כיצד נגן על החינוך הממלכתי מפני מיסיונריות דתית
מחקר חדש מלמד כי שליש מהמורות והמורים בחינוך הממלכתי-עברי שאינו דתי מגיעים מרקע דתי – יהודי ומוסלמי. יש לברך על הייצוג ההטרוגני של החברה גם בחדר המורות, אך במקביל כדאי לקבוע תנאים מעשיים לכניסה של מורה חוצת מגזרים אליו
לחינוך הממלכתי יש תוכן ומהות משלו. מורה בבית ספר בירושלים. למצולמת אין קשר לכתבה (צילום אילוסטרציה: יוסי זמיר / פלאש90)
מחקר חדש מראה כי שליש מהמורות והמורים בחינוך הממלכתי-עברי (שאינו דתי) מגיעים מרקע דתי – יהודי או מוסלמי. רובם אף הוכשרו להוראה במכללות מגזריות: חרדיות, ממלכתיות-דתיות או ערביות.
מכיוון שהחינוך הממלכתי פתוח בפני כלל הציבור בישראל, יש לברך על הייצוג ההטרוגני של החברה גם בחדרי המורות והמורים. עם זאת, לחינוך הממלכתי יש תוכן ומהות משלו, ויש להגן עליו מפני מיסיונריות דתית, לאומית או תרבותית. אציג שני גופים שהתמודדו עם שאלת ההגנה הזאת: הפורום החילוני, באמצעות תפיסת החינוך החילוני, והמועצה לחינוך ממלכתי-עברי של מרכז מנור.
על בסיס זה אציע שני תנאים מעשיים להשתלבות מורה חוצה מגזרים בחינוך הממלכתי. הראשון נובע מעקרון הממלכתיות: נכונות לקבל מציאות רב-תרבותית שאין בה קבוצה עליונה, קבוצה פסולה מלכתחילה או קבוצה בדלנית. התנאי השני נובע מן ההנחה שבתי הספר מחנכים באמצעות השכלה: הפרדה בהוראה בין מיתולוגיה לבין ידע מדעי; הצגת הידע כמבוסס על עדויות תומכות; והבנתו כזמני וכפתוח לחקירה נוספת.
מורות חוצות מגזרים
נתחיל בנתונים. מחקר חדש של ד"ר דוד מעגן ונחום בלס ממרכז טאוב מצביע על מגמת ההטרוגניות הגוברת בחדרי המורים במוסדות החינוך הממלכתי-עברי שאינו דתי. זאת, בניגוד לזרמי החינוך האחרים – החרדי, הדתי והערבי – שנותרים הומוגניים וסגורים מבחינה תרבותית.
בשנת 2025, שליש מהמורות והמורים בחינוך הממלכתי הגיעו מהמגזרים הדתי, החרדי או הערבי. בחינוך הדתי יש אומנם קליטה גוברת של מורות חרדיות, אך אין בו מורות חילוניות או ערביות. בחינוך החרדי והערבי, לעומת זאת, לאורך השנים רוב מוחלט ויציב של המורות הוכשר במוסדות מגזריים.
שיעור המורות החדשות שנקלטו בבתי הספר הממלכתיים והוכשרו להוראה במכללות ממלכתיות ירד ב-15 השנים האחרונות מ-87% ל-69%. את מקומן תפסו, כאמור, מורות חדשות שהוכשרו במכללות דתיות (18%), במכללות ערביות (7%) ובמכללות חרדיות (6%).
במחקר נמצא עוד כי שילוב מורות דתיות בבית ספר ממלכתי אינו משפיע על הישגי התלמידים, כפי שנמדדו במבחני הבגרות. שילוב מורות חרדיות קשור לירידה קלה בממוצע הציונים, ואילו שילוב מורות ערביות קשור לעלייה קלה בממוצע הציונים. בסך הכול, מסכמים החוקרים, אין פגיעה ברמה הלימודית, ויש בשילוב המורות כדי "לספק לתלמידים ולצוותי ההוראה הזדמנות להיחשף לקבוצות אחרות בחברה".
ההזדמנות להיחשף היא אכן מבורכת, אולם כדי שהחשיפה לא תהפוך למיסיונריות דתית, לאומית או תרבותית, חייבים להגדיר את גבולותיה. במילים אחרות, על החינוך הממלכתי להגדיר את ייחודו ולהיעזר בחשיפה הרב-תרבותית באופן שיעצים אותו ולא יפגע בעקרונותיו.
חינוך חילוני של הפורום החילוני
אחד מהגופים שהתמודדו עם הגדרת החינוך שאינו דתי הוא הפורום החילוני. הפורום נוסד בשנת 2011 במטרה להגביר את המודעות בציבור למגמת ההדתה, לבסס תודעה חילונית ולהבטיח מענה לצרכיו של הציבור החילוני. בשנת 2020 הוקמה העמותה "חינוך חילוני בישראל", המרכזת את פעילות הפורום בתחום החינוך.
במוקד התפיסה החינוכית של הפורום ניצב האדם הריבוני, המנווט את חייו בעזרת תבונתו ומתוקף זכותו להטיל ספק. במסמך "חינוך חילוני" נכתב: "במסגרת החינוך לזֶהוּת ולערכים תודגש תפיסת האדם כריבון, ולכן כל העיסוק בזהות ובערכים יתבצע תוך מתן מקום לחשיבה ביקורתית והטלת ספק, שהם מעקרונות היסוד של הדרך החילונית". מנקודת מוצא זו נגזרים ערכים נוספים של הזהות החילונית, ובהם חירות, אחריות, שוויון מהותי, בחירה ודמוקרטיה ליברלית.
לתפיסה זו שורשים עמוקים בתולדות הרעיונות. הדברים מופיעים במאמר "תשובה לשאלה מהי נאורות?", שכתב הפילוסוף עמנואל קאנט בשנת 1784. כך כתב: "נאורות היא יציאת האדם מחוסר בגרותו, שהוא עצמו אשם בו. חוסר בגרות הוא אי יכולתו של אדם להשתמש בשכלו בלי הדרכת הזולת. אזור אומץ להשתמש בשכלך שלך! (Sapere aude) היא אפוא סיסמת הנאורות".
המועצה לחינוך ממלכתי-עברי של מרכז מנור
הגדרה שונה פותחה במסגרת המועצה לחינוך ממלכתי-עברי. המועצה נוסדה בשנת 2024, במטרה "להוות בית של זהות וערכים עבור באות ובאי החינוך הממלכתי-עברי, זרם החינוך הגדול בישראל ובו חילונים ומסורתיים". כבר מהגדרה זו ניכר שהמועצה פונה לקהל רחב יותר מזה של הפורום החילוני.
ואכן, בבסיס "התפיסה הרעיונית" ניצבות שלוש זהויות: החילונית, המסורתית והעברית. המועצה הגדירה ארבעה מרחבי תוכן וערכים, המשותפים לשלוש הזהויות ויוצרים את "עמוד השדרה" הייחודי לחינוך הממלכתי-עברי. הארבעה הם: יהדות ישראלית, שבמסגרתה כל אדם ריבון בבחירת תפיסת יהדותו; דמוקרטיה, אנושיות (הומניזם), וליברליזם; ציונות, ציון ושייכות; קידמה ושגשוג ברוח המדע והיצירה.
בעוד ההגדרה של הפורום החילוני מצומצמת לבעלי זהות חילונית, ההגדרה של המועצה לחינוך ממלכתי-עברי מקיפה יותר, ומותירה מרחב להכרעות בין ערכים שעלולים לסתור זה את זה. ד"ר אריאל לוי, מנכ"ל המועצה, הסביר בפודקאסט שהם רואים במורכבות ובקונפליקטים הנתונים להכרעה חלק ממעשה החינוך ומתהליך התכנון החינוכי.
שני תנאים להוראה חוצת מגזרים
את גבולות החינוך הממלכתי צריך עדיין לתרגם לעולם המעשה: באילו תנאים ניתן לקלוט בחינוך הממלכתי מורים או מורות חוצי מגזרים, שהוכשרו להוראה במוסד דתי או שמגיעים מרקע אישי דתי? אני מציע שני תנאים.
התנאי הראשון הוא הכרה בהדדיות הטמונה במאפייני הממלכתיות הרב-תרבותית. פרופ' יולי תמיר הציעה שלושה מרכיבים ליישום הרב-תרבותיות בתוכנית הלימודים. המרכיב הראשון הוא חינוך אזרחי אחיד ומשותף לכל אזרחי המדינה. השני הוא חינוך בתחומי התרבות, המותאם לכל קבוצה בנפרד, והמרכיב השלישי הוא "חינוך פלורליסטי החושף את חברי כל הקבוצות למגוון התרבותי הקיים במסגרת המדינית" (בספר: "רב-תרבותיות במדינה דמוקרטית ויהודית", רמות, 1998).
המשמעות הנגזרת מכך היא שאין לאף אחת מהקבוצות זכות להחשיב את תרבותה כעליונה על פני האחרות, ודאי לא ככזו המקנה לחבריה זכויות יתר מפלות. כמו כן, אין לאף קבוצה זכות לשלול את קיומה או את זכות ההגדרה העצמית של קבוצה אחרת. לבסוף, אין לאף קבוצה זכות להתבדל ולהימנע ממפגש עם הקבוצות האחרות. מורה שמסכים לכך יכול להיות מורה חוצה מגזרים.
התנאי השני הוא הכרה בזכותם של כל ילד וילדה להשכלה. החינוך המודרני נשען על ההנחה שההשכלה מחנכת, כלומר שבמהלך הלמידה של תחומי דעת כגון פיזיקה, ספרות או אזרחות, נבנות אצלנו תפיסות המעצבות את הבנת העולם ואת התנהגותנו בתוכו.
הוראה היא מחנכת כאשר היא מחדשת ומחוללת שינוי במבני ההכרה של הלומד. אבל גם אינדוקטרינציה, הטפה והנחלת דעות יוצרות שינוי הכרתי. לכן, בחינוך נדרש שהלומד יעבור בעצמו את תהליך הלמידה ויבנה את תפיסותיו על בסיס הבנה ושיפוט, ולא על בסיס שינון.
בפועל, יש לאמץ את שיטת הלמידה המדעית, כפי שנוסחה בידי פרנסיס בייקון בראשית המאה ה-17. בשיטה זו, הידיעה וההבנה נשענות על עדויות שנאספו באמצעות תצפיות וניסויים. הידע הוא לעולם זמני וממתין לעדויות נוספות שייאספו בעתיד ובעזרתן יתאפשר לדייק ולפרט את מה שכבר ידוע.
לשם דוגמה, סיפור בריאת העולם בידי אלוהים הוא סיפור מיתולוגי חשוב וראוי ללמידה. אולם הוא אינו בגדר עדות היכולה להסביר את סיבת הבריאה, את מהלכה או את תכליתה. הסיפור מלמד כיצד בני אדם בעת העתיקה תפסו את הסיבה, המהלך והתכלית של בריאת העולם. תפיסה זו לא התבססה על תצפיות וניסויים, ולכן גם היא פתוחה לביקורת וממתינה לחקירה נוספת.
המשמעות הנגזרת מכך היא שעל המורה לאפשר לתלמידים להתוודע אל העדויות עצמן בטרם ידון איתם במסקנות העולות מהן. כמו כן, עליו להציג את הכתוב בספרי הלימוד כידע זמני, הפתוח תמיד לחקירה נוספת. לבסוף, עליו להקפיד ולהבהיר בכיתה מתי מוצגת דעה, עמדה, עדות או עובדה. מורה שמסכים גם לכך יכול להיות מורה חוצה מגזרים.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
