newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בכו את המתים, היאבקו בכל הכוח למען החיים

הפאניקה שאחזה בנציגי הימין בעקבות רצח התינוק בדומא ופיגוע הדקירה במצעד הגאווה מעידה על משבר פוליטי. עכשיו זה הזמן שלנו להמשיך את הלחץ ולחשוף את מנגנוני השנאה והאלימות

מאת:

שבועות קשים מאחורינו, והעתיד לא נראה מבטיח. בזמן כתיבת שורות אלה נפטרה שירה בנקי, נערה בת 16 שנדקרה במהלך מצעד הגאווה בירושלים. ובבתי חולים תלויים בין חיים למוות הוריו של הפעוט עלי דוואבשה שנרצח גם הוא ביום חמישי בלילה. והאמת הפשוטה של הסיפור העצוב הזה היא שאלה לא יהיו הקורבנות האחרונים.

דעות ורעיונות אינם קיימים בעולמות אחרים, ויש להם קשר ישיר לפרקטיקה. מי שמארגן "מצעדי בהמות", דה-פקטו עושה דה-הומניזציה לציבור שלם, ולא צריך להתפלא כשדמה של הקהילה הלהט"בית מותר בדיוק באותו אופן שבו מותרת התעללות בחיות. כשראש ממשלה קורא לאזרחים להצביע בגלל ש"הערבים נוהרים בהמוניהם לקלפיות" לא צריך להתפלא כשמשפחה נשרפת למוות. הטיעון הליברלי שאני שומע רבות בשבוע האחרון על ה"זכות" להביע דעה, מתייחס לאותן דעות כאילו הן נולדו בוואקום, כאילו הן אינן תוצאה ישירה של מערכת מסיתה וגזענית, או שדעות אינן מובילות לפרקטיקה רצחנית ויכולות להישאר במעין עולם מקביל.

> כך מצאתי את עצמי בחדר אחד עם צמרת המדינה והמשפחה מדומא

צעירות וצעירים בהפגנת זעם בכיכר ציון, לאחר פיגוע הדקירה שאירע במהלך מצעד הגאווה בירושלים (קרן מנור/אקטיבסטילס)

צעירות וצעירים בהפגנת זעם בכיכר ציון, לאחר פיגוע הדקירה שאירע במהלך מצעד הגאווה בירושלים (קרן מנור/אקטיבסטילס)

מצחיק לראות את הפאניקה שאוחזת בנציגי הימין (כאילו שהשמאל הממסדי לא שותף גם להסתה כנגד הפלסטינים). את ההפתעה מכמות הכעס שמופנית אליהם. את הזחיחות שהם מציגים כשבזמן שגופות הנרצחים נטמנות כשהם ממשיכים להתעקש שהקורבנות האמיתיים בסיפור הם חברי הבית היהודי והמתנחלים. על תלישות כזאת אפילו אלוהים לא יכול לסלוח. ואני חשבתי שבגיהינום ירד שלג לפני שבנט ושות' יתרעמו על "הכללות שעושים לציבור שלם". אולי כי הם כבר רשמו פטנט על המושג ומפחדים מגניבה ספרותית.

ואיך אפשר בלי מילה טובה על המשטרה – זאת שיודעת לזמן פעילים לחקירה על ארגון הפגנה, להתעמר ולהטריד פעילים חברתיים שנמצאים ברשימות שחורות, לא מצאה את הזמן והיכולת לעצור לחקירה אדם שהשתחרר לפני כחודש ממאסר על פשע שנאה ודקירה במצעד לפני עשר שנים. הוא גם לא ממש הסתיר את כוונותיו ופרסם מאמרים לפני הרצח שבו קרא למנוע את המצעד בירושלים. אני מנסה להימנע מהמחשבה שאותו מחדל נובע מראייה הומופובית שרואה בקהילה הלהט"בית מטרד, אבל כשמדובר במשטרת ירושלים זה מאוד קשה. על דבר אחד כן יהיה אפשר לסמוך על המשטרה, שכמו בכל פעם שבה שוטר עובר על החוק, גם הפעם היא תמצא את היכולת הארגונית והמשאבים לטאטא את המחדל הזה.

> היום שבו בנצי גופשטיין פישל בגדול

מסע הלווייה של הפעוט עלי דוואבשה בכפר דומא. צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס

מסע הלווייה של הפעוט עלי דוואבשה בכפר דומא. צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס

אז למה בכל זאת חשוב לאותם נציגים להמשיך ולטשטש את הקשר בינם לבין הרציחות? כי במצב שבו ההמונים מבינים שהמערכת אינה מסוגלת ואינה בנויה להגן עליהם, שאותה מערכת מסכנת את חייהם וקיימת רק בזכות הסתה בלתי פוסקת של קהילות שונות אחת נגד השנייה – נוצר מצב של משבר פוליטי. של אנרכיה שיכולה להוביל לשינוי שמציבה קושי לנציגי הממסד להמשיך למכור את כולנו למען בעלי ההון. הם עדיין מלקקים את הפצעים ומתמודדים עם הריקושטים שנוצרו מהמאבק החברתי ב-2011.

כרגע נוצר חלון הזדמנויות טרגי, שגורם לציבור שלם ממגזרים שונים לראות את הפרצוף המכוער של נציגי הימין הממסדי. לשמאל הממסדי אין תשובה למשבר הזה, ולו רק כי הוא חלק מאותה מערכת. לכן האחריות להפוך את הסיטואציה הזו לערעור וניפוץ של אותה מערכת היא עלינו. זה לא הזמן ל"דיאלוג", "הבנה" או "מעגלי שיח לא פוליטיים". זה לא הזמן למצוא "את המחבר ולא את מה שמפריד" או להישען על איזו סולידריות גזענית כי "כולנו יהודים".

אנחנו, שמבינים שהשינוי מגיע מהרחוב, לא רוצים להמשיך ולשמור על המערכת הזו מאוחדת אלא להיפך, למצוא את הסתירות והסדקים ולהעמיק אותם. עכשיו, כשהם על הרצפה, זה בדיוק הזמן להמשיך את הלחץ דרך פעולות ישירות והפגנות, דרך המילים שלנו שחושפות את השנאה והאלימות שלהם והמשך מאבק בחוקים הגזעניים והבלתי אנושיים שלהם. בכו את המתים, היאבקו בכל הכח למען אלה שחיים.

> האבא חילץ חייל מעיסאוויה, הבן נעצר והוכה על ידי שוטרים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf