ארץ מגויסת, תועמלנית ונבזית

מתחילת המלחמה, תוכנית הדגל של קשת 12, "ארץ נהדרת", עברה למתכונת מיוחדת תחת השם "ארץ נלחמת". המשימה המפורשת שלקחה על עצמה בימים אלה התוכנית, שאמנם מעולם לא היתה סאטירה נשכנית אבל בכל זאת ידעה להפגין מדי פעם הבזקים של ביקורתיות, היא להעלות את מורל הציבור. ואם מה שמעלה את המורל הציבורי עכשיו הוא דה-הומניזציה מוחלטת של תושבי עזה, אז זה מה ש"ארץ נהדרת" תיתן.

הפרק ששודר אתמול (ראשון) התחיל עם השטיקים הרגילים: כמה דמויות נלעגות באולפן, אחת מהן, איך לא, הפרשן אליהו יוסיאן, שהמבטא האיראני הכבד שלו נפל לידיו של אלי פיניש כפרי בשל. יוסיאן הוצג כטמבל הזוי וקיקיוני, שמרבה להשתמש במילה שהוא מתקשה לבטא, "טרמינולוגיה", ושוטח את משנתו על מלחמת החומוס והסושי.

כל מה שהיה לאיל קיציס, המנחה המייצג את קול ההיגיון סביב השולחן, לומר בתגובה לקריאותיו של יוסיאן לבצע פשעי מלחמה בעזה הוא שדבריו גורמים נזק להסברה הישראלית בעולם. "אם אתם חושבים על הסברה, אתם חיים בסרט", עונה לו פיניש-יוסיאן בתשובה קולעת במפתיע.

אבל המנה העיקרית של התוכנית מגיעה בהמשך, אחרי כמה דקות של חנופה לדני קושמרו ומערכון צפוי ובנאלי ובו כמה שרים זוטרים יושבים סביב שולחן עמוס בורקסים ומתקוטטים מהתקציב של איזה משרד יש לקצץ את עלויות המלחמה.

"בזמן שצה"ל מכה בחמאס ברצועת עזה, ניטש ברשתות הקרב על דעת הקהל. הפלסטינים מעלים סרטונים רבים על פגיעה באזרחים, אבל אמינותם מפוקפקת בעיקר מהסיבה שאותו שחקן מופיע כמעט בכולם", כך מפנה קיציס לאחד ממערכוני השטנה הנבזיים שנראו לא רק ב"ארץ נהדרת", אלא ייתכן מאוד שבטלוויזיה הישראלית בכלל.

המערכון, הלועג לסרטונים שמעלים פלסטינים מעזה ההרוסה והשותתת, נפתח בתמונה מדובבת בדרמטיות: "אולפני פאליווד גאים להציג". המסגור ברור: התמונות שמגיעות מעזה מבוימות ושקריות. כדי לתקף את הטענה, אלי פיניש מגלם את כל הדמויות שנראה בדקות הקרובות: "אסי עזה", המכונה "המשפיען מספר 1 ברצועה"; פלסטיני פצוע; אמו של הפלסטיני הפצוע; עיתונאי פלסטיני המדווח מהשטח, ואפילו את בלה חדיד.

המערכון מתחיל עם "אסי עזה", ברפרנס לסרטון הוויראלי מעזה, שבעודו מתרברב בטילים שחמאס משגר לעבר ישראל, נפגע מאש ישראלית. בתמונה הבאה הוא שוכב במיטת בית חולים ובוכה "אני מת, ירו עלי מטוס". כשהוא אומר בבכי מעושה "אני כולי דם" וקולט שאין עליו טיפת דם, הבמאי שעומד לצדו מושיט לו בקבוק קטשופ ומורה לצלם את הקטע מחדש. אחר כך, הפצוע המדומה שלנו בוכה ש"נגמר המים באינפוזיה של הטרופית", ואז מגיעה אימו, שגם אותה, כאמור, מגלם פיניש, וגם הבכי שלה מבוים ומוקלט מחדש. בסצינה הבאה, פיניש מגלם עזתי העומד בין הריסות ובוכה על גורלו, ומאחוריו יושב אדם המשגר רקטות. הקטע מצולם מחדש.

בסצינה הבאה, שורת גופות מכוסות ביריעות ניילון, כאשר אחת מהן, כן, שוב פיניש, מתעטש ומתנצל, ושוב – הקטע מצולם מחדש. לאחריה, איש עם מסיכת שְרֶק ירוקה בוכה "הציונים זורקים עלינו פצצות כימיות, אני כולי ירוק, איפה העולם?". המערכון נגמר עם חזרה לשורת הגופות, שמתוכן שוב מציץ ההרוג-המדומה פיניש, ובחזרה לאולפן. הקהל, בחלקו תושבים מפונים מהדרום, מוחא כפיים בסיפוק, והנה כבר עוברים לעוד מערכון שכולו השתלחות ילדותית ומטופשת ב"שמאל האנטישמי" באוניברסיטאות האמריקאיות.

כך, בעיצומו של מסע טבח שכמותו לא ידעה רצועת עזה למודת המוות מעולם, שלפי גורם ביטחוני ישראלי גבה כבר את חייהם של 20 אלף איש, "רובם מחבלים" (ולעומתו, משרד הבריאות הפלסטיני בעזה מדווח על 9,770 מתים, 67% מהם נשים וילדים); כאשר תמונות הזוועה המוחלטת, הבלתי נתפסת המגיעות מעזה שוטפות את הרשתות החברתיות וכלי התקשורת העולמיים; בוחרת "ארץ נהדרת" לומר לציבור הישראלי: הכל פייק.

אין בעזה אלפי ילדים שגופם רוטש בהפצצות, אין אימהות שמתמוטטות על גופות ילדיהם, אין אלפים רבים של אזרחים חפים מפשע שנהרגו, אין בתי חולים מופגזים באין תרופות וציוד, אין מחסור באוכל, במים ובדלק, אין למעלה ממיליון עקורים, אין הרס, אין חורבן. וישראל מעולם לא השתמשה שם בפצצות זרחן. אין. הכל פייק. שמרו על המורל, חבר'ה. הפלסטינים, לפי "ארץ נהדרת", שקרנים פתולוגיים וטיפשים, שלא מצליחים לביים כהלכה אפילו את מותם. חוץ מבוז ולעג, הם אינם ראויים לאף רגש.

פשיזם לא צומח ביום

מאז תחילת המלחמה, המסר היחיד שרוב מוחלט של כלי התקשורת הישראליים משדרים לציבור הוא צדקתה המוחלטת של ישראל, לצד שיתוף פעולה מלא עם סינון והסתרת מידע שעלולים לערער על האמונה המוחלטת בצדקת המלחמה. לא משדרים את תמונות הזוועה מעזה, שרואים בכל העולם; לא משדרים את הנאום של נסראללה, כדי "לא לסייע לתעמולת האויב"; לא משדרים אפילו את סרטון החטופות הישראליות ממקום השבי שלהן, כאילו הישראלים טרם גילו את ההמצאה החדשנית שנקראת האינטרנט. במקביל, הכנסת מקדמת הצעת חוק לפיה צריכת "תוכני תעמולה" תיחשב לעבירה פלילית, כדי שחלילה לא נקבל את המידע שהאח הגדול מונע מאיתנו ממקורות אחרים.

פשיזם לא צומח ביום. הוא לא משהו שפתאום מופיע אחרי מערכת בחירות לא מוצלחת. פשיזם הוא תרבות שלמה, המתבססת בתהליך ארוך שבו חברה בוחרת את "החוסן הלאומי" על פני הביקורת, את השקר המרגיע על פני האמת הכואבת, את המורל הלאומי על פני חשבון הנפש. תרבות של פשיזם לא נוצרת על ידי הנהגה רקובה, אלא על ידי כל אותם פרטים שמתגייסים למכונת ההשתקה, ההסתרה, העיוות והדה-הומניזציה של האחר בשם האחדות.

אילו ביקשו באמת לתרום משהו משמעותי לדיון הציבורי, חברי "ארץ נהדרת" יכלו למשל להקדיש את תוכניתם לגורלם של יותר ממאתיים החטופים שעדיין בידי חמאס, בעוד זעקות בני המשפחות שלהם, התובעים את שחרורם, נעלמות בשאון המלחמה וחדוות הנקם. במקום זה, "ארץ נהדרת" בחרה להתגייס באופן מלא למכונת התעמולה הישראלית, תוך הפשטה מזעזעת של תושבי עזה מהאנושיות שלהם. שהרי אם הציבור הישראלי יהרהר חלילה ולו לרגע באפשרות שגם בצד השני ישנם בני אדם, איך נוכל להמשיך ולטבוח בהם ובילדיהם ולהרגיש כל כך צודקים? ואם נפקפק בצדקתנו, מה יהיה אז על המורל הלאומי?