על המשטרה לחשוף את תיעוד הריגת האחים בקלנדיה
האם שני האחים שנורו למוות היוו איום על השוטרים? יש ספק. אלא שבניגוד למקרים אחרים, כולל במחסום קלנדיה עצמו, שבהם ממהרת המשטרה לפרסם את תיעוד מצלמות האבטחה - הפעם משום מה הוא נעדר
הפוסט נכתב במשותף עם נעם רותם
חבר הכנסת דב חנין פנה היום (חמישי) לשר הבטחון ולשר לביטחון פנים בקריאה לפתוח בחקירה לבירור נסיבות מותם של אח ואחות אמש במחסום קלנדיה. השניים, על פי טענת דוברות המשטרה, ניסו לבצע פיגוע דקירה במחסום, אך עדי ראיה שהיו שם מספרים סיפור אחר, לפיו השניים נורו מבלי שהיוו סכנה לאיש. את המחלוקת בין הגרסאות אפשר ליישב בקלות באמצעות צילומי מצלמות האבטחה המוצבות במחסום, אך אלה טרם פורסמו על ידי המשטרה, מסיבה כלשהי.
לפי גרסת השוטרים שהיו במקום השניים, מראם אבו אסמעיל ואחיה אברהים, נכנסו לאזור המיועד לרכבים בלבד במחסום. בדוברות המשטרה דיווחו ש"שוטרים ולוחמי מג"ב המוצבים במעבר קלנדיה הבחינו בגבר ואישה ב.מ. [בני מיעוטים] הצועדים לכיוון המעבר המיועד למעבר כלי רכב בלבד כאשר, ידה בתוך תיק שהיה ברשותה וידו של המחבל מאחורי גבו אוחזת בדבר מה שעורר את חשדם של השוטרים.
"השוטרים הפועלים במקום צעקו לעברם מספר פעמים לעצור ולא להמשיך להתקדם. המחבלת והמחבל המשיכו לצעוד ולהתקרב לשוטרים, אשר המשיכו לקרוא לעברם לעצור ולהשליך את התיק שהיה ברשותה. המחבלת עצרה במרחק קרוב לשוטרים, החלה לצעוד מספר צעדים לאחור יחד עם המחבל, כאשר לפתע הסתובבו שוב לעבר השוטרים, המחבלת שלפה סכין שהיה בתיקה והשליכה בכיוון ישיר לשוטר שעמד בסמוך אליה. השוטר לא נפגע. השוטרים והמאבטחים פעלו במהירות וירו לעברם של המחבלים ונטרלו אותם".
> החיילים הזמינו אמבולנס לפלסטיני פצוע, וכוח אחר הרג את החובש
מאידך, על פי דיווחים של עדי ראייה שהיו במקום, השניים צעדו ברגל במסלול המיועד למכוניות ולא הבינו את הקריאות אליהם בעברית לעצור. אז, כאשר אברהים אחז בידה של מראם על מנת להוביל אותה למסלול הנכון, היא נורתה על ידי שוטרים שעמדו במרחק של כ-20 מטרים מהם מאחורי מגן בטון. כאשר התכופף אחיה להגיש לה עזרה נורה גם הוא. עדי הראייה טוענים שלא נשקפה כל סכנה מהם לשוטרים במקום, ושלאחר הירי נמנע מהם טיפול רפואי.
כך נראית הזירה במחסום קלנדיה. השניים שוכבים במרחק גדול מנקודות הבידוק לכבים שבהן עומדים בדרך כלל השוטרים:
מראם, האחות הגדולה, הייתה אם לשניים ועל פי דיווחים בתקשורת הפלסטינית היא הייתה בחודש החמישי להריונה. לדברי משפחתה, היא הייתה בדרכה לבית חולים בירושלים, מצויידת באישור מטעם השלטונות הצבאיים הישראלים. אם זה המקרה, יש לתמוה מדוע טרחה כלל להשיג אישור לפני הניסיון לפיגוע לכאורה, שאירע בשטח שלא נדרש כל אישור כדי להגיע אליו?
גם ללא הסרטון ישנן בעיות רבות בגרסת המשטרה. ראשית, האח בן ה-16 נורה כאשר בבירור לא היווה כלל איום. איפלו לפי גרסת המשטרה הנער לא אחז בדבר ולא עמד סמוך לשוטרים. איך ייתכן שהיווה איום שמצדיק ויתור על שלבי נוהל מעצר חשוד וירי על מנת להרוג? גם אם בחגורתו נמצא סכין, כמו שהמשטרה טוענת, גם לשיטתה הוא אפילו לא שלף אותו.
גם לגבי מראם אבו אסמעיל הגרסה הרשמית מאוד בעייתית. גם לפי המשטרה היא לא החזיקה בסכין בזמן שנורתה, כאשר בהחלט ייתכן כי השליכה את הסכין כדרך להיפטר ממנה קודם לכן. לפי עדים גופה נוקב ב-15 כדורים – ירי שנועד בבירור להרוג. למה לא הפסיקו לירות כאשר מראם לא היוותה איום, בהיותה לא חמושה ופצועה? שוטרים חמושים מאחורי בטונדות בהחלט מסוגלים להצליח לעצור מישהי במצב כזה, או במקרה הגרוע לירות לעבר רגליה.
> החייל היורה מחברון לא לבד: המורשת של חטיבת כפיר
פוטו רצח
זה לא המקרה הראשון שבו סרטוני וידאו שאינם מפורסמים יכוים להכריע בין גרסאות שוטרים וחיילים לבין אלה של הפלסטינים.
ב-25 באפריל 2015, ממש לפני שנה, ירו חיילים עשרה קליעים בגופו של עלי אבו ע'אנם בן ה-17 במחסום א-זעים. לטענת השוטרים הוא התקרב אליהם כשהוא אוחז קופיץ וניסה לפגוע בהם. לטענת משפחתו הוא הגיע למחסום ללוות קרובת משפחה שחזרה באמצע הלילה דרך המחסום. כשזו עברה, צעק לה חייל ישראלי הערות ועלבונות, ועלי יצא לעזרתה. תוך ויכוח מילולי בינו לבין החייל ירה בו האחרון, וחייל נוסף שהיה במקום הצטרף אליו.
ההבדל בין הגרסאות האלה הוא עצום, אך למרבה המזל, גם במחסום א-זעים מוצבות מצלמות שצילמו את האירוע. גם במקרה של אבו ע'אנם לא שחררה המשטרה עד היום את הצילומים, ואפשר להניח שהסיבה היא שאלה לא תואמים את גרסתה. סרטונים נוחים יותר למשטרה מזירות פיגועים משוחררים כל הזמן.
בנוסף צה"ל עד היום לא מסכים לפרסם את תיעוד הריגתו של הנער סמיר עווד בינואר 2013. במקרה זה לכאורה מדובר בהוצאה להורג של ממש, כשאחד החיילים הרג את הנער בירייה בעורפו. אף על פי כן, שני החיילים המעורבים עומדים לדין בימים אלו על עבירה פעוטה של שימוש פזיז, בנשק מכיוון שהחקירה לא הצליחה לקבוע מי מהם הוא זה שירה למוות בעווד. פרסום התיעוד יוכל לעזור מאוד להבין את הפער הגדול בין העבירה שעליה הם נשפטים לבין המעשה.
כך גם לגבי תיעוד הריגתה של הנערה האדיל השלמון בחברון בשנה שעברה. גם במקרה זה לכאורה מדובר בבירור בשימוש מוגזם בכוח, מכיוון שהחיילים החמושים במחסום יכלו בנקל לעצור את הנערה בת ה-18, אך ביצעו ירי על מנת להרוג, ואחר-כך מנעו ממנה שעה ארוכה טיפול רפואי. תחקיר צה"ל קבע כי הירי היה לא מוצדק. מכאן ברור האינטרס של צה"ל לא לפרסם את התיעוד, לאור העובדה שבסבירות גבוהה היורים לא יעמדו לדין.
כדי להבהיר שלא מדובר במדיניות גורפת של אי-שחרור צילומי מצלמות אבטחה על ידי המשטרה, אפשר להביא מספר דוגמאות שצילומים כאלה שוחררו מיידית, כאשר הם תמכו בגרסת השוטרים: במקרה של סאדק זיאד גרבייה, שנורה למוות על ידי שוטרי מג"ב במחסום הקיוסק שליד אבו דיס, המשטרה שחררה את הצילומים זמן קצר אחרי האירוע; גם בסיפור ש מוחמד זכראנה, שנורה למוות במחסום ג'למה, יצאו צילומי מצלמות האבטחה זמן קצר אחרי התקרית; י' בת ה-16 נעצרה במחסום קלנדיה, אותו מחסום בדיוק בו נורו למוות האחים הפעם. אז החיילים הצליחו לעצור אותה מבלי לירות אפילו לא ירייה אחת, והצילומים ממעצרה שוחררו כבר למהדורת הערב של אותו יום; והרשימה עוד ארוכה.
סיבה נוספת לצורך לחשוף את התיעוד אפשר למצוא באירועי ביתוניא מ-2014. שם למרות שקרים של צה"ל התברר בעקבות פרסום תיעוד עצמאי של הירי כי שוטר מג"ב, בן דרי, ירה למוות לפחות בנער אחד חף מפשע, וכעת הוא עומד למשפט על כך. ללא חשיפת התיעוד העצמאי סביר להניח כי זה לא היה קורה. בזמן הירי נכח במקום חייל ממערך התקשורת של צה"ל. סביר להניח כי גם הוא תיעד הוא חלק מהאירועים, אך תיעוד זה לא נחשף. בינואר האחרון דובר צה"ל סירב להעביר למצ"ח תיעוד של תקיפת עיתונאי על ידי מתנחלים, בזמן שחיילים עמדו במקום ולא עשו דבר, בטיעון ש"היחידה המתעדת לא נועדה להפליל חיילים".
צה"ל והמשטרה אינם גופי יחסי ציבור. השיקול לגבי פרסום תיעוד של הריגות לא יכול להיות מושפע ממידת ההתאמה בין מה שנראה בסרטונים לבין גרסת הדוברות. בטח במקרה כמו זה הנוכחי, שבו מדובר על הריגת אישה צעירה ונער, כשגרסת המשטרה מעלה שאלות קשות.
בקשה לתגובה שנשלחה לדובר מג"ב לא נענתה עד לרגע זה, והיא תופיע כאן אם וכאשר תתקבל.
> הצבא שוקל להוציא צו מעצר מנהלי נגד עיתונאי פלסטיני שנעצר בגבול
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן