ב-2024 הצנזורה הצבאית התערבה בממוצע ב-21 ידיעות ביום
בשנה שעברה הגיעה הפעילות של הצנזורה הצבאית לשיא חסר תקדים, עם יותר מ-2,000 ידיעות שצונזרו כליל או חלקית. עם זאת, יום חופש העיתונות העולמי הוא הזדמנות טובה להזכיר: הצנזורה המסוכנת ביותר היא עדיין זו שעיתונאים מטילים על עצמם
כשהצנזורה מתערבת בידיעה, נאסר על גופי התקשורת לסמן או לאותת (למשל באמצעות השחרות) על התערבותה, כך שרוב פעילותה נותר בצללים (צילום אילוסטרציה: חיים גולדברג / פלאש90)
שנת 2024 הביאה את פעילות הצנזורה הצבאית לשיא שכמותו לא נראה בארץ שנים רבות. לאורך השנה פסלה הצנזורה באופן מוחלט את פרסומן של 1,635 ידיעות חדשותיות, ואסרה פרסום חלקים מתוך 6,265 ידיעות נוספות. יחד, יוצא שבכל יום בשנה שעברה התערבה הצנזורה בממוצע בכ-21 ידיעות – יותר מפי שניים מהשיא המתועד האחרון, שהיה כ-10 ידיעות ביום בשנת המלחמה הקודמת בעזה, צוק איתן (2014); ויותר מפי שלושה מהממוצע של 6.2 התערבויות ליום בתקופות ללא מלחמה. זאת, על פי נתונים שמסרה הצנזורה הצבאית לבקשת "שיחה מקומית" ו"התנועה לחופש המידע", לקראת יום חופש העיתונות העולמי, החל בשבת הקרובה, 3 במאי.
אף שבצנזורה הצבאית נמנעים מפירוט הסיבות שבגינן מתקבלת החלטה לצנזר ידיעות, אפשר להניח שמלחמת ההשמדה שישראל מנהלת בעזה, נוסף ללחימה המתנהלת בלבנון, בסוריה, בתימן ובאיראן, היא הסיבה העיקרית לשיאי הפעילות הצנזוריאלית.
הזינוק בצנזורה בשנה שעברה אינו בא לידי ביטוי רק במספרים אבסולוטיים, אלא גם בשיעור הפסילות מתוך כלל ההחלטות בנוגע לחומרים המוגשים לצנזורה, וכן בשיעור המקרים שבהם הצנזורה פסלה לפרסום כתבות שלמות, ולא רק פרטים מתוכן.
החוק בישראל מחייב עיתונאים למסור לעיון הצנזורה הצבאית כל כתבה הצפויה להתפרסם שעוסקת בסוגיות ביטחון, כשההגדרה של "סוגיות ביטחון" רחבה מאוד. ההחלטה אם למסור חומרים מסוימים לבחינת הצנזורה מתקבלת מדי יום במערכות התקשורת ועל פי שיקול דעת העורכים. כשהצנזורה מתערבת בידיעה, נאסר על גופי התקשורת לסמן או לאותת (למשל באמצעות השחרות) על התערבותה, כך שרוב פעילותה נותר בצללים רוב הזמן. אין אף מדינה המגדירה את עצמה דמוקרטיה מערבית שבה פועל מוסד דומה. נציין שמתוקף החוק האמור, גם מערכת "שיחה מקומית" נאלצת, בניגוד לרצונה, להגיש חומרים לעיון הצנזורה.
ב-2024 מערכות התקשורת הגישו לצנזורה הצבאית 20,770 ידיעות לביקורת, כמעט פי שניים מאשר בשנה שקדמה לה, וכמעט פי ארבעה מאשר ב-2022. מתוכן, התערבה הצנזורה ב-38% – שבע נקודות אחוז יותר מהשיא הקודם, שנרשם בשנה שלפני כן, ב-2023. פסילות גורפות של ידיעות שלמות היוו 20% מכלל התערבויות הצנזורה, לעומת 18% ב-2023 וממוצע של 11% בכל השנים לפני כן.
הצנזורה פטורה ממתן תשובות לפי חוק חופש המידע, ומוסרת את המידע הנ"ל מרצונה. עם זאת, חשוב להדגיש שהצנזורה לא השיבה לשורה ארוכה של שאלות נוספות שהעברנו לה, וביניהן: פילוח הנתונים לפי חודשים ולפי גופי תקשורת; עילות הפסילות בקווים כלליים; פרטים על מקרים שבהם הצנזורה פנתה מיוזמתה להסיר פרסומים שלא עברו דרכה, או קידמה הליכים מנהליים או פליליים נגד מפרי צנזורה. למיטב ידיעתנו, הליכים כאלה לא היו, וממש השבוע פורסם ב-i24NEWS שהצנזור הצבאי, תא"ל קובי מנדלבליט, ביקש מהיועצת המשפטית לממשלה (שהחליפה בתפקיד את בן דודו של הצנזור) לחקור מקרים שבהם כתבים ישראלים העבירו מידע מצונזר לפרסום בכלי תקשורת זרים, אך סורב. בעבר היו מעבירים לנו מהצזורה הצבאית נתונים גם על ספרים שהוגשו לעיונם וצונזרו, לרוב ספרים של יוצאי מערכת הביטחון, אבל בשנים האחרונות הוחלט שלא למסור את הנתונים האלה יותר.
מזה כעשור, הצנזורה הצבאית סוקרת ומתערבת גם בפרסומים המקוונים של ארכיון המדינה, ובמקרים מסוימים מונעת את פרסומם של מסמכים שכבר נמצאו בלתי מזיקים על ידי מומחי הביטחון של הארכיון והיו זמינים לעיון הציבור. מהלך זה של הסתרה מחדש זכה לביקורת רבה בעבר. בשנה שעברה מסר הארכיון לצנזורה 2,436 מסמכים לביקורת, ומהצנזורה נמסר כי "הרוב המכריע" אושרו לפרסום כמות שהם. עם זאת, בצנזורה מסרבים בעקביות לציין את מספר מסמכי הארכיון שהם מחזירים לצללים.
"שיחה מקומית" מפרסמת דיווח שנתי על מצב הצנזורה מאז 2016, והנתונים שבידינו הם החל משנת 2011. עו"ד אור סדן מהתנועה לחופש המידע ומנחה הקליניקה לחופש המידע במכללה למנהל מסר: "הנתונים הגבוהים שמוצגים בכתבה אינם מפתיעים, אך מעוררים שאלות מהותיות. צנזורה משמעותה הסתרת מידע שעיתונאי סבר כי הציבור צריך לדעת. בזמן מלחמה גם כך רבים חשים כי לא מספרים להם הכול, ועל כן נכון יהיה גם לבחון את ההחלטות על צנזורה בדיעבד, על מנת ללמוד מכך לעתיד, שכן גם אם יש מידע שאין לפרסמו בשעת חירום, הציבור ראוי לדעת מה מוסתר ממנו. אנו מקווים שבפרסום המידע יש כדי לצמצם למינימום את השימוש בכלי הצנזורה, כי הכרחי מצד אחד, אך כלי מסוכן למידע שמועבר לציבור מהצד האחר".
"חופש העיתונות"
מעבר למצב הצנזורה הצבאית, יום חופש העיתונות הוא מועד עגום לחשוב בו על מצב העיתונות בארץ. בשנה שעברה הידרדרה ישראל למקום ה-101 (מתוך 180) במדד חופש העיתונות של "עיתונאים ללא גבולות" לשנת 2024, וזאת רק בשל מצב העיתונות בתוך ישראל, מבלי להביא בחשבון את ההרג המסיבי של עיתונאים בעזה. במדד לשנת 2025, ישראל צנחה 11 מקומות נוספים למקום ה-112.
לפי הוועד להגנה על עיתונאים, למעלה מ-176 עיתונאים פלסטינים נהרגו בעזה על ידי הצבא הישראלי במהלך המלחמה, יותר מאשר בכל סכסוך אלים מתועד בעשורים האחרונים. תחקירים מצאו שעיתונאים נרצחו על ידי הצבא רק משום שהפעילו רחפנים, או שהותקפו על ידי רחפנים גם כשהיו מזוהים בבירור כעיתונאים. נוסף על כך, המדינה מודה שהיא הורגת בכוונה עיתונאים שפועלים בגופי תקשורת המזוהים עם חמאס, ומעלה מפעם לפעם טענות שעיתונאים אחרים היו קשורים לחמאס, לרוב ללא ראיות תומכות.
העיתונאים בעזה צריכים להתמודד עם סכנת המוות המרחפת מעל ראשיהם כל הזמן, לא פעם נוסף על ההתמודדות עם רעב, צמא ואובדן הבית, ובמקביל לכל זאת גם עם איומים מצד חמאס, שלוחץ על עיתונאים שמבקרים אותו או מדווחים על הפגנות נגדו. למצב הקשה הזה נוספת העובדה שישראל מונעת מעיתונאים זרים להיכנס לרצועת עזה כבר שנה וחצי, באישור בג"ץ, מה שנתפס על ידי עיתונאים רבים ברחבי העולם כפגיעה קשה בחופש העיתונות וכניסיון להסתיר את הנעשה בעזה.
במקביל, המדינה עוצרת וכולאת עיתונאים פלסטינים, מעזה ומהגדה המערבית, לעיתים ללא כל כתב אישום, כצורה של ענישה על פרסומים שאינם לרוחה. כמו כן, בתקופת המלחמה ראינו החמרה במדיניות סגירת גופי התקשורת על ידי המדינה, עם איסור הפעילות של אל-מיאדין ושל אל-ג'זירה בישראל.
לכל אלה נוספות גם פעולות של הממשלה נגד העיתונות הישראלית: ניסיונות לסגור את תאגיד השידור ולפגוע כלכלית בעיתון "הארץ"; מהלכים מכוונים להחליש את גופי התקשורת הוותיקים ולשפוך כסף ציבורי על גופים חדשים שמשרתים את השלטון כמו ערוץ 14; הגבלות על פרסום פרטי חיילים החשודים בביצוע פשעים; הסתה מתמשכת כלפי עיתונאים ומקרים רבים של אלימות משטרתית ושל אזרחים נגד עיתונאים ברחובות, ועוד.
אך למרות ההחמרה הקיצונית בצנזורה, ולמרות המתקפות של הממשלה על העיתונות הישראלית, הפגיעה החמורה ביותר בעיתונות בתוך ישראל בשנה וחצי החולפות נשארה הצנזורה העצמית והבגידה בשליחות העיתונאית הבסיסית ביותר: לדווח לציבור את האמת על המתרחש סביבו.
עיתונאים שבעבר הכו על חטא שלא סיקרו את מה שקורה בעזה בזמן מלחמה, חוזרים כבר שנה וחצי על אותה הטעות. הם יודעים שבכל העולם רואים את תוצאות ההפצצות, את המוות, את החורבן, את הפצועים, את הרעב והצמא – ורק כאן בוחרים בעקביות שלא להראות, שלא לספר. במקום להתמודד עם האמת של המלחמה, במקום להקשיב גם לעיתונאים העזתים (שלא לדבר על להביע סולידריות עם הקולגות המותקפות על ידי הצבא של המדינה שבה אנחנו חיים), רוב העיתונאים הישראלים התגייסו לשירות תעמולת המלחמה (עד כדי הצטרפות ללוחמים ופיצוץ מבנים), ונותנים במה חופשית לקריאות ישירות לרצח עם, להרעבה ולפשעי מלחמה אחרים. אף אחד אינו מכריח את העיתונות הישראלית לפעול כך. אף אחד אינו מצנזר את הסיפורים והמראות מעזה. זה עלינו.
הכתבה עודכנה בתאריך 2.5 על מנת לשקף נתונים עדכניים הן של מספר העיתונאים ההרוגים בעזה, והן של הציון החדש של ישראל במדד חופש העיתונות העולמי.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
