הצנזורה התערבה בפרסום של 15 כתבות ביום בממוצע ב-2025
בשנה שעברה צונזרו באופן חלקי 4,974 ידיעות, ונאסר לחלוטין פרסומן של 753 ידיעות נוספות. מדובר בירידה קלה לעומת השיא שנשבר ב-2024, אך הרמה עדיין גבוהה בהרבה מהממוצע השנתי לפני המלחמה
הפגיעה הקשה ביותר בחופש העיתונות מופנית כלפי פלסטינים. חייל מונע מעיתונאי פלסטיני להגיע לכפר ליד חברון, לאחר שהצבא שרף גידולים חקלאיים באזור, ב-5 במאי 2026 (צילום: מוסעב שאוור / אקטיבסטילס)
בשנת 2025 הצנזורה הצבאית מנעה בממוצע פרסום של שתי כתבות ביום והתערבה בתוכנן של 13 כתבות נוספות. זו השנה השנייה המצונזרת ביותר בעיתונות הישראלית ב-15 השנים האחרונות; במקום הראשון ניצבת השנה שקדמה לה, כלומר 2024.
לעצם קיומו של מוסד הצנזורה הצבאית אין אח ורע בשום מדינה המגדירה עצמה דמוקרטיה מערבית, אבל אפילו בהקשר הישראלי אפשר לראות בבירור ששנות המלחמה האחרונות הובילו לזינוק חד בהתערבות הצנזור הצבאי במידע הנגיש לציבור.
לפי הנתונים שמסרה הצנזורה הצבאית ל"שיחה מקומית" ולתנועה לחופש המידע בתגובה לבקשה לפי חוק חופש המידע, ב-2025 צונזרו באופן חלקי (או "תוקנו", בלשון הנקייה של התגובה) 4,974 ידיעות מגופי התקשורת השונים, לעומת 6,265 ידיעות בשנה הקודמת לה, וממוצע של כ-2,300 ידיעות בכל השנים האחרות מאז 2011. נוסף על כך, בשנה שעברה נאסר לחלוטין פרסומן של 753 ידיעות, לעומת שיא של 1,635 ידיעות ב-2024 וממוצע של כ-320 ידיעות בשנה בשנים שלפני כן.
הפעם, לראשונה מאז התחלנו לאסוף את הנתונים לפני כעשור, ציינה הצנזורה בתגובתה שהיתה גם כתבה אחת ש"עוכבה", וש-92 ידיעות "הוחזרו ללא טיפול" – בניגוד לאלפים שאושרו או צונזרו. בתגובה לא הוסבר מה משמעותן של הקטגוריות החדשות האלה.
לפי החוק בישראל, גופי תקשורת מחויבים להגיש לעיון ולאישור הצנזורה הצבאית כל כתבה העוסקת בנושאי "ביטחון". ההגדרה לנושאים אלה רחבה מאוד ומפורטת על פני כמה עמודים במסמך שהצנזורה שולחת למערכות התקשורת. מנקודה זו, ההחלטה מה לשלוח לצנזורה נתונה לשיקול דעתם של העורכים, אם כי הצנזורה יכולה להתערב גם בדיעבד ולבקש להסיר טקסטים שפורסמו ללא אישורה (כפי שקרה בשנה שעברה עם טור של בני ציפר שעסק במיקומי נפילות של טילים איראניים, למשל).
מהנתונים עולה כי ב-2025 הגישו מערכות התקשורת 17,176 ידיעות לבדיקת הצנזורה, לעומת 20,770 ב-2024 וכ-12 אלף ידיעות בשנה בממוצע בכל השנים הקודמות לה מאז 2011. במקרה של אולפני החדשות בטלוויזיה, לא פעם נמצא באולפן נציג של הצנזורה הצבאית כדי לפקח על התכנים.
אף שהנתונים מלמדים על עלייה כללית בפעילות הצנזורה מאז 7 באוקטובר, התקופות שבהן נוכחותה הורגשה יותר מכול היו סבבי המלחמה עם איראן. המגבלות החמורות על פרסום מיקומי נפילות תורגמו לרדיפה של ממש מצד שוטרים, פקחים ולעיתים אף אזרחים נגד כתבים וצלמים בשטח, בעיקר כתבים זרים וערבים.
מנגד, כשבערוץ 14 הפרו בגלוי את הוראות הצנזורה פעם אחר פעם, באופן שלפי מערכת הביטחון גרם "נזק ממשי", לא ננקטו כל צעדים נגד הערוץ. למרבה האירוניה, דווקא מהמחנה הליברלי נשמעה ביקורת על חופש הביטוי של הערוץ, במקום להצטרף לקולות הגוברים המכירים בכך שעבר זמנו של המוסד האנטי-ליברלי הזה, שממילא ניתן לעקוף בקלות בעידן הנוכחי של עיתונות דיגיטלית וחוצת גבולות.
האחראים העיקריים לעלייה בהיקפי הצנזורה בשנתיים האחרונות הם שני הצנזורים הראשיים שכיהנו בתקופה זו, שניהם – במקרה או שלא – קרובי משפחה של בכירי המשפטנים מהציונות הדתית. בחלקה הראשון של התקופה כיהן בתפקיד תא"ל קובי מנדלבליט (בן דודו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אביחי מנדלבליט), ומאז אפריל 2025 הצנזור הצבאי הראשי הוא תא"ל נתנאל קולה (בנו של נציב תלונות הציבור על שופטים, אשר קולה). שלושה חודשים אחרי כניסתו לתפקיד דווח כי הצנזורה ניסתה לשרת את משפחת נתניהו, כשפעלה להסרת ידיעה על עסקת נדל"ן בחו"ל שביצע בנו של ראש הממשלה (ונכשלה).
מידרדרים במדד חופש העיתונות
כבכל שנה, גם הפעם רוב השאלות ששאלנו את הצנזורה נותרו ללא מענה. מאחר שהצנזורה הצבאית היא חלק ממערך המודיעין הצבאי, היא פטורה מלציית לחוק חופש המידע. על כן המידע שנמסר לנו ניתן מבחירה ולא מכורח, ומצב זה מאפשר לצנזורה להימנע ממתן תשובות לשאלות אחרות. כך, למשל, ביקשנו לדעת בכמה ספרים שיצאו לאור בשנה שעברה התערבה הצנזורה – שאלה שעליה השיבו בשנים קודמות אך הפעם בחרו שלא לענות. גם שאלות כלליות, שקשה לדמיין איזו סכנה נשקפת מהן לביטחון המדינה – כמו בקשה לפילוח הנתונים לפי גופי תקשורת, פירוט כללי של עילות הפסילה או של הליכים שנקטה הצנזורה נגד מפירים – נותרו ללא מענה.
פרט מידע קטן נוסף שכן קיבלנו נוגע לארכיון המדינה. כפי שפורט כאן בעבר, מאז החלו בארכיון בתהליך דיגיטציה ועברו לפעילות שרובה מקוונת, התחילה הצנזורה הצבאית לסרוק את מסמכי הארכיון ולהתערב בהעלאתם לרשת. כך קרה שמסמכים שאנשי הביטחון של הארכיון כבר החליטו לשחרר לציבור נעלמו מחדש. בהקשר זה נמסר מהצנזורה כי בשנה שעברה הועברו אליה 3,422 תיקים מארכיון המדינה, וכי "הרוב המכריע בהם אושר ללא תיקון או פסילה". בקשותינו למידע מדויק יותר לא נענו.
"דווקא בעתות חירום חשוב במיוחד לקבל מידע מהימן על תמורות הנוגעות לפעילותה של הצנזורה", אמר עו"ד אור סדן מהתנועה לחופש המידע ומנחה הקליניקה לחופש המידע במכללה למינהל. "המעקב שמתבצע כאן הוא כלי חשוב ביותר ללמידה על-אודות היקף הצנזורה על ידיעות בעתות חירום ובכלל. למרות ירידה מתונה לעומת השנה שעברה, קשה שלא לזהות את העלייה המדאיגה במספר הידיעות שמוסתרות מהציבור. אף שברור לכול שישנן ידיעות שיש בהן כדי לפגוע באינטרס ציבורי כזה או אחר, על כולנו לחשוש מכך שהצנזורה תחליט לנצל את סמכותה באופן בלתי ראוי.
"חשוב לזכור שלפני שנים בודדות, במהלך מלחמת 'חרבות ברזל', פעלה הממשלה על מנת להעביר את הצנזורה תחת שליטתה הבלעדית. היוזמה אומנם לא יצאה לפועל, אבל אפשר להאמין שעצם העלאת האפשרות כמוה כחרב המונפת מעל הצנזורה, ויכולה להשפיע על יישום הצנזורה בפועל. הסתרת מידע על ידי הצנזורה היא מצב שבו עיתונאי או עיתונאית מצאו לנכון להביא לידיעת הציבור דבר מה, והיה מי שבחר שלא ראוי שהציבור יֵדע זאת. דמוקרטיה מבוססת על העברת מידע מהממשל לציבור, ופגיעה בכך היא פגיעה ישירה בדמוקרטיה".
על אף כל האמור, ואף שפעילות הצנזורה הצבאית היא מתקפה קיצונית וחריגה על חופש העיתונות, חשוב לזכור שאין זו הפגיעה הקשה ביותר בחופש זה באזורנו כיום. במקום הראשון ניצב הרג של 259 עיתונאים בעזה, בלבנון, בתימן ובאיראן מאז תחילת המלחמה, חלקם היו מטרות של ממש, חלקם נהרגו במתקפות "דאבל טאפ" שנועדו לפגוע במחלצים ובעיתונאים המגיעים לזירות הפצצה, ואחרים בנסיבות אחרות.
במקביל נמשכים הירי, המכות והמעצרים של עיתונאים בגדה המערבית, וכן העינויים של אלה המוחזקים בבתי הכלא. בתוך ישראל נמשך גל עכור של חקיקה ומדיניות שנועד לפגוע בעצמאותם של גופי התקשורת הישראליים, לצד מהלכים של הממשלה להשתלטות על כלי תקשורת, העצמת עיתונאים ידידותיים לשלטון ופגיעה ביריביהם, והסתה נגד העיתונות החופשית. לא בכדי ישראל ממשיכה להידרדר במדד חופש העיתונות הבינלאומי, שבו התייצבה לאחרונה במקום ה-116 הבלתי מכובד מתוך 180 מדינות.
למרות כל אלה, עיתונאים בישראל עדיין חופשיים במידה רבה לספר את הסיפורים החשובים ביותר בעיניהם, והצנזורה החמורה ביותר המתרחשת כאן, לטעמי, היא זו העצמית. כפי שהראה לאחרונה ידידי ג'ון בראון, תוכניות התחקירים הגדולות והמוערכות ביותר בערוצים המסחריים, בהובלת הכתבים הנחשבים לליברלים ביותר, לא עסקו ולו פעם אחת בשנים האחרונות במדיניות הצבא בעזה ובגדה, בהרג עשרות אלפי ילדים וחפים מפשע אחרים, בבחירה בהרעבה ובהשמדת ערים שלמות או בשאר פשעי המלחמה שישראל מבצעת. לא בגלל הצנזורה הצבאית, אלא מבחירה.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
