"פלסטיני ניסה לחטוף נשק מחייל ונורה למוות". האמנם?
דובר צה"ל ורוב כלי התקשורת דיווחו על צעיר מהכפר בודרוס שנורה כשניסה לחטוף נשק. עדי ראייה, תמונות ודו"ח הנתיחה הפתולוגית מצביעים על כך שנורה בגב וממרחק
ביום שישי האחרון הרגו חיילי כוח משותף של מג"ב ופיקוד העורף את לאפי יוסף עוואד, בן 22, בכפרו בודרוס.
"במהלך הפרת סדר אלימה ובלתי חוקית בכפר בודרוס, בה כ-80 פלסטינים יידו אבנים וזרקו בקבוקי תבערה לעבר הגדר, נעצר מפר סדר מרכזי אשר התפרע במהלך המעצר ואף ניסה לחטוף את נשקו של אחד החיילים. הכוח הגיב בירי וזוהתה פגיעה. האירוע יתוחקר" – כך הגיבו בצה"ל. "פלסטיני ניסה לחטוף נשק מחייל ונורה למוות", דווחו בוואלה כעובדה, בלי לציין כי מדובר בטענות צה"ל וכי אין שום ראיה שמבססת אותה.
מממצאים שונים, שהגיעו לידי שיחה מקומית ויפורטו ברשימה זו, עולות תהיות קשות לגבי הגרסה הזו. זאת בעיקר לאור העובדה כי עוואד נורה בגבו וככל הנראה ממרחק – דבר שלא תואם לגרסה של ניסיון חטיפת נשק.
היה אפשר לחשוב שלאחר שחיילי פיקוד העורף שיקרו במרץ 2013 בתקרית במסוף אלנבי וטענו בדיוק אותו הדבר, ובוווינט דווחו "פלסטיני ניסה לחטוף נשק מחייל ונורה למוות", בדיוק אותו הדבר, ורק לאחר מכן התברר כי הגרסה לא נכונה ושנגד החיילים יוגש ככל הנראה כתב אישום – עיתונאים יהיו יותר זהירים בדיווחים מסוג זה. העובדה שחיילי הפיקוד באותו החודש היו מעורבים בירי לא חוקי בפלסטינים, ושבאותו החודש עצמו הורשע חייל המשרת ביחידה בגרימת מותו ברשלנות של עודאי דרוויש – גם היא לא עזרה לסייג את הדיווח.
> רשיון להרוג: כך המערכת התגיסה לחפות על קצין שירה בגב של אדם לא חמוש
אז מה קרה שם?
ראשית לעדות הפלסטינית. לדברי עדי ראייה, שנמסרו לנו על ידי תושב הכפר עיאד מוראר, החיילים הציבו מארב סמוך לגדר, וכאשר לאפי יוסף עוואד התקרב הם היכו אותו, ירו כדור גומי ברגלו ותפסו אותו. כשחבריו ראו את המתרחש הם חשו לנסות לשחררו, הוא דחף אחד מהחיילים והצליח להשתחרר. תוך כדי מנוסתו אחד החיילים ירה בו ממרחק של 10 מטרים – וזו הירייה שהרגה אותו. עד כאן גרסת הפלסטנים.
לפי גרסה זו עוואד נורה בגבו, בעת בריחתו. לפי גרסת צה"ל, אם הוא נורה תוך כדי חטיפת הנשק, אז סביר להניח שהוא נורה מלפנים. תמונות שהגיעו לידי שיחה מקומית מראות בבירור כי עוואד נורה בגבו. קיים פצע כניסה במרכז גבו של עוואד ופצע יציאה בחלק השמאלי של בטנו. ההבדל בין הפצעים בולט: פצע הכניסה בגב דומה בקוטרו לזה של כדור 5.56 מ"מ, בו משתמש צה"ל. פצע היציאה בבטן גדול בצורה משמעותית, שזה המצב בדרך כלל בפגיעה של כדור מסוג זה. בחרנו שלא לפרסם את התמונות הללו מכיוון שהן תמונות קשות, אך הצלחנו לוודא את מהימנותן.
לעדויות מהשטח ולתמונות מצטרפת תוצאות הנתיחה הפתולגית שבוצעה במכון לרפואה משפטית באבו דייב, ונמסרה לנו על ידי ארגון "בצלם". הנתיחה העלתה שעוואד אכן נפגע מירי בגבו, והכדור פגע באבי העורקים, בכליה ובלבלב. כמו כן ברגליו ובירכיו היו חבלות. לדברי הפתולוג הממצאים על הגופה מראים כי עוואד נורה מטווח של לפחות מטר עד עשרה מטרים – כלומר לא ירי מטווח אפס שבוצע תוך כדי מאבק.
הממצאים הפיזיים מתיישבים עם הגרסה הפלסטינית. יתכן כי תוך כדי הכאתו ובריחתו של עוואד היה מגע בינו לבין נשקו של אחד החיילים ולכן גרסת צה"ל לא שקרית לחלוטין, אך היא כלל לא מסבירה למה עוואד נורה. סביר להניח שגבו של עוואד לא היווה איום על הכוח עת נורה.
בנוסף התנהגות חיילי צה"ל בתקרית כלל לא עקבית עם הגרסה כי עוואד ניסה לבצע פעולת חבלה כמו חטיפת נשק. הם לא טרחו לתפוס ולעצור אותו לאחר שפצעו אותו, כמו שניתן היה לצפות לו היה מדובר במחבל. למעשה החיילים כלל לא ידעו כי עוואד מת מפצעיו, ועזבו אותו במקום פצוע. חבריו ומשפחתו לא נחקרו כפי שנהוג במקרים כאלו.
אז למה עוואד נורה? אזור העימותים ליד גדר ההפרדה מצולם דרך קבע על ידי מצלמות צבאיות, ויש סבירות גבוהה שהאירוע כולו צולם. בדרך כלל צה"ל נוהג לשחרר תיעוד של פיגועים. למה הם נמנעים מכך הפעם? אם אכן קרה מה שהם טוענים לא צריכה להיות בעיה בפרסום התיעוד.
פנינו לדובר צה"ל עם כל השאלות והספקות שעולים כאן. בתגובה קיבלנו את אותה הודעה שנשלחה לכלל כלי התקשורת ומובאת בתחילת הכתבה.
> רשיון להרוג: בצבא חושבים שאבנים הורגות רק אם ערבים זורקים אותן
שידור חוזר?
זו לא הפעם הראשונה שצה"ל מסרב לשחרר תיעוד של מה שלכאורה נראה כמו ירי לא חוקי בפלסטיני בכפר בודרוס. לפני שנתיים וחצי קרה בדיוק באותו מקום אירוע בעל דימיון מצמרר לירי הנוכחי. ב-15 בינואר 2013 כוח שיריון של פלוגה חדשה בגדוד 71 ארב בשיחים לצעירי בודרוס, אשר נוהגים ליידות אבנים לעבר חיילים באזור, סמוך לגדר ההפרדה. כמה נערים התכוננו להגיע לגדר אחרי יום הלימודים, אבל רק אחד מהם, סמיר עוואד בן ה-16, עשה זאת. עדים שהיו במקום מתארים את שאירע אחר-כך:
סמיר עוואד עבר את הגדר הראשונה, ומצא את עצמו כלוא בין שתי גדרות – זו שכבר חצה, וגדר ההפרדה שלא ניתן לחצות. חיילי השריון ירו שתי יריות באוויר בזמן שיצאו מהמארב. עוואד נבהל וניסה לטפס בחזרה על הגדר לכיוון הכפר, אך ברגע זה הם ירו בירכו. בעודו פצוע הצליח לחצות בחזרה את הגדר הנמוכה והחל לרוץ לכיוון בתי הכפר.
אחד מהחיילים שדלקו אחריו תפס אותו בזרועו, אך עוואד הצליח להשתחרר והמשיך לרוץ. החיילים הדביקו אותו. כשהם במרחק של בערך עשרה מטרים ממנו, שניים מהם ירו בגבו והרגו אותו בירי בעורפו. התיאור הנ"ל מבוסס על תחקירי "בצלם" ו"אמנסטי" וממצאים פתולוגיים.
עם פתיחת החקירה מיד התברר כי גרסאות החיילים שקריות וסותרות. ברור גם כי הירי לא בוצע לפי פקודות הפתיחה באש, שלמרות מתירנותן אינן מאפשרות ירי בגבו ועורפו של נער שאינו מהווה כל איום.
באפריל האחרון, אחרי יותר משנתיים, החליטה פרקליטות המדינה להגיש כתב אישום בעבירת "מעשה פזיז או רשלני בכלי ירייה" נגד שני היורים. חוק זה תוקן ב-2005 כדי למנוע ירי בחתונות, כך שלעשות בו שימוש במקרה כזה שבו מדובר, לפי העדויות, בכמעט הוצאה להורג של נער – היא החלטה לא סבירה באופן קיצוני. "מעשה פזיז" היא עבירה שאינה דורשת כלל כוונה ולא מתייחסת למעשה ההרג עצמו, ושהמורשעים בה אינם נענשים במאסר כלל ואף נוטים לערער על פסקי דין בהם נקבעו עבודות שירות. במקרה זה סביר להניח שכתב האישום יוביל לעסקת טיעון ללא מאסר ואולי אפילו ללא הרשעה.
השבוע, לאחר עוד חצי שנה של עיכוב בעקבות עתירה לבג"צ, הפרקליטות הודיעה כי תגיש בחודש הקרוב את כתב האישום הפעוט. לטענת הפרקליטות חקירת מצ"ח כשלה באבחנה מי משני החיילים הרודפים הוא היורה הקטלני, כי שניהם ירו אך לא ברור מי משניהם ירה בעורפו של עוואד והרג אותו. זהו טיעון אבסורדי מאין כמוהו, ועוד יותר לאור העובדה כי כאמור קיים תיעוד של התקרית ממצלמות האבטחה שעל גדר ההפרדה, אך צה"ל מסרב לשחררו. אולי כדי למנוע ביקורת נגד עסקת הטיעון.
הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן