"הכישלון של ישראל הוא הזדמנות היסטורית לפלסטינים"
החוקר והפרשן הפלסטיני אמיר מח'ול סבור שהמלחמה בעזה חשפה את גבולות הכוח הצבאי הישראלי, אך גם את הצורך לבנות מחדש את הפרויקט הלאומי הפלסטיני על יסודות חדשים. לדבריו, דרך המאבק המזוין נכשלה, וגם מערכת הפלגים הפלסטינית מתקרבת לסופה. ראיון
"אין כיום עדיפות גבוהה יותר מהפסקת המלחמה והבטחת תנאי החיים הבסיסיים לפלסטינים בעזה". אמיר מח'ול (צילום: באדיבות המצולם)
הפרויקט הלאומי הפלסטיני מתמודד כיום עם אחד המבחנים הקשים ביותר בהיסטוריה המודרנית שלו. המלחמה בעזה – הרס חסר תקדים ואיום בגירוש ובהשמדה קולקטיבית – לא היתה עוד סבב בהיסטוריה של הסכסוך, אלא נקודת מפנה, שמאלצת את הפלסטינים לעמוד מול שאלות יסוד הנוגעות לעצם קיומם ולעתיד עניינם הלאומי. מה שהתרחש בשנתיים האחרונות פגע בלב הרעיון הלאומי הפלסטיני ובאפשרות לעצבו מחדש, כך שיתמודד עם השינויים הפנימיים בישראל, עם הפילוג הפלסטיני ועם התמורות בדעת הקהל הבינלאומית. אי הוודאות השוררת כיום לגבי העתיד, אפילו בכל הנוגע לגבולות החדשים של רצועת עזה, גדולה מאוד.
אמיר מח'ול, חוקר ב-Progress Center for Policies, נחשב לאחת הדמויות הפוליטיות והלאומיות הבולטות בחברה הערבית בתוך הקו הירוק. בראיון לשיחה מקומית הוא אומר ש"המלחמה חשפה את גבולות הכוח הצבאי הישראלי, והעמיקה את הצורך בבנייה מחדש של הפרויקט הלאומי הפלסטיני על יסודות חדשים". בראיון הוא מדבר על כישלון המאבק המזוין הפלסטיני מצד אחד, ועל הכישלונות של ישראל למחוק את הסוגייה הפלסטינית מצד שני.
מה עשתה המלחמה בעזה לתודעה הלאומית הפלסטינית ואיפה היא נמצאת כיום?
"במהלך המלחמה שרר מצב של דיכוי ופחד, שהתאפיין כחרדה קיומית עמוקה, שעוד התעצמה לאחר שנשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, קידם את תוכנית הגירוש וזו אומצה רשמית על ידי שרים ופוליטיקאים בישראל. בעיני התנועה הלאומית הפלסטינית, 7 באוקטובר 2023 נתפס כאירוע קטסטרופלי, שאינו עולה בקנה אחד עם האחריות הלאומית ועם ערכי תנועת השחרור הפלסטינית, ששוללים פגיעה באזרחים. האירוע הותיר חותם עמוק בתודעת התנועה הלאומית.
"בקרב התנועה הלאומית הפלסטינית הולכת ומעמיקה ההכרה שאין חלופה לדבקות בלגיטימציה הבינלאומית ובהחלטות האו"ם. וההכרה הרחבה יותר היא שהמאבק המזוין אינו הדרך להשגת מטרות העם הפלסטיני, לפחות בעת הזו. גם הרעיון שהרחבת העימות לאזור כולו כבר אינו מציאותי ואינו משרת את האינטרס הפלסטיני. להפך, הרחבת העימות הצבאי האזורי לא פעלה לטובת הפלסטינים.
"עם זאת, ההכרה הזאת נולדה על רקע מריר. העמדה הבינלאומית בתחילת המלחמה, ובמיוחד העמדה האמריקאית, היתה של שותפות מלאה במלחמה, ולכן ארה"ב גם נושאת באחריות לרצח העם, לרעב ולצמא. השתיקה הממושכת והחולשה מול העמדה האמריקאית הזאת הגדילו את ממדי האסון, וסיפקו לישראל כיסוי למעשיה.
"אש"ף, בהיותו המסגרת המאחדת של התנועה הלאומית הפלסטינית, מבין כיום שלא נותרו לפלסטינים אפשרויות חוץ מפתרון שתי המדינות, וכי העדיפות העליונה היא הבטחת הקיום באמצעות הקמת מדינה פלסטינית בגדה המערבית וברצועת עזה במסגרת יישות אחת, שנהנית מתמיכה ערבית ובינלאומית, שכן הפלסטינים לבדם אינם יכולים להשיג מטרה זו במלואה.
>> שמחה מהולה בחשש: בעזה ובעולם הערבי מגיבים להסכם
"בכל מקרה, העדיפות הראשונה במעלה היום היא הפסקת המלחמה והבטחת תנאי החיים הבסיסיים לפלסטינים בעזה, שכן כל פרויקט פוליטי מאבד ממשמעותו כל עוד נמשכת ההשמדה ונשללות מהאנשים זכויותיהם היסודיות".
ומה לגבי ישראל?
"ישראל נכשלה במלחמה הזאת להשיג את אחד מיעדיה המרכזיים – גירוש תושבי עזה. כולם מבינים שזה היה אחד היעדים המסוכנים ביותר של המלחמה. מי שמנע זאת, כשהתנאים הבינלאומיים היו נוחים לגירוש, היה העמדה הנחרצת של מצרים, שקיבלה תמיכה מירדן ומערב הסעודית, ובהמשך העמדה הערבית הכוללת, שהפכה לעמדה הבינלאומית. זה חזר על עצמו גם מול התוכנית הראשונית של טראמפ לגירוש מלא של תושבי הרצועה. זה היה מחסום פוליטי, שמנע אסון היסטורי חדש. כך, ישראל אמנם הצליחה להרוס מרכיבים בסיסיים בעם הפלסטיני, אך מנגד הפסידה פוליטית ותדמיתית, והיא חשופה לאחריות משפטית מול המשפט הבינלאומי ומנגנוני האכיפה שלו.
>> הנס חמק, הגירוש הלך, הפלסטינים נשארו
"התנועה הלאומית הפלסטינית מסתכלת בדאגה על השינויים הפוליטיים בדעת הקהל בישראל, על אימוץ תודעת ההשמדה, בנוסף לכך שלאופוזיציה אין כל פרויקט מדיני חלופי למלחמה מתמשכת. יש ירידה דרמטית בתמיכה בפתרון מדיני בישראל ובקבלת רעיון המדינה הפלסטינית. אך אי אפשר לשלול אפשרות של התעוררות אם המלחמה תסתיים באופן מלא, גם אם מדובר באפשרות מוגבלת, התלויה בשינויים עמוקים יותר בחברה הישראלית".
לנוכח כל השינויים והתמורות האלה, איך בונים מחדש את הפרויקט הלאומי הפלסטיני?
"העניין כעת כבר לא קשור רק להתנגדות מזוינת או למשא ומתן פוליטי. היעד המרכזי חייב להיות הקמת מדינה פלסטינית בגדה המערבית וברצועת עזה כיחידה פוליטית אחת, אך נדרשת הגדרה מחדש של הפרויקט הלאומי עצמו, כך שיהיה ברור יותר ועמיד יותר בפני האתגרים. בנייתו מחדש של הפרויקט הלאומי מחייבת היצמדות ללגיטימציה הבינלאומית כגורם הייחוס היחיד שיכול להגן על הזכויות הפלסטיניות מפני ניסיונות מחיקה והדרה. זאת, לצד חידוש מבני של אש"ף, שיהפוך למסגרת ייצוגית רחבה ומקיפה יותר, משוחררת מהפילוגים הפנימיים.
"מה שמעניק לפרויקט הלאומי סיכוי להצליח הוא הקשר ההדוק עם העולם הערבי ומה שמחוצה לו והתמיכה העממית הגלובלית שגברה לנוכח הזעזוע מתוצאות המלחמה וחשיפת פשעי הכיבוש. הצורך להפוך את עמידת העם הפלסטיני לציר מוסדי-פוליטי ייתן לפרויקט משמעות מעשית ולא רק רטורית.
על אף עוצמת ההרס שלה, ישראל יצאה מהמלחמה כשהיא נושאת על גבה הפסדים פוליטיים, משפטיים ואתיים כבדים". פעילות צבאית בח'אן יונס, ב-4 בספטמבר 2025 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)
"במישור הבינלאומי, מלחמת עזה יצרה תפניות משמעותיות בעמדות לנוכח השאיפה הישראלית הרשמית למחוק את הסוגייה הפלסטינית. ההכרה במדינת פלסטין היא תוצאה של הדרישה הפלסטינית, המאמץ הדיפלומטי המתמשך וההלם מהפשעים שביצעה ישראל בעזה. החלטות בית הדין הבינלאומי לצדק (בנוגע לאפרטהייד ולעזה; ב"ז), התביעה של דרום אפריקה (נגד ישראל בגין חשד לרצח עם בעזה; ב"ז) וצווי המעצר נגד נתניהו וגלנט (שהוציא בית הדין הפלילי הבינלאומי; ב"ז), היו כולם נקודות מפנה משפטיות ופוליטיות.
"כמו כן, עמדותיהן של מדינות רבות השתנו מתמיכה מוחלטת בישראל בראשית המלחמה לגינוי חד וברור, ולדרישה לקדם פתרון פוליטי התואם את המשפט הבינלאומי ומחזיר את רעיון פתרון שתי המדינות למרכז הבמה".
מהן התחזיות שלך לגבי הזירה הפנים-פלסטינית?
"בזירה הפנים-פלסטינית, הפרויקט הלאומי הפלסטיני ייאלץ לעבור ממצב של פיצול ארגוני לנוסחה הקרובה יותר למבנה מפלגתי-מוסדי מודרני. להערכתי, התנועה הלאומית הפלסטינית תסתמך יותר ויותר על הממד הערבי והבינלאומי, ותבקש להוכיח את כשירותה בהובלת מדינה פלסטינית. היא תתבסס בעיקר על ההיבט של הזכויות.
"עם זאת, התנועה תיאלץ להבחין בין תלות לעצמאות, ובין התערבויות שמגיעות עד כדי הגמוניה קולוניאלית – כמו הדרישה לשנות תוכניות לימוד אך ורק אצל הפלסטינים ולא במשרד החינוך הישראלי.
"להערכתי, אש"ף והרשות הפלסטינית ימשיכו להיאחז בכלי האחריות המשפטית הבינלאומית, ובעיקר בבית הדין הבינלאומי לצדק ובבית הדין הפלילי הבינלאומי, ובמקביל ינסו להשפיע על דעת הקהל בישראל לכיוון אימוץ עיקרון הפתרון המדיני.
"ההתפתחויות יובילו גם להיחלשות כוחה של חמאס ברמה הפלסטינית, ובמיוחד בעזה, שם היא התחייבה במסגרת פגישות קהיר לוותר על שני מנגנוני השליטה – הפוליטי והביטחוני. אני סבור שמערכת הפלגים הפלסטינית מתקרבת לסופה, וכי תצמח מתוכה תנועה פוליטית הקרובה יותר למודל מפלגתי.
"המלחמה בעזה לא הסתיימה בהפסקת האש, אלא פתחה פרק חדש בתולדות הסכסוך, שכותרתו המרכזית היא הפרויקט הלאומי הפלסטיני. מלחמה זו חשפה מבוי סתום פנימי המאיים על קריסת המבנה של הפלגים, אך במקביל הדגישה את הצורך הדחוף בייסוד מחדש של פרויקט לאומי מאחד, ההולם את הקורבנות שהקריב העם הפלסטיני ובהיענות לשינויים באזור ובעולם. המערכה האמיתית כבר איננה רק בשדות הקרב, אלא על זהותו של הפרויקט הלאומי וכליו. אם התנועה הלאומית תיכשל בהתמודדות עם הפילוג ובבנייה מחודשת של אש"ף, היא תישאר חסרת אונים. אך אם תצליח, תיפתח הדרך לשלב חדש שבו יתורגמו הקורבנות למציאות פוליטית ולמדינה המוכרת בזירה הבינלאומית.
"ישראל, כאמור, על אף עוצמת ההרס שלה, יצאה מהמלחמה כשהיא נושאת על גבה הפסדים פוליטיים, משפטיים ואתיים כבדים. הפסדים אלה עשויים להפוך לנכסים פלסטיניים אם ינוצלו במסגרת פרויקט שחרור ברור. העתיד תלוי ביכולתם של הפלסטינים לעבור ממצב של פיצול ופירוד אל עיצוב פרויקט לאומי מאחד, המבטא את רצונם ומוביל אותם לעבר מדינה".
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
