטינים, ותושבי הכפרים מדרום לגוש עציון ופעילים סביבתיים מתנגדים לפגיעה הזו על בסיס הפגיעה האנושית שהיא יוצרת.

נזקים אקולוגיים נוספים הפוגעים גם בבני אדם מופו בצורה מקיפה בדו"ח שפרסמו לפני כשבועיים שני גופי מחקר שפעלו מטעם אונר"א. במסגרת הנזקים האלה צוינה העקירה של אלפי עצים לצורך הקמת הגדר, מהם כ-12,000 רק באזור קלקיליה, וצניחה של 50-60 אחוז בפוריות העצים הנותרים ממערב לגדר, שנגרמת כתוצאה מהרחקת החקלאים מאדמתם. סוכנות האו"ם מציינת גם נזקים שנגרמים לחלחול מים באתרים שאינם בתיר וואדי פוכין, פגיעה בבארות מים, וכן פגיעה בתשתיות ניקוז שגורמת להצפות של מי גשמים או של ביוב בערים הסמוכות לגדר. בחורף 2012, למשל, הגיעו הצפות הגשמים בבית חנינא לגובה של מספר מטרים בשל החסימה בזרימת המים שיצרה החומה באזור.

במסיבת עיתונאים שהתקיימה בירושלים עם השקת הדו"ח קראו מחבריו לעולם להפעיל לחץ על ישראל כדי שתציית לדרישות בית הדין הבינלאומי בהאג, ותפסיק את בניית הגדר והחומה בתוך השטחים הפלסטינים. עם זאת חשוב לציין שלפחות בהקשר של הנזק האקולוגי בניית הגדר על הקו הירוק אולי תצמצם מעט את הפגיעה בטבע ובאדם – אבל בפירוש לא את רובה.

————-

הפרקים הקודמים בסדרת "עשור לגדר":

1) הפרויקט הישראלי הגדול

2) חומה ושלום

3) דונם פה ודונם שם

4) לא פה ולא שם – הכפרים ממערב לגדר

5) דרך חדשה להתנגדות

6) הגדר עוד עומדת – מה השיג המאבק העממי?

7) הכפר שהופך לכלא

8) מעמד עובדים במצור

 

הפרק הבא: מפגשים עם החומה במרחב

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf