תפסיקו לקרוא לזה שמאל

לצד התקפות קשות ברחובות ובכנסת, "השמאל" הפך להיות שק החבטות של פחות או יותר כל מי שהוא חלק מהשמאל עצמו. הגיע הזמן להתגאות במחנה שלנו, ולחשוב על עצמנו ברצינות כאלטרנטיבה לשלטון

מאת:
השאירו תגובה
א א א

הפעם נועם שיזף עשה את זה. "עזה וכשלון השמאל הישראלי", הוא כותב, ואז מפרט את הבעיות בגישה של העבודה ושל הנהגת מרצ ביחס למלחמה ולתהליך השלום. כותב, ומטיל על כל השמאל את האחריות לפעולותיהם של אלה. ולמה? יש עוד מישהו שבכלל באמת מתייחס לעבודה ברצינות כאל שמאל? מדיני? כלכלי? כלשהו? מרצ היא כן סוג של שמאל, אבל בפירוש לא כל חזותו, ואי אפשר להכפיש את כל השמאל בארץ על טעויות בהנהגה של מרצ.

אני קורא את הפוסט שלו ורוצה לשאול אותו: נועם, תגיד, אתה לא איש שמאל? חבריך ושותפיך לעבודה ולפעילות – לא שמאל? כל מי שיצאו להפגין נגד המלחמה הזאת, איפה הם במפה שלך?

אבל נועם לא חריג בצורת ההתבטאות שלו נגד "השמאל". פעילות מזרחיות תוקפות את "השמאל" על היותו אשכנזי ומדיר, ומצביעות בצדק על בעיות שאכן קיימות בחלקים (היותר אליטיסטיים) מהשמאל, אבל מטילות אותן על מחנה שלם, ובכך גם מסמנות את עצמן ואינספור פעילות בשכונות, בעיירות הפיתוח, בכפרים ובערים הערביות ועוד – כחיצוניות לו. אותו הדבר קורה עם פעילות פמיניסטיות, שמבקרות את יחס "השמאל" להטרדות מיניות או לסקסיזם ואת הדומיננטיות של גברים בארגונים מסויימים. כך גם עם מי שמאשימים את השמאל בהתנשאות או בכך שהוא משתמש בסיסמאות שמרחיקות ממנו את הציבור.

האם כל התופעות האלה קיימות? כן, בהחלט, ויש הרבה מה ללמוד לתקן ולשנות. האם זה ה-שמאל? ממש לא. כתבתי פה לאחרונה שלתחושתי דווקא בשנים האחרונות יותר מתמיד רבות ורבים בשמאל בישראל נעשים יותר מודעים למגוון של נושאים ורגישויות, יוצרות חיבורים בין מאבקים, מתעקשים על יצירת שיח פוליטי שהוא גם נגד הכיבוש אבל גם מעמדי וכלכלי וגם מזרחי וגם פמיניסטי וגם שואף לתקשר עם חלקים הולכים וגדלים בחברה.

כמו שציינתי כבר, אפשר לראות את זה במאבקי הדיור והגז והעובדים וההתנגדות להפרטות, בניסיונות ליצור אג'נדה שתיטיב הן עם מבקשי המקלט והן עם תושבי דרום תל אביב, בעיר לכולנו, בהתחברות-תראבוט, ועוד. זו מגמה חיובית ויפה, שבעיניי דווקא המבקרות והתוקפים את "השמאל" הם לרוב חלקים אינטגרליים ממנה. אז למה ללכלך?

> בואו בחזרה לרחובות: שנתיים למותו של משה סילמן

הפגנה לצדק חברתי, אוגוסט 2011 (קרן מנור / אקטיבסטילס)

שמאל יהודי-ערבי, למען דיור וצדק חברתי. קיץ 2011 (קרן מנור / אקטיבסטילס)

אנחנו חיים בתקופה שבה השמאל מותקף ברחובות ובכנסת ומעל דפי עיתונים, מגונה, מואשם בבגידה, מוצג כחלש או כבלתי רלוונטי. למה לא להיות גאים וגאות בכך שאנחנו בשמאל, להתגבש, להראות את הטוב ביותר באג'נדה שלנו, להזכיר ששמאל זה אהבת אדם (וחיה), ואופטימיות, והתנגדות לניצול ולדיכוי כלכלי או לאומי או מגדרי או בכלל, וחתירה לשוויון כלל אנושי ולשלום? נשמע טוב, לא? נו – זה השמאל.

וזה לא מהיום ולא מאתמול. בניגוד ללאומנים, השמאל הוא בינלאומי, יש לו היסטוריה רבת שנים, עשירה ומורכבת של מחשבה והגות ושל סולידריות ומאבקים חוצי גבולות, שמתפתחים כל הזמן בשיח בין יהודים וערבים במזרח התיכון, בין מהפכנים באמריקה הלטינית ואקטיבסיטיות באירופה, בין תנועות נשים באפריקה לאקדמאיות בהודו וארגוני עובדים בארה"ב. בכל העולם זו תנועה שלומדת ומשנה ומשתפרת ומתחברת, שמנסה לקדם דמוקרטיה, התנגדות לנשק גרעיני, שמירה על הסביבה, מאבק בהומופוביה ובסקסיזם, עצירת ההון המשתולל, חיזוק קהילות מקומיות, ועוד. אלה הסיבות שבגללן אני בשמאל, ושאני מאמין שיש ערך להתלכדות סביבו.

חלק מההלקאה העצמית הזאת, לדעתי, נובע מהקריסה של המערכת הישנה של מפלגות, של שייכות לגופים פוליטיים מוגדרים שפועלים באופן מסודר וניתן להעביר עליהם ביקורת עניינית וממוקדת. כיום רק מעטים משתייכים בפועל למפלגות, ומול ההשתייכות הקבוצתית עולה ופורח גם בקרבנו האינדיבידואליזם, ועמו הטהרנות הזו של הוקעה והדרה של כל מי שלא מתאים לנו במאת האחוזים מ"המחנה" המופשט. מערכת ההוקעה הופכת את המונח "שמאל" למונח חבוט, ששולפים אותו בקלות ומטילים עליו את האשמה בכל מה ובכל מי שנמצא בסביבתנו ושאנחנו לא רוצים להיות מזוהים איתו.

אז בואו נפסיק. אם אנחנו רוצים לשקם את השמאל, על כל העקרונות הטובים שבאים עם המושג הזה, בואו נפסיק לטנף עליו כל כך בעצמנו, ואת הביקורת נעביר על אנשים או על גופים שמגיע להם ולא על כל המחנה. לא חייבים לחזור להתארגנות רק במפלגות, אבל בואו נלמד מהדברים הטובים שקיימים במבנה הזה. בואו למשל נחשוב על עצמנו כעל אלטרנטיבה ממשית לממשלות המלחמה וההון, כאן ובעולם, כעל מי שבאמת יכולות ויכולים לשנות את המציאות, ובואו נגבש פלטפורמות משותפות שמציגות את הטוב שיש לנו להציע.

לא רוצים? נמאס לכם מהשמאל? בסדר. תציעו מונח מגבש אחד כולל אחר למחנה שלנו, שכן נוכל לבנות עליו אלטרנטיבה ממשית לימין. אבל שיהיה משהו שיכול גם לשמר את הקשרים המורכבים שבנינו כאן ובעולם, את כל מה שלמדנו ואת כל מה שיש לנו להציע בכל החזיתות של המאבק. יש הצעות?

א א א
ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
דגלי ארה"ב, איחוד האמירויות, ישראל ובחריין על חומות העיר העתיקה בירושלים, ב-15 בספטמבר 2020 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

דגלי ארה"ב, איחוד האמירויות, ישראל ובחריין על חומות העיר העתיקה בירושלים, ב-15 בספטמבר 2020 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

אנו הפלסטינים זקוקים לכוח פוליטי חדש שמדבר על צדק ושוויון

ההסכמים בין שלוש מדינות האפרטהייד ישראל, איחוד האמירויות ובחריין, מחייבים שינוי עמוק באסטרטגיה הפלסטינית, ומעבר להתמקדות בטיפוח היחסים עם ארגוני חברה אזרחית. פריצת דרך כזאת תושג באמצעות בניית תנועת שמאל פלסטינית חזקה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf