בעוד העיניים נשואות לדרום ולעזה, הטיהור האתני בגדה מואץ
מאז תחילת המלחמה, יותר מעשר קהילות פלסטיניות בגדה נאלצו לעזוב את אדמתן בגלל אלימות קשה מצד הצבא והמתנחלים, כאשר אפילו את הציוד שהשאירו מאחור לא מאפשרים לתושבים לקחת. "בשביל הבן שלי, זאת נכבה שנייה ושלישית"
"הם נכנסו ואמרו לנו 'לכו לעזה או לירדן'". תושבי עין אל-רשאש לאחר מנוסת הקהילה, 18 באוקטובר 2023 (צילום: אורן זיו)
בעוד הציבור בישראל שקוע באבל על הטבח שביצע חמאס ביישובי עוטף עזה ב-7 באוקטובר, ובהלוויות הרבות של קורבנותיו, מתנחלים מנצלים את העובדה שתשומת הלב המקומית והבינלאומית מופנית לדרום ולעזה, כדי להמשיך בגירוש תושבים פלסטינים מקהילות רועים באזורים מבודדים בגדה.
>> המטרה הושגה: 150 אלף דונם, כמעט נקיים מפלסטינים
על פי נתוני ארגון "בצלם", מתחילת המלחמה לפחות 13 קהילות, ובהן 82 משפחות, אולצו לעזוב את אדמתן ברחבי הגדה. כ-400 תושבים גורשו מהאזור שבין רמאללה לבקעת הירדן.
בחודש שעבר פרסמנו תחקיר על אזור שממזרח לרמאללה, שטח של כ-150 אלף דונם, פי שלושה מגודלה של תל אביב-יפו, שבו הצליחו מתנחלים לגרש חמש קהילות פלסטיניות באמצעות הקמת מאחזים, אלימות יומיומית ודחיקת רועי צאן משטחי המרעה. כעת ניתן לומר בצער, כי השטח ריק מפלסטינים, לאחר ששתי הקהילות הגדולות שנותרו במקום, ואדי אל-סיק ועין אל-רשאש, גורשו בימים האחרונים.
בחודשים האחרונים, פעילי שמאל קיימו נוכחות מגינה בשתי הקהילות, יום ולילה, ואכן נרשם שיפור קטן בתחושת הביטחון של התושבים. אך אם תחילת המלחמה, המצב השתנה.
ביום חמישי שעבר, מתנחלים פשטו על ואדי סיק בגיבוי הצבא, ירו באוויר, עיכבו פעילי שמאל ופלסטינים והניסו את התושבים, שהותירו את רוב רכושם מאחור. מדובר בקהילה המונה קרוב ל-300 איש, במקום גם בית ספר שהוקם בסיוע מדינות אירופאיות, וכעת ננטש גם הוא. העזיבה של התושבים החלה יום קודם לכן, ברביעי בערב, אחרי שמתנחלים ירו למוות בשלושה פלסטינים בכפר קוסרה, בנוסף לילד בן 13 שנורה ונהרג מידי הצבא. למחרת, מתנחלים פתחו באש על מסע הלוויה שלהם והרגו אב ובנו.
"הם נכנסו ואמרו לנו 'לכו לעזה או לירדן'", סיפר עבד אל רחמן אבו באשר, ראש הקהילה. הנשים והילדים עזבו כבר בלילה הקודם, ובבוקר הגיעו המתנחלים. "45 שנים היינו שם. המתנחלים הגיעו עם הצבא, לא צבא רגיל, אלא כולם רעולי פנים, היכו וירו, גם החיילים. היינו צריכים לברוח, השארנו מאחור הרבה ציוד". פעילים ישראלים פנו למנהל האזרחי ולצבא בבקשה ללוות את התושבים לשטח הכפר כדי לקחת את הציוד שהשאירו מאחור, אך הבקשה נענתה רק ביום שלישי השבוע. כשהגיעו למקום, גילו כי מלבד המבנים, הכל נגנב. "לקחו רכב עם רישיון שעלה 75 אלף שקל, כבשים, מיכל מים, חיטה, שם זית, לבן, הכל".
בואדי סיק תועדה התעללות קשה במיוחד של חיילים ומתנחלים בתושבים פלסטינים ובפעילים ישראלים, הכללה מכות רצח, כיבוי סיגריות על הגוף וניסיון לתקיפה מינית.
עין אל-רשאש לאחר מנוסת הקהילה, 18 באוקטובר 2023 (צילום: אורן זיו)
מסכת האלימות שבסיומה גורשה הקהילה לא החלה כעת. בחודש שעבר מתנחלים פשטו על הכפר, בטענה שרועה צאן יהודי הותקף. המתנחלים נכנסו לבתים, תקפו תושבים ולבסוף הזמינו משטרה, שעצרה שלושה צעירים פלסטינים. ההתנחלות הסמוכה לקהילה היא מאחז בת של המאחז של נריה בן פזי.
קובי, פעיל ישראלי שהיה במקום בין רביעי לחמישי, סיפר: "האווירה היתה קשה. התושבים החלו להתפנות ברביעי, מתנחלים חמושים הסתובבו מעורבבים בצבא, חלקם במדי ב' ושיער ארוך, ונסעו בטויוטה אזרחית, היה ברור שהם לא בשירות סדיר. המתנחלים הקימו מחסומים בכניסה לכפר ובכביש, החרימו טלפונים לאנשים.
"התקשרנו לצבא ואמרנו שיש אנשים שספק שהם חיילים, הם ענו לנו 'יש מתיישבים שהצטרפו לצבא לשמירה והכל בסדר'. בהמשך הערב הם שדדו מערכת חשמל של ארגון קומט-מי בשווי עשרות אלפי שקלים, זו מערכת ששוקלת 250 קילו וצריך לפרק אותה, לא משהו שאפשר לעשות ברגע".
באזור הוקמו בשנים האחרונות יותר מעשרה מאחזים לא חוקיים, שמשתמשים ברעיית צאן כדי לדחוק משם את הפלסטינים. מעט הקהילות שנותרו עלולות גם הן לעזוב, בגלל חשש ממשי לביטחונם הפיזי והנפשי של התושבים. רק בשנה האחרונה גורשו כך מבתיהם מאות אנשים. לפי הארגון "כרם נבות", בפועל הצליחו המתנחלים להשתלט, או למנוע גישה מפלסטינים, במרובע השטח שבין כביש אלון במערב, כביש 90 (בקעת הירדן) במזרח, כביש מערג'את (טייבה) בדרום וכביש 505 (דומא) בצפון. כעת, עם פינוי שתי הקהילות הגדולות באזור, נותרו תושבים בודדים בשטח.
נכבה שנייה ושלישית
בעין אל-רשאש, קהילה סמוכה, שנמצאת לצד מאחז מלאכי השלום, התושבים החליטו בימים האחרונים לעזוב לאזור שליד הכפר דומא. בקהילה סבלו תקופה ארוכה מהתנכלות בלתי פוסקת, שכללה פשיטות אלימות על הכפר, הריסת רכוש, פציעת אנשים וכן הטרדות יומיות ומניעת מרעה. עם תחילת המלחמה והאלימות בכפר קוסרה, בו מתנחלים הרגו חמישה תושבים, תושבי עין אל-רשאש הבינו את כיוון הרוח והחליטו לעזוב.
"לכאן המתנחלים לא נכנסו, אבל פחדנו. לאף אחד לא אכפת עכשיו מה קורה בגדה. המתנחלים היו מוכנים, רק חיכו לזמן המתאים". בכפר חיו כמאה נפשות, שכעת עזבו. חלק מהמבנים פוקרו לגמרי, וכמו בקהילות אחרות שגורשו, המראות קשים – ספות, בגדים, אוכל ובעלי חיים שנותרו מאחור. מגרש המשחקים ששימש את ילדי הכפר פורק, מגלשה בודדה נותרה עומדת על צידה. התושבים מקווים כי לפחות את מלאכת הפירוק והצלת הציוד יאפשרו להם לעשות בשקט.
"מה יהיה עם הילד הזה?", תוהה עלי, כשהוא עומד לצד בנו הקטן ומסייע לקרובי משפחתו להעמיס ציוד על עגלת טרקטור שהתהפכה בזמן פינוי אחד הבתים. "זו נכבה שנייה ושלישית בשבילו", הוא אומר בשקט, מתקשה לספור את מספר הפעמים שבהן גורשה הקהילה. כמו רבים באזור, משפחתם, במקור מהנגב, גורשה ב-48' לחאן אל אחמר ומשם נאלצה לעבור למספר מקומות, עד שהתיישבה בשנות התשעים סמוך למקום שממנו גורשה כעת. "ב-2016 גירשו אותנו לאחר שקם המאחז לאזור קרוב, ועכשיו הגירוש הזה. הלוואי שנחזור, בעזרת השם, אבל אני לא בטוח שזה יקרה".
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
