תמונות הילדים העזתים המתים סודקות קצת את חומת האטימות
בתקופה האחרונה רואים יותר ויותר אנשים עומדים בהפגנות כשבידיהם דיוקנאות ילדים שנהרגו בעזה. רבים מהעוברים על פני המיצג מביטים בו ועומדים בדממה. "יש משהו באמירה אישית בתקופה כל כך מסואבת פוליטית ומוסרית, פשוט להיות בן אדם שעוצר ומסתכל על העוול", אומרת אחת היוזמות
ניכר כי זו הפעם הראשונה שאנשים ממש מביטים על הקורבנות, ואולי מבינים את היקף הזוועה. מיצג של תמונות ילדים עזתים שנהרגו מאז הפרת הפסקת האש, ברחוב קפלן בתל אביב, ב-26 באפריל 2025 (צילום: אורן זיו)
בשבת האחרונה עמדו מאות מפגינים בשקט מוחלט, כשהם מחזיקים בידיהם דיוקנאות של ילדים עזתים שנהרגו מאז קריסת הפסקת האש ב-18 במרץ – בזמן שאלפי המפגינים נגד הממשלה, שעשו את דרכם מהבימה לכיכר החטופים או לגשר בגין, חלפו על פניהם.
חלק מהאנשים עצרו, התקרבו, ורק אז הבינו שמדובר בתמונות של ילדים עזתים. אחרים כבר הכירו את המיצג משבועות קודמים. בודדים מהמפגינים הצטרפו למיצג, שלא כולל קריאת סיסמאות, דגלים או שלטים, והניחו את דגלי ישראל בצד. זוג מפגינות נעצרו בשקט מול המיצג, התחבקו והזילו דמעה.
במבט ראשון, זה נראה כמעט טריוויאלי – פעולה המאפשרת זיכרון ואבל לצד מחאה וזעקה על הרג ילדים. אך לנוכח האדישות הכללית של הציבור הישראלי לנעשה בעזה, מיצג זה מצליח איכשהו לסדוק קצת את חומת האטימות.
פעולה זו אינה מתקיימת בחלל ריק. ההחלטה של ישראל להפר את הפסקת האש ולסכל עסקת חטופים; המכתבים השונים של אלפי חיילים, שמוחים נגד מדיניות הצבא וחלקם מזכירים גם את הפגיעה באזרחים בעזה; המסרים שנשמעים מהצבא על כך שיתקשה לכבוש מחדש את עזה ללא כוח אדם; חוסר האמון בין חיל האוויר לפיקוד דרום; והמהלכים האחרונים של הממשלה – כל אלה הביאו חלקים מהמרכז-שמאל הציוני להתייחס אחרי יותר משנה וחצי למה שקורה בעזה.
Now in Tel Aviv: hundreds hold photos of Palestinian children killed in Gaza pic.twitter.com/gQecbBiNSW
— Oren Ziv (@OrenZiv_) April 26, 2025
הרעיון לפעולה התגבש אצל כמה פעילות בתל אביב, כתגובה לכך שביום שבו הופרה הפסקת האש נהרגו ילדים רבים, ושבסך הכול נהרגו 322 ילדים בעשרת הימים הראשונים אחרי חידוש ההפצצות הישראליות.
"זה התחיל בצורה ספונטנית", מספרת עמית שילה, אחת מיוזמות המיצג. "היה שבוע מזעזע ושובר לב כשישראל הפרה את הפסקת האש, הגיעו ידיעות על מאות ילדים הרוגים ביום. חברתי עלמה בק שיתפה סטורי עם אחד הילדים, וכתבתי 'בואי נלך עם תמונות שלהם להפגנה במוצ"ש'. הדפסנו בבית את התמונות מהדף היומי של עדי רונן ארגוב, בשחור לבן, לא הספקנו בצבע. 40 תמונות. חשבנו שנהיה חמישה אנשים, שנעמוד עשר דקות עד שירביצו לנו ונלך הביתה. הרעיון הגיע מהלב, בלי הרבה מחשבה, אבל הגיעו עשרות".
מאז הפעולה הראשונה הן עמדו בעוד ארבע הפגנות במוצאי שבת בבגין/קפלן. הפעולה נתנה השראה לקבוצות אחרות, שעשו דבר דומה בכפר קאסם, ביפו, באוניברסיטת תל אביב, ביום השואה ביד ושם, בניו יורק, בגוש נגד הכיבוש בהפגנות בשבת בחיפה ובכרכור. בהפגנה של תנועת "עומדים ביחד" נגד המלחמה בכיכר הבימה בתל אביב, המשטרה אסרה תחילה לקיים את המיצג אך בהמשך נסוגה מהדרישה, ובסופו של דבר אלפים הניפו תמונות של ילדים עזתים.
לדברי שילה, "זה מקבל תשומת לב שונה מפעולות שמאל רגילות. אני חושבת שאיכשהו יצאנו מהשטנץ, שיש כאן אמת פשוטה, בלי סיסמאות, שמדברת בעד עצמה. כל כך הרבה ילדים שהרגנו, קשה להתווכח עם זה. אנחנו רואים אנשים שמגיעים עצבניים, ואז נעצרים, עומדים ושותקים. אני חושבת שגם השקט מאוד משמעותי. שקט זה כוח. וגם שזה לא נמצא תחת ארגון מסוים. אנשים נורא מתרשמים. יש משהו באמירה אישית בתקופה כל כך מסואבת פוליטית ומוסרית – פשוט להיות בן אדם שעוצר ומסתכל על העוול, על מה שאנחנו גורמים לו במציאות, בלי התפלפלות".
הפעולה בולטת גם לנוכח ההיעדר הכמעט מוחלט של דימויים מעזה בתקשורת הישראלית, ובכלל במרחב הציבורי בישראל. בשנה שעברה פעילים תלו כמה פעמים תערוכת רחוב עם צילומים מעזה, וכן תלו ברחבי תל אביב פוסטרים עם צילומים של עזתים שנהרגו תחת הסיסמה "חובה להתנגד לרצח העם בעזה". בפעולות אלה, הפוסטרים נתלשו מהר מאוד.
מתחילת המלחמה, פעילים יהודים הפגינו נגדה וקראו להפסקת אש ונגד ההרג, ההרס וההרעבה בעזה. במקרים רבים הם הותקפו ואף נעצרו. גם כיום, בירושלים ובחיפה המשטרה נוהגת לפזר ולעצור מפגינים, ולהחרים שלטים כמעט בכל משמרת מחאה. אוניברסיטת חיפה הענישה באחרונה את תא עומדים ביחד על מיצג תמונות שקיים, ובבאר שבע פעילי ימין תקפו ביום שני אנשים שעמדו בשקט עם תמונות. אך נראה שסדרת מיצגים זו מצליחה לרוב לעורר תגובה שונה, לפחות בקרב הציבור.
ביום שבת האחרון, חלק מהעוברים והשבים אמרו "כל הכבוד". אחרים תהו על מה המיצג, ורק מעטים מתחו ביקורת על הפעולה. אחת מהמבקרות אמרה, "בגלל דברים כאלה בעלי לא יצטרף למחאה".
הרוב רק הביטו במיצג ועמדו בשקט. אף שסביר שהם יודעים על ההרג בעזה, ניכר היה כי זו הפעם הראשונה שהם ממש מביטים על הקורבנות, ואולי מבינים את היקף הזוועה. גבר אחד, שהעיד שהוא חייל מילואים, אמר כי הוא אמור להתייצב מחר וציין שהחליט לסרב לנוכח מה שראה. מדי פעם עוברים ושבים ביקשו תמונות והצטרפו למיצג. "בפעולה הראשונה ממש ראיתי שיחות. אנשים די הופתעו, או שההצדקה שלהם התפרקה", אמרה שילה.
"אנשים די הופתעו, או שההצדקה שלהם התפרקה". מיצג של תמונות ילדים עזתים שנהרגו מאז הפרת הפסקת האש, ברחוב קפלן בתל אביב, ב-26 באפריל 2025 (צילום: אורן זיו)
מלבד תקרית אחת לפני כשבועיים, שבה כמה ממשתתפי המיצג הותקפו בסיום ההפגנה בבגין, לא נרשמו תגובות אלימות כלפיו. יהודה כהן, אביו של החייל החטוף נמרוד, שמוביל את מחאת בגין נגד המלחמה ואף נסע לבית הדין הבינלאומי כדי להיפגש עם התובע כרים חאן, התייחס למיצג ביום שבת האחרון בנאומו: "אני מבקש מכל מי שרואה בהשתתפות במאבק מקפצה פוליטית או קריירה ציבורית או מקום להעביר אג'נדות אחרות, אני אומר לכם תודה רבה, אבל הניחו לנו ואל תשתמשו בנו לצרכים ולקריירות ולאג'נדות שלכם. זוהי מחאה לשחרור החטופים, ומי שרוצה לעזור מוזמן ותודה, אבל בשביל החטופים. המחאה היא לא למען 'די לכיבוש' ולא למען ילדים פלסטינים, רק על החטופים היושבים במנהרות בעזה".
המבט על התמונות מוביל גם להכרה הכואבת בכך שבמציאות הנוכחית צריך לצאת לרחוב ולהבהיר לציבור שהרג של יותר מ-15 אלף ילדים (נכון ל-22 באפריל) אינו מוסרי. לדברי שילה, "אני מזכירה גם לעצמי. כולנו חיים את החיים שלנו, גם אני יושבת בים לפני ההפגנה. זה לא מבאס שאני צריכה להזכיר. זה היה שובר אותי אם הייתי צריכה לריב על זה שאין שום הצדקה להרוג ילדים. זו סוג של הקלה שאפשר לדבר על זה, אבל גם עצוב שהייתי מוכנה לקבל על זה מכות".
אף שהמיצג מתמקד בילדים, נוכחים נפקדים בו הם האבות, האמהות וקרובי משפחה בגירים אחרים שנהרגו במתקפות הישראליות. המספר המדויק של משפחות שלמות שנמחקו עדיין לא התברר. בפרויקט של הרדיו הציבורי האמריקאי NPR, מופו 132 בני משפחת אבו נאסר שנהרגו בתקיפה אחת באוקטובר 2024 על בניין מגורים בבית לאהיא. יותר מ-40% מההרוגים היו ילדים. הקורבן הצעיר ביותר היתה תינוקת בת שישה חודשים בשם שאם, ועשר משפחות גרעיניות נמחקו לחלוטין. NPR בחרו, באופן תקדימי, לפרסם את הפרויקט עם תרגום לעברית. נראה כי הם קיוו שהפרויקט החשוב הזה יגיע גם לציבור הישראלי. כמו מחזיקי התמונות, גם הם מקווים להאבק בחומת ההשתקה, הצנזורה העצמית וההכחשה שמובילות הממשלה והתקשורת הישראלית.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
