סרבנית טרנסית: "ברור מאליו שלא מתגייסים לצבא שמבצע רצח עם"

"יש משהו בבחירה לסרב, בעשייה שלה באופן פומבי מאוד, שהוא מערער". הסרבנית יונה רוזמן מחוץ ללשכת הגיוס בחיפה, ב-17 באוגוסט 2025 (צילום: אורן זיו)

יונה רוזמן, בת 19 מחיפה, הכריזה אתמול (יום ראשון) על סירובה להתגייס במחאה על רצח העם בעזה. היא נשפטה ל-30 ימי מאסר במתקן הכליאה נווה צדק.

רוזמן היא אישה טרנסית, וכרגע נמצאת בבידוד במשך רוב שעות היממה, כפי שקרה במרץ לסרבנית הטרנסית אלה קידר-גרינברג, שנשפטה ל-30 יום מאסר ולאחר מכן שוחררה.

אתמול בבוקר הגיעו כ-150 מפגינים ומפגינות לתמוך ברוזמן מחוץ ללשכת הגיוס בשכונת הדר בחיפה. הן קראו, בהובלת רוזמן, "שחררו את כולם מעופר ומשדה תימן", "מהים עד הנהר פלסטין תשוחרר", ו"גם בעורף גם בשטח, כל חייל שותף לרצח".

כמה דקות לאחר תחילת המחאה, הכריז מפקד המשטרה במקום כי ההפגנה "לא חוקית", והקציב למפגינים דקה להתפזר. לאחר מכן, שוטרים רבים, בהם כאלה בבגדים אזרחיים, התפרצו לתוך ההפגנה – שהתקיימה על המדרכה בתוך גן ציבורי – ועצרו עשרה אנשים. חלק מהמעצרים בוצעו תוך שימוש באלימות קשה, בין היתר באמצעות הטחת המוחים לקרקע. השוטרים גם קרעו והחרימו שלטים, ביניהם את הבאנר: "חייל הקשב, לטבח תסרב".

התנהלות המשטרה תאמה את היחס שמקבלות הפגנות בהובלה פלסטינית במושבה הגרמנית בחיפה, שם כמעט כל הפגנה מפוזרת באלימות. רק ביום חמישי נעצרו 12 מפגינות, ולפני כמה שבועות נעצרו 26 אנשים תוך דקות ספורות מתחילת ההפגנה.

בסיום ההפגנה נסעה רוזמן לבקו"ם בתל השומר, שם נשפטה ונשלחה למאסר. "העמדה שלי ברורה מאוד", אמרה רוזמן ל"שיחה מקומית" לפני כניסתה לכלא. "לא מתגייסים לצבא שמבצע רצח עם. אני רואה את השותפים במאבק – לא רק את התושבים היהודים של הארץ הזאת, אלא את כל מי שחי בה. רוב מי שחי כאן מתנגד לרצח שמתרחש, וגם אני".

בחודש שעבר צעדו רוזמן ופעילות נוספות ברחובות תל אביב והפגינו נגד רצח העם המתמשך בעזה, ובסוף הצעדה שרפו את צווי הגיוס שלהן והכריזו על סירובן להתגייס. בהצהרת הסירוב שלה כתבה רוזמן: "הכרה אמיתית בממדי ההרס שמדינתנו זורעת, בסבל המוחלט שהיא מנחילה לנתיניה, דורשת פעולה בהתאם. אם אתם רואים את גודל הזוועה ורואים בעצמכם אנשי מוסר, אינכם יכולים לעבור על כך לסדר היום – על אף המחיר, החוקי והחברתי".

Young refuseniks burn their IOF draft papers in the middle of Tel Aviv

They refuse to serve in the Israeli Occupation Forces, and are willing to go to military jail for this stance. New generation of refuseniks is supported by the old, many of whom spent months in jail already pic.twitter.com/6xfrR8PKaZ

— Andrey X (@the_andrey_x) July 16, 2025

רוזמן מצטרפת לסרבני הגיוס עינה גרסטמן ויובל פלג, שנשפטו בסוף יולי ל-30 ו-20 ימי כליאה בהתאמה; ולסרבן ר', בן 18 מחולון, שסירב להתגייס בתחילת השבוע ונשפט ל-30 ימי כליאה. בראיון לפני הכניסה לכלא סיפרה רוזמן על הסיבות לסירוב, על מה שראתה בגדה שחיזק את החלטתה לסרב, על האפשרות לשכנע בנות ובני נוער אחרים ועל האפשרות שתישלח לבידוד.

מדוע החלטת לסרב? 

"החלטתי לסרב עוד ב-2023, בזמן המחאה נגד המהפכה המשפטית. הייתי פעילה ב'גוש נגד הכיבוש' בזמנו, ודרך חברות בנות גילי הגעתי ל'מסרבות' והצטרפתי לפעילות של מכתב הסירוב של 'נוער נגד דיקטטורה', שם הכרזנו שלא נשרת שלטון לא דמוקרטי משני צידי הקו הירוק. מאז המציאות השתנתה, והסיבות לסירוב השתנו בהתאם. אני חושבת שההחלטה לסרב הרבה יותר פשוטה עכשיו, ומרגישה שאין הרבה צורך ורצון להתפלסף על מיליטריזם וציות, כי יש רצח עם וזה ברור מאליו שלא מתגייסים לצבא שמבצע רצח עם, אז ההחלטה יותר קלה".

בשנה האחרונה היית הרבה בשטח, במחאות ובנוכחות בגדה. איך זה השפיע על החלטתך לסרב?

"יש משהו בפעילות עם פלסטינים, אם זה [בתוך גבולות] 48', בגדה או במזרח ירושלים. זה הופך את כל הדיכוי שהמשטרה מפעילה ליותר אישי. זה אנשים שאת מכירה, שהורסים להם את הבית או רוצחים אותם. זה מאפשר הרבה פחות לקיים את הדיסוננס של התנגדות למדיניות מסוימת תוך כדי הזדהות עם הפרויקט הלאומי הציוני-ישראלי. הפעילות המשותפת מאפשרת להרחיב את האופק, את מי שאני רואה בתור התנועה שלי, לראייה שאינה מוגבלת לישראלים או אנשים עם אזרחות [ישראלית]".

איך היתה תגובת הסביבה, החברים והמשפחה להחלטתך לסרב?

"ברוב המרחבים שאינם של אקטיביזם לא מאוד עמדו מאחוריי בהחלטה הזאת. מהכיתה יש כאלה שניתקו קשר בגלל הסירוב. את שנת השירות עזבתי מוקדם בגלל קשיים שהיו סביב הסירוב שלי. גם למשפחה היה מאוד קשה עם ההחלטה ועדיין קשה, אבל הם הבינו שזו החלטה שלי. הם עמדו מאחוריי בתור הבת שלהם, אבל זו לא החלטה שהם תומכים בה".

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

את חושבת שיש אפשרות לשכנע ולהשפיע על בני ובנות נוער אחרים באקלים הפוליטי הקיים? 

"זה מורכב. אני לא מאמינה שלי או לנו כתנועה יש יכולת לסחוף המוני בני נוער להחלטה לסרב. אבל אני חושבת שיש משהו בבחירה הזאת, בעשייה שלה באופן פומבי מאוד, שהוא מערער. היו חברים וחברים של חברים, שלאו דווקא נמצאים במעגלים פוליטיים, שפנו אליי בעקבות הסירוב עם שאלות על איך לצאת מהצבא או אפילו לסרב. כששרפנו את צווי הגיוס, בשבוע שלאחר מכן כל יום מישהו פנה אליי. זה מאוד מעודד אותי. לא יודעת אם זה לבדו יכול לעשות שינוי, אבל כל חייל אחד פחות, כל אדם שלא משמש משאב לרצח עם, זה דבר חיובי ואני שמחה שאני יכולה לקדם אותו, גם אם באופן מצומצם".

יש זווית קווירית או טרנסית לסירוב שלך? 

"זה מאוד שם, כי זה מי שאני כבת אדם. חשוב לי להדגיש, גם לנוכח החוויות שלי ממעצרים [בהפגנות], שיש משהו ביחס של המדינה לקווירים שהוא ליברלי ופרוגרסיבי על תנאי, לפחות על הנייר. ברגע שאת לא עומדת בסטנדרט הלאומי, הזכויות שלך נשללות ממך. אבל ההחלטה לסרב היא סביב העובדה שיש רצח עם. זה הפוקוס העיקרי שלי".

הצבא תקשר איתך לגבי הסירוב? יש חשש לגבי תנאי הכליאה לנוכח מה שעברה הסרבנית הטרנסית אלה קידר-גרינברג, שהיתה 22 שעות ביום בבידוד ויצאה רק לארוחות והפסקות קצרות עם יתר הכלואות? 

"לא ממש דיברתי עם הצבא. לפני חודש, אחרי שריפת הצווים, התקשרה אלי מש"קית מגדר, ואמרה לי שהיא ראתה אותי בסרטון של מסרבות שבו שרפנו צווי גיוס. היא היתה איתי בקשר לקראת הגיוס, ושאלה אם אני באמת מסרבת. אמרתי שכן, ואז היא אמרה, 'טוב שאנחנו יודעים. לאלה (קידר-גרינברג) בנו חדר (נפרד; א"ז) בהגנה אווירית (הגנ"א), ובסוף היא סירבה. טוב שאצלך יודעים מראש'.

"ניסיתי להבין אם אהיה בבידוד כמו אלה, והיא ניסתה להסביר שאלה לא היתה בבידוד, אלא בחדר לבד. אמרתי שאם היא לא יוצאת לתורנות חוץ מהשבוע האחרון (של הכליאה שלה; א"ז), אז בפועל זה 22 שעות בבידוד מוחלט, אפילו בלי ליווי כמו באגף בידוד (ששם יש כלוא נוסף בחדר כדי 'לשמור' על החייל או החיילת שבבידוד; א"ז). שאלתי אם יכול להיות שבעצם יתייחסו אלי לפי הנוהל של שב"ס, שבמסגרתו טרנסיות מוחזקות במהלך היום בתנאים של כלואות אחרות ורק בלילה ישנות לבד, והיא אמרה שיבררו את זה ומאז לא התקשרה".

חששת לסרב פומבית באווירה הנוכחית, שבה רבים שיוצאים פומבית נגד המלחמה, ובטח כאלה שמסרבים, נתקלים בהסתה וקריאות לאלימות נגדם? 

"קרה שזיהו אותי ברחוב. יש בזה משהו מפחיד. יש גם משהו בסירוב פומבי שמוציא אותך מהחברה, מכיוון שזה נתפס כאלמנט כל כך מהותי בלאומיות הישראלית. כשאת מסרבת, את מתנתקת ממנה. זה נתק שהוא אפילו חיובי, כי זו לא לאומיות שאני רוצה להזדהות איתה, ואם היא מקיאה אותי ממנה זה מבחינתי חיובי. ברמה האישית זה מפחיד, אבל לא משהו שאני מצרה עליו".

הסירוב שלך הוא גם מסר לפלסטינים שאת מפגינה איתם ולעזתים? 

"יצא לי לחשוב על זה הרבה. בסופו של דבר, לפלסטינים לא רלוונטי גיוס חובה, זה עניין ממשי רק לאזרחים יהודים. אני מקווה להראות שיש לי איזושהי השפעה על סיום רצח העם, אני מקווה להראות שיש איזושהי התנגדות, ושיש אנשים שעומדים לצידם ויחד איתם. השותפים והחברים הפלסטינים שלי מדברים איתי הרבה סביב הסירוב, וזה משמעותי. בסוף מבחינתי זה אקט שהוא כמעט צפוי. אם אתה רוצה להיות שותף של פלסטינים, אתה לא יכול להיכנס לצבא שרוצח אותם. אי אפשר לגשר על זה".

את יכולה לספר על מה שראית וחווית בפעילות בגדה המערבית? 

"אני פעילה בעיקר בצפון בקעת הירדן. עד לפני קמפיין הסירוב, הייתי הולכת לשם כמעט כל שבוע לישון. פתאום יצא לי להיות בשטח, ולראות את הצבא, שמילדות אומרים שהוא מגן עליי, עומד מולי. קרה שחייל זרק לכיווני רימון הלם, או עיכב אותי, או שראיתי חיילים הורסים בתים שישנתי בהם, של שותפים פלסטינים שלי. זה באמת גורם לשינוי תפיסה, להבנה שזה לא הצבא שלי, שאני בצד שנגד הצבא והצבא נגדי. בפעמים הראשונות בגדה, מתערער משהו שאומרים לך מילדות. ברור שאני מרגישה אחריות ואשמה. זו לא תשובה שנועדה לומר 'זה לא בשמי', אבל מבחינתי הצבא נגדי, ולהיכלא על ידי הצבא זו המשכיות של זה. הפעילות בגדה גרמה לי להרגיש יותר שלמה עם ההחלטה לסרב".

"החוויות מהמעצר הפכו את הכליאה לקצת פחות מפחידה". שוטרים עוצרים את יונה רוזמן, במהלך הפגנה נגד המלחמה במושבה הגרמנית בחיפה, ביולי 2025 (צילום: אורן זיו)

את מרגישה שהמעצרים בהפגנות הכינו אותך לכליאה?

"נעצרתי שש פעמים בהפגנות באזור המושבה הגרמנית בחיפה, בוואדי או בעיר התחתית. רובן היו הפגנות בארגון פלסטיני. אני חושבת שהחוויות מהמעצר הפכו את הכליאה לקצת פחות מפחידה, אבל זה מאוד שונה, כי זו משטרה וזה צבא. היו לי כל מיני חוויות במעצר. פעם אחת הגעתי לבית חולים. היו מעצרים שהיו מאוד אלימים או שהתייחסו אליי במהלכם בצורה משפילה כי אני טרנסית. אני מקווה שהסירוב יהיה פחות קשה, כי הוא קצת יותר 'מסודר' ואני לא נעצרת בשטח, אלא מגיעה ויש הליך".

איזה ספרים ודיסקים תקחי לכלא? 

"אני אקח איתי די הרבה, בהנחה שחלק לא יכניסו. הנבחרים שלי הם שני האלבומים של המכשפות והאלבום האחרון של ענבל פרלמוטר. הספרים שאקח הם 'באב אלשמס' של אליאס ח'ורי, 'דוקטרינת ההלם' של נעמי קליין ו'לימונוב' של עמנואל קארר".