newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בבחירות הקרובות אני תורם את הקול שלי לפלסטיני מהשטחים

הייתי שמח להצביע למפלגה שאני מאמין בה. אבל אם אני, שהגעתי לארץ רק לאחרונה, יכול להצביע, בעוד שמיליוני פלסטינים שנולדו כאן לא יכולים, אז יש בעיה בדמוקרטיה הזאת. לכן אני צריך לתרום את קולי למי שצריך אותו

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: ע. דניאל רוט

מיליוני אנשים ילכו לקלפיות ב-17 במרץ כדי להחליט מי ייצג אותם בכנסת הבאה. מיליונים אחרים לא יוכלו לעשות זאת. מתוכם, כ-4.5 מיליון פלסטינים חיים תחת כיבוש ותחת מצור בגדה המערבית, מזרח ירושלים ורצועת עזה. למיליונים האלה אין שום זכות להצביע לממשלה שמכריעה את גורלם בפועל.

העובדה שמיליוני אנשים חיים תחת שליטה ישראלית ללא כל ייצוג פוליטי בה וללא זכויות אזרח בסיסיות היא עלבון לעצם הטענה שיש כאן דמוקרטיה. לכן אני עומד "לתת" את הקול שלי בבחירות הקרובות (הראשונות בהן אשתתף אי פעם) לאדם אחר, שחי תחת המשטר הצבאי. אני אפנה לחבר שחי בשטחים הכבושים, אשאל במי הוא תומך בבחירות האלה, ואצביע בהתאם לבקשתו.

לפני כל דבר אחר, דמוקרטיה היא מוסכמה חברתית שמשמעותה היא שהאנשים השונים בחברה רואים זה בזה כבעלי זכויות שוות. גם אם המוסכמה הזאת ממומשת במלואה רק לעתים נדירות, אם בכלל, הכללים הבסיסיים של הדמוקרטיה נועדו לעזור להגן על קבוצות שונות מפני אפליה ודיכוי.

מזה חמישה עשורים של כיבוש נכשלים המנגנונים הדמוקרטיים של ישראל ולא מספקים למיליוני נתיני המשטר הצבאי חסרי האזרחות הגנה מפני ההשפלה והאלימות המובנים בכל מערכת לא דמוקרטית. לא נוח לי עם הרעיון שאני נותן את הקול שלי למישהו אחר, אבל במצב הנוכחי אני חושב שזה חשוב. רובנו כישראלים נהנים משורה ארוכה של חירויות דמוקרטיות, כמו חופש העיתונות והזכות לבחור ולהבחר, אבל הכיבוש מטיל על הזכויות האלה צל כבד מאוד.

הצבעה היא לא הדבר הכי חשוב שאפשר לעשות במדינה דמוקרטית, אלא רק אחד ממגוון הכלים שעומדים לרשותנו כדי ליצור שינוי. אולי חשוב יותר מהבחירות עצמן הוא הזמן בין מערכת בחירות אחת לשנייה, שבו גם כיחידים וגם כחברה אנחנו יכולים לנהל דיון ציבורי ער, לעסוק בחינוך ולנקוט בפעולות ישירות לא אלימות. אני עברתי לישראל כדי לפתח את הקשר שלי לתרבות שלי, לעם שלי, וכדי לתרום לבניית כלים דמוקרטיים לטובת מציאות שלווה וחופשית יותר. במיוחד התכוונתי להצטרף לתנועה שמנסה לקרב במהרה את סוף הכיבוש.

> מחאת הנוער האתיופי: המשטרה מסמנת את כולנו כעבריינים

אזרח מצביע בבחירות לכנסת ה-19, ינואר 2013 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

עשרות שנים שמונעים ממיליונים להצביע. (אילוסטרציה: אורן זיו / אקטיבסטילס)

בתור יהודי אני הגעתי לכאן, למקום בו נטועים שורשי עמנו ושאנחנו קוראים לו "בית", ומהר מאוד הצלחתי להשתלב ולהיות מעורב בחיי הקהילה. המצב הזה הוא פריבילגיה. הוא עומד כתמונת מראה מטרידה מול חוויותיהם של מיליוני פלסטינים שנמצאים כאן מזה דורות, ועדיין לא יכולים להשתתף בחיים הפוליטיים של המדינה כמוני. בדיוק לכן, ומסיבות נוספות, בחרתי להשתמש בפריבילגיה שלי ככלי במסגרת המאבק באי-שוויון. זה מהלך שהוא חלק מאסטרטגיה של גיוס המשאבים והפריבילגיות שיש לנו כדי לחנך, לסנגר ולפעול למען הזכות להגדרה עצמית של כל העמים במרחב הזה.

יש הטוענים, שלפלסטינים בעזה ובגדה יש גופים שמושלים בהם ומייצגים אותם, והם צודקים – במידה מסוימת. אבל הכוח העליון בין הירדן לים הוא ממשלת ישראל. אם בעזה רוצים לבנות מפעל לקוקה קולה, הוא ייבנה רק אם צה"ל יאשר את זה. גם בשטחי איי בתוך הגדה המערבית, לכאורה בשליטת הרשות הפלסטינית, הצבא פועל בחופשיות כאוות נפשו.

אופיה הדמוקרטי של מדינה חייב להתבסס על מעורבות פעילה מצד האנשים שעליהם היא שולטת, שחורגת ממעשה הבחירות. מוסדות המדינה חייבים לשקף את התהליכים החברתיים ואת האינטרסים המשתנים והדינמיים של החברה. הם חייבים לאפשר לנתינים ליהנות מחירות, ביטחון והשתתפות בהליכים הנוגעים להם. אם המוסדות לא עושים את כל זה, ומתקיימים רק לצורך שימור עצמי, אזי שהם נכשלו.

החלטתי "לתת" את הקול שלי לפלסטיני מהשטחים היא לא מהלך קיצוני וגם לא תקדימי. היא בסך הכל הצהרה שאומרת את הדבר הפשוט ביותר, שכל מצב שאינו שוויון וחירות לכולם אינו מצב מקובל. זו מחווה קטנה בדרך למימוש הזכות להגדרה עצמית של כל העמים.

אני מאוד מעריך את עצם העובדה שיש לי זכות להיות כאן, שיש לי זכות להצביע, ושיש לי את הזכות לכתוב טורים כמו זה. מאוד הייתי רוצה להצביע עבור מפלגה שתייצג את אמונתי האידיאולוגית. אבל אני מוותר על הזכות הזאת בבחירות האלה כי רבים כל כך שחיים תחת הממשלה הזאת לא יכולים להצביע כלל, וחובתנו היא לתקן את זה. אני מתכוון לנקוט בכל דרך לרשותי כדי לסיים את הכיבוש ולבנות פה דמוקרטיה אמיתית.

ע. דניאל רוט הוא עיתונאי ומחנך, תושב דרום תל אביב ומייסד שותף של קולקטיב All That's Left, הפעיל נגד הכיבוש. אפשר לקרוא מאמרים שכתב ולראות תמונות שצילם באתר allthesedays.org, ולעקוב אחריו בטוויטר הזה: @adanielroth . הפוסט פורסם במקור באנגלית באתר 972+, ותורגם על ידי חגי מטר.

> חסרי בחירה: האנשים שלא יכולים להצביע מדברים

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
שוטרים עוצרים פעיל בח'אן אל אחמר, 5.7.18. המחאות ימשיכו בסוף השבוע (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

להתארגן ולפעול מבלי להקריב את עצמנו, או אחד את השנייה. שוטרים עוצרים פעיל בח'אן אל אחמר, 5.7.18. המחאות ימשיכו בסוף השבוע (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

השמאל והאתוס ההרסני של ההקרבה העצמית

רק אחרי שנשחקתי עד דק בפעילות פוליטית הבנתי שתנועות שמוכנות להיאבק לא חייבות לקדש אתוס של הקרבה. במקומו הן צריכות ליצור סביבה שדואגת לכל מי שרוצה לקחת חלק במאבק, מוקירה את אלו שמסכנים את עצמם ודואגת להם לאחר מכן

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf