newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אין כסף? אין ציות

אפשר להמשיך להאשים את הישראלי הלא ממושמע, את החרדים, את האנרכיסטים. העובדה הפשוטה היא שכל עוד המדינה לא תדאג לרשת ביטחון כלכלית לאזרחיה, היא לא תוכל לכפות עליהם סגר בלי שימוש בכוח. ובזה היא דוקא מומחית

מאת:

מאז תחילת הסגר השני והידוקו, כלי התקשורת מקשקשים את השטויות שמאכילה אותם הממשלה ובאופן תלוש מתעלמים לחלוטין מהסוגיה המרכזית, מההלם העמוק ומהכשל האמיתי שאת תוצאותיו רק התחלנו להרגיש. הם מדברים אין סוף על ההפגנות ועל התפילות, על טקטיקות של הסברה המתבססות על ניתוחים סוציולוגיים בשקל שמתארות את הישראלי המכוער, הלא ממושמע והמעגל פינות, או את החרדי מפיץ המחלות, או את האנרכיסט השבע מתל אביב.

הם ממשיכים לגלגל את האחריות על האזרחים כשבעצם זה כל כך שקוף: עד שלא יכנס כסף משמעותי אל חשבונות הבנק לא יהיה ציות. זה מה שהאזרחים והאזרחיות של המדינה הזו אומרים בקול צלול: תנו לנו סיבה להאמין שאתם דואגים לנו ונציית. לא תעשו את זה? לא תהיה לכם שליטה באוכלוסיה. האזרחים והאזרחיות הם הריבון ואם הם צריכים להביא לחם הביתה, לתינוקות ולילדים שלהם כדי למלא את הבטן שלהם ושל ההורים שלהם, הם יעשו את זה. כי ככה זה. כשאין אוכל אין סגר, אין בידוד, אין ציות.

תנו לנו סיבה להאמין שאתם דואגים לנו ונציית. שוטרים מפנים מפגין מול הכנסת (אוליבייה פיטוסי / פלאש 90)

תנו לנו סיבה להאמין שאתם דואגים לנו ונציית. שוטרים מפנים מפגין מול הכנסת (אוליבייה פיטוסי / פלאש 90)

הממשלה הצהירה שהיא תמשיך לאכוף את הסגר במתכונתו הנוכחית עד שכמות החולים תרד לאלפיים ביום. הזמן שיידרש על מנת לרדת לכמות החולים הזו הוא ארוך ואין לדעת אם זאת תהיה הפעם האחרונה שמטילים עלינו סגר. עסקים שלמים נסגרים ועבודות שיכולות היו להמשיך ממרחק נעצרות, כי הילדים בבית. גנים אינם יודעים אם לסגור ומתווכחים עם הורים על צ'קים או פותחים פיראטי, אנשים שמקבלים הודעת בידוד מתעלמים ומחביאים את הטלפון לשבועיים כי הם לא יכולים להרשות לעצמם לא לעבוד, משפחות של פליטים ומבקשי מקלט נותרו ללא פרנסה וללא הסדר רפואי. האפשרות של המדינה לאכוף את תקנות החירום היא אפסית, שכן רבים אינם יכולים להתקיים פה או לא יוכלו ממש בקרוב.

אבל רגע, סליחה, בעצם היא כן יכולה. שמתם לב לכך שהתחילו להציב חיילים במחסומי הקורונה הפזורים בין ובתוך ערים ישראליות? מה זה מהדהד לכם? הצבא מיהר לפרסם הודעה בכלי התקשורת על כך שלחיילים אין סמכות חוקית על אזרחים, אבל בכך בעצם הצביע על ההידרדרות, הקריסה העמוקה בהרבה שמבעבעת מתחת לפני השטח והשתיקה רועמת. בתקשורת המיינסטרים אין עיסוק בזה. מלבד קמפיינים של מסכנים תחת הכותרת "המובטלים של הקורונה", "הנפגעים האמיתיים של הקורונה", ודברים יצירתיים מן הסוג הזה, כמעט ולא מתפרסמות כתבות בתקשורת המיינסטרים הישראלית על התהום, הקריסה הכללית והיסודית שעומדת לפתחנו, על האלימות האפשרית.

המדינה הזו מבוססת במידה רבה על מראית עין, התוכן נרקב בפנים אבל בחוץ מנצנץ. עכשיו הגיעה שעת חירום וכל הפלסטרים על פלסטרים שחבשו את הארץ המדממת הזו לא יכולים להחזיק יותר. כל מגדל הקלפים עומד להתמוטט. לא יכולים להחזיק את הפצעים מוסתרים יותר. כל מגדל הקלפים עומד להתמוטט. זה לא משנה כמה ינסו לסנוור אותנו עם הסכמי שלום קיקיוניים שנקנו בכסף, שום דבר לא עובד ואנחנו נחשפים לזה עכשיו בעוצמה, כי אנחנו ממש צריכים שדברים יעבדו.

חודש וחצי הם לא עשו כלום, כמעט בכוונה, ועכשיו המצב חמור, אין שליטה, המגפה בכל מקום. לעומת זאת, מה שמדינת ישראל כן משכללת כבר מעל שבעים שנה זה את פרקטיקות השליטה בפלסטינים בהן היא מתפארת, ואת אותו ארגז כלים זמין היא שולפת עכשיו. טכנולוגיות המעקב, מנגנוני השליטה באוכלוסיה, הניהול שלה, הטמעת פחד וחשד, בכל אלו ישראל מעולה ולשם היא הולכת בכל מצב חירום. ככה המערכת פועלת וכך היא יודעת להתמודד עם הקורונה.

כל עוד המדינה לא תאפשר לאזרחים שלה למלא אחר ההוראות שלה עצמה, כל עוד לא תהיה רשת ביטחון כלכלית אמיתית, לא יהיה ציות והיא תאלץ להשתמש בכוח כדי לאשש את המעמד הריבוני שלה על האזרחים. אם המדינה תמשיך למנוע את הכסף הדרוש לכל היושבים בה, היא תתפרק או תהפוך לפשיסטית יותר מאי פעם.

ההצדקה לקיומה של מדינה היא, לכאורה, טובת אזרחיה. הפחד הישראלי מלתת לאזרחים סיוע כלכלי ראוי הוא פחד היפר-קפיטליסטי ומרושע שלא רואה בטובת הכלל אלא בטובתם של מעטים באופן מופגן. הקורונה לא מאפשרת חלוקה כזו, כך נראה, בין חזקים לחלשים, היא מערבבת את הגורל של כולנו יחד ולכן הפערים נחשפים בעליבות שלהם. כל עוד לא כולנו בטוחות, אף אחד לא יהיה בטוח.

אנחנו לא יודעות כמה זמן הגל הזה, הגלים הללו, התקופה הזו תמשך ובדיוק בגלל זה אנחנו חייבות לייצר לעצמנו סוג של יציבות, להמשיך לבנות רשתות של סולידריות קהילתית, חברתית, כלכלית, שדות שבתוכן ודרכן בטוח ונכון לפעול, נקודתית, מקומית, ארצית ורוחבית. עדשת ניהול האוכלוסייה ספק-משטר-צבאי לא יכולה לספק את הצרכים שלנו ואנחנו נותרת להתמודד עם היום יום. אל מול הגל ההודף אותנו אנחנו חייבות לבנות לעצמנו רשתות סולידאריות בינינו; אל מול מי שגורם לנו את הסבל יותר מכל, משסע בנו וגונב אותנו, על מנת שנוכל לעבור את הזוועה הזו.

עלמה מרים כץ היא אנתרופולוגית, עורכת, סופרת ומשוררת

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf