ישראל רוצה טיהור אתני ברצועה, אבל יציאה מעזה כמעט לא אפשרית

"יכול להיות שישראל למדה שפליט פלסטיני הוא עדיין פלסטיני, ועדיף להרוג אותם מאשר לפנות אותם". שיירה של תושבי העיר עזה נמלטים דרומה, 10 בספטמבר 2025 (צילום: עלי חסן / פלאש90)

עאדל (שם בדוי), בן 27, גר בצפון רצועת עזה. מזה שנים הוא משתמש ברשת כדי להכיר גברים אחרים. בעבר הקים חשבון אנונימי בפייסבוק כדי לפגוש "גברים כמוהו" תוך שהוא הודף את הפצרות המשפחה שלו למצוא אישה. "אמרתי להם שבעזה אי אפשר להקים משפחה. בינתיים, חיפשתי באינטרנט גבר שיאהב אותי, שירצה להוציא אותי מכלא עזה". ואז המלחמה החלה. במהלכה, עאדל דיבר ישירות עם גברים בישראל. אפליקציות היכרויות מחברות בין אנשים לפי קרבה גיאוגרפית, ואינן מכירות בגבולות שישראל קבעה סביב רצועת עזה. "אני רוצה לצאת מכאן", הוא כתב ביוני 2025, "עזרו לי בבקשה".

המשפט הבינלאומי מגן על זכותו של עאדל לעזוב את עזה ולחזור אליה בתום המלחמה, אולם זכות הפינוי והחזרה בבטחה אינה נגישה בפועל לעזתים. אחרי שסגרה את מעבר רפיח עקב מתקפת 7 באוקטובר, ישראל אפשרה את פתיחתו מחדש בתחילת נובמבר 2023. כמאה אלף פלסטינים שעמדו בקריטריונים המגבילים שקבעה ישראל, או ששילמו סכומים גבוהים לסוכנות נסיעות מצרית, יצאו דרך מעבר רפיח למצרים מבלי לדעת אם יוכלו לחזור לביתם בעתיד.

>> אני בעיר עזה, התיק שלי ארוז, אבל אני מסרב לעזוב את ביתי

במאי 2024 ישראל הפציצה את המעבר לפני שהשתלטה עליו, ובמהלך הפסקת האש הזמנית (פברואר–מרץ 2025) הוא נפתח למספר מצומצם של חולים. לפי דיווחים ישראלים, הרשות הפלסטינית דחתה את הצעת ישראל לנהל את המעבר. מצרים, מצידה, מסרבת לפתוח את המעבר כל עוד ישראל – ולא נציגות פלסטינית – שולטת בצידו העזתי. במילים אחרות, עאדל – ומי מתושבי עזה שרוצים לעזוב את הרצועה – תלויים בחסדי ישראל על מנת להתחמק מההפצצות וממציאות המחסור והרעב שהיא יוצרת.

לפי ארגון גישה, העברות סיוע לתוך עזה נדחות עדיין על ידי הצבא הישראלי, משימות שאושרו מראש עדיין מעוכבות שעות ארוכות עד לביצוע, וצוותים נאלצים להמתין בדרכים לא בטוחות או בלתי עבירות. "מדובר במציאות בלתי אנושית שתכליתה לעודד, ובפועל לכפות, עזיבה", אומרת דוברת גישה, שי גרינברג.

גורמים מקצועיים בסוכנויות פליטים וארגוני סיוע בינלאומיים שהתראיינו ל"שיחה מקומית" הסכימו עם הניתוח של גרינברג, לפיו ישראל מעוניינת לכפות על תושבי עזה לעזוב את ביתם ללא יכולת לשוב. גם תוכניות של משרד המודיעין הישראלי מצביעות על מדיניות מתוכננת של טיהור אתני. למעשה, המציאות שישראל יצרה הביאה לכך שכמחצית מתושבי הרצועה מביעים רצון לעזוב אותה. אולם, לפי נתוני הצבא, מאז יוני 2024 יצאו מהרצועה כ-11 אלף עזתים. לצורך השוואה, שנתיים לאחר תחילת מלחמת האזרחים הסורית הגיעו לטורקיה כמיליון פליטים סורים. אם פלסטינים רבים רוצים לעזוב את הרצועה, וישראל לכאורה מעוניינת בכך גם היא, מדוע כל כך מעט עזתים מצליחים לעזוב?

"יכול להיות שישראל למדה שפליטים פלסטינים הוא עדיין פלסטינים, ועדיף להרוג אותם מאשר לפנות אותם", אומרת מתאמת אזורית בארגון זכויות אדם בינלאומי שביקשה לשמור על עילום שם. התבטאויות מנהיגים ישראלים, כמו זו של השר בצלאל סמוטריץ', שאמר "אנחנו מוחקים את עזה כי היא כולה ישות טרור גדולה", מספקות סיבות לחשוש כי ישראל מכוונת להשמדה. במצב זה, פינוי הומניטרי עשוי לסתור את כוונותיה.

מצרים מסרבת לפתוח את מעבר רפיח כל עוד ישראל – ולא נציגות פלסטינית – שולטת בצידו העזתי. מעבר רפיח הסגור, ב-15 ביולי 2024 (צילום: אורן כהן / פלאש90)

אולם גורם במשרד מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) ששוחח עם "שיחה מקומית" טוען כי ישראל אינה מגבילה את כמות העזתים שיכולים לצאת. לדבריו, הצבא החל להקל על יציאת פלסטינים מעזה לאחר מרץ 2025 (כשישראל הפרה את הפסקת האש, ר"כ) בשתי דרכים: הקריטריונים לבדיקות הביטחוניות לפלסטינים שמבקשים לצאת מעזה הוקלו, ועזתים שהונפקה להם ויזה למדינה זרה יכלו להתפנות. למעשה, "הכל תלוי בבקשת מדינה שלישית", אומר נציג מתפ"ש.

במתפ"ש טוענים שמדינות זרות ממאנות לקלוט עזתים לשטחן. ארגוני זכויות פליטים מאשרים את הטענה הזו. "סלובניה סירבה לקבל מבקשי מקלט מעזה אף שקלטה המוני פליטים מאוקראינה", אומר עובד של ארגון בינלאומי מוכר שביקש להישאר בעילום שם. "ההבדל הוא שאוקראינים מוגנים על ידי האיחוד האירופאי; פליטים מעזה, הגדה המערבית ולבנון אינם זוכים להגנות האלה". שוודיה דורשת שעזתים שהיא קלטה ייחשבו כחלק ממכסת הפליטים שהיא מחויבת לה לפי אמנת האיחוד האירופי. "מדינות אירופאיות משתמשות בביורוקרטיה כתירוץ", הוא מוסיף, "כשהמצב בפועל הוא שהן מנסות להימנע ממתחים פוליטיים פנימיים הנובעים משנאת זרים ואיסלמופוביה, וכמובן – אף מדינה לא רוצה לתמוך בגירוש הישראלי".

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

"הצהרות על גירוש והשמדה כמו אלה של השר סמוטריץ' הן חלק מהסיבה שמדיניות זרות מסרבות לאפשר לעזתים להיכנס לשטחן", אומר עובד של האומות המאוחדות, שכמו המרואיינים האחרים ביקש גם הוא להישאר בעילום שם. "הצהרות כאלה מביאות לכך שכל מדינה שתקלוט פליטים לשטחה, תוצג כמשתפת פעולה עם הטרנספר". דימוי כזה יהיה בעייתי עבור מדינות באזור כמו ירדן, שקלטה מיליוני פליטים פלסטינים אל שטחה מאז 1948, וכמו טורקיה, שקלטה מיליוני פליטים סורים מאז 2011. ההשפעה ניכרת גם על מדינות רחוקות יותר. לטענת העובד, מאמצי ישראל וארה"ב לשכנע מדינות מזרח אפריקאיות לקלוט עזתים נכשלים בגלל אמירות מהסוג הזה. "מדינה אפריקאית שתלויה בסחר או בהסכם נשק עם מדינה ערבית או עם טורקיה לא תרצה להצטייר כמשתפת פעולה עם הטרנספר הישראלי", הוא אומר.

הצהרות שרי הממשלה משפיעות גם על החלטות העזתים באשר לפינוי מהרצועה או תנועה בתוכה. עאדל, שנכפה עליו לגור עם משפחתו באוהל בצפון הרצועה, כתב באמצע אוגוסט כי הצבא הישראלי פיזר עלונים המודיעים לאנשים החיים באזור כי עליהם להתפנות דרומה. אך עאדל חי עם הורים מבוגרים, שאינם מסוגלים לעשות את המסע ברגל, ואין להם די כסף כדי לשלם על נסיעה ברכב. "בכל מקרה הם רוצים להשמיד אותנו", הוא אמר, "מה הטעם לעזוב?"

"מי אנחנו שנקבע עבור העזתים מה טוב בשבילם?"

החשש משיתוף פעולה לא רצוי עם ישראל קיים לא רק בממשלות זרות, אלא גם בארגוני זכויות אדם משפיעים בתחום. "האו"ם בדרך כלל קורא להגן על אנשים שחוצים גבולות בינלאומיים כדי לברוח ממלחמה, ומבקש מהמדינות השכנות שלא לעמוד בדרכם אם אנשים אלה מנסים לשרוד על ידי בריחה ממדינה הנתונה במלחמה. קיימנו דיונים אינטנסיביים בשאלה האם האו"ם צריך לקרוא לפתיחת הגבול בין עזה למצרים, באותו אופן שבו האו"ם קורא להגן על אנשים שבורחים מסודאן [למצרים] או מסוריה [למדינות שכנות]", אומרת תמרה אל-ריפאי מארגון אונר"א.

הצורך הנוכחי של תושבי עזה להימלט הציב בפניהם אתגר, מפני שהיה ברור להם ולקהילת זכויות האדם כי ישראל שואפת לעקור את העזתים מאדמתם, בסבירות גבוהה ללא אפשרות לחזור; מטרה שאינם מעוניינים לסייע בהגשמתה ולקשור בה את שמם. "מי אנחנו שנקבע עבור העזתים מה טוב בשבילם? אם עליהם להישאר על אדמתם ולהסתכן במוות, או לעזוב ולהסתכן בכך שלא יוכלו לשוב?", אומרת אל-ריפאי.

שיירה של תושבי העיר עזה נמלטים דרומה, 10 בספטמבר 2025 (צילום: עלי חסן / פלאש90)

"תיבת האימייל שלי מלאה בבקשות של עזתים שרוצים לצאת, אבל זה מאוד מסובך", אומר מוחמד שחאדה, חוקר אורח בענייני זכויות אדם במועצה האירופית לקשרי חוץ ויליד עזה. "זו ביורוקרטיה קשה. 'מנהלת הפינוי מרצון' ריקה מתוכן, אין משרד, אין אימייל או טלפון להתקשר אליו, ובכל מקרה לפלסטינים בעזה אין כסף לבקש ויזה. ישראל מבינה ש'פינוי מרצון' לא יעבוד. לדעתי מה שישראל מתכננת זה לדחוף מאות אלפי עזתים לאזור שבשליטת אבו שבאב בדרום מזרח רפיח ולקוות שהם עצמם יפרצו את הגבול למצרים. חיילים מצרים לא יירו על פלסטינים שמנסים לברוח. אבל עד עכשיו רק כמה מאות פלסטינים עברו לאזור של אבו שבאב. הם מבינים שברגע שיעברו לשם, הם יהיו מוקפים בצבא ישראלי והם לא יראו את עזה יותר".

המנגנון המנהלתי שישראל יצרה, כמו גם היעדר הלחץ הבינלאומי לאפשר יציאת עזתים הנתונים תחת מצור והתקפות ישראליות בלתי פוסקות, משפיעים באופן החמור ביותר על עזתים במצב בריאותי ירוד שצריכים לעבור תהליך ביורוקרטי סבוך. פרופ' דורית ניצן, שעמדה בראש מערך החירום באזור אירופה של ארגון הבריאות העולמי עד 2022, תיארה את התהליך: מטופל עזתי צריך לקבל הפניה מרופא לפינוי רפואי מעזה. את ההפניה צריך לאשר משרד הבריאות הפלסטיני, והוא מעביר את הרשימה עם הקדימויות לנציגות ארגון הבריאות העולמי, ומשם למתפ"ש. לדברי עובד לשעבר במתפ"ש, מנגנון הטיפול בבקשות כאוטי וטיפול שב"כ באישור או פסילת הבקשות איטי, מבלי שהצבא עצמו ידע את הסיבה לעיכוב.

לפי ניצן, מטופלים ומלוויהם שקיבלו תשובה חיובית על הבדיקה הביטחונית שלהם במתפ"ש יכולים להתפנות מעזה, כל עוד יש מדינה שלישית שמוכנה לקלוט אנשים במצבם ואת מלוויהם. אולם, לפי גרינברג מארגון גישה, גם אלה שקיבלו את האישורים חשופים לאלימות ביורוקרטית של ישראל במעברי הגבול, הכוללת ביטול היתרים ומצב אי-ודאות מתמשך. לפי ארגון הבריאות העולמי, יותר מ-15,800 אנשים ברצועה זקוקים לטיפול מיידי שאינו זמין בעזה – מספר קטן ובר-ביצוע במונחי פינוי הומניטרי. "המספר משקף את העובדה שמדובר בהליך שמטבעו מנוהל ככלי שליטה וענישה של האוכלוסייה ואינו מבטיח את הזכות הבסיסית לחופש תנועה", אומרת גרינברג.

גם במצב לא סביר שבו מצרים תפתח את הגבול ותאפשר מעבר של כל העזתים הנמצאים במצב קריטי, החולים ככל הנראה לא יקלו מענה הולם. "הייתי באל-עריש שבצפון סיני כשפונו לשם חולי סרטן מעזה", אומר עובד בארגון בריאות בינלאומי המתמחה בזכויות פליטים. "בתי החולים באל-עריש צפופים גם ככה. הם אינם יכולים להציע טיפול הולם. עזתים שהגיעו לשם ידעו שהם הולכים לחכות זמן ממושך, או שניסו להגיע לערים אחרות במצרים הרחוקות מהגבול בתקווה ששם יוכלו לקבל טיפול מוקדם יותר או לזכות בטיפול יותר טוב".

בינתיים, בתוך הרצועה, מערכת הבריאות הקורסת מאבדת עוד ועוד מיכולותיה. "ברצועת עזה יש 18 בתי חולים שמתפקדים באופן חלקי", אומרת קרן שביט מארגון רופאים לזכויות אדם. שביט מדגישה כי האחראית הבלעדית למצב ברצועה היא ישראל. "ישראל אינה מאשרת כניסת ציוד ותרופות לתוך הרצועה ואינה מוציאה פלסטינים לטיפול במערכת הבריאות שלהם במזרח ירושלים ובגדה המערבית. היא מייצרת מצב שבו אנשים מחכים עד שיאשרו את הבקשה שלהם". היא מכירה את תהליך האישורים שתיארה ניצן; רופאים לזכויות אדם וגישה השתתפו בעתירה לבג"ץ שקדמה לפרסום מסמך מדיניות בנושא הפינוי על ידי מתפ"ש בדצמבר 2024. "אבל עדיין אין קריטריונים ברורים לפינוי. אם אתה חולה, אין דרך לדעת אם תצא או מתי תצא".

מאז הכרזת ישראל על כוונתה לכבוש את העיר עזה בתחילת ספטמבר, מצוקת העזתים מחריפה. ב-28 באוגוסט עאדל כתב ששמע יריות וצרחות בשכונה שבה הוא חי עם משפחתו. הוא רץ לאתר הירי ומצא את דודו ירוי על הקרקע. הוא חיפש את אחותו, אך לא מצא אותה. עאדל פינה את הדוד שלו על עגלה לבית חולים, אך הוא מת מפצעיו בדרך.

עאדל חזר לאתר הירי ומצא את אחותו ירויה בראש ובכפות הרגליים. היא פונתה לבית החולים, והוא הלך לקבור את דודו בגינת המשחקים של ילדותם. יום לאחר מכן עאדל החליט לעזוב יחד עם אימו את מקום מגוריהם למערב הרצועה, יחד עם רבים משכניהם. לאחר ימים של הליכה בחום, הגיעו אל מקום חרב שבו עלויות הקרקע וההקמה של אוהל ומתקן שירותים מגיעות לעשרת אלפי שקלים – סכום גבוה בהרבה ממה שיש להם. הוא בקושי מצליח להגיע למים ואוכל. "אני גוסס כאן כל דקה", הוא כותב, "מי יציל אותי?"