איך להתנגד לממשלה היום? כמו שמתנגדים למשטר דיקטטורי

איך סביר להתנגד לממשלה במצב הנוכחי? בדיוק כפי שסביר להתנגד למשטר דיקטטורי. הממשלה הנוכחית היא לא רק גרועה, מרושלת ואדישה – היא גם מקרבת אותנו בצעדי ענק אל שלטון דיקטטורי.

כבר שנים שמזהירים בשמאל מפני מגמות דיקטטוריות, אנטי-דמוקרטיות, פרוטו-פשיסטיות המגיעות מצד הימין הישראלי וחלקים הולכים וגדלים של הממסד הממשלתי. וכבר שנים נטען כלפי כל המזהירים והמתריעים כי הם "מגזימים", או אפילו פוגעים בטיעון של עצמם עם הטיעון ההיפרבולי של קריסת הדמוקרטיה הישראלית.

לעתים היו באמת מי שהגזימו בטיעונים הללו. לא כל צעד ממשלתי הוא פגיעה בחירות ובדמוקרטיה, לא כל פעילות מרושלת היא קידום דיקטטורה. אבל עכשיו דיקטטורה ישראלית היא בדיוק מה שמתרקם מול עינינו.

כשהחל בישראל משבר הקורונה, לפני כחצי שנה, פירסמתי כאן מאמר שבו טענתי כי החופש שלנו כבר נפל קורבן לקורונה, וכי יש לחשוש כי עוד ועוד חלקים ממנו יאבדו.

אך גם בסיוטים הפרועים ביותר היה קשה לחזות את הציניות והרשעות האיומה מצד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, וסביבתו בשימוש במגיפת הקורונה כדי לרסק את הממלכתיות הישראלית; היה קשה לחזות עד כמה רופסים יהיו שותפיו הקואליציוניים, האופוזיציה בישראל ואפילו הנשיא ראובן ריבלין.

היה קשה לחזות עד כמה השתוללות שלטונית תוכל לכל העקרונות הדמוקרטיים בישראל, עד כמה רצונו של איש אחד, ראש ממשלה מושחת, יכתיב את התנהלותה של מדינה שלמה – ויוביל אותה אל קריסה כלכלית, אסון אפידמי וקטסטרופה חברתית.

צעדי הימים האחרונים – סגר כללי שברור לכל כי כל מטרתו היא הפסקת ההפגנות נגד נתניהו ולא משהו שקשור לשיקולים בריאותיים – הוא הפסגה הנוכחית של ציניות שמטרתה שימור שלטונו.

למעשה, נראה יותר ויותר שחיסול ההפגנות היה מטרת הממשלה כל העת, ולא שום דבר שקשור למגיפה. במקום לקדם את הסגר בצעדים הדרגתיים, מידתיים, לשקול צעדים שיאפשרו בחירת מסלול אחר או אפילו רק להקשיב לדברי המומחים, הממשלה פשוט לא עשתה דבר כדי למנוע הדבקה. למעשה, עד עכשיו לא הוקם מטה מסודר ולא נכתבה תוכנית מסודרת.

והנה נקודה חשובה שטרם עסקו בה: ומה עם המגיפה אתנו לעוד כמה שנים? זה לא בלתי אפשרי, וייתכן שבשנתיים הקרובות לא יהיה חיסון בתפוצה רחבה. בשביל להיערך לדבר כזה נדרש תכנון לטווח ארוך. אבל שאלות לטווח ארוך ותכנון בכלל אינם חלק מתוכנית הפעולה של הממשלה הזאת בפרט ושל הימין הישראלי בכלל.

לא מדובר רק ברשלנות המוכרת של נתניהו, מי שבכל זמן כהונתו הארוכה נמנע מהחלטות עד לרגע האחרון ואחריו. מדובר בניהול המשבר הלא נכון. נתניהו מנהל את המשבר השלטוני והמשפטי, אך לא את משבר המגיפה והמשבר הכלכלי.

הממשלה הרחבה שקמה באופן מפורש כדי לטפל במשבר הקורונה עסוקה באינספור סוגיות אחרות. כבר מעייף לומר את המובן מאליו, אבל הממשלה הזאת היתה צריכה לעשות כל שביכולתה כדי להעביר תקציב במהירות, כדי להקים מטה מסודר לטיפול בקורונה במהירות וכדי להסדיר את הכאוס השורר בכל המערכות בישראל. כל הורה לתלמיד או ילד בגן חווה מאז 1 בספטמבר, וביתר שאת בימים האחרונים, את חוסר התפקוד של המערכת, ושל הממשלה. ולא רק הם.

במצב כזה, שבו ראש הממשלה מפסיק לשמש כראש ממשלה ועוסק אך ורק בענייניו האישיים – אמורים להתערב חברי הכנסת והממשלה.

את ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, הדיחו בשלב מוקדם הרבה יותר; גם ראשי הממשלה דוד בן גוריון ומנחם בגין הורחקו מעמדות ההשפעה. אך על נתניהו מגוננת מערכת שלמה, המורכבת מבעלי עניין ציניים שאין להם כל עניין במדינה או בציבור, ומאנשים רופסים, חלקם באופוזיציה ואחרים בתוך הממשלה – שלא מבינים את גודל השעה.

והשעה היא השעה שבה הדמוקרטיה הישראלית מאוימת יותר מכל זמן אחר. הגישה האופטימית תהיה לומר שהציבור הישראלי לא יסכים לכך – ההפגנות לא ייעלמו, הפוליטיקאים ישמעו לרחשי לב הציבור שמאס ברובו הגדול בנתניהו והתנהלותו הכושלת, המושחתת והמאוסה. אולי.

אך הפסימיים יאמרו כי הציבור הישראל הצייתן (למרות הניסיונות להצמיד לישראלים איזו "מרדנות", רובנו מאוד צייתנים) והפוליטיקאים החלשים והציניים לא יצליחו להתמודד מול נתניהו, משפחתו וסביבתו. אין לדעת מה יקרה – אבל בהחלט יש לדאוג.

האם ההפגנות גורמות להדבקה? מהנתונים הקיימים נראה שלא. אבל גם אם כן, ההפגנות הן אחד מקווי ההגנה האחרונים על הדמוקרטיה הישראלית. האם יש לציית לחוקי ותקנות הקורונה הדרקוניים? באותה מידה שיש לציית לתקנות וחוקים בכל דיקטטורה שבה השליט מנסה אך ורק לשמר את שלטונו.

מה מותר למפגינים בבלארוס לעשות כדי להוריד מהשלטון דיקטטור כושל? מה מותר לעשות לרוסים כדי להפסיק את שלטונו הנצחי והאיום של ולדימיר פוטין? מה מותר לעשות בארה"ב אם דונלד טראמפ יחליט להתבצר בבית הלבן אחרי הפסד אפשרי לג'ו ביידן? זה מה שמותר, מה שצריך לעשות, כדי להחליף את השלטון בישראל.

אם נגיע לשם או לא, אנחנו על סיפה של דיקטטורה. מספר הצעדים עד שנהיה דיקטטורה של ממש מתמעט והולך בכל יום ועם כל החלטת ממשלה הזויה. ולכן התשובה לשאלה מה עושים עכשיו היא – בדיוק את מה שעושים כשהמדינה שבה אנחנו חיים עלולה להפוך לדיקטטורה.