הלמידה הייתה משמעותית לפני שי פירון, ותישאר גם אחריו

עם פיטוריו של שר החינוך מיהרה מנכ"לית משרד החינוך לפרסם שהמהפכות של שי פירון "יוותרו בעינן", לרבות זאת של הלמידה המשמעותית.

אני חייב להודות שגם אחרי שנה ותשע, עוד לא הבנתי מה זה בדיוק למידה משמעותית. ליתר דיוק אני לא מבין מה זה למידה לא משמעותית. אם ילד למד משהו (יודע, מבין, מיישם), זה נראה לי משמעותי מאוד; ואם הוא לא למד, זה בהגדרה לא משמעותי. למידה, במהותה, היא מתן משמעות. אם מנסים ללמד תלמיד משהו חדש, והדבר לא קיבל משמעות בעולמו, ממילא הוא לא למד אותו. הוא גם לא יזכור אותו, בטח לא מעבר לזמן הקצר שבין השיעור לבין המבחן.

יכול להיות שזה רק בעיה בהבנה שלי, ועל כן פניתי לאתר משרד החינוך להבין סוף סוף מה רצה שי פירון. גיליתי (ואני מודה שלא הופתעתי) שמשרד החינוך אומר מלא דברים בעניין, והם סותרים.

בעמוד האתר המוקדש ללמידה משמעותית נושבת רוח שנות השישים של המאה הקודמת. התלמיד במרכז, מבשרים לנו שם, ולא המורה. גם ספרי הלימוד, שנועדו לשמש כמקור הידע, הם כבר לא באופנה. ואפילו לא: "סגנון עבודה אחיד המיועד להגיע לסטנדרט אחיד במבחן". לא, לא! במקום זאת כתוב במפורש ש"אין אחידות בתוצרי הידע ויש לגיטימציה לשונות". זה נשמע טוב מאוד. ועוד יותר מזה נשמעת המטרה: שינוי מעמדם של המורים, ספרי הלימוד והסטנדרטים, יוביל ל"מימוש עצמי ומצוינות של התלמיד".

הידד!

אבל יש עוד הרבה עמודים באתר משרד החינוך, ואחד מהם נוגע ל"נוהלי עבודה של בתי ספר יסודיים". בעמוד הזה כתוב במפורש ש"ההישגים הנדרשים מוגדרים בתוך מסמכי תוכנית הלימודים [המתורגמים לספרי לימוד], ויש ציפייה לעמידה של כל התלמידים בהם". על המורים "לפעול להבאת התלמידים לעמידה בהישגים הנדרשים כפי שהוגדרו בתכניות הלימודים", ועל המפקחים "לקיים בקרה והערכה על מידת העמידה של בתי הספר בסטנדרטים שנקבעו".

אופס. איפה התלמיד במרכז? וביטול האחידות בתוצרים? השוס מגיע כאשר קוראים שם מדוע חשוב שבתי הספר יפעלו לפי סטנדרטים. מוכנים? כי סטנדרטים יובילו ל"מימוש יכולות התלמידים" וגם "לשיפור החינוך ולקידום הישגי התלמידים". אותן מטרות ממש כמו בלמידה המשמעותית.

הנה לכם שני משרדי חינוך: משרד אחד לפי חוזר מנכ"ל, שבו כל התלמידים יממשו את עצמם אם יגיעו להישגים אחידים הנדרשים בספרי הלימוד; ומשרד חינוך שני, לפי יחסי הציבור של שי פירון, שבו התלמידים יממשו את עצמם אם לא יגיעו לאחידות בתוצרי הידע, תוך מתן לגיטימציה לשונות.

> בכנס ארגון המורים לא תוכלו לשמוע את המורים

צוחק עלינו? שני משרדי החינוך של שי פירון (אקטיבסטילס)

חטא היוהרה

אין אלא להסיק שכל העסק הזה, ראשיתו וסופו, הכול קִשְׁקוּשׁ-בַּלָבּוּשׁ. אז מה זה כן?

שי פירון קידם את המהפכה שלו בכלים של יחסי ציבור. הוא ביקש לשנות את השפה. הנה למשל, רק לאחרונה הוא ביקש להוסיף 4.7 מיליון שקלים לתקציב דוברות המשרד שאושר לשנת 2014, ועמד על 2.6 מילין שקלים. כלומר, להשליש (כמעט) את ההוצאה על הסברה.

בכסף הזה הוא רכש שטחי פרסום בעיתונות, ברדיו ובטלוויזיה, ובהם הוא ניגן באוזננו את השפה החדשה. לא היה בפרסומות מידע ממשלתי משמעותי עבורנו – כמו למשל, כמה חשוב לחסוך במים, או להיבדק אצל הרופא – אלא חזרה על סיסמאות שעיקרן טפיחה עצמית על השכם.

לצד זה, שי פירון לא עשה די כדי לקדם את המהפכה שלו בכלים של ניהול ותקציב. הנה ראינו (לעיל) שהנהלים המחייבים את בתי הספר כפי שמופיעים בחוזרי מנכ"ל לא השתנו. וגם התנאים שבתוכם פועלים המורות והמורים, לא השתנו כך שיתאימו למהפכה.

האם שי פירון לא ידע שמהפכות לא עושים רק בכלים של הצהרות? אולי אצה לו הדרך להוכיח את הצלחתו והוא רץ לספר לחבר'ה, בטרם עשה מעשה של ממש? ואולי הוא באמת האמין ששינוי השפה יוביל אי פעם בעתיד לשינוי המדיניות?

דעתי שלי היא ששי פירון לקה בחטא היוהרה. הנה למשל הנוסח המלא של הסיסמה: "ישראל עולה כיתה – עוברים ללמידה משמעותית". קשה להתעלם מצליל הזלזול כלפי כל מי שהיה שם קודם, לפני פירון. חחח – נשאר כיתה.

אני התרשמתי שפירון באמת האמין שבעזרת הסיסמאות האלה הוא ישנה מציאות. הוא באמת חלם שכולם יריעו: "הידד לשר החדש שפקח את עיניינו, סוף סוף, לראות את האור". אני חושב שהוא ראה את עצמו יותר כנביא הדור שתפקידו להצהיר, ופחות כמנהל שתפקידו לתרגם את ההצהרות למעשים באמצעות עבודה פקידותית עם הפקידים הכפופים לו.

על כן נראה לי, שלמידה – במקום בו היא קיימת – היא תמיד משמעותית. רפורמת פירון, שלא עוגנה בנהלים ובתקציבים – עתידה להתפוגג.

> המהפכה האחרונה של פירון: איך לקחת כסף מחלשים ולצאת חברתי