מדירים ומזניחים את החינוך הערבי ואז בוכים שאין השתלבות

פרויקט ייהוד הערבים בישראל נכשל, התרבות הערבית בישראל חיה ונושמת, גם בלי עברית. ראש הממשלה בנימין נתניהו ביום הראשון לשנת הלימודים בבית ספר בטמרה, 1 בספטמבר 2016 (צילום: פלאש90)

"ירידה חדה בהישגים בעברית של תלמידים דוברי ערבית". כך הכתירה השבוע הרשות הארצית למדידה והערכה את תוצאות המחקר שפורסם בעניין זה. כלי התקשורת הדהדו והוסיפו משלהם: "צניחה חדה בהישגים", "אין להם כלים לשוק העבודה", "חזרנו 20 שנים לאחור".

אפילו שר החינוך, יואב קיש, נדרש לעניין. "הנתונים משקפים את המצב המורכב שירשנו", אמר השר. השליטה בעברית היא "מפתח להשתלבות מיטבית בחברה הישראלית", השתלבות שהיא "משימה לאומית מהמעלה הראשונה". לא פחות.

ממי בדיוק ירש השר את "המצב המורכב"? ומה בדיוק עשה לטובת ההשתלבות המיטבית? זה השר ששותף לקואליציות חוק הלאום, חוק הנכבה, חוק האזרחות, חוק ועדות הקבלה, ועוד אין ספור חוקים ומהלכי שלטון שמדירים ומפלים את החברה הערבית.

זה השר שהתארח בכנס של ראשי רשויות ערביות ואיים עליהם באדנות: "מי שייצא נגד ישראל, נבוא איתו חשבון". זה השר ששיתף בפיסבוק תמונה מבזה של המורה אנתסאר חג'אזי מטמרה, ובירך את המשטרה על "פעולה נחושה" נגד תומכת הטרור.

זה השר שנתן בשבוע שעבר יד לחקיקת חוק הרדיפה אחר מחשבות והתבטאויות של מורות ומורים, שמכוון בעיקר להשתקת נשות ואנשי החינוך בחברה הערבית. לא השתלבות מחפש שר החינוך, אלא דווקא הכחדה של השפה והתרבות העצמאית של החברה הערבית.

הישגים נמוכים בחינוך הערבי

במחקר החדש שפורסם, נבחן מדגם של תלמידים מכיתות ו' בחינוך הערבי במיומנויות השפה העברית: הבנת הנשמע, דיוק בקריאה, הבנת הנקרא, ידע לשוני (תחביר), והבעה בכתב. כמו כן, הועבר שאלון עמדות ביחס ללימודי עברית בקרב התלמידים ומוריהם.

בכל מדדי המבחן נמצאה נסיגה בהישגים בהשוואה למבחנים קודמים שנערכו בשנים 2014–2018. הירידה בהישגים נרשמה דווקא בקרב קבוצות שהישגיהן בעבר היו טובים: בקבוצת התלמידות (בהשוואה מגדרית), ובקבוצת החינוך הדרוזי (בהשוואה עדתית).

36% מכלל התלמידים הערבים לא הגיעו לרמת המינימום הנדרשת, כלומר נכשלו במבחן. זאת עלייה של 6% ביחס למבחן הקודם. רק 21% הגיעו לדרגת הצטיינות בשליטה במיומנויות השפה העברית, 4% פחות מאשר במבחן הקודם.

אלו כמובן תוצאות חמורות, אבל בשום צורה לא חריגות או מפתיעות. מרכז המידע והמחקר של הכנסת דיווח לאחרונה על מחקר שנערך ב-2020 בקרב תלמידי ט' בחברה הערבית. נמצא אז ש-80% מהתלמידים הגיעו לרמת הביצוע הנמוכה ביותר בהבנה בעל פה של עברית, ו-41% לרמת הביצוע הנמוכה ביותר בהבנת הנקרא בעברית.

אבל הסיפור הוא לא רק השפה העברית. במבחני פיזה לשנת 2022 בכיתות ט', נכשלו 66% מהתלמידים הערבים במבחן מיומנויות השפה הערבית (שפת האם). שיעור דומה של תלמידים לא הגיעו לרמת המינימום במבחני מתמטיקה ואוריינות מדעית. אם שני שליש מהתלמידים הערבים מתקשים בהבנת שפת אימם, ערבית, מה נלין על שליש שמתקשים בשפה שנייה – עברית?

אפליה תקציבית ממוסדת

הסיבה המרכזית להישגים הנמוכים בחינוך הערבי לא הוזכרה בדו"ח המחקר החדש של משרד החינוך: ההזנחה התקציבית והאפליה הממוסדת של החינוך הערבי בישראל. באין כסף לומדים פחות שעות, עם מורים פחות מוכשרים, בכיתות יותר צפופות, ובאמצעים ועזרים חסרים.

לאחרונה פרסם משרד החינוך דו"ח על תקציבי החינוך בשנת תשפ"ג. ההשקעה התקציבית בתלמיד בחינוך הערבי, בכל שכבות הגיל, נמוכה מזו של תלמיד יהודי. הדברים בולטים במיוחד כאשר בוחנים את ההוצאה לתלמיד לפי חמישוני טיפוח, כלומר לפי מעמד חברתי כלכלי של ההורים.

ההשקעה בתלמידי החמישון התחתון היא החשובה ביותר, גם לטובת צמצום הפערים החברתיים וגם משום ששם מרוכזים מרבית התלמידים הערבים. 44% מהתלמידים בחמישון התחתון באים מהמגזר הערבי, פי שניים מחלקם בכלל אוכלוסיית התלמידים.

ודווקא בחמישון התחתון, מתגלים פערים שהולכים וגדלים עם הגיל (ראו תרשים). תלמיד תיכון ממלכתי דתי בישראל מקבל תקציב הגדול ב-70% מהתקציב שמקבל תלמיד ממלכתי ערבי. זאת האמת הניצבת מאחורי דבריו הציניים של שר החינוך על השתלבות כמשימה לאומית.

אין מוטיבציה ללמוד עברית

המחקר החדש של ראמ"ה מזכיר סיבות נוספות לכישלון, בהן חשיפה נמוכה לעברית ומוטיבציה נמוכה ללמוד את השפה.

בשאלון העמדות, העידו פחות משליש מהתלמידות והתלמידים שהם נחשפים לעברית בחיי היומיום. למשל, שהם גולשים באתרי אינטרנט בעברית, מאזינים לשירים בעברית או צופים בסדרות ובסרטים בעברית. רק חמישית העידו שהם קוראים סיפורת בעברית.

המורים היו עוד יותר נחרצים בעניין זה. 85% מהם העידו שהתלמידים אינם חשופים לעברית מחוץ לשיעורי השפה. 62% העידו שהתלמידים אינם מייחסים חשיבות לשיעורי העברית, ו-46% העידו שהתלמידים מגלים יחס שלילי כלפי השפה. רק 7% מהמורים חושבים שהתלמידים שלהם מדברים בעברית ברמה המצופה.

סיבה נוספת, שלא מוזכרת במחקר, היא איכות ההוראה. לפי דו"ח מבקר המדינה משנת 2023, מחצית מהמורות והמורים להוראת עברית בחינוך הערבי לא הוכשרו להוראת עברית כשפה שנייה. לפי נתוני למ"ס (בדו"ח מרכז המידע של הכנסת), המצב גרוע יותר: רק 35% מהמורים לעברית בחינוך הערבי הם בעלי תעודת הוראה בעברית.

מקדם הדרה, אפליה והזנחה של החינוך הערבי. שר החינוך יואב קיש בוועדת החינוך של הכנסת, 14 באוגוסט 2024 (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

הערבים מסתדרים בערבית

יש קשר בין הדברים. ההישגים הנמוכים הם תוצאה ישירה של חוסר העניין ללמוד את השפה וחוסר הצורך בה בחיי היומיום, ואלה הם תוצאה ישירה של ההדרה התרבותית וההזנחה התקציבית של החינוך הערבי במדינת ישראל.

הטיב להסביר זאת מוחמד דראושה, מצוות המרכז לחברה משותפת בגבעת חביבה, בראיון עם יניב שרון ב"דבר". מאז אירועי אוקטובר 2000, ובוודאי בשנה האחרונה, התעצם הקיטוב והניכור בין החברות היהודית והערבית. כפי שהוא ניסח זאת: "28 חוקים שנחקקו מאז 2009 מבהירים לאזרח הערבי – זאת לא המדינה שלך".

לאור העובדה שלהרגשתם זאת לא המדינה שלהם, ברור מדוע התפתחו בקרב הצעירים עמדות שליליות כלפי לימודי עברית. דראושה הזכיר שני תהליכים נוספים. ראשית, היישובים הערביים גדלו והתפתחו בעשורים האחרונים, כך שפחת הצורך של התושבים הערבים לצאת אל מרכזי הקניות והשירותים שבערים היהודיות. זאת הסיבה, לדבריו, שהחשיפה לעברית פחתה.

נוסף על כך, בפני בוגרות ובוגרי החינוך הערבי נפתחו מסלולי לימודים חלופיים, בירדן, ברשות הפלסטינית ובמזרח אירופה. מסלולים אלה מציבים בפני הסטודנטים פחות חסמים כלכליים, תרבותיים וחברתיים, מאשר מסלולי הלימוד העל תיכוניים בישראל.

וכך הדברים מסתכמים: אנשים כמו שר החינוך קיש מקדמים הדרה, אפליה והזנחה של החינוך הערבי. בוגרי החינוך הערבי מוצאים לעצמם פתרונות שאינם תלויים בידיעת השפה העברית או בפעילות במרחב הדובר עברית. ואז אנשים כמו שר החינוך נזעקים.

אבל הם לא נזעקים בשם ההשתלבות, משום שברור שהם פועלים נגדה. "השתלבות" מתפרשת כאן כהיטמעות, כלומר מחיקת הזהות והתרבות הערבית. עובדה שאיש לא נחרד מכישלון התלמידים הערבים במבחן שפת אימם – ערבית.

המחקר החדש מעיד שפרויקט ייהוד הערבים בישראל נכשל, והתרבות הערבית בישראל חיה ונושמת, גם בלי עברית. על כך הזעקה. אם שר חינוך עתידי אכן יתעניין בהשתלבות, אמליץ לו לקדם תחילה את לימודי הערבית בחינוך העברי, המוזנחים גם הם. זה יהיה צעד אמיץ ואמיתי לקראת חברה רב תרבותית צודקת.