כשהאקדמיה מצטרפת למלשני המשטר
בעקבות סרטון שבו סטודנטית נראתה מנסה להצית את הדגל כחלק ממיצג אומנותי, מכללת שנקר הגישה נגדה תלונה במשטרה. בכך הצטרפה ליישור הקו המתמשך של האקדמיה עם גופי ימין קיצוניים ולסתימת הפיות והרדיפה בשם סמלי הלאום
מדינה בה ערכם של סמלי לאום גבוה מערך חיי אדם היא מדינה פשיסטית. סטודנטיות בקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים (צילום: יונתן זינדל / פלאש90. למצולמות אין קשר לכתבה)
במכללה האקדמית שנקר מזועזעים. לפני שבועיים פרסמה המכללה הודעה מטעם יו"ר חבר הנאמנים ויו"ר הוועד המנהל בזו הלשון: "אנו מזועזעים מהסרטון שפורסם. ברגע שהובא לידיעתנו המקרה, הורנו להנהלת שנקר לבדוק באופן מידי את העובדות ויינקטו צעדים בכל חומרת הדין. כל מי שמנסה לשרוף או שורף את דגל מדינת ישראל – מקומו לא בשנקר".
בסרטון המדובר, שבגינו יצאה ההודעה הדרמטית, נראית סטודנטית לאומנות במוסד מנסה להצית את דגל הלאום כחלק ממיצג אומנותי. במקביל לפרסום ההודעה, נציגי שנקר הגישו נגד הסטודנטית תלונה פלילית במשטרה. גם שי גליק, מנכ"ל ארגון בצלמו, הודיע כי פנה לפרקליטות ולמשטרה בדרישה לעוצרה באופן מיידי. במקביל, פנה גליק להנהלת שנקר בדרישה להדיח את הסטודנטית לצמיתות.
>> חינוך תחת פקודה: מיליטריזציה של ההשכלה הגבוהה בישראל
זה אינו המקרה הראשון שבו ביקורת פוליטית המתייחסת לדגל ישראל מובילה לסערה ציבורית. לפני כמה שנים פרסמה ד"ר ענת מטר, אז מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, בעמוד הפייסבוק האישי שלה תמונה של מאות דגלי ישראל שנתלו בספריית מדעי החברה, תחת הכיתוב "כך נראית מחלה". הרשתות החברתיות התמלאו בתגובות נאצה, ואוניברסיטת תל אביב הזדרזה להודיע כי לאמירה של מטר אין קשר למוסד.
סערה דומה התעוררה ביום הכניסה הצבאית הקרקעית לעזה ב-2014, לאחר שהאומנית נטלי כהן וקסברג העלתה סרטון בשם "קקי במקום דם" שבו היא נראית עושה את צרכיה על עשרות דגלי לאום, בהם גם זה הישראלי. בעקבות הסרטון נעצרה וקסברג מספר פעמים ונשלחה למעצר בית. שנתיים לאחר מכן הודיעה המשטרה על הגשת כתב אישום נגד האומנית בגין עבירה על חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה.
אומנות אינה רק אסתטיקה, ולאומנות פוליטית ומתריסה, כמו גם לסאטירה, יש ערך חשוב באתגור השיח הציבורי וערעור על הנחות יסוד פוליטיות, מוסריות וחברתיות. זה נכון גם לשאר סוגי האומנות, לפילוסופיה ולספרות. אומנם הצופים בישראל התרגלו להומור הצדקני והלאומני של "ארץ נהדרת", אך לאומנות פוליטית ופרובוקטיבית, כדוגמת יצירותיהם של אמילי ג'אסיר, יעל ברתנא, צ'רלי צ'פלין, חנוך לוין, סטנלי קובריק ורבים אחרים, יש תפקיד חברתי חשוב.
כפי שהסבירה מטר בפוסט פייסבוק שפרסמה בעקבות פסיקת בית המשפט בעתירה שהגיש נגדה גליק, הלשנה היא מאפיין מובהק ומרכזי במשטרים פשיסטיים. עבור הימין בישראל, הלשנה, מעקב ומשטור לצורך ענישה הם אופני פעולה מועדפים.
ארגון "אם תרצו", שמפעיל עשרות תאי סטודנטים במוסדות אקדמיים בישראל, עורך מזה שנים מעקב ותיעוד שיטתי של התבטאויות מצד חברי סגל אקדמי ומרכז אותן ברשימה שחורה באתר "הכר את המרצה". לפי עמוד הבית שלו, מטרת הפרויקט היא הנגשת מידע אודות מרצים ש"לוקחים חלק בקידום לחץ בינלאומי על ישראל, עידוד גזרות (סנקציות) על המדינה, הפצת עלילות דם נגד חיילי צה"ל, תמיכה בארגונים המפיצים עלילות דם נגד חיילי צה"ל והשתתפות באירועים שונים הקוראים להחרמת מדינת ישראל".
פעילי "אם תרצו" מפגינים באוניברסיטת תל-אביב, 15 במאי 2024 (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)
באופן אירוני, האתר מתהדר בבאנר גדול ואדום: "לא תהא פוליטיזציה באקדמיה!". הערך האחרון שעלה לאתר נוגע לד"ר סבסטיאן בן דניאל, ש"זכה" לאחרונה לביקור אישי מטעם פעילי "אם תרצו". הפרויקט גם מציג ארכיון של "אירועי פוליטיזציה באקדמיה", ובו תכנים שנעים בין הפגנת סטודנטים באוניברסיטת תל אביב נגד רצח העם בעזה להרצאה של ארגון "רופאים לזכויות אדם" בטכניון.
דוגמה נוספת לפרקטיקות ההלשנה והצנזור של הימין בישראל הוא האתר NGO Monitor ("מכון לחקר ארגונים לא-ממשלתיים"), שעוקב אחרי תרומות שמקבלים ארגוני זכויות אדם ושמאל ישראליים ופלסטיניים. ב-2011, בעקבות לחץ שהפעיל הארגון על הקרן החדשה לישראל, זו הפסיקה את המימון לקואליציית נשים לשלום.
האתר "הכר את המרצה" כולל טופס הגשת תלונה על אירועי "פוליטיזציה" ועל מרצים ש"סרחו". לצידו מופיע כיתוב שמזמין סטודנטים להכיר את זכויותיהם, בהתאם להחלטות שהתקבלו על ידי המועצה להשכלה גבוהה ב-2010. לפי "אם תרצו", המועצה קבעה כי על האוניברסיטאות לפעול, בין השאר, למניעת "מצב בו סטודנטים או מרצים יסבלו מדחייה, השתקה, הדרה או אפליה בשל עמדותיהם הפוליטיות". אבל אירוניה לרוב נעלמת מעינו של הפשיזם.
קשה להאמין שבשנקר לא מודעים להשלכות האיומות שיכולות להיות להלשנה למשטרה על חייה של הצעירה, עתידה וביטחונה. אך התגובה המתקרנפת של המוסד אינה מפתיעה, והיא דבקה במסורת האקדמית המקומית שזכתה לעדנה יתרה בשנתיים האחרונות: השתקה, הלשנה ורדיפה של מרצים וסטודנטים שאינם מתיישרים עם החגיגה הלאומנית והמיליטריסטית. אותה מסורת שגם התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית אימצה לחיקה. בקיץ שעבר, תקצבה ההתאחדות קמפיין בשווי של כחצי מיליון שקלים – שכלל, בין היתר, שלטי חוצות מסיתים כנגד ד"ר ענת מטר ופרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן – בניסיון לקדם הצעת חוק ל"הוצאת הטרור מהאקדמיה".
ובחזרה לזעזוע. ייתכן שמקורו בכלל בעניין המיוחד של שנקר בטקסטיל. בחודשים הראשונים אחרי מתקפת ה-7 באוקטובר, הוקמה במכללה מתפרת ציוד צבאי בעקבות בקשה שהתקבלה ממשרד הביטחון. סטודנטים ומרצים במוסד תפרו אביזרים לשימוש לוחמים בשטח, על מנת לסייע למתקפה הקרקעית של ישראל ברצועת עזה בראשיתה.
מדינה בה ערכם של סמלי לאום גבוה מערך חיי אדם היא מדינה פשיסטית. זה אינו אמור להפתיע את מי שסירב לעצום עיניים בשנתיים האחרונות, לאור ההשמדה השיטתית של רצועת עזה. חברה מתפקדת ובעלת יכולת התבוננות עצמית, התפתחות ושינוי, היא כזו שבה הזעזוע אינו רק אמצעי רטורי; שנפשם של מי שמרכיבים אותה מזדעזעת עמוקות לנוכח שמותיהם של מעל ל-69 אלף בני אדם שנטבחו.
ניסי פלאי הוא אקטיביסט בפרופיל חדש – התנועה לאזרוח החברה בישראל, ומחבר הדוח "אקדמיה בפקודה: מיליטריזם באקדמיה בישראל"
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
