"אזרחים ערבים, מברוק וברוכים הבאים למשחק הפוליטי הישראלי."  כך התחיל הזמר קובי אוז פוסט כתוב נפלא שזכה לשיתופים רבים. זו תגובה יפה, כנה וחגיגית לידיעה כי רע"מ בראשות מנסור עבאס עברה את אחוז החסימה.

שלט בחירות של הרשימה המשותפת באום אל פחם בבחירות 2012 (צילום: אורן זיו)

אוז לא הסתיר את התרגשותו מהמאורע ההיסטורי: "סוף סוף, אחרי יותר משבעים שנה, נכנסתם למעגל הכוח", כתב. אלו לא דברים חריגים, מאז ליל הבחירות כותרות העיתונים, דברי הפרשנים והשיח הפוליטי כולו עוסק במה שמוצג כמאורע היסטורי חסר תקדים שבמסגרתו חברי כנסת ערבים הופכים להיות אלו שבכוחם לשנות את המציאות הפוליטית בישראל.

גם ההתרגשות והחגיגיות של אוז אינה חריגה. שותפות והשפעה פוליטית של ערבים אינן מוצגות כאיום, כמו שהיה מקובל בימין וממש לא רק בו. עבאס מוצג כמי שמציג מודל פוליטי חיובי ומשמח. "אין הרבה דברים לומר בשבחן של הבחירות האחרונות, אבל … ערביי ישראל זכו להכרה, הם כאן, הם כוח פוליטי, אי אפשר בלעדיהם", כתב בן-דרור ימיני בידיעות אחרונות במאמר שמציג את הישגו של עבאס בימים האחרונים כלא פחות מאשר התגשמות חלומו של הרצל באלטנוילנד על שילוב ערבים במדינה היהודית (!). והנה "זו לא אוטופיה", כתב, "זו מציאות".

השיחה מגיעה אליך רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

במרץ 1972 התרחש באוניברסיטת חיפה אירוע יוצא דופן: תנועת סטודנטים שמאלית, יהודית ערבית, ששמה "יש", זכתה בניצחון בבחירות לאגודת הסטודנטים כשהיא מביסה שתי רשימות מתחרות שייצגו את המפלגות הגדולות דאז: העבודה וגח"ל (הליכוד של היום).

זה לא היה פשוט. "יש" זכתה לתגובה עוינת מצד הנהלת האוניברסיטה ("הם מסיתים סטודנטים ערבים לעמדה אנטי ישראלית חריפה", אמר רקטור האוניברסיטה), מצד אמצעי התקשורת הארציים (בעיתון דבר הזהירו ש"המיעוט השמאלני השתלט על הסטודנטים בחיפה"), ואפילו מצד ראש הממשלה. "הם קוראים לעצמם 'יש'" אמרה גולדה מאיר בביקור באוניברסיטה, '"אבל צריך לקרוא להם 'אין', כי אין להם שום דבר שהוא בעד מדינת ישראל".

כרזת בחירות של רשימת "יש"

והיו לא רק מילים, אלא גם מעשים. עוד בטרם הבחירות, נאלצה רשימת "יש" לעתור לבית המשפט כדי למנוע את הניסיונות של האגודה היוצאת (שנשלטה על ידי מפלגת העבודה) לסכל את פעולתה לפני הבחירות.

להפתעת כולם, הרשימה קיבלה 32 מתוך 40 המושבים של מועצת אגודת הסטודנטים. אלא שזו הייתה רק ההתחלה. לאחר הבחירות, באופן נדיר, החליטה מפלגת העבודה לשתף פעולה עם גח"ל במאבק בנגד רשימת השמאל ונגד רצון הבוחרים.

ד"ר שלמה סבירסקי, שערך מחקר על הקבוצה, תיאר כך את מה שקרה לאחר הבחירות:  "אנשי האופוזיציה החדשה, העבודה וגח״ל, לא הסתפקו רק במסע התעמולה: הם גם חיפשו דרכים להדיח את השולטים החדשים באגודת הסטודנטים… ההזדמנות נפלה לידם בעת פגרת הקיץ, כאשר רבים מאנשי 'יש' שהו מחוץ לקמפוס – בחוץ לארץ, בקיבוצים או בכפרים הערביים. יושב ראש ועדת הביקורת של אגודת הסטודנטים, שהיה איש גח״ל, ניצל את היעדרותם ושלח מכתבי פיטורין לכל חבר מועצה שלא הופיע לישיבות. משהחלה שנת הלימודים הבאה, מצאו עצמם רבים מנציגי 'יש' במועצת האגודה מפוטרים".

בית  המשפט לא הסכים להתערב במסע הפיטורין בנימוק טכני, ואנשי "יש" הפכו למיעוט במועצת אגודת הסטודנטים. העבודה והליכוד הרכיבו ועד לאגודה, תוך הסכם הדדי

השר לביטחון פנים גלעד ארדן (הליכוד) מתנגד לדרישה להקמת מקלטים נוספים לנשים מוכות בחברה הערבית, כך עולה מתגובתו לדברים שאמר הבוקר (חמישי) יו"ר הרשימה המשותפת ח"כ איימן עודה (חד"ש) בראיון ל"ידיעות אחרונות". עודה הציג בראיון דרישות בארבעה תחומים: תכנון ובנייה, אלימות, רווחה והתחום המדיני. לפי הפרסום שהופיע בכותרת הראשית של העיתון, היענות לדרישות אלו מצד מפלגות המרכז-שמאל יכשירו בעיני עודה ישיבה בממשלה. בתגובה לדברים כתב השר ארדן בחשבון הטוויטר שלו:

"עכשיו ברור למי שיצביע לכחול לבן, שהוא כנראה יקבל ממשלת שמאל עם תומך טרור. ואיימן עודה גם מבהיר מה המחיר שישראל תשלם: בנייה בלתי חוקית מופקרת, ביטול חוק הלאום, עוד מעונות לנשים מוכות במגזר (כי למה שידבר על תרבות וחינוך?) והמשך האשמת המשטרה בלבד באלימות במגזר הערבי. מי לא תרעד ידו?"

השיחה מגיעה אליך רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך. שם מלא כתובת האיימיל

פרופסור ששון סומך, מחשובי החוקרים של הספרות הערבית, נפטר הלילה (ראשון) בתל-אביב. בנוסף לפועלו האקדמי, עליו זכה בפרס ישראל ובפרס א.מ.ת, סומך היה גם משורר, סופר, מתרגם ואיש ציבור מעורב.

סומך נולד בבגדאד בשנת 1933 למשפחה חילונית משכילה. העניין בתרבות הערבית צמח אצלו מגיל צעיר, וכבר בהיותו תלמיד בית ספר בעיראק כתב ופרסם משיריו בערבית ספרותית. בגיל 17 נאלץ לעזוב את עיראק והגיע לישראל. המפגש המכונן בין התרבות הערבית לזו העברית, והחלטתו לשמור על נאמנות וזהות לשתיהן גם יחד, הובילו אותו לחבר בין התרבויות הן בחייו והן בפועלו הנרחב. "משימת התיווך בין שתי התרבויות הגדולות, שתי השפות האחיות, הפכה למפעל חייו" כתב עליו המשורר ומבקר הספרות אלמוג בהר.

השיחה מגיעה אליך רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך. שם מלא כתובת האיימיל