מהקלפי למרתפי השב"כ: המתקפה על הקול הערבי עולה מדרגה

גל מטורף של התקפות, רק כי ציבור מסוים החליט לממש את זכותו להצביע. הפגנת פעילי ימין נגד הקמת ממשלה בשיתוף מפלגות ערביות בחיפה, ב-1 בנובמבר 2026 (צילום: שרון ליבל / פלאש90)

"כבר ארבע שנים אנחנו ברחובות, אומרים שאנחנו מתים, שאנחנו סובלים", אומרת סונדוס ח'טיב ענבתאווי, חברת הנהגה ב"עומדים ביחד" שניהלה את פרויקט עידוד ההצבעה במסגרת קמפיין החוסן החברתי. כששואלים אותה על ההתגייסות הערבית להצבעה, היא משיבה בשאלה: "מה ציפית שנעשה?". כפי שנאמר כבר רבות, אנשים הצביעו כדי שמשהו יקרה, כדי להפחית את הפחד, כדי שהמדינה תגן על חייהם, כדי שהממשלה הזאת תתחלף.

שבוע עבר מאז הבחירות, שבהן שיעור ההצבעה בחברה הערבית עלה לכ-80%, וההסתה נגד הציבור הערבי לא נפסקת. בערוץ 14 נשמעו אמירות שלפיהן בבחירות הבאות אסור לאפשר הישג כזה, לערבים לא מגיעה זכות בחירה וצריך להשאיר להם רק את עבודות איסוף האשפה. גל מטורף של התקפות, רק כי ציבור מסוים החליט לממש את זכותו להצביע.

בינתיים שוחררו כל שבעת העצורים בפרשת החשד לשוחד בחירות בנגב. השופט ערן צברי מתח ביקורת על התנהלות החקירה, בין היתר על חיפושים שנערכו ללא צווים. בפרשה נפרדת, שעניינה חשד להשפעה זרה על הבחירות, הדיווחים האחרונים מתארים את הראיות למעורבות "מדינה זרה" בהעברת כספים לרשימה המשותפת כקלושות. כבר בתחילת הפרשה נאמר שהסכומים שעליהם דווח קטנים מכדי להשפיע על תוצאות הבחירות. למרות זאת, החשדות כבר שימשו בניסיון לערער על הלגיטימיות של ההישג האלקטורלי הערבי כולו.

>> הערבים מחזיקים את פיגומי הדמוקרטיה הישראלית הנופלת

אמש (שלישי) החריפה המתקפה על הלגיטימיות של תוצאות הבחירות. לפי דיווחים, ראש השב"כ דוד זיני דרש לחקור באזהרה את חברי הכנסת אחמד טיבי, מנסור עבאס, סאמי אבו שחאדה וח"כ נוסף ששמו אסור בפרסום, אף שלא הוצגו ליועצת המשפטית ראיות המצדיקות חקירה נגד שלושת הראשונים. היועצת דרשה ראיות, והבהירה כי דווקא השב"כ מעכב כבר יומיים את העברת חומרי החקירה לצוות המשותף שהוקם. בליכוד מיהרו לתקוף אותה ולהאשימה בטיוח, וח”כ עמית הלוי אף התפטר הבוקר מוועדת הבחירות. השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר כבר קרא לעצור את כל ראשי המפלגות הערביות, גם ללא אישור היועצת, ולחקור אותם במרתפי השב"כ.

הבוקר טענו בשב"כ כי קיים מידע על הזרמת כספים מישויות זרות בהיקף נרחב, אך הבהירו כי נדרשת חקירה נוספת לביסוס החשדות. במקביל, הודיעה ועדת הבחירות כי לאחר בדיקת 9,069 קלפיות, לא נמצאו ממצאים המעידים על פגיעה בטוהר הבחירות. בהמשך אישרה נשיאות הוועדה את תוצאות הבחירות, נציגי הליכוד וש"ס נמנעו בהצבעה. כך, בעוד החשדות עדיין נבדקים והתוצאות כבר אושרו, בליכוד ממשיכים להטיל ספק בהן, ושוב ההצבעה הערבית היא שעומדת במרכז ההאשמות.

בליכוד ממשיכים להטיל ספק. יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט נעם סולברג, מציג את התוצאות הרשמיות של הבחירות לכנסת ה-26 לנשיא המדינה, יצחק הרצוג, בבית הנשיא בירושלים, ב-4 בנובמבר 2026 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

מול השיח הזה, ח'טיב ענבתאווי חוזרת לסיבות שבגללן אנשים יצאו להצביע. היא אומרת ל"שיחה מקומית" שהפעם נדרש הרבה פחות שכנוע מבעבר, כי הכעס על הממשלה כבר עשה חלק מהעבודה. לדבריה, "כשאנשים לא מוצאים ביטחון ולא רואים שמישהו דואג להם, טבעי שהם רוצים לבדוק אם הם אזרחים או לא, לצאת להצביע ולראות מה מקומם במדינה הזאת".

"אנשים ראו והרגישו שהפוליטיקה אינה מותרות אינטלקטואליות, אלא משפיעה על חיי היומיום שלהם באופן ישיר ומוחשי",  אומר ל"שיחה מקומית"  עו"ד עלי חיידר, משפטן ומומחה למדיניות ציבורית ולזכויות אזרח. הוא מזכיר את הריסות הבתים, הפגיעה בעובדים ערבים והתפשטות הפשיעה בלי מענה ממשלתי, ומבהיר: "תמיד אמרתי שהחברה הערבית כאן מקדימה את הנהגתה בכל משבר. ההשתתפות בבחירות האלה הוכיחה זאת".

נכון לעכשיו, ח"כ צבי סוכות נשאר מחוץ לכנסת, בן גביר ככל הנראה לא יחזור למשרד לביטחון לאומי, ובצלאל סמוטריץ' צפוי לאבד את תיק האוצר ואת סמכויותיו בגדה המערבית. מי שנפגעו ממדיניותם בוודאי שמחים על כך. אבל השמחה אינה שלמה. הציפיות של הבוחרים אינן מסתכמות בהחלפת השרים המסוכנים ביותר. הם מצפים גם לשינוי ברחובות שבהם הם חיים.

מוחמד דראושה, מנהל תחום שוויון וחברה משותפת במרכז גבעת חביבה, מתאר ל"שיחה מקומית" את ההצבעה כ"צורה של הגנה עצמית פוליטית ואזרחית". לדבריו, "הבוחר הערבי הוכיח שהשתתפותו אינה רק מעשה מחאה או פעולה סמלית, אלא כלי דמוקרטי שיכול לשנות את מאזן הכוחות". מימוש האפשרות הזאת מחייב, מבחינתו, הכרה באזרחים הערבים כשותפים בהחלטות.

>> כשלא נשאר ממי להפחיד, שוב מגיע תורנו

לפי המסתמן, רע"מ והרשימה המשותפת ימליצו מחר (חמישי) לנשיא להטיל על גדי איזנקוט את מלאכת הרכבת הממשלה. ברע"מ הכיוון ברור, ובמשותפת נמשכות ההתייעצויות בין חלקי הרשימה, אבל יו"ר תע"ל ח"כ אחמד טיבי כבר הציג את ההכרעה כבחירה בין נתניהו לאיזנקוט. יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, הודיע לבסוף שימליץ על איזנקוט. אם גם שתי הסיעות הערביות יעשו זאת, יהיו לאיזנקוט 67 ממליצים – רוב שיכול לסייע לו לקבל את המנדט, אך עדיין אינו מבטיח שיושגו הסכמות להקמת הממשלה.

ביום שני נפגשו הנהגות רע"מ והמשותפת בנצרת. בפגישה, שתוארה כחיובית, דנו נציגי המפלגות בתיאום העבודה ביניהן, בדרכי התגובה למתקפות הליכוד והימין עליהן ועל תוצאות הבחירות בחברה הערבית, וגם בשאלת ההמלצה. היעדרותן של שלוש חברות הכנסת משתי הרשימות עוררה ביקורת בחברה הערבית.

לאחר שיו"ר מפלגת הדמוקרטים יאיר גולן נפגש אתמול (שלישי) עם יו"ר המשותפת יוסף ג'בארין ועם ח"כ טיבי, עלו טענות שלפיהן במחנה השינוי עשויים להסתפק בתמיכתם של שמונה מחברי המשותפת כרשת ביטחון לממשלה, בלי שלושת נציגי בל"ד. בספטמבר 2019 הבהירה הרשימה המשותפת לנשיא שהמלצתה על בני גנץ אינה כוללת את שלושת חברי בל"ד. במרץ 2020 הצטרפה בל"ד להמלצה, למרות המחלוקת במפלגה. אבל הפעם, אם האפשרות הזאת אכן תעלה, היא תציב בפני המשותפת שאלה הנוגעת לדרך שבה היא מנהלת את המשא ומתן: האם תסכים שגורמים מחוץ למפלגה יחריגו את בל"ד ממנה כתנאי לשיתוף פעולה?

ברשימה המשותפת התייחסו לטענות ואמרו: "אחדותנו היא הבסיס לעמדתנו ולא נסכים להחריג אף אחד ממרכיבינו. הרשימה המשותפת מדגישה כי היא מאוחדת על כל מרכיביה, וכי עמדותיה והחלטותיה מתקבלות תוך התייעצות ותיאום מלא ביניהם, מתוך דאגה לאינטרסים של עמנו ולשמירה על זכויותיו ועל רצונו הפוליטי". המשותפת הדגישה כי היא רואה בבל"ד מרכיב מרכזי ברשימה, וכי כל מרכיבי המשותפת דוחים כל ניסיון להחריג אותה או לבודד אותה.

ערבי חשוד בתמיכה בטרור עד שיוכיח אחרת

במשך שנים הוטלה על החברה הערבית האחריות לכך שהימין בשלטון. שיעור ההצבעה הנמוך, פירוק הרשימה המשותפת והקולות שאבדו מתחת לאחוז החסימה הוצגו כהסברים לכישלונות של המרכז-שמאל בבחירות. הפעם, אחרי שהשתתפותה של החברה הערבית בהצבעה יצרה אפשרות להחלפת השלטון, לא רק שההסתמכות על נציגיה מוצגת כמכשול להקמת הממשלה, אלא שגם ההישג האלקטורלי עצמו עומד במרכז מתקפה פוליטית ומשפטית. במקביל, גם במחנה המבקש להחליף את נתניהו ממשיכים להציב לנציגים הערבים מבחני קבלה ותנאים שאינם נדרשים משותפים פוליטיים אחרים.

כדי להחליף את הממשלה, הרשימות הערביות מוכנות לשקול לתמוך במועמד שהן חולקות על עמדותיו. השאלה היא אם איזנקוט ושותפיו מוכנים מצידם לשתף פעולה עם הרשימות למרות חילוקי הדעות, ואם קבלת קולותיהן תלווה גם בנכונות להגיע איתן להסכמות.

אחד המכשולים שהוצבו הוא מבחן "חמאס הוא ארגון טרור". במשך שנים הואשמו חברי הכנסת הערבים בעיסוק בסוגיה הפלסטינית על חשבון צורכי בוחריהם. כעת, כשהם דורשים טיפול בפשיעה, פתרונות לבעיות הדיור ושוויון, הדיון חוזר לסוגיה הפלסטינית.

ביסוד המבחן הזה עומדת ההנחה הגזענית שערבי חשוד בתמיכה בטרור עד שיוכיח אחרת. גם כשהוא מגנה רצח אזרחים, חוזרים לדרוש ממנו לומר את המשפט המסוים: "חמאס הוא ארגון טרור". העמדה העקרונית נדחקת הצידה, והדגש עובר למילים שבהן הוא בוחר להשתמש. ההתעקשות הזאת נעשתה ילדותית, כאילו עצם אמירת המשפט תפתור את המחלוקות, ומי שנמנע מלומר אותו נתפס כתומך טרור ונפסל מראש.

מה שהתחיל כמבחן באולפן משמש כעת לקביעת תנאי השותפות בממשלה. יו"ר מפלגת ישר, גדי איזנקוט, במטה המפלגה בתל אביב בערב הבחירות, ב-28 באוקטובר 2026 (צילום: אבשלום ששוני / פלאש90)

מה שהתחיל כמבחן באולפן משמש כעת לקביעת תנאי השותפות בממשלה. הנציג הערבי נדרש לעבור את הבחינה שוב ושוב, בעוד הדיון במה שהוא מבקש להשיג לבוחריו נדחק הצידה. אצל איזנקוט הדרישה גם אינה מסתכמת בגינוי. התנאי שהציג כולל הכרה בחמאס כארגון טרור שיש להשמידו, לצד תנאים הנוגעים ליהדות המדינה ולחובת השירות. זו כבר דרישה להסכמה על יעד צבאי ומדיני.

גינוי רצח אזרחים אינו מחייב הסכמה להמשך המלחמה, והתנגדות למלחמה אינה תמיכה בחמאס. החיבור בין הדברים הופך מחלוקת על מדיניות למבחן מוסרי של הנציג הערבי, בלי לדון בתוכן המדיניות עצמה. פוליטיקאי ערבי מדבר גם אל בני עמו. אחרי ההרג וההרס בעזה, הסכמה ליעד הצבאי הזה עלולה להתפרש בציבור שהוא מייצג כהכשרת המשך המלחמה. אפשר למתוח ביקורת על השיקול הזה, אבל אי אפשר להתעלם ממנו. האזרחות הישראלית, ההשתתפות בבחירות והכהונה בכנסת אינן מבטלות את זהותם הפלסטינית של האזרחים הערבים בישראל.

המשותפת מציעה להעניק לממשלה רשת ביטחון. אם תנאיו של איזנקוט נוגעים לחברות בקואליציה בלבד, תמיכה מבחוץ עשויה לאפשר שיתוף פעולה בלי לקבל את כל התנאים, ואולי להציע מוצא גם לרע"מ. המפלגות הערביות יוכלו לשמור על מרחק מהחלטות הממשלה, והממשלה עדיין תהיה תלויה בתמיכתן. הסדר כזה יצטרך להבטיח להן גם השפעה.

לצד הוויכוח על צורת התמיכה עומדת שאלת גבולות המנדט שקיבלו המפלגות. עו"ד רדא ג'אבר הזהיר מפני הכרה ביהדות המדינה בלי הסדר היסטורי שיבטיח את מעמד התושבים הערבים כבני הארץ וכאזרחים. לדבריו, "שמונה מנדטים לרע"מ אינם נותנים לה שום זכות להכרה כזאת. זה גדול מפוליטיקה, ממפלגות ומפעילות פוליטית. זה עניין של עם".

האזהרה הזאת מבחינה בין הסכם להחלפת ממשלה ובין התחייבות בשם ציבור שלם בשאלות זהות ומעמד. ההצבעה לכנסת מבטאת נכונות להשפיע על מוסדות המדינה. היא אינה מלמדת כשלעצמה על הסכמה לוויתורים כאלה, שעשויים להשפיע על מעמד הציבור הערבי גם אחרי שהממשלה תתחלף.

דראושה מדגיש ש"השותפות אינה צריכה להיות זהה בשתי הרשימות". לדבריו, רע"מ מבקשת להשתלב בקואליציה, והמשותפת מעדיפה לתמוך בממשלה מבחוץ כדי להשיג תוצאות בתחומי הדיור והתשתיות ובמאבק בפשיעה, תוך שמירה על חופש הפעולה שלה. ודווקא משום שהדרכים שונות, לתיאום בין הרשימות עשויה להיות חשיבות. על רע"מ מופעל לחץ להוכיח שההשתלבות בקואליציה משתלמת, ועל המשותפת מופעל לחץ להראות שתמיכה מבחוץ מניבה תוצאות. אם הלחצים הללו יגרמו להן להתחרות ביניהן על מי מוכנה לוותר יותר, כוח המיקוח של שתיהן עלול להיחלש.

ההישג שהציבור מצפה לו ייבחן במעשי הממשלה, ולא רק בעצם התלות שלה בקולות הערבים. לכן, הסכמות על תמיכה יצטרכו לכלול צעדים מדידים במאבק בפשיעה, בדיור ובתשתיות. הרצון להחליף את נתניהו אינו פוטר מהצגת הדרישות האלה כבר במשא ומתן. עוד לפני הקמת הממשלה, העבודה בכנסת יכולה להראות אם הסיעות הערביות שותפות בקביעת סדר היום או מוזמנות רק כדי לספק רוב להצבעות.

דראושה מסייג את הציפיות מהממשלה האפשרית. "אני לא חושב שממשלת מיעוט יהודית, גם בתמיכה ערבית מבחוץ, תוכל לחולל פריצות דרך מהותיות בסוגיות האזוריות או בסוגיה הפלסטינית", הוא אומר. תמיכה בהקמתה יכולה להישען גם על האפשרות להשיג שינויים מוגבלים, בלי להבטיח פתרון לכל הבעיות ובלי להתחייב לתמוך בכל החלטה.

חיידר מזהיר מפני ניסיון לדחוף את הציבור הערבי לעימות ולהפוך אותו ל"אויב מבפנים". "במצב כזה מתגברת השנאה לערבים, והחברה היהודית מתלכדת באופן שעשוי להכשיר את התנאים להקמת ממשלת אחדות לאומית או ממשלת ימין מורחבת", הוא אומר. לכן, לדבריו, על ההנהגה הערבית להתמודד עם ההסתה ולשמור על ההישג. גם לתגובת מחנה השינוי תהיה משמעות רבה: האם יגן על הלגיטימיות של השותפים האפשריים גם תחת לחץ?

"אחרי הבחירות לא עצרנו", אומרת ח'טיב ענבתאווי. "יצאנו להפגנות בכמה ערים לאורך סוף השבוע. החשבון פשוט: יש רוב של 67, וצריך לנצל אותו כדי למנוע את חזרתה של הממשלה הפשיסטית הזאת".

האזרחים הערבים רוצים לתקן את מה שהממשלה הזאת החריבה. לא בהכרח מאהבת ישראל, אלא מאהבת עצמם, ילדיהם ועתידם. הנכונות לפעול עם מי שהם חלוקים איתם כבר קיימת ומקובלת בציבור. האם מחנה השינוי מסוגל לגלות אותה בגרות פוליטית שהוא תובע מהם? האם, שבוע לאחר הבחירות, הוא כבר מבין שאין לו ולא יהיה לו רוב מול נתניהו והגוש שלו בלי אותם אזרחים ערבים?