מול סימני השאלה, הצבא חייב לפרסם את תיעוד הירי בצעירה בחברון

לפני מספר ימים נורתה למוות בחברון האדיל השלמון בת ה-18 כשהיתה בדרכה לבית הספר. בתיקה השחור נמצאו מחברות, עט פיילוט כחול, קלמר חום, טלפון נייד, וחפצים נוספים שנערות בגילה לוקחות איתן כשהן הולכות לבית הספר.

דובר צה"ל אמר שמגלה המתכות המוצב ברחוב צפצף כשעברה בו הנערה, והיא התעלמה מקריאות החיילים לעצור, לכן ירו בה, ושלאחר מכן התגלה שהיא מחזיקה סכין, ולאחר שלא עצרה המשיכו לירות.

עדים שהיו במקום אומרים שהשלמון פשוט לא הבינה אותם. ירייה ראשונה היתה יריית אזהרה לקרקע, היריה השניה כבר הייתה ברגל שמאל והפילה אותה לקרקע, וירייה נוספת מיד אחריה פגעה ברגל ימין. שני עדי ראיה שצפו באירוע אומרים שבשלב הזה התקרב אליה החייל שירה את שתי היריות הראשונות, עבר את מחסום הברזל שהפריד ביניהם, עמד מעליה, וירה עוד פעם, בבטן, ועוד פעם בחזה.

> רשיון להרוג: כך התגייסה המערכת חפות על קצין שירה בגב של אדם לא חמוש

אחד העדים, פוואז אבו עישה, עמד קרוב מאוד להשלמון בעודה עומדת במחסום. הוא גם צולם כשהוא מדבר איתה שם על ידי ארגון "נוער נגד התנחלויות". זמן לא רב לאחר הארוע הוא נתן עדות לארגון "בצלם", בה הוא אמר שכאשר נפלה השלמון, אחרי שירה בה החייל את הירייה הראשונה, נחשפה ידה, שעד אז היתה מכוסה בניקאב אותו לבשה, ובה היה סכין.

מאוחר יותר שינה אבו עישה את גרסתו כשהתראיין לגארדיין הבריטי, ושכח להזכיר את הסכין, ואז נזכר בו שוב כשהעיד לארגון "אמנסטי", ואפילו הזכיר את צבע הידית, חום. זאת למרות שבצילומים שהפיץ צה"ל מופיע סכין בעל ידית צהובה. עד אחר שעמד קרוב להשלמון, ושגם הוא התראיין למספר ארגונים וכלי תקשורת בינלאומיים, לא ראה סכין באף אחת מגרסאותיו.

לאחר הירי שכבה השלמון על הקרקע במשך דקות ארוכות. גרסה אחת מדברת על חצי שעה, אחרת על בין עשר לעשרים דקות, עדים אחדים אומרים שחייל הגיע לבדוק לנערה את הדופק ואז ישב לחכות עד שיגיע אמבולנס של "איחוד הצלה" היהודי, שלקח אותה קודם לקרית ארבע, תחנה שאין בה את המתקנים הדרושים לטיפול בפיצעות מסוג אלה, ורק משם לבית החולים שערי צדק בירושלים. לדברי אביה, רופא בבית החולים בחברון שקיבל את הדו"ח הרפואי של בתו, השלמון נפטרה מאיבוד דם וכשל רב מערכתי לאחר שנורתה בברך ימין, עקב שמאל, ומספר פעמים בבטנה ובחזה.

יומיים אחרי האירוע העלה הג'רוזלם פוסט כתבה החתומה על ידי "צוות הג'רוזלם פוסט", ובתחתיתה ניתן קרדיט לטובה לזרוף וליעקב לאפין, בה נטען כי השב"כ הכריז כי השלמון היתה טרוריסטית ידועה, וכי נחשבה ל"איום פוטנציאלי" על ידי הרשויות הישראליות. עוד נכתב שם כי גרסת השב"כ היא שיום לפני מותה נפרדה השלמון מהחבר שלה, לכאורה כדי לומר לו שהם לא יתראו יותר לעולם. הכתבה הורדה זמן קצר לאחר פרסומה, אך בידי שיחה מקומית קיים עותק של הפרסום.

איפה הסרטון?

האם אכן הייתה זו הגנה עצמית של החיילים במחסום המוגן, כשהם ממוגנים עם שכפ"ץ ועומדים מאחורי קורת פלדה, שהפרידה ביניהם לבין הנערה, כפי שטען דובר צה"ל? או האם זו הייתה הוצאה להורג ללא משפט, כפי שכינה זאת ארגון "אמנסטי" במילים מפורשות וארגון "בצלם" בניסוח מעט שונה? את התשובה אפשר לדעת בקלות. כן, ממש בקלות.

בידי צה"ל סרטון וידאו של האירוע, המראה את כל השתלשלות העניינים. הצבא בחר עד היום – חמישה ימים אחרי האירוע – לא לשחרר אותו, והבחירה הזו חייבת להעלות שאלות לגבי המניעים מאחוריה. האם מחפה המערכת, שוב, על חייל שהוציא להורג אזרח בשטחי הגדה המערבית? האם הנערה איימה לתקוף את החיילים החמושים עד כדי כך שהרגישו סכנת חיים ולא היתה בידם ברירה אלא לירות בה? האם אכן שלפה ונופפה השלמון סכין מול פני החיילים? האם יכלה בכלל השלמון להגיע לחיילים שעמדו מעבר למחסום פלדה שהפריד ביניהם? וגם אחר הירי הראשוני, האם הייתה הצדקה לירות בבטנה ובחזה של השלמון בת ה-18, כששכבה חסרת אונים על הקרקע?

כל הראיות זמינות, כל העדויות ניתנו. על הפרקליטות הצבאית להעמיד לדין את החייל שקטף את חייה של האדיל השלמון, או לשחרר את הווידאו כדי להוכיח שאכן מדובר בהגנה עצמית.

פנינו לדובר צה"ל וביקשנו לברר למה הסרטון שצולם במחסום השוטר בחברון לא פורסם עד עכשיו ואם יש בכוונתם לפרסמו. מדובר צה"ל מסרו שאין להם תגובה רשמית בנושא.

> צה"ל, שקרים ווידאוטייפ: כרוניקת ביתוניא

החיילים הישראלים, מפקדיהם, ואנשי השב"כ המכוונים אותם, יודעים שהם לא יענשו כשהם הורגים אזרחים שלא מסכנים אותם. המשטרה הצבאית היא בדיחה עצובה של חוסר מקצועיות וחוסר מוטיבציה, והפרקליטות הצבאית קיימת רק כדי לגבות אותם ולמצוא תירוצים למה לא להעמידם לדין, גם כשמדובר בהרג של חפים מפשע.

רק בשנת 2015 נהרגו יותר מ-25 פלסטינים על ידי חיילים בגדה המערבית, חלקם בנסיבות שהעלו סימני שאלה גדולים על שיקול הדעת של החיילים, ולמרות זאת אף אחד מהחיילים שירו בהם אפילו לא הועמד לדין. זה המסר שמעביר צה"ל לחייליו, וזה המסר שעמו הגיע לאותו מחסום החייל שהרג של השלמון.

בשביל האדיל השלמון זה כבר מאוחר מדי, אבל בשביל הילדים והילדות, הנערים והנערות הבאים והבאות אחריה, חייבים לשנות את המסר הזה. אסור לתת לצה"ל לחקור את עצמו, כי הוא תמיד ימצא את עצמו זכאי. את החיילים היורים יש להעמיד לדין, ולתת לגוף עצמאי שאינו צבאי להחליט אם אכן היה מוצדק להרוג. עד שזה יקרה – איש מאיתנו לא יכול לצפות לראות צדק.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> צפו: חיילים מרסקים מצלמות ותוקפים עיתונאים בהפגנה