newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הסיפור של אום אל-חיראן: שבע נקודות שחשוב לזכור

כולם מדברים על ארדן ואלשיך, אבל יש עוד כמה נקודות שחשוב להזכיר דווקא עכשיו - משנחשפו השקרים החמורים של המשטרה, השר ארדן, התקשורת ונתניהו. הנה הרשימה

מאת:

באופן טבעי, הדיווח השגוי על אופי האירוע בכפר אום אל חיראן הסיט את הדיון מהשאלות שהיו צריכות להישאל, וצמצם אותו לשאל – "היה פיגוע או לא?". לאחר שהתבררו הדיווחים השיקריים, הדיון עובר לשאלת כתבי האישום ולדרישה (המוצדקת) מהשר ארדן והמפכ"ל לקחת אחריות על הטעיות המכוונות שלהם. אך בכל זאת, יש דברים שראוי לדבר עליהם, והנה כמה מהם.

1. המשטרה. מאז שנת 2000 משטרת ישראל הרגה 53 אזרחים ערבים. לפי הנתונים שהצלחנו להשיג, באותו זמן היא הרגה שני יהודים, ומתנדבי משטרה הרגו יהודי נוסף, משמע המשטרה הורגת ערבים פי 17 יותר מאשר יהודים. היות וערבים מהווים רק 20% מהאוכלוסייה, זה אומר שהיא נוטה להרוג פי 68 יותר ערבים (אפילו אם "מנרמלים" לפי שיעור היתר של ערבים המורשעים בפשיעה אלימה, שהוא נתון מוטה גזע מלכתחילה, מקבלים שהמשטרה הורגת פי 20 יותר ערבים מאשר יהודים).

> פניית פרסה: ארדן חוזר בו מגרסתו לאירועי אום אל חיראן

כוחות המשטרה פושטים על אום-אל חיראן, רביעי לפנות השחר (קרן מנור/אקטיבסטילס)

כוחות המשטרה פושטים על אום-אל חיראן, רביעי לפנות השחר (קרן מנור/אקטיבסטילס)

בארצות הברית, לשם ההשוואה, המשטרה הורגת אפרו-אמריקאים בשיעור ממוצע של פי ארבע יותר מאשר לבנים (שיעורם באוכלוסיה הוא 13.5%). כלומר, ההרג המבוצע על ידי המשטרה הישראלית מוטה לפי גזע פי חמש יותר מזה של המשטרה האמריקאית, הנחשבת מאד גזענית בעצמה. אפשר לציין כי בארה"ב נרשמות עשרות הרשעות שוטרים, לעומת הרשעה בודדת בישראל.

נתניהו, התקשורת שהוסיפה על שקר המשטרה, יחידת יואב ושקר עמונה

2. נתניהו. כמה ימים לפני ההרג באום אל חיראן פרסם נתניהו סטטוס בו נכתב כי "כוחותינו פועלים כעת בקלנסווה", כשכוונתו להריסת הבתים ביישוב. בסוף דצמבר הנחה את ארדן לזרז את ההריסה של בתים השייכים לאזרחים ערבים, זאת בכדי להרגיע את מתנחלי עמונה שעמדו לפני פינוי. ההנחיה הזו היא שהביאה מן הסתם את הרשות להתיישבות הבדואית לשקר לתושבי אום אל חיראן במשא ומתן ולפוצץ אותו, כפי שמראות ההקלטות. סביר להניח כי היא זאת שאף הביאה את המשטרה למבצע חפוז, רצוף שגיאות, שהתגבש רק יום קודם, לעומת חודשים ארוכים של אימונים לפני פינוי עמונה – לשם השוואה. ההרג היה ליטרת הבשר הערבי שנתניהו השתוקק לתת למתנחלים.

3. דוברות המשטרה. תרבות השקר של המשטרה מאוקטובר 2000, עליה דובר בוועדת אור, עודנה קיימת: התחקיר המשטרתי, עליו ארדן ונתניהו מפילים עכשיו את האשמה, מורכב משקרים. הדיווחים על האורות, על הירי באוויר ועל הירי לעבר הרכב הם שקרים של השוטרים. אך שקרי המפכ"ל אלשיך וארדן הלכו רחוק יותר. המפכ"ל דיבר על קשר לדאע"ש ללא ראיות, וארדן דיבר על מידע מהשב"כ שאיננו קיים באותו נושא, ושיפץ פעם אחר פעם את גרסתו, ללא קשר לאותו תחקיר.

4. יחידת יואב, "האויב" וכדורי הספוג. אחת המסקנות הטריוויאליות מוועדת אור היא כי "על המשטרה להטמיע בקרב השוטרים את העובדה שהציבור הערבי אינו אויב". המסקנה הושמה בכיוון ההפוך: הירי באום אל חיראן נבע מהעובדה שהמשטרה רואה בערבים אויב, ולכן השוטרים הגיעו ברובים ארוכים, טעונים ושלופים, באשמורת שלישית, העמידו צלפים על הגגות, התחילו לירות וירו גם אחד על השני, משום שסברו שהתושבים יורים עליהם. הדברים של המפכ"ל וארדן לאחר ההרג ואימוץ טענת "המחבל" מראים זאת גם.

אחת היחידות שהשתתפה בפינוי היא יחידה שהוקמה רק לשם טיפול באוכלוסיה הבדואית ונוהגת באלימות רבה, עד שמחזה נפוץ באירועים מהסוג הזה הוא לראות שוטרים כחולים מפרידים בין האוכלוסייה המקומית לבין שוטרי יחידת "יואב" כדי להרגיע את הרוחות.

בניגוד לשקרי דוברות המשטרה, השוטרים בשטח ירו כדורי ספוג. אלו כדורים השמורים כמעט אך ורק לערבים וגורמים לפציעות רבות. ב-31 באוגוסט 2014 שוטרים ירו כדור ספוג לראשו של מוחמד סנוקרוט בן ה-16 ממזרח ירושלים, שמת מפצעיו שבוע לאחר מכן. המשטרה טענה אז כי סנוקרוט נורה ברגלו בכדור ספוג, ברח ומעד, וכך נפגע בראשו. בבית החולים התברר כי מדובר בשקר. באופן אירוני, השימוש בכדורי ספוג החל לאחר מסקנות ועדת אור, בשל הקטלניות של ירי כדורי גומי, אך השימוש שהמשטרה עושה בכדור הספוג בניגוד לנהלים התברר כקטלני לא פחות.

5. התיעוד. לעומת פינוי עמונה, השוטרים לא חבשו עליהם מצלמות גוף, שיכלו בנקל לענות על השאלה, למשל, מי ירה בח"כ איימן עודה. אלו מצלמות שבאופן טבעי מורידות את אלימות השוטרים. אם לא היה מסוק שצילם את האירוע מסיבות ביטחוניות, כנראה שלעולם לא היינו יודעים מה קרה שם.

> מדוע מח"ש לא חוקרת את אירועי אום אל חיראן?

לא מסוגל להגיד משפט בלי לשקר? ארדן (צילום: אלכס קולומויסקי, פלאש90)

לא מסוגל להגיד משפט בלי לשקר? ארדן (צילום: אלכס קולומויסקי, פלאש90)

6. הסיקור. הכיסוי בחלק מכלי התקשורת לא היה רק אימוץ תמים של גרסת המשטרה, אם בכלל קיים דבר כזה. ב-Ynet למשל הכתב שפרסם את הידיעה הראשונה הביא את גרסת המשפחה ולא כינה את אבו אל קיעאן מחבל. העורכים שינו זאת, ללא ראיה, ולא הסכימו להחזיר לנוסח המקורי עד שהוא בחר להוריד את השם שלו.

בניגוד לשקרים שפורסמו ב"מעריב" ו"ידיעות אחרונות" כאילו התושבים הם אלו שפוצצו את האירוע וארגוני שמאל הם אלו שגרמו לכך, ההקלטות מראות כי האשמים הם הרשות להתיישבות הבדואים בהנהלת יאיר מעיין, מתנחל מנוקדים, ששיקרו והמשיכו לשקר לאחר ההרג.

7. עמונה. ההשוואות לפינוי מעמונה עושה עוול לאום אל חיראן. למרות הפרסומים כאילו בשני המקרים יש החלטות בג"צ על הפינוי – זה לא נכון. תושבי עמונה גנבו את אדמתם מפלסטינים ולכן בג"צ פסק שצריך לפנות אותם, ונתן מסגרת זמן. אין סיבה לפצות אותם על גנבה. באום אל חיראן אין טענה לאדמה פרטית, בג"צ קבע שהתושבים אינם פולשים והושבו בשטח על ידי המדינה. מה שנקבע זה שהמדינה רשאית לפנות אותם, אך נדרשת לפיצוי. ארדן טען בערוץ 10 כי זו ההוכחה לכך שבג"צ מפלה יהודים, וזה בגלל הסיבה שהוא כנראה לא מסוגל להגיד יותר מכמה מילים בלי לשקר לפחות פעם אחת.

אם המקרים היו באמת דומים אז עמונה לא הייתה מפונה לעולם והייתה מוסדרת ללא בעיה. אום אל חיראן מפונה רק כדי לשים במקומה יישוב של דתיים לאומיים, שלא מעוניינים לגור עם בדואים. ממשלת ישראל מסכימה לגזענות הזו רק בגלל שהיא שותפה לה.

> מצאו את ההבדלים: פינוי יהודי עמונה לעומת פינוי בדואים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf