מעצרים אקראיים, מכות והשפלות. דוח על התעללות בפלסטינים בחברון

מתעללים ואחר כך משחררים. חיילים עורכים חיפוש על פלסטיני בחברון, אוקטובר 2024 (צילום: ויסאם השלאמון / פלאש90)

מאז אוקטובר 2023, בעוד תשומת הלב העולמית והמקומית מופנית למה שקורה בעזה, ההתעללות של חיילים באזרחים בחברון עלתה מדרגה. כך עולה מדוח חדש שמפרסם היום (שלישי) ארגון בצלם ומתבסס על עדויות של פלסטינים שנפלו קורבן להשפלות, מכות והתעללות ללא כל סיבה.

>> בעוד העיניים נשואות לדרום ולעזה, הטיהור האתני בגדה מואץ

לפי העדויות, הקורבנות לא השתתפו בהפגנות או בפעילות אלימה, אלא נעצרו באופן אקראי ברחוב. בחלק מהמקרים, חיפשו בטלפונים הניידים שלהם "הוכחות" לכך שהם תומכים בחמאס, לפעמים אפילו זה לא. 23 מתוך 25 הפלסטינים שהעידו שוחררו לאחר סיום ההתעללות בהם, ורק שניים נעצרו, אך שוחררו מאוחר יותר מבלי שננקטו נגדם הליכים כלשהם.

מהעדויות עולה שאף שרוב ההתנגדות החמושה מרוכזת בצפון הגדה – ג'נין, טול כרם ושכם – נראה שחיילים החליטו שאחרי 7 באוקטובר, כל הפלסטינים הם תומכי חמאס ואין חפים מפשע. יצוין כי מאז אוקטובר 2023, הצבא הרג יותר מ-700 פלסטינים בגדה, הרס תשתיות ובתים, וקהילות שלמות גורשו בלחץ המתנחלים שנהנו מהגנת הצבא.

חברון היא העיר הפלסטינית השנייה בגודלה בגדה המערבית, ובמרכזה חיים עשרות אלפי פלסטינים וכ-900 מתנחלים. כאלף חיילים מוצבים בעיר. האירועים שתחקירני "בצלם" חקרו אירעו במרכז חברון בחודשים מאי–אוגוסט 2024. כמעט כל הקרבנות היו גברים צעירים. ריבוי העדויות מלמד שייתכן שמדובר במדיניות לא רשמית, שכן ההתעללות נעשתה בנוכחות כמה חיילים, ולעיתים התרחשה במתקנים צבאיים.

הישאם אבו אסעיפאן, בן 54 ואב לשישה, תושב שכונת ואדי אל-חסין בחברון, הותקף בידי חיילים ב-12 ביוני, כאשר היה בדרך לעבודתו כפקיד במשרד החינוך. "הוא (החייל) התקרב אליי ודחף אותי, ואז הורה לי למסור לו את תעודת הזהות ואת הטלפון שלי", העיד אבו אסעיפאן. "אבל לפני שהספקתי למסור לו את הטלפון, הוא תפס אותי בצוואר מאחורה והפיל אותי בכוח לקרקע. כאב לי מאוד בגב וצעקתי. […] כשהמשכתי לצעוק מכאבים, החייל התיישב עליי, נשען עם שתי הברכיים שלו על החזה שלי ולחץ חזק, עד שהרגשתי שאני לא מצליח לנשום מרוב כאב".

גם ההתעללות ביאסר אבו מרח'יה, בן 52 ואב לארבעה, תושב שכונת תל רומיידה במרכז העיר חברון, היתה קשורה למה שמצאו החיילים בטלפון הנייד שלו. "כשהגעתי אליו (אל החייל) הוא הורה לי למסור לו את תעודת הזהות שלי, ואחרי שמסרתי לו אותה, הוא הורה לי לפתוח את הטלפון שלי ולמסור גם אותו", סיפר אבו מרח'יה על התקיפה שאירעה ב-14 ביולי. "שמעתי אותו מדבר עם מישהו במכשיר אלחוטי ומציין את השם שלי.

"כעבור כחמש דקות הגיעו למחסום ארבעה חיילים. אחד החיילים, שדיבר איתי בערבית, האשים אותי שיצרתי קשר עם ערוץ אל-ג'זירה והשמצתי את הצבא הישראלי. אמרתי לו ששלושה שבועות קודם לכן באמת יצרתי קשר עם אל-ג'זירה בעניין חיילים שתקפו אותי… אחר כך הוא אזק את הידיים שלי מאחורי הגב באזיקוני פלסטיק והידק אותם חזק מאוד. שני חיילים התנפלו עליי והתחילו להכות אותי, בין היתר באשכים, במשך כמה דקות. ֿ

גם מחמוד עלאא ע'אנם, בן 18, תושב העיירה דורא במחוז חברון, שהותקף בידי חיילים ב-8 ביולי בעיר חברון, העיד כי הטלפון שלו נבדק. "חייל אחר הביא לי את הטלפון שלי והורה לי לפתוח אותו עם הסיסמה", הוא העיד. "הוא נכנס לאינסטגרם וראה שם תמונה מזויפת של חייל ישראלי עם שלוש כפות ידיים מציל תינוקות ב-7 באוקטובר, שכתוב עליה ׳פוטושופ׳. הוא שאל אותי על התמונה הזו ועניתי שזו סתם תמונה. הוא אמר ׳אנחנו נראה לך עכשיו מה זה פוטושופ׳".

לאחר מכן, נלקח ע'אנם לג׳יפ צבאי שנסע משם במהירות. "אחד החיילים תפס אותי בשיער וחבט את הפנים שלי בדלת האחורית שלוש פעמים ברצף", העיד ע'אנם. "הרגשתי שאני מדמם מהפה ומהאף. החייל שאל אותי, ׳אתה אוהב את חמאס?׳. עניתי לו שלא, אז הוא תפס אותי בזרוע, סובב אותה סביב הצוואר שלי וחנק אותי… שני חיילים התחילו לתת לי סטירות ולשאול אותי שוב: ׳אתה אוהב את חמאס?׳. עניתי להם שוב שלא, ואז אחד מהם נתן לי מכה חזקה באשכים. צרחתי מרוב כאב ואז הוא היכה אותי חזק יותר באותו מקום. התחננתי בפניו שיפסיק להכות אותי".

חלק מהעדים סיפרו כי מסכת האלימות לא כללה רק מכות. "אחד החיילים התקרב אליי וכיבה את הסיגריה שלו על רגל ימין שלי. הוא כיבה אותה באיטיות, כדי שיכאב יותר. אחד מהם שאל אותי: ׳זה כואב לך?׳. כשעניתי שכן הוא נתן לי אגרוף בראש מאחור ודרך לי בחוזקה על הרגליים״. סיפר מוחמד א-נתשה, בן 22, תושב שכונת תל רומיידה, שהותקף ב-14 ביולי.

"אחד מהחיילים אמר לי בערבית: ׳אנחנו נאנוס אותך׳. אחד מהם תפס לי את הראש וחייל אחר ניסה לפתוח לי את הפה ולדחוף פנימה חפץ מגומי. התאמצתי ולא פתחתי את הפה. שמעתי אותו אומר בעברית: ׳תצלמו אותו, תצלמו אותו׳״.

הטענה שחיילים תיעדו את ההתעללות בטלפונים הניידים שלהם ושיתפו את ההתעללות עם אחרים משותפת לכמה מהעדים. "החיילים הביאו קרח והכניסו אותו לתחתונים שלי", סיפר קותייבה אבו רמילה, בן 25, תושב שכונת א-סלאיימה, שהותקף ב-8 ביולי יחד עם אחיו יזן בן ה-22. "יזן סיפר לי אחר כך שעשו את זה גם לו. הם גם שפכו לתוך הבגדים שלנו משקה אלכוהולי. שמעתי חייל מדבר בטלפון עם בחורה, אני חושב שזו הייתה שיחת וידאו. הם צחקו ולעגו לנו". אבו רמילה אמר שבמסגרת ההתעללות, נעשה גם שימוש בחגורה. "פתאום שמעתי צליל של חגורת עור מעל הראשים שלנו, ואחד מהם התחיל להצליף בנו עם החגורה בראש ובכל הגוף", הוא העיד.

כמו בחלק מהסרטונים שיוצאים מעזה, החיילים ליוו את ההתעללות בקריאות לנקום בחמאס. "החיילים הוציאו מהכיס שלי את תעודת הזהות ואת תעודת העיתונאי שלי והורו לי לפתוח את הטלפון", העיד מועתסם דענא, בן 46 ואב לשמונה, תושב שכונת ואדי א-נסארא במרכז העיר, שהותקף ב-28 ביוני. "צייתתי והם עשו בו חיפוש ומצאו תכנים שקשורים למלחמה בעזה… אחר כך החיילים כיסו לי את העיניים והובילו אותי ברגל בערך 250 מטרים עד למחנה הצבאי שליד השער הדרומי להתנחלות קריית ארבע. … הם שרו שירי נקמה בחמאס בעברית, שמהללים את ישראל וקוראים להרג נשים וילדים, והכריחו אותנו לחזור אחריהם ולקלל את הפלסטינים. אני מבין עברית היטב".

אף שרוב המותקפים היו גברים, גם נשים הותקפו. עביר אדעיס-ג׳אבר, בת 33 ואם לארבעה, תושבת שכונת אל-מנשר במרכז העיר חברון, הותקפה יחד עם בעלה ב-21 באוגוסט. "החיילים ציוו עלינו להתרחק", היא העידה. "בעלי סובב את האוטו והחיילים עדיין היו מסביבנו. אחד מהם הסתכל עליי, קרץ לי, חייך חיוך לעגני ואז ראיתי אותו משחרר נצרה של רימון הלם וזורק אותו בין הרגליים שלי. הדפתי את הרימון והוא נפל מתחת למושב. צעקתי ׳רימון! רימון!׳ והתקפלתי לצד השני. מוחמד [בעלה של עביר] הסתובב אליי כשצעקתי, ולכן הרימון התפוצץ לו מתחת לפנים. הוא התעלף, ותודה לאל שהאוטו נעצר מעצמו".

תגובת דובר צה״ל:

צה״ל מתייחס לעצורים לפי חוקי הדין הבין לאומי, ופועל לבדיקה ולטיפול באירועים חריגים הסוטים מן הפקודות. במקרים שבהם עולה חשד לעבירה פלילית המצדיקה פתיחת חקירה, נפתחת חקירת מצ"ח. עם סיומה, הממצאים מועברים לפרקליטות הצבאית לבחינה. למעט עניינו של יאסר אבו מרכייה, המצוי בבחינת הפרקליטות הצבאית, יתר האירועים אינם מוכרים.