גם אם נשתוק, ירצו שנשתוק יותר
הדיון הער בחברה הערבית לקראת הדיון בעליון על פסילת המפלגות הערביות ומועמדותו של סמי אבו שחאדה הוא טקטי ופוליטי, אך גם עקרוני: עד מתי נמשיך לספוג את הדיכוי הממוסד?
ח"כ טלי גוטליב מרימה קול על יו"ר הרשימה המשותפת, יוסף ג'בארין, בעת הדיון על פסילת יו"ר בל"ד, סמי אבו שחאדה, בוועדת הבחירות המרכזית, ב-23 בספטמבר 2026 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)
פסילת המפלגות הערביות מציפה על פני השטח ויכוח פוליטי עמוק, החורג משאלת השתתפותם של האזרחים הפלסטינים בבחירות. הוויכוח מתנהל הן מול הציבור והמפלגות היהודיות הן בתוך החברה הפלסטינית, וממחיש עד כמה מלחמת רצח העם השפיעה על הפוליטיקה בישראל.
טקס פסילת המפלגות הערביות אינו חדש: הוא חוזר על עצמו כמעט בכל מערכת בחירות מאז פסילת תנועת אל-ארד ב-1965. אם יש מכנה משותף לניסיונות הפסילה הללו, הרי שהוא נוגע למעמדו האזרחי והפוליטי של האזרח הפלסטיני. גם כשמפלגות יהודיות מועמדות לפסילה, או כשמאיר כהנא נפסל בסוף שנות ה-80, הטענות נגדן קשורות במידה רבה לתפיסות גזעניות כלפי הציבור הפלסטיני.
פרשת הפסילות הנוכחית ממחישה את ההתפתחות שחלה בהסתה ובניסיונות ההשתקה של הפוליטיקה הערבית. תמיכתה של מפלגת הדמוקרטים בפסילתו של סמי אבו שחאדה ממחישה את רוחב הקונצנזוס הציוני, מאיתמר בן גביר ועד יאיר גולן, שלפיו יש להגביל את חופש הביטוי של הנציגים הערבים.
מה גם שעניינית, אמירותיו של אבו שחאדה מתגמדות לנוכח האמירות הגזעניות שהשמיעו נבחרי ציבור יהודים רבים בשלוש השנים האחרונות – קריאות לגירוש, להרס ולהרעבה בעזה, בגדה ובתוך ישראל. בעוד ישראל מאפשרת מרחב חופש ביטוי המגיע עד כדי התרת דמם של ערבים, הנציגים הערבים נדרשים לשקול כל אמירה שעלולה להתפרש באוזן הישראלית כתמיכה בטרור או כהסתה לו.
גרוע מכך, תמיכתו של גולן בפסילה מלמדת שגם בתוך "גוש השינוי" אין שינוי מהותי ביחס לחברה הערבית. הסרטון שפרסם גולן בעמוד האינסטגרם שלו בערבית יממה לאחר התמיכה בפסילה מציג תמונה גרועה אף יותר: הוא מסביר בו מדוע לא תמך בפסילת רע"מ, בלי להסביר כלל מדוע תמך בפסילתו של סמי.
דחיפה לקמפיין הימין הקיצוני
התגובה לכך הופיעה מיד בסקרים שעורך יוסף מקלדה, המתמחה בסקירת החברה הערבית: התמיכה בדמוקרטים בקרב החברה הערבית ירדה מכשני מנדטים לכחצי מנדט. כלומר, ההחלטה של גולן וחבריו עלתה להם בכ-60 אלף קולות.
בעקבות עמדת היועצת המשפטית לממשלה והחלטתו של יו"ר ועדת הבחירות, שופט בית המשפט העליון נעם סולברג, להשתתף בהצבעה ולתמוך בפסילתו של אבו שחאדה – הפעם האחרונה שבה יו"ר הוועדה השתתף בהצבעה היתה ב-2003 – נוצר רושם שבית המשפט עשוי לאשר את הפסילה. גולן והדמוקרטים, בקוצר ראייתם, סיפקו דחיפה לקמפיין הבחירות של הימין הקיצוני. בקמפיין האחרון שלו שמח בן גביר להציג את עצמו כמי שהביא לפסילת אבו שחאדה.
הדיון על פסילת סמי אבו שחאדה בוועדת הבחירות בראשות שופט בית המשפט העליון נעם סולברג, איתמר בן גביר מעיד, ב-23 בספטמבר 2026 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)
על הרקע הזה התקיים בימים האחרונים דיון סוער ברשתות החברתיות בערבית. נשמעו קולות שקראו לאבו שחאדה למשוך את מועמדותו לפני הדיון בבית המשפט, בטענה שפסילה עלולה ליצור תקדים משפטי ואף לחשוף אותו להליכים פליליים ואזרחיים.
טענה זו משקפת הלך רוח הקיים בחברה הפלסטינית בישראל עוד מימיה הראשונים של המלחמה, ובא לידי ביטוי בקריאות לציבור הפלסטיני שלא לדבר ולא להתבטא מחשש להשלכות. אומנם חשוב לגלות אחריות וערנות לנוכח התנהלותה משולחת הרסן של המדינה, אך יש גבול דק בין התנהגות אחראית ובין דה-פוליטיזציה.
שתיקה מול דיכוי
הניסיון לפסול מפלגה דמוקרטית המייצגת מיעוט לאומי, ואדם שמתבטא שוב ושוב למען שוויון ודמוקרטיה לכול, הוא אירוע פוליטי, לא רק משפטי, הנוגע לרובדי חייהם של האזרחים הפלסטינים בישראל – מנהגי אוטובוסים ערבים המותקפים בידי המון יהודי ועד רופאים הנדרשים שלא לדבר בשפתם. בתוך החברה הערבית יש מי שנסוגים פעם אחר פעם מהתארגנות נגד הדיכוי, מתוך הנחה שישראל נמצאת במצב נפשי רעוע בעקבות 7 באוקטובר ושנסיגה זמנית תיתן לה פנאי להתעשת.
אך קורה ההפך. כל שתיקה מול הדיכוי הביאה אחריה דיכוי קשה עוד יותר. גם הפעם, הדרישה מאבו שחאדה לפרוש מהמרוץ מניחה שהפסילות ייעצרו בו או בבל"ד, ומתעלמת מהכיוון שאליו צועד הקונצנזוס הציוני: מנגנון הפסילות יוסיף לצמצם את המרחב הפוליטי ובהמשך יופנה גם כלפי מפלגות נוספות.
יתרה מכך, פרישתו של אבו שחאדה עלולה להיתפס כהשלמה עם הדיכוי. באופן אירוני, הדבר מזכיר את סרטון הבינה המלאכותית של עוצמה יהודית שפורסם בעקבות הפסילה, שבו אבו שחאדה נראה חוזר בזמן ופוגש את חנין זועבי, באסל גטאס ועזמי בשארה, ומציע להם לשנות את דרכם – אחרת, בעתיד, בן גביר יחכה להם.
המסר הוא שכל האזרחים הפלסטינים צריכים להיזהר ולמשטר את עצמם, ולא – בן גביר יגיע.
התגובה הרצויה מושרשת עמוק בתרבות הפוליטית של האזרחים הפלסטינים. מול גזענות והסתה צריך להיאבק, לא לסגת. ההישגים הפוליטיים של המפלגות הערביות הם פרי מסורת ארוכה של התנגדות ומאבקים – בכנסת ומחוצה לה. וגם אם סמי אבו שחאדה ייפסל, אות הקלון יהיה על בית המשפט שאישר החלטה גזענית, והוא זה שיצטרך להסביר לעולם כיצד אישר החלטה אנטי-דמוקרטית.
עבד אבו שחאדה הוא יו"ר המועצה האסלמית הנבחרת ביפו. כיהן כחבר מועצה בעיריית תל אביב-יפו כנציג הקהילה הפלסטינית בין השנים 2018–2024. כיום מארח את הפודקאסט אל-מידאן באתר ערב48
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
