על יחסי צבא-חברה בישראל נכתבו תילי תילים של מאמרים. אמנם מאז אמירתו של הרמטכ"ל השני, יגאל ידין, כי "הישראלי הוא חייל באחד עשר חודשי חופשה", חלו אי-אילו שינויים בניתוח היחסים שבין היהודים בישראל לצבא ולשירות המילואים, אבל מקומו של הצבא כחלק מהחיים האזרחיים (היהודיים-הישראליים-הציוניים כמובן) וכסמל של "הטוב המשותף" (היהודי-הישראלי-הציוני כמובן) עדיין נותר איתן.

אי לכך, בין "מיליטריזם בחברה הישראלית" של ברוך קימרלינג ועד "מיליטריזם בחינוך" של חגית גור, דרך מחקריו הרבים של אורי בן-אליעזר (בין היתר: "היווצרותו של המיליטריזם הישראלי" ו"החברה הצבאית וההחברה האזרחית בישראל") או אלו של אורן ברק וגבריאל שפר ("רשתות הביטחון הישראליות") או של מספר ספרים שפורסמו לאחרונה ושמדגימים כיצד נרתמה התרבות הישראלית לנרמל את עצם קיומה של מלחמה, ניתן לומר כי ההשפעה של הצבא על השיח ההגמוני בישראל, והמרכזיות של הצבא בחברה היהודית-הישראלית (שאינן נראות לפעמים דווקא בגלל טשטוש בין "מרחבים" צבאיים לאזרחיים) הן חלק מעמודי התווך של ה"ישראליוּת".

הסטודנטים הפלסטינים חשדנים כבר היום כלפי שירותי המודיעין, המוח'אבראת, הישראליים. עכשיו הם יצטרכו ללמוד אתם (צילום: יוסי זלינגר / פלאש 90)

מכאן אפשר ללכת צעד אחד קדימה, אל עבר המחלקות ללימודי המזרח התיכון. בתור המרחב האזרחי החשוב ביותר לצמיחתם של חוקרות וחוקרים הלומדים את האיזור בו אנו חיים ואת תושביו, את ההיסטוריה ואת הסוציולוגיה של המקום, את השפה של האיזור ואת תרבותו, הייתה אמורה להיות למחלקות אלו חשיבות עצומה בישראל. דווקא במדינה שבה רוב התחומים האלו מעניינים את ונלמדים על ידי מחוזות ביטחוניים ו/או אסטרטגיים – לרבות הצבא, חיל המודיעין, זרועות הביטחון, גופי הערכה, משרד ראש הממשלה,

המשורר, הסופר והאינטלקטואל הפלסטיני אבראהים נצראללה נולד בעמאן, ירדן, במחנה הפליטים אלוויחדאת, בשנת 1954. בעשורים האחרונים הוא היה לאחד השמות הבולטים בשמי הספרות וההגות הערבית וזכה בפרסים רבים. בין היתר הוא זכה בשנה שעברה בפרס בּוּקר הערבי, הפרס החשוב ביותר הניתן בתחום, על ספרו "מלחמת הכלב השנייה" (רומן בדיוני ומציאותי גם יחד העוסק בהשלכות העלייה לשלטון של קבוצה המזוהה עם דאעש במדינה ששמה לא מצוין); בשנת 2016 הוא זכה בפרס כּתארא על ספרו "רוחות קילימנג'רו" (המלווה מסע של שני ילדים פלסטינים קטועי רגליים לפסגת הר הקילימנג'רו); ובעשור האחרון זכה בעוד פרסים רבים, על קובצי שירה, ספרי ילדים, תערוכות שהעלה ופרויקטים ספרותיים בהם לקח חלק.

הרומן שפורסם בעברית לפני כחודשיים, "זמן הסוסים הלבנים" (מתרגמת: ברוריה הורביץ; עורכת תרגום: דימה דראושה) ראה אור בסדרת מכתוב مكتوب, אשר בה אני משמש כעורך משנה ביחד עם איאד ברגותי. העורך הראשי הוא פרופ' יהודה שנהב-שהרבני שייסד יחד עם הסופר המנוח סלמאן נאטור את חוג המתרגמים, שמקבץ כיום למעלה ממאה חברים וחברות ערבים ויהודים, ולאחריו את סדרת הספרים מכתוב. הסדרה מוקדשת לתרגום ספרות ערבית לעברית והיא מקדמת מודל דו-לשוני ודו-לאומי, תוך יצירה של צוותי תרגום בכל פרויקט ופרויקט. עד כה פורסמו בסדרה שמונה ספרים ועוד 12 ספרים נוספים נמצאים בעבודה.

עטיפת הספר "זמן הסוסים הלבנים"

"זמן הסוסים הלבנים" הוא הרומן ההיסטורי הבולט והחשוב ביותר של נצראללה. הוא משתרע על פני למעלה משישה עשורים, משלהי התקופה העות'מאנית בארץ, דרך המנדט הבריטי, ועד המאבק הציוני-פלסטיני, הנכבה והעקירה. כפי שנכתב על הספר באנגלית, "הרי שהוא מציע, דרך סיפורה של משפחה אחת, את סיפורו של כפר וסיפורה של ארץ, שגורלם נקבע על ידי כוח קולוניאלי אחד המחליף כוח קולוניאלי אחר". הכפר אלהאדיה (בערבית: השקטה, הרגועה) נטווה על ידי

איש הרוח והסופר הפלסטיני סלמאן נאטור (1949-2016). צילום: ג'דיר נאטור

לפני שלוש שנים הלך לעולמו איש הרוח והסופר הפלסטיני סלמאן נאטור. היום מצוין יום מותו. הוא היה מאנשי הרוח הבולטים שפעלו בארץ – סופר, מחזאי, עורך ומתרגם – והיה גם מהמייסדים של סדרת "מכתוב" המוקדשת לתרגום ספרות ערבית לעברית (עורך ראשי: יהודה שנהב-שהרבני). בין שלל תפקידיו היה נאטור עורך מוסף התרבות של העיתון אלאתחאד, עורך הירחון אלג'דיד לספרות ואמנות, ועורך כתב העת קדאיא איסראיליה, שיוצא לאור ברמאללה. הוא פרסם מעל שלושים ספרים ותרגם יצירות רבות מערבית לעברית ומעברית לערבית. סלמאן נאטור נולד בדאלית אלכרמל והתגורר בה עד יום מותו.

להלן קטע מתוך הספר "הולך על הרוח", הראשון שראה אור בסדרת מכתוב (הוצאת עולם חדש ומכון ון ליר) בשנת 2017. הקטע מתוך הפרק "המסע החוצה" עמ' 43-44 (תרגם מערבית: יונתן מנדל).

מרואן בלבל אותי בתנועותיו ובמילותיו, וגם לגבי כל מה שחשבתי שאני יודע על הפלסטינים בגולה. ממש כפי שלונדון בלבלה אותי בחוקי התנועה שלה.

הוא אמר לי: "אני עוד אתנקם בהם, הם שלטו בארצנו שלושים שנה כדי להעביר אותה בסופו של דבר ליהודים. ועכשיו, עכשיו אני מתעשר כאן, כדי שבסופו של דבר אקנה את לונדון כולה. אקנה אותה מהם, בכסף שלהם".

צחקנו מלוא הפה, צחקנו על עצמנו ועל חזיונות הנקמה הטובה שלנו.

אמרתי לו: "יא מרואן, אתה ואני לא שונים בהרבה מאבותינו. שמע את הסיפור הזה:

"היה פעם בכפר שלנו קצין בריטי שאהב להתעמר בתושבים ולהורות, סתם כך בלי סיבה, שעל כולם לצאת מהבתים ולהתכנס בחצר המרכזית של הכפר. בדרך כלל עמדו שם האנשים שעה, שעתיים, עד שאמר להם לחזור לבתים. יום אחד החליט אבו צלאח להתנקם בו הוא חיכה לרגע שבו הודיע הקצין הבריטי לתושבים

מונדיאל 2018 שייפתח היום ברוסיה שובר כמה וכמה שיאים בנוגע לעולם הערבי. ראשית, לראשונה בתולדות גביע העולם בכדורגל, ישתתפו באליפות ארבע נבחרות ערביות: סעודיה, מצרים, תוניסיה ומרוקו. שנית, העובדה שבמשחק הפתיחה יתמודדו המארחת רוסיה נגד סעודיה, שמה את העולם הערבי – בפעם הראשונה בתולדות המונדיאל – במשחק הפתיחה של האליפות. ואם בזה אין די, אפשר לתת עוד נתון נוסף עם הרבה כבוד לאיזור: במונדיאל 2018 ישתתפו הכי הרבה שופטים מהמזרח התיכון אי פעם: מתוך 36 שופטים בינלאומיים, 5 מהם מגיעים מהעולם הערבי: מוחמד עבדאללה מאיחוד אמירויות ערב, פהד אלמרדאסי מסעודיה, נוואף שכּר אללה מבחריין, גִ'האד ג'רישה ממצרים, ומהדי עביד שארף מאלג'יריה. ובמילותיו של קפטן נבחרת מרוקו, אל-מהדי בן עטיה: "רוסיה תתכונני, אנחנו באים".

אז מה בעצם הסיכויים של כל אחת מהנבחרות מהאזור להצליח ולהעפיל מהבית המוקדם לשלב שמינית הגמר, ואולי אפילו לחלום על שלבים מאוחרים יותר? ומה לגבי הקשר בין ספורט לפוליטיקה? להלן סקירה של ארבע הנבחרות הערביות, ולטובת הקוראת אורלי נוי – גם של נבחרת איראן, ושרטוט סיכויים, אפשרויות וחלומות.

"הירוקים" מסעודיה מגיעים לרוסיה מעוּדדים ממשחקי האימון שקיימו לפני המונדיאל. הם ניצחו את אלג'יריה 2-0 ובאותה תוצאה גם את יוון, והפסידו הפסדים מכובדים מאוד לאיטליה (2-1) ולגרמניה (2-1). המאמן של סעודיה הוא חואן אנטוניו פיצי, שחקן עבר ממוצא ארגנטינאי-ספרדי, והכוכב של הקבוצה הוא תייסיר אל-ג'אסם המשחק באל-אהלי שבליגה הסעודית. "הירוקים" חוזרים למונדיאל אחרי היעדרות של 12 שנה, ועם רצון לשחזר את הישג השיא שלהם, מהמונדיאל ב-1994, אז סיימו את הבית שלהם במקום השני – ניצחונות על מרוקו (2-1) ועל בלגיה (1-0) והפסד להולנד (2-1) – והעפלה היסטורית לשמינית גמר (שם הפסידו 3-1 לשבדיה).

ארבעת הנבחרות הערביות במונדיאל. מימין למעלה בכיוון השעון: מצרים, מרוקו, תוניסיה, סעודיה

وزارة الإعلام تهدي المنتخبات العربية المشاركة في كأس العالم 2018 لكرة القدم .. أغاني مصورة من انتاج تلفزيون الكويت#منتخب_السعودية#منتخب_مصر #منتخب_المغرب #منتخب_تونس #كأس_العالم_2018