newsletter icon
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כשעבאס אומר "כן", ה"לא" שלנו הופך לבעיה

למנסור עבאס יש זכות להכיר בישראל כמדינה יהודית, להישאר במליאה בזמן ההמנון ולהכריז שחמאס הוא ארגון טרור. הבעיה היא שברגע שהוא עושה את הוויתורים האלה, הוא מציג את מנהיגי הציבור הערבי שמסרבים להם כקיצונים. וחוץ מזה, זה גם לא עובד

מאת:
למרות כל הוויתורים שלו, במחנה השינוי עדיין לא מכירים בו כששותף לגיטימי להקמת ממשלה. ח"כ מנסור עבאס, 16 בנובמבר 2026 (יונתן זינדל / פלאש90)

למרות כל הוויתורים שלו, במחנה השינוי עדיין לא מכירים בו כשותף לגיטימי להקמת ממשלה. ח"כ מנסור עבאס, 16 בנובמבר 2026 (יונתן זינדל / פלאש90)

צריך להודות: מנסור עבאס מבין איך עושים פוליטיקה בישראל, אולי יותר מכל פוליטיקאי ערבי אחר. הוא למד את השפה, את יחסי הכוחות ובעיקר את הפער בין מה שהפוליטיקאים היהודים אומרים על הערבים בפומבי ובין מה שהם מוכנים לסכם איתם בחדר סגור.

>> "העולם נכשל. אנחנו, האזרחים הפלסטינים, בלמנו את נתניהו"

הוא מכיר את המשחק כה טוב, עד שהוא מצליח להביך את מי שהתרגלו לקבוע את כלליו. כך, למשל, הוא נוהג בנתניהו. בכל פעם שנתניהו מסית נגדו, הוא מוציא מהמגירה דברים שהוא, נתניהו, אמר לו בחדר סגור. בשבוע שעבר, לאחר נאום ההסתה של נתניהו בטקס השבעת הכנסת, סיפר עבאס בראיון לעמית סגל בערוץ 12 כי ראש הממשלה אמר לו בבלפור שהוא ויחיא סינוואר מבינים זה את זה – תזכורת לא נעימה למי שמציג את עבאס כ"תומך טרור".

גם את כניסתו של נציג מרשימת רע"מ לוועדת החוץ והביטחון הזמנית צריך לרשום לזכותו. נכון, מדובר ביואב סגלוביץ', שכבר ישב בוועדה מטעם יש עתיד, והעובדה הזאת אומרת הרבה על גבולות הנכונות לקבל ייצוג ערבי במקום רגיש כזה. ובכל זאת, עבאס הצליח להושיב נציג מטעמו במקום שממנו מרחיקים בדרך כלל את המפלגות הערביות.

אני רואה את ההערכה כלפיו אצל חלק מחבריי היהודים בשמאל ואפילו במרכז. אני רואה גם את התמיכה בדרכו בחברה הערבית. 340 אלף האזרחים הפלסטינים שהצביעו לרע"מ ביטאו רצון ברור שהקול שלהם ישנה משהו בחייהם.

אבל דווקא משום שהרצון הזה מובן ומוצדק, צריך לשאול מה עושים בשמו.

פעם אחר פעם עבאס מציע ויתור, ובצד השני, היהודי, מעלים את הדרישות. הבעיה היא שהוויתור אינו נשאר עניינם של עבאס ושל רע"מ בלבד. מרגע שעבאס מסכים לעניין מסוים, כל יתר נבחרי הציבור הערבים נדרשים להסביר מדוע הם עדיין מתנגדים לו. מה שהוצג אתמול כפשרה נעשה למחרת למבחן לנכונות שלנו "להשתלב".

חברי הרשימה המשותפת בדרכם לבית הנשיא, להמליץ על מועמד להרכבת הממשלה, אחרי הבחירות ב-2019 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

ההמלצה עוררה בעבר ויכוח קשה. חברי הרשימה המשותפת בדרכם לבית הנשיא, להמליץ על מועמד להרכבת הממשלה, אחרי הבחירות ב-2019 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

כדאי להיזכר בדרך שעברנו. ב-2019 ההמלצה של הרשימה המשותפת על בני גנץ עוררה ויכוח בחברה הערבית. בל"ד התנגדה והבהירה שההמלצה אינה מייצגת אותה. ב-2020 גם בל"ד הצטרפה להמלצה על גנץ, לאחר מחלוקת פנימית וציבורית. לבסוף גנץ הקים ממשלה עם נתניהו.

אחר כך רע"מ הצטרפה לממשלת בנט-לפיד. הוויכוח על דרכה נמשך, אבל גם מי שהתנגדו לה התחילו לנוע בכיוונה. הדבר בלט במגעים לחידוש הרשימה המשותפת לקראת הבחירות הנוכחיות. עבאס ביקש רשימה טכנית, שכל אחד ממרכיביה יוכל לבחור את דרכו לאחר הבחירות. חד"ש, תע"ל ובל"ד התעקשו תחילה על מצע פוליטי משותף, אבל תחת הלחץ הציבורי הן הסכימו גם למתווה הטכני.

אלא שאז התברר שגם זה אינו מספיק. עבאס ביקש מחברי המשותפת להתחייב שלא יתנגדו לממשלה שהוא יצטרף אליה, ואף לא יבקרו אותה. כלומר, הוא יהיה חופשי לבחור את דרכו, ואילו שותפיו לרשימה יידרשו לוותר מראש על חלק מחופש הפעולה שלהם.

המשותפת המרובעת לא קמה. המשותפת המשולשת, לעומת זאת, המשיכה להתקרב לרעיון ההשפעה, ואחרי הבחירות האחרונות המליצה על גדי איזנקוט. הנסיבות שונות מאלה שבהן הצטרף עבאס לממשלת בנט, וגם הנימוקים שונים. הבוחרים הערבים נחושים היום להפיל את נתניהו ושותפיו בכל מחיר, ויש להם סיבות מצוינות לכך. ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מהמגמה: גם המשותפת מוכנה היום לדברים שבעבר עוררו בתוכה התנגדות.

לעבאס זו בשורה פחות טובה מכפי שאפשר לחשוב. כל ההצדקה לריצה שלו בנפרד מהרשימה המשותפת נשענה על נכונותו ללכת למקום שהיא מסרבת ללכת אליו. אם גם המשותפת מוכנה לתמוך בהקמת ממשלה ולהיות חלק מ"רשת הביטחון" שתשמור עליה, ההבדל בינו לבינה מצטמצם. עבאס יכול למצוא את עצמו עם המשותפת באותו צד של המתרס.

מנסור עבאס ויואב סגלוביץ' במסיבת עיתונאים של רע"מ בנצרת, ב-31 באוגוסט 2026 (צילום: מיכאל גלעדי / פלאש90)

הפך לחשוד ברגע שהצטרף לרע"מ. יואב סגלוביץ' במסיבת עיתונאים בנצרת עם מנסור עבאס, ב-31 באוגוסט 2026 (צילום: מיכאל גלעדי / פלאש90)

כאן, בעיניי, נמצא אחד ההסברים לוויתורים הנוספים שעשה. כדי לשמור על היתרון שלו, עבאס צריך להציע דברים שהאחרים עדיין אינם מוכנים להציע.

בשבוע שעבר צורך זה התבטא בהישארותו של עבאס במליאה בזמן שירת ההמנון. לא עצם ההישארות היתה חדשה, אלא ההקשר והמסר. חברי המשותפת יצאו, עבאס נשאר. למחרת כבר הסביר שאזרח ערבי צריך לעמוד ולכבד את המעמד, גם בלי לשיר. הוא אמר שלא צריך להתגרות.

האמירה הזו ראויה לתשומת לב. חברי המשותפת יצאו מהאולם משום שההמנון אינו מייצג אותם, לא כדי להתגרות. הוא לא נכתב בשבילם: המילים "נפש יהודי הומיה" ו"ארץ ציון וירושלים" אינן יכולות לבטא את זהותם כערבים-פלסטינים, מוסלמים או נוצרים. הם אינם מערערים על זכותם של יהודים לשיר את ההמנון.

אפשר להתווכח אם נכון לצאת או להישאר. אבל מרגע שמגדירים את היציאה כהתגרות, שוללים למעשה את הזכות להסתייג מההמנון. המדינה בחרה המנון שאינו כולל אותנו, ועכשיו אנחנו נדרשים לשאת באחריות לאי-הנוחות שנגרמת כשאנחנו מזכירים זאת.

היו שאמרו שאם הח"כים הערבים מצהירים אמונים למדינה, הם יכולים לעמוד בהמנון. אלא שהצהרת אמונים אינה התחייבות להיות ציוני. חבר כנסת יכול להתחייב לשמור אמונים למדינה, ובה בעת להתנגד לאופן שבו היא מגדירה את עצמה. הוא יכול לכבד את החוק בלי לקבל את הסיפור הלאומי שהרוב מספר לעצמו.

מה שמטריד כאן הוא שבמקום לדרוש מהמסיתים נגד החברה הערבית להפסיק את ההסתה, דורשים מחברי הכנסת הערבים לא לספק להם תירוצים. כאילו ההסתה חיכתה ליציאתם מהאולם.

עבאס, שנשאר באולם, היה אמור לקבל בתמורה הכרה בנאמנותו למדינה ובזכותו להיות חלק מהקואליציה. הוא לא קיבל אותה. במחנה נתניהו טענו שהוא מעמיד פנים. במחנה השינוי עדיין רחוקים מהסכמה על צירופה של רע"מ לקואליציה ואפילו על הסתמכות על תמיכתה מבחוץ.

הלוויה המונית של שרידי אדם שנמצאו בחורבות בנייני מגורים בעיר עזה, אוגוסט 2026 (צילום: פתחי איברהים / פלאש90)

בשיח הישראלי, הכרה בחמאס כארגון טרור מצדיקה גם מה שישראל עשתה בעזה. הלוויה המונית בעזה, אוגוסט 2026 (צילום: פתחי איברהים / פלאש90)

הוויתור הבא נוגע להכרה בחמאס כארגון טרור. לפני כשבוע פורסם ב-ynet שעבאס אמר לנציגי מחנה השינוי שהוא מוכן להכריז על כך בתמורה לצירופו לקואליציה. הוא עצמו אמר בפומבי שהתשובה תינתן במהלך המשא ומתן להקמת הממשלה. יומיים אחר כך אמר סגלוביץ' ב-103FM: "אני חבר ברשימת רע"מ וחמאס הוא ארגון טרור". הוא הזכיר שעבאס תומך בפירוק ארגונים חמושים.

גם מי מקרב האזרחים הערבים בישראל שמתנגדים לחמאס ואף רואים בו ארגון טרור יכולים לסרב לדרישה להצהיר על כך כתנאי להשתתפות בשלטון. זו אינה סתם הבעת עמדה, זהו מבחן נאמנות. אי אפשר גם להתעלם מההקשר. הכרה בחמאס כארגון טרור משמשת, כמעט בהכרח, להצדקת מה שישראל חוללה ותחולל בעזה. הצהרה כזו מצד מנהיג ערבי עלולה לשמש להכשרת המעשים האלה או להשתקת הביקורת עליהם. וחוץ מזה, אנחנו אומנם אזרחים בישראל, אבל אנחנו גם חלק מהעם הפלסטיני ומהעולם הערבי. מנהיג ציבור ערבי חייב להביא בחשבון כיצד הצהרה מהסוג הזה תיתפס בסביבות האלה.

הסיפור רחב יותר מן השאלה מה יאמר עבאס על חמאס. כשהאפשרות לשותפות עם מפלגות ציוניות מסתבכת, עבאס נדרש להתקדם צעד נוסף לעבר מי שמסרבים להתחייב לשותפות איתו. אביגדור ליברמן ממשיך לפסול אותו ואת כל הפוליטיקאים הערבים, התנאים נערמים, ועבאס צריך להוכיח לציבור שלו שהוא בכל זאת קרוב יותר לעמדת השפעה מאשר הרשימה המשותפת.

הוויתורים האלה באים אחרי שעבאס כבר הלך דרך ארוכה. הוא הכיר בישראל כמדינה יהודית. הוא ניהל מגעים עם הליכוד והגיע לרב חיים דרוקמן בניסיון לקבל אישור לשותפות עם הימין. הוא דחק את הסוגיה הפלסטינית מסדר היום הקואליציוני והצהיר שאינו מעוניין להמשיך לדבר על הנכבה.

יו"ר ישראל ביתנו, ח"כ אביגדור ליברמן, בישיבת סיעה בכנסת, ב-8 ביולי 2024 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

הוויתורים של עבאס לא מזיזים אותו מהחרם על הערבים. יו"ר ישראל ביתנו, ח"כ אביגדור ליברמן, בישיבת סיעה בכנסת, ב-8 ביולי 2024 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

ביולי 2021 עבאס וח"כ וליד טאהא ממפלגתו תמכו בהארכת הוראת השעה בחוק האזרחות, המגבילה איחוד משפחות פלסטיניות, בעוד שני חבריהם לסיעה נמנעו. עבאס תמך גם בהמשך הצבת חיילים במשטרה ובבתי סוהר שבהם מוחזקים אסירים ביטחוניים. רע"מ תמכה בתקציב מדינה שמממן גם התנחלויות ונשארה בממשלה שהתנגדה לפתיחת הקונסוליה האמריקאית בירושלים, שאמורה לשרת את הפלסטינים.

אפשר לנמק כל אחת מההכרעות האלה: להראות מה רע"מ קיבלה בתמורה ומה היתה מפסידה אילו התנגדה. אבל אחרי כל כך הרבה הסברים, מותר לשאול מדוע דווקא הצד הערבי נדרש להמשיך ולהוכיח שהוא יודע להתפשר.

עבאס מדבר על שירות אזרחי, מכיר בישראל כמדינה יהודית, תומך בפירוק חמאס מנשקו, ובכל זאת נתניהו מקדיש לו ולרשימתו חלק מרכזי מההסתה שלו. כלומר, למרות כל הוויתורים שלו, הוא נשאר חשוד. אפילו שותפיו האפשריים נראים עסוקים יותר בשאלה איך יסבירו את הישיבה איתו מאשר בהגנה על זכותו לשבת איתם.

עבאס יודע לשחק את המשחק הפוליטי בישראל. השאלה היא אם הוא מצליח לשנות את תנאי ההשתתפות שלנו, האזרחים הערבים, במערכת הפוליטית הישראלית או שהוא מלמד אותה שאפשר לדרוש מאיתנו עוד

השאלה הזו צריכה להעסיק גם את החברים היהודים שמעריכים את עבאס. לא די להתרשם מנכונותו להסתכן מול הציבור שלו. צריך לדרוש מהמנהיגים של מחנה השינוי להסתכן מול הציבור שלהם: לומר ששותפות עם ערבים היא חלק טבעי מהדמוקרטיה, לא היתר מיוחד שניתן למי שהוכיח שהוא שונה מספיק מהערבים האחרים.

אני חושש שבשלב הבא גם אצלנו יאמרו: לא נורא, שעבאס יגיד שחמאס הוא ארגון טרור, העיקר שתקום ממשלה. אבל אחר כך ישאלו את המשותפת מדוע היא מתעקשת, והוויתור של עבאס שוב יהפוך לעמדה שמצופה מכולם לאמץ. בצד השני ימשיכו להקשיח עמדות, ומאיתנו ידרשו עוד התרככות, עוד ויתור.

גם ההסתה תימשך, אפילו נגד מינויו של סגלוביץ' לוועדת החוץ והביטחון, כאילו עצם הצטרפותו לרשימת רע"מ הפכה אותו לאדם אחר, שאינו ראוי עוד לשבת בקודש הקודשים של מערכת הביטחון הישראלית.

כשראש ממשלה מציג נבחרי ציבור ערבים כתומכי טרור, יש מי שעלולים להבין זאת כהיתר לפעול נגדם. בנימין נתניהו בנאום בעת השבעת הכנסת, 10 בנובמבר 2026 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

ממשיך בהסתה. בנימין נתניהו בנאום בעת השבעת הכנסת, 10 בנובמבר 2026 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

לעבאס יש זכות לבחור בדרך הזאת ולבקש על בסיסה את אמון הציבור. הוא הגיע להישגים שאפשר להעריך. אבל ההישגים האלה אינם פוטרים אותו מהשבה על השאלה לאן מובילה דרך שבה כל התקרבות לשלטון מחייבת התרחקות נוספת מהעמדות הבסיסיות שמצופה מכל פוליטיקאי ערבי פלסטיני בישראל לייצג.

מה יהיה הדבר הבא שנידרש להסכים לו? להצהיר שהנכבה לא התרחשה? שהארץ הזו שייכת ליהודים בלבד, ואנחנו רק אורחים שצריכים להודות על כך שנשארנו בה?

עבאס יודע לשחק את המשחק הפוליטי בישראל. השאלה היא אם הוא מצליח לשנות את תנאי ההשתתפות שלנו, האזרחים הערבים, במערכת הפוליטית הישראלית או שהוא מלמד אותה שאפשר לדרוש מאיתנו עוד. בינתיים, בכל פעם שהוא מוותר, מי שמסרב ללכת בעקבותיו נעשה הבעיה.

אנחנו מבקשים להשפיע כאזרחים פלסטינים. מי שמכחישים שאנחנו פלסטינים כבר הבהירו מה הם רוצים מאיתנו. נציגינו לא נבחרו כדי לעשות עבור המסיתים את העבודה. אם בכל פעם שעבאס מתקרב לשלטון אנחנו נדרשים לוותר עוד על עצמנו, השאלה כבר אינה כמה הוא מצליח להשפיע עליהם, על הפוליטיקאים היהודים, אלא כמה הוא מצליח להשפיע עלינו בשמם.

בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם. 

לתמיכה בשיחה מקומית

"כולם היו המומים כששמעו שהחלטתי לחזור, אבל הייתי נחושה בדעתי". פלסטינים שבים לעזה דרך מעבר רפיח, 2 באוגוסט 2026 (צילום: עבד אלרחים ח'טיב / פלאש90)

"אני רוצה לראות את משפחתי לפני שאמות": המסע המסוכן חזרה לעזה

מאז פתיחת מעבר רפיח בפברואר, פלסטינים שנמלטו מרצח העם למצרים ומבקשים לחזור לעזה נאלצים להתמודד עם הגבלות קשות על הכבודה, סגירות תכופות של המעבר ומעצרים שרירותיים  

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf