פרויקט מיפוי: עשרות קהילות רועים גורשו במהלך המלחמה

בשטח נמשך תהליך הנישול. קהילת עין סמיה לאחר שהתושבים גורשו ממנה, במאי 2023 (צילום: אורן זיו)

מתחילת המלחמה, התגבר קצב גירוש קהילות הרועים בשטחי C בגדה המערבית. הקהילות נאלצות לעזוב בעקבות מסכת אלימות של מתנחלים, שמקבלים גיבוי מהצבא ומהמשטרה. אף שהוטלו סנקציות בינלאומיות על כמה מתנחלים שלקחו חלק בגירוש, וכן על מאחזים שלמים וארגוני מתנחלים, בשטח נמשך תהליך הנישול.

>> שנה למלחמה: מסע בין הקהילות הפלסטיניות שגורשו

בחודש שעבר סקרנו את הקהילות שכבר גורשו, וקהילות נוספות שנמצאות כיום על הכוונת של המתנחלים. כעת, אנו מפרסמים נתונים שאסף ארגון כרם נבות, שלפיהם בין 2022 ל-2024 גורשו 54 קהילות שלמות ומקבצי מגורים של משפחות בגדה המערבית. 47 מהן גורשו מאז תחילת המלחמה.

מהנתונים עולה כי רוב הקהילות שגורשו היו באזור רמאללה, ורבות מהן בשטח שממזרח לעיר ועד בקעת הירדן – אזור שהיה היעד של המתנחלים עוד לפני המלחמה. 15 קהילות גורשו באזור בית לחם; 11 גורשו באזור חברון ודרום הר חברון; 7 בבקעת הירדן; ועוד 3 באזור ירושלים.

מפת הקהילות שגורשו. מקור: כרם נבות

הקהילה הראשונה שגורשה בשלמותה על ידי מתנחלים היתה ראס א-תין, צפונית-מזרחית לרמאללה. הקהילה, ששכנה במקום עשרות שנים, גורשה ביולי 2022. בהמשך, גורשו באזור עוד כמה קהילות. כפי שפרסמנו בקיץ 2023, המתנחלים הצליחו "לרוקן" מפלסטינים שטח של 150 אלף דונם. לפי כרם נבות, ב-15 החודשים שחלפו בין גירוש תושבי ראס א-תין ועד 7 באוקטובר גורשו חמש קהילות רועים פלסטיניות נוספות.

הקהילה האחרונה במפה שנאלצה לעזוב היא ג'ורת אל ח'יל, שתושביה גורשו בהדרגה בשנה החולפת, והאחרונים שבהם גורשו באוקטובר 2024. חשוב לציין שהמפה אינה כוללת קהילות שגירושן היה חלקי, ועוד עשרות קהילות שנמצאות בסכנת גירוש.

בשלום עכשיו וכרם נבות מעריכים כי מאז אוקטובר 2023 הוקמו לפחות 41 מאחזים וחוות רועים בגדה המערבית, לפחות עשרה מהם במקום קהילות פלסטיניות שגורשו או נאלצו לעזוב את בתיהן או בסמיכות להן. נוסף על כך, ישנם מקרים אחרים שבהם המתנחלים מקימים עמדת תצפית או תוקעים דגלי ישראל בשטחים שהפלסטינים נטשו, על מנת למנוע את חזרת התושבים. במקרה אחד, המאחז שהוקם פורק לאחר שהקהילה המקומית, א-סוח'ון, גורשה.

דרור אטקס מכרם נבות אמר: "המפה משנה את מה שידענו עד עכשיו לגבי הגירוש. מדובר בהרבה יותר אתרים. אנחנו רואים שעיקר המאמץ של המתנחלים מתרכז בשני מרחבים: דרום הר חברון, והמרחב בין בית לחם עד צפון בקעת הירדן. שלא במפתיע, בשני המרחבים האלה נמצאים רוב המאחזים שהוקמו לאחרונה, ורואים זיקה ישירה בין הקמת המאחזים להתגברות האלימות, שבשנתיים האחרונות הובילה לגירוש של יותר מחמישים קהילות ומקבצי רועים פלסטינים".

אחת הקהילות הגדולות שגורשו בתחילת המלחמה היתה ואדי א-סיק, שישבה בצמוד לשטח ש"נוקה" בקיץ שעבר, וסומנה על ידי המתנחלים כמיועדת לגירוש עוד לפני המלחמה. בקיץ 2023 קיימו פעילים ישראלים ופלסטינים נוכחות מגנה במקום, בתקווה שיצליחו למנוע את הגירוש, אך בתחילת המלחמה גברו ההתקפות, ותושבים החלו לעזוב. בזמן שעסקו באריזת חפציהם, מתנחלים פשטו על הקהילה וחטפו פעילים פלסטינים וישראלים. בפלסטינים הם התעללו קשות, כולל תקיפה מינית – אירוע שהוביל לסגירת יחידת "ספר המדבר".

חברי הקהילה התפזרו מאז. חלקם עבר לשטח B, סביב היישובים טייבה ורמון. ב', אב לתשעה שביקש לא לציין את שמו מחשש מפני התנכלות מתנחלים, עבר להתגורר באוהל בשטח פתוח, שממנו הוא רואה את המאחז של נריה בן פזי, וגם את ביתו הישן. "אני רואה את הכפר כל יום. הלוואי שלא הייתי רואה, זה קשה נפשית. החיים לפני הגירוש היו קשים. מהיום שהגיעו המתנחלים סמוך לקהילה, היה קשה איתם, וגם עם הצבא. בבית הספר, בדרכים, במרעה, בשדות ובבארות המים – היו בעיות. לאחר הגירוש, הבעיות רק החמירו.

"בוואדי סיק היה לנו מקום למרעה, היו לנו בתים טובים, דרך (כביש) להגיע הביתה, היו לנו מים בבארות, אדמות לזריעה, 1,500 דונם, היו לנו בית ספר וכביש גישה. אחרי הגירוש, אין לנו. אין לנו בית, יש לי רק אוהל, רק כדי לישון בלילה, זה לא בית. אין מים, אין שטח מרעה, השעורה לכבשים יקרה, אנחנו לא יכולים לקנות. אין עבודה, אין כסף. הקטנים לא הלכו לבית הספר כי אין לנו אמצעים".

בחלקה הדרומי ביותר של הגדה המערבית גורשה קהילה גדולה נוספת – ח'ירבת זנותה. הקהילה אולצה לעזוב בכוח את מקום מושבה בתחילת נובמבר 2023, לאחר התקפות חוזרות ונשנות מצד תושבי המאחז הסמוך, חוות מיתרים, שהוקם ב-2021. כ-27 משפחות, בסך הכל 300 נפשות, עזבו את הכפר, השוכן בסמוך למחסום מיתר. על חוות מיתרים והמתנחל ינון לוי הוטלו סנקציות לאחר גירוש הקהילה. אחרי העזיבה, ארגוני ימין ארגנו סיור במקום, וטענו כי התושבים עזבו "מסיבות פנים פלסטיניות".

התקפות חוזרות ונשנות מצד תושבי המאחז הסמוך. תושבים עוזבים את ח'ירבת זנותה, ב-1 בנובמבר 2023 (צילום: אורן זיו)

בדצמבר התושבים ניסו לחזור לביתם, אך כוחות משטרה ומג"ב הבהירו שמותר להם לשהות בכפר, אבל לא לבנות בו דבר. התושבים הגישו עתירה לבג"ץ בדרישה לחזור לכפר ולקבל הגנה מפני המתנחלים. בפסק דין שנתן בג"ץ בסוף יולי הודגשה התחייבות המדינה לאפשר לתושבים לחזור, תוך תיאום עם הצבא. בג"ץ גם הדגיש את חובת המשטרה וכוחות הביטחון להגן על התושבים. ב-21 אוגוסט חזרו עשרות תושבים לכפר, אך נאסר עליהם לשקם מבנים שנהרסו על ידי המתנחלים. כשהתושבים התחילו להניח יריעות הצללה, המתנחלים הזעיקו למקום את אנשי המנהל האזרחי, שהגיעו מלווים בשוטרים ופירקו והחרימו את הציוד.

למרות התחייבות המדינה, מסכת ההתעמרות נמשכת. מדי יום נכנסים מתנחלים לקהילה. הם מסתובבים בין הבתים, מצלמים את התושבים ומתגרים בהם. לאחר אחת הפלישות, ב-22 באוגוסט, התושבים פנו למשטרה. שוטר שהגיע למקום הסתפק באמירה ש"לשני הצדדים מותר להיות במקום".

התקרית האחרונה, ששברה את הקהילה, התרחשה ב-9 בספטמבר, כשהגיע המתנחל ינון לוי, לבוש בחולצת השומר יו"ש (ארגון שגם עליו הוטלו סנקציות), ולקח כבשה שטען שנגנבה ממנו. המשטרה והצבא שהגיעו למקום עצרו את אחד התושבים. בסרטון שצולם לאחר שהתושבים עזבו את החלק הדרומי, נשמע לוי אומר: "רוב השטח שלי". כשנאמר לו ששוטר שהיה במקום אמר שזה שטח פרטי של פלסטינים, אמר לוי: "הוא לא מכיר… כנראה שיש לו טעות". חודש לאחר מכן, ב-9 באוקטובר, הוחזרה הכבשה לתושבים.

בתגובה לפניית "שיחה מקומית" באוקטובר, במנהל האזרחי בחרו לכנות את הכפר "מאחז פלסטיני" – ביטוי שמלמד על היחס של הרשויות לקהילה, למרות ההתחייבות לבג"ץ. מנגד, במנהל לא פועלים לבצע פעולות אכיפה במאחז הלא חוקי חוות מיתרים, אף שכל המבנים בו אינם חוקיים. באמצע ספטמבר עזבו תושבי זנותה בשנית. חלקם נותר בצד השני של הכביש, "זנותה צפון", שמכונה גם עניזאן. גם משם הם נמלטו בסוף ספטמבר.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה