newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מי שמרוויח מהשתקת השמאל הם מי שמפחדים מהמחאה החברתית הבאה

השמאל הרדיקלי שמותקף כעת, והיה עסוק לפני עשור בעיקר בכיבוש, פתח את העיניים בשנים האחרונות והתמסר למגוון של מאבקים חברתיים. אולי ההתקפות האחרונות עליו מסמנות שאנחנו עושים משהו נכון

מאת:
השאירו תגובה
א א א

בין המשך ההרג בעזה והתפרצות ההתקוממות בגדה, ההתפתחות האחרונה שהצליחה לערער אותי היא הצטרפותו של יאיר לפיד לחבורת המסיתים נגד השמאל.

לא שהיו לי ציפיות מי יודע מה מלפיד, חלילה. הוא כבר אמר בשלב מוקדם יותר במבצע הצבאי שחמאס הוא שאשם במותם של ארבעה ילדים שצה"ל הרג בזמן ששיחקו בחוף הים. נורא. אבל אולי ציפיתי ממנו לקצת, טיפה יותר במאבק השני שמתחולל כאן, המאבק על שימור האפשרות לקיומה של חברה אזרחית פעילה וביקורתית, לשיח דמוקרטי בישראל (בגבולות החברה היהודית, כי לערבים הרי ממילא לא היה כזה מלכתחילה, ולכן המאבק הוא גם על הרחבת הדמוקרטיה ולא רק על מניעת צמצומה). אולי גם כאן טעיתי בציפייה, מאדם שמפלגתו מנוהלת כנראה באופן הכי פחות דמוקרטי בכנסת, ועדיין, חשבתי, מרכז וליברלים וכאלה. טעות.

אחרי שקראתי את המאמר של לפיד שמתי לב פתאום שמהדהדת לי בראש המנגינה של "אין לי ארץ אחרת". נו באמת. "שינתה פניה"? זו הבעיה? מתי היו פניה טובים? אין בי שום התרפקות נוסטלגית על עבר מפאיניקי-קיבוצניקי כזה או אחר. להיפך. אז מה פתאום נתקעתי עם השיר הזה?

אחרי גוגל קצר של מילות השיר מצאתי שאני מתחבר לפזמון, אבל לא לבתים. לא, לא עצם זה ששינתה פניה, לא מרגיש ש"גנבו לי את המדינה" או כל מיני דברים כאלה. אבל כן, אין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת, רק מילה בעברית חודרת, אל עורקיי, אל נשמתי, בגוף כואב, בלב רועד, כאן (שם) הוא ביתי.

מאבק חברתי על הכוונת 

אז מה קורה פה? מה קורה עם ההסתה הזאת, עם ההתקפה על האפשרות הדמוקרטית, הניסיון להשלמת מהלך הדה-לגיטימציה של השמאל? למה עכשיו, למה ככה?

בימים האחרונים שמעתי כל מיני קולות ממעגלים קרובים שמדברים על כך שמה שקורה סביבנו, בעיקר בדמות ההסתערויות האלימות של בריונים על ההפגנות בתל אביב ובחיפה, היא מעיין פורקן אתני ומעמדי (יעני, מזרחי ועני) נגד האליטה האשכנזית. זו תשובה לא מספקת בעיניי. יותר מזה, אני חושב שהיא מפספסת המון, בעיקר בגלל זהות המתקיפים ובגלל זהות המותקפים.

כי המתקיפים הם גם מרזל ובן גביר שמרגישים שמותר להם עכשיו יותר, וגם יונה יהב ויאיר לפיד וגם כל מי שמדברים נגד "הקיצונים משני הצדדים", כאילו שיש מקום להשוות בין מי שמפגינים ללא אלימות בעד שלום לבין מי שתוקפים מפגינים באלימות כדי להשתיק ביקורת על המלחמה. והמותקפים הם גם פלסטינים, וגם אנשי השמאל הרדיקלי, שבעיניי בשנים האחרונות עשה צעדים גדולים וחיוביים מאוד דווקא בכיוונים של הרחבת תחום המאבק והפעילות שלו.

"המתקיפים הם גם מרזל ובן גביר שמרגישים שמותר להם עכשיו יותר, וגם יונה יהב ויאיר לפיד". נערכים להסתער על מפגיני שמאל בתל אביב (אורן זיו / אקטיבסטילס)

"המתקיפים הם גם מרזל ובן גביר שמרגישים שמותר להם עכשיו יותר, וגם יונה יהב ויאיר לפיד". נערכים להסתער על מפגיני שמאל בתל אביב (אורן זיו / אקטיבסטילס)

למה אני מתכוון? אני מסתכל סביבי, במה שנקרא השמאל (הרדיקלי) – בהגדרה רופפת וגמישה ומכילה עד כמה שאפשר, כי אני מתנגד לפלגנות הטהרנית המקובלת לפעמים בסביבתנו – ורואה תהליך של לימוד ושיפור ניכר בשנים האחרונות. אנשים שלפני עשור היו עסוקים אך ורק בכיבוש וביחסי יהודים-ערבים פתחו את העיניים, הכו על חטא של שנים של הזנחה של חלקים אחרים בחברה, והתמסרו בלב שלם למגוון רחב של מאבקים חברתיים.

מבלי להתאמץ יותר מדי אני יכול למנות את הקמת כוח לעובדים, מאבק כפר שלם ובעקבותיו הקמת עיר לכולנו, מאבקי הדיור מקרית גת עד גבעת עמל, התחברות-תראבוט, המחאה החברתית וספיחיה השונים (בעיקר מחוץ לרוטשילד), המאבק המזרחי, המאבק הפמיניסטי, המעורבות ההולכת וגדלה בארגוני עובדים (גם מחוץ לכוח לעובדים), הקמפיינים למען העסקה ישירה, ועוד ועוד. בכל אחד ואחד מאלה הייתה לאנשי שמאל מעורבות מרכזית וחשובה וחיובית. לא בלי מקום לביקורת, לא בלי בעיות, אבל זה הרבה יותר טוב משהיה לפני עשור.

ואולי פה קבור הכלב. בואו נחשוב על זה רגע: הרי מי ירוויח הכי הרבה מהשתקת השמאל בישראל? לא מחרחרי המלחמה ומנציחי הכיבוש, שמסתדרים עד כה יפה מאוד גם מול שנים של פעילות יהודית-ערבית נחושה בתוך ישראל ובשטחים. מי שכן ירוויחו הם מי שמפחדים מהמחאה החברתית הבאה, שאם וכאשר תפרוץ – עשויה להיות נחושה יותר, סוחפת יותר, מזרחית יותר, ענייה יותר, זועמת יותר ואולי גם אלימה יותר.

המחאה של קיץ 2011 פרצה שנתיים אחרי עופרת יצוקה. "אם תרצו" והתעמולה שלהם כבר היו נוכחים ובולטים וגם הם וגם הכהניסטים הגיעו למאהל רוטשילד וניסו לסבך ולתקוף ולבטל את המחאה בתור קנוניה של חד"ש והקרן החדשה, או משהו כזה. זה לא הלך להם. אבל מה יקרה עכשיו? אחרי העמקת הדה-לגיטימציה של השמאל? מה יקרה אם עכשיו תהיה מחאה חזקה, עם פוטנציאל משמעותי עוד יותר? מה אם השמאל, כמו שעשה בשנים האחרונות יותר מכל קבוצה אחרת, יתייצב לצד שכבות חלשות שנאבקות על דיור ועל חינוך ועל בריאות ועבודה?

הפעם לא יעמדו מולנו אם תרצו, אלא הבריונים של מרזל והצל, שכבר טעמו את טעם הדם, שהתרגלו שמותר לתקוף מפגינים באשר הם ולא לשלם שום מחיר. הם יהיו הראשונים לתקוף, ומאחוריהם תבוא הארטילריה ההסברתית של יאיר לפיד ואחרים שיוקיעו את המחאה החדשה כמחאה של סמולנים בוגדניים, ויסכסכו בין השותפים למאבק.

"התשובה להפרטה- מהפכה". המחאה החברתית 2011 (צילום: אקטיבסטילס)

"התשובה להפרטה- מהפכה". המחאה החברתית 2011 (צילום: אקטיבסטילס)

בדרך הנכונה

אז אני לא הולך לכיוון הקונספירטיבי, לא אומר שכל מה שקורה פה הוא תוכנית אחת גדולה של ההון לדכא את המחאה העתידית. לא. כמו שכתבתי בפוסט האחרון, אני חושב שהרבה ממה שקורה פה הוא תוצאה של ייאוש ושל פחד אמיתיים של מי שמרגישים שכאילו הכל כבר נוסה ואין מושיע מהחיים על החרב, בשילוב עם לאומנות מסוכנת שמקודמת על ידי הממסדר. אבל אני כן אומר שצריך להזהר מאוד לפני שמאשימים את השמאל בהתקפות עליו, וגם שצריך לזכור מי מרוויח מזה, ולכן – אולי – גם מאפשר את זה.

ורק לסיים במילה אופטימית: הכלל בפוליטיקה הוא שלא נלחמים בך אם אתה לא באמת מאיים על משהו. אולי ההתקפות האחרונות, הפיזיות והמילוליות, עם כל הנוראות והסכנה שלהן, מסמנות שאנחנו עושים משהו נכון.

ובואו להפגנה במוצאי שבת. 

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
פלסטינים ליד מכוניות שניזוקו מאבנים שהשליכו מתנחלים, ביישוב חווארה שנמצא דרומית לשכם, ב-15 במרץ 2020 (צילום: נאסר אישתאיה / פלאש90)

פלסטינים ליד מכוניות שניזוקו מאבנים שהשליכו מתנחלים, ביישוב חווארה שנמצא דרומית לשכם, ב-15 במרץ 2020 (צילום: נאסר אישתאיה / פלאש90)

אלימות המתנחלים ממשיכה כאילו אין מגיפה

בזמן שכל העולם נאבק בקורונה, תועדו 26 מקרי אלימות מצד ישראלים כלפי פלסטינים. אך מנהיגי המדינה נזכרים לגנות רק כשמתנחלים תוקפים שוטרים. הסיבה לשתיקתם ברורה: האלימות הזאת מסייעת בהנצחת האפרטהייד והכיבוש

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf