newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

דיווח עיתונאי כעילה למעצר. ההתנכלות השיטתית לעיתונאים פלסטינים

חאזם נאצר נעצר אחרי שתיעד עימותים. סאמח טיטי נכלא כי נכח בהלוויה. תחקיר "שיחה מקומית", 972+ ואינטרספט חושף: מתחילת 2020, ישראל כלאה 26 עיתונאים פלסטינים. "עבור הישראלים, הבעיה היא המצלמה, לא המציאות שהיא מתארת"

מאת:
עיתונאים מסקרים הפגנה בחברון לציון 25 שנה לטבח במערת המכפלה, ב-20 בפברואר 2019 (צילום: אורן זיו)

נעצרים בגין מילוי תפקידם. עיתונאים מסקרים הפגנה בחברון לציון 25 שנה לטבח במערת המכפלה, ב-20 בפברואר 2019. למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: אורן זיו)

כשפרצו האירועים במאי אשתקד, חאזם נאצר עשה מה שהוא אמור לעשות: הוא התחיל לצלם. באותו הזמן, נאצר עבד כעיתונאי ברשת הטלוויזיה "פלסטין אל-ע'ד". באחד הימים האלה, תיעד עימותים בין פלסטינים לצבא הישראלי. היום ההוא נחרת בזיכרונו של נאצר לא בגלל העימותים, אלא בגלל מה שקרה אחריהם.

למחרת, השב"כ הזמין את נאצר לחקירה. לא היה לו מושג מדוע. חוקרי השב"כ רצו לדבר איתו על העבודה שלו. הוא נחקר שוב ושוב במהלך יותר מחודש.

"כל החקירות היו על העבודה העיתונאית שלי. הניחו על השולחן צילומים מתוך כתבות וידאו שלי", משחזר נאצר, בן 31 מהכפר שוויכה שבגדה המערבית. "הלוויה של הרוג בגדה, אנשים מקובצים בהפגנה, כיכר לזכר שהיד, תהלוכה עם דגלים של חמאס.

"החוקר אמר שאסור לצלם את זה, כי זו הסתה. אמרתי לו, אני עיתונאי, זה התפקיד שלי, להעביר תמונה של מה שקורה, גם הערוצים הישראליים עושים את זה, אבל הוא צעק עלי שאפסיק".

חודש מאוחר יותר, הופיע נאצר בפני בית משפט צבאי. בכתב האישום שהוגש נגדו לא הוזכרה עבודתו העיתונאית, שעליה נחקר במתקני השב"כ. הוא הואשם בהסתה, בהתבסס על ארבעה פרסומים ישנים בפייסבוק, שפורסמו בין השנים 2018-2020. בתקופה הזאת נאצר פרסם יותר מאלף פוסטים.

בכתב האישום נטען כי ב-2018 פירסם נאצר פוסט שהתייחס להתנקשות ברחבעם זאבי, ובו כתב: "גיבורי החזית העממית ביצעו פיגוע התנקשות בשר התיירות של הרשות הציונית". לפי כתב האישום, הפוסט הזה "זכה ל-18 סימני חיבוב".

לפי כתב האישום, ב-2020 פירסם נאצר "תמונה של המפגע אשרף נעאלווה בעודו אוחז בחפץ בעל חזות של נשק וכתב: 'היסטוריה שנחרטה בזיכרון בני הכפר שוויכה', והפרסום זכה ל-216 סימני חיבוב". בשני פוסטים אחרים כינה את נעלאוה, תושב כפרו שרצח שני ישראלים ב-2018 בהתנחלות ברקן, "גנרל" ו"גיבור".

נאצר ממש לא לבד. תחקיר "שיחה מקומית", בשיתוף עם מגזין 972+ ומגזין "אינטרספט", חושף כי מאז תחילת 2020, ישראל כלאה לפחות 26 עיתונאים פלסטינים בגדה, לתקופות שבין שישה שבועות לשנה וחצי.

נגד שמונה מהעיתונאים האלה הוגשו כתבי אישום על הסתה או השתייכות לארגון עוין, לא על עבירות של אלימות. 14 הושמו במעצר מנהלי, ללא כתב אישום, והשאר היו במעצר ושוחררו, או שעדיין עצורים לפני משפט.

העיתונאי חאזם נאצר (צילום: באדיבות המצולם)

העיתונאי חאזם נאצר (צילום: באדיבות המצולם)

"שופטים כמעט תמיד משאירים עיתונאים במעצר עד תום ההליכים"

משיחות עם כמה מהעיתונאים שנכלאו, ומעיון בכתבי אישום, עולה דפוס פעולה דומה של השב"כ: בחקירה מוצגים לעיתונאי צילומים מתוך כתבות וידאו שהכין, לרוב סיקור של עימותים, תהלוכות פוליטיות והלוויות. חוקר השב"כ אומר לעיתונאי כי הצילומים האלה מהווים "הסתה", ושעליו לחדול מהתיעוד. לאחר מכן, במקרים רבים כלל לא מוגש כתב אישום, והעיתונאי נכלא במעצר מנהלי, כלומר בלי משפט.

במקרים שבהם מוגש כתב אישום, הוא לא מתייחס לתיעוד העיתונאי, אלא לאירועים ישנים, שקשה שלא לחשוב שלוקטו בדיעבד כדי לבסס תיק משפטי. המטרה לעתים מושגת: חלק מהעיתונאים שנכלאו מגבילים את עבודת התיעוד, מחשש שייעצרו מחדש.

לפי סאלח מסרי, מנהל הוועדה לתמיכה בעיתונאים פלסטינים, גוף המפרסם דוחות חודשיים בנושא, נכון לרגע זה, עשרה עיתונאים פלסטינים יושבים בכלא הישראלי, לכאורה בעקבות פרסומים ברשת: שלושה בצו מנהלי ללא משפט, שלושה הורשעו, ארבעה במעצר.

מלבדם, שבעה עיתונאים נוספים מרצים תקופות מאסר ארוכות, אך אלו הורשעו במעורבות בפעילות אלימה, ללא קשר לעבודתם העיתונאית.

בפסק דינו של נאצר קבע השופט כי "מדובר בכמה פרסומים מועט המצויים ברף הנמוך של ההסתה". אף על פי כן, נאצר נידון לשלושה חודשי מאסר במסגרת עסקת טיעון. כל כתבי האישום נגד העיתונאים שבדקנו ב"שיחה מקומית" הסתיימו בעסקת טיעון.

"נאצר בחר להודות כדי להשתחרר", הסביר עו"ד מאזן אבו עון, שייצג אותו. "הסיבה לכך היא ששופטים כמעט תמיד פוסקים שעיתונאים יישארו במעצר עד תום ההליכים. ואז התביעה הצבאית מציעה להם להודות, והעונש יהיה באורך התקופה המקבילה לזמן שישבו במעצר. אז כולם מסכימים".

שבוע לפני סיום תקופת המאסר שלו, שמע נאצר כי שב"כ הוציא נגדו צו מעצר מנהלי, והוא יישאר בכלא. וכך ישב בבית הסוהר, ללא משפט, חמישה חודשים נוספים.

"לא היה להם במה להרשיע אותי", אמר ל"שיחה מקומית", "זה ניכר בכתב האישום, ואז במעצר המנהלי. הגדה בערה במאי, וכעיתונאי תיעדתי הכל מהשטח. עצרו אותי כדי למנוע את זה. התיעוד עצמו נחשב להסתה בעיניים שלהם".

נאצר מספר כי בחר במקצוע מתוך תחושת מחויבות לצדק עבור בני עמו. "אני נותן במה לקולות של האנשים הפשוטים, לא פוליטיקאים, אלו שסובלים הכי הרבה מדיכוי ומהכיבוש". אולם מאז שוחרר לביתו, בדצמבר 2021, צימצם את דיווחיו העיתונאיים בפייסבוק.

"אני נשוי עם ילד, כשעצרו אותי הוא היה בן שמונה חודשים, וכשהשתחררתי כבר ידע לדבר. המעצר הכניס את כל המשפחה שלי למצב נפשי קשה", הסביר נאצר.

סיקור הלוויות הוא "נוכחות באסיפה בלתי מותרת"

סאמח טיטי הוא עיתונאי בן 27 ממחנה הפליטים אל-ערוב. הוא מסקר את דרום הגדה עבור ערוץ אל-מיאדין הלבנוני. במהלך 2020 נכלא לשישה חודשים ונקנס ב-5,000 שקל. בכתב האישום נאמר כי העובדה שנכח בכמה הלוויות של צעירים במחנה היא בגדר "נוכחות באסיפה בלתי מותרת".

ב-2019, למשל, סיקר טיטי את ההלוויה של עומר אל-בדוי, צעיר בן 22 שנורה למוות בידי הצבא במהלך עימותים, והיה לכאורה פעיל בחזית העממית. יצוין כי לפי בדיקה שערך הצבא עצמו, אל-בדוי לא סיכן חיילים, והחיילים לא היו צריכים להשתמש בנשק חי.

בכתב האישום המקורי נגד טיטי נכתב ביחס לאותה הלוויה כי "האסיפה אורגנה על ידי החז"ע (החזית העממית; י.א) והונפו בה דגלי החז"ע", ולכן הנוכחות של טיטי בה היתה עבירה. התביעה הצבאית התעלמה מכך שטיטי נכח בה כעיתונאי, ומכך שגם עיתונאים ישראלים ובינלאומים נוהגים לסקר הלוויות אלו, ושמלבדו נכחו באירוע זה מאות בני אדם.

"חיילים לקחו אותי מהבית בשתיים וחצי בלילה, וחקרו אותי בפתח תקווה", שיחזר טיטי. "חוקר השב"כ ביקש את פרטי הפייסבוק שלי. אחר כך הראה לי תמונות מתוך כתבות שלי. למשל, כתבה שצילמתי על סגירת הכניסה למחנה הפליטים אל-ערוב בידי הצבא. החוקר אמר לי: אסור לך לצלם עמדה צבאית. תמונות אחרות נלקחו מתוך כתבות על הלוויות של שהידים. החוקר אמר לי: 'אסור לך להיות שם, כי זה לנכוח בפעילות של החזית העממית'".

מלבד תיעוד ההלוויות, כתב האישום התבסס ברובו על אירועים ישנים. נטען בו, למשל, כי כסטודנט לתקשורת, טיטי השתתף בכמה אירועים באוניברסיטה, שאורגנו על ידי תא הסטודנטים המשויך לחמאס, ומוגדר לכן כהתאגדות בלתי חוקית. בגדה ובעזה כל תאי הסטודנטים המזוהים עם המפלגות הגדולות – חמאס, פתח, הג'יהאד והחזית העממית – הוצאו מחוץ לחוק.

בכתב האישום מ-2020, נכתב: "בחודש מרץ 2016, השתתף הנאשם בטקס מצטיינים במכללת התקשורת ברמאללה. במסגרת הטקס הנאשם הקריא את שמות המצטיינים, ומתאם הכותלה האסלמיה (תא הסטודנטים המזוהה עם חמאס; י.א), שהינה התאחדות בלתי מותרת, חילק למצטיינים מגנים מטעם הכותלה האסלמיה".

עוד נטען בכתב האישום כי "בחודש אפריל 2016, הינחה הנאשם חידון מטעם הכותלה האסלמיה במכללת התקשורת ברמאללה. במסגרת החידון חולקו לזוכים כרטיסי טעינה לטלפון".

לבסוף נטען נגד טיטי כי ביצע עבירה של הסתה בפייסבוק, משום שבפוסט מ-2018 "שיתף תמונה של כמה מפגעים פלסטינים" שנורו בידי הצבא או המשטרה וכתב: "תזהרו ממוות טבעי, אל תמותו אלא באמצעות הכדורים".

"הפסקתי לדווח על הרוגים, לתעד הלוויות, אני מפחד לצלם עימותים עם הצבא, ולא מתעד עמדות צבאיות או חיילים. מלכתחילה המטרה היתה להצר את צעדי כעיתונאי, וזה הצליח"

גם פוסט שכתב ב-2017, ובו אמר כי "במסגרת תחרות ספרותית שבה מדברים על חייו של חברי, השהיד איאד, זכיתי במקום שלישי, אחים שלי בכותלה האסלאמיה", נכלל בכתב האישום.

טיטי אומר כי פוסטים אלו כלל לא הוצגו לו בחקירה והם נאספו אחר כך כדי לתפור לו כתב אישום. הטענה של התביעה היתה שטיטי "ניסה להשפיע על דעת הקהל באזור באופן העלול לפגוע בשלום הציבור". טיטי נכלא לחצי שנה במסגרת עסקת טיעון. מאז שחרורו, צימצם מאוד את העבודה העיתונאית שלו.

"הפסקתי לדווח על הרוגים, לתעד הלוויות, אני מפחד לצלם עימותים עם הצבא, ולא מתעד עמדות צבאיות או חיילים", אמר ל"שיחה מקומית". "מלכתחילה המטרה של המאסר היתה להצר את צעדי כעיתונאי, וזה הצליח".

"הם חיפשו דרך להאשים אותי, אבל לא מצאו נגדי כלום"

העיתונאי טארק אבו זיד, תושב ג'נין, נעצר בשעת לילה בראשית אוקטובר 2020. "פקחתי עיניים וראיתי מולי רובים. חיילים הפכו את הבית, הוציאו הכל מהמגירות, הלפטופ שלי, הטלפון, כרטיסי זיכרון. אמרתי להם שאני עיתונאי", שיחזר אבו זיד בראיון.

גם אבו זיד נחקר במתקני השב"כ. לדבריו, החוקר אמר לו כי התיעוד שלו מייצר תסיסה בציבור, ולכן עצר אותו. "כל החקירה עסקה בסיקורים המצולמים שלי כעיתונאי", סיפר בראיון, "כאילו הבעיה היא המצלמה, ולא המציאות שהיא מתעדת".

במשך שלושה שבועות נחקר מדי יום. "הם חיפשו דרך להאשים אותי, אבל לא מצאו נגדי כלום", אמר. אבו זיד, עיתונאי ותיק, פרסם מאות כתבות ודיווחים בעשור החולף, אך כתב האישום לא ייחס לו ולו עבירת הסתה אחת. התביעה הצבאית האשימה אותו בפעילות בתא סטודנטים המזוהה עם חמאס לפני יותר מ-15 שנה.

הפעילות שלו בתא הסטודנטים כללה, לפי כתב האישום, הרצאות על מנהיגי חמאס, שהעביר במסגד; שיעורי דת; תליית תמונות של הרוגים מטעם ארגון החמאס; הנפת דגלי חמאס ועבודה בעיתון מקומי.

באישום נוסף נגדו צוין, כי עבד "מאז 2007 ככתב צפון הגדה המערבית בתחנת הטלוויזיה אל אקצא, שהינה התאגדות בלתי חוקית". בנימין נתניהו, בעת ששימש שר הביטחון, חתם ב-2019 על צו שהוציא את תחנת אל אקצא מחוץ לחוק, בטענה שהיא "זרוע תעמולה של חמאס, המפיצה מסרי הסתה".

עו"ד פאדי קוואסמה, שייצג את אבו זיד, טען בבית המשפט כי מדובר באכיפה בררנית, שכן לא ננקטו פעולות כלשהן נגד אף עובד אחר בערוץ אל אקצא, והצבא ידע במשך שנים שאבו זיד עובד בתחנה זו, הרבה לפני שהוכרזה כלא חוקית.

קוואסמה אמר שחוקר השב"כ שאל את אבו זיד על נושאים אחרים, שכלל לא הופיעו בכתב האישום. "מדובר בעיתונאי, שאמנם עבד בתחנת טלוויזיה שהוכרזה כהתאגדות בלתי מותרת, אבל עשה עבודה עיתונאית בלבד", אמר.

ביוני 2021, לאחר שאבו זיד כבר ישב בכלא כמעט עשרה חודשים, הציעה לו התביעה הצבאית עסקת טיעון, שבמסגרתה יודה באשמה, וייענש בעשרה חודשי מאסר, שאת רובם כבר ישב. אבו זיד הסכים. השופטת, סא"ל אבישג מרדכי, אישרה את עסקת הטיעון, שכללה קנס כספי של 8,000 שקל. אבו זיד שוחרר מהכלא ביולי, מבלי שהאישומים נגדו התבררו בבית משפט.

במקרים של טיטי, נאצר ואבו זיד הוגשו כתבי אישום, ולכן ניתן לראות מה היו האישומים נגדם. אולם בחלק מהמקרים, עיתונאים נכלאו במעצר מנהלי, בלי כתב אישום ומשפט.

עלא רימאווי למשל, עיתונאי באל-ג'זירה, נכלא באפריל 2021 במעצר מנהלי. הוא ישב בכלא שישה שבועות. לדבריו, חוקר השב"כ כעס עליו בחקירה בעקבות כתבה שלו, שבה הציג תיעוד של עימותים בין שוטרים למתפללים פלסטינים במסגד אל אקצא, ואמר ש"כוחות הכיבוש היכו את המתפללים". לפי רימאווי, איש השב"כ אמר לו שזו הסתה, כי הוא "עיתונאי משפיע".

במהלך המעצר המנהלי, רימאווי פתח בשביתת רעב, עד שהשב"כ הסכים לשחרר אותו ביוני, לאחר שאושפז בבית חולים. "אתה מאבד את האנושיות שלך בבית הסוהר", אמר בראיון ל"אל ג'זירה", ביום שחרורו. גם האישומים נגדו מעולם לא התבררו בבית המשפט.

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"הבנתי שאם אחשוב על החיים בחוץ, אני אהרס". אמל נחלה אחרי שחרורו (צילום: יובל אברהם)

"הבנתי שאם אחשוב על החיים בחוץ, אני אהרס". אמל נחלה אחרי שחרורו (צילום: יובל אברהם)

"אין שמש בכלא". אמל נחלה, נער, על 16 חודשים במעצר מנהלי

אחרי שבימ"ש צבאי החליט לשחררו, הצבא עצר במעצר מנהלי את אמל נחלה, אז ילד בן 16, והחזיק אותו בכלא שנה וחצי למרות שהוא חולה במחלה נדירה. "בשב"כ אמרו לי, שתף פעולה ותשחרר", הוא מספר בראיון ראשון אחרי שחרורו

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf