"אם מלחמה אינה כואבת, אנא בואו ועמדו לצידנו"

פיצול מייאש בשורות מתנגדי המשטר האיראנים. הפצצות בטהראן, ב-2 במרץ 2026 (צילום: SNN.ir)

אינני יודעת אם אחת העצות שהשיא מקיאוולי לנסיכו היתה לסכסך בין האזרחים – או הנתינים – ולהסית אותם אלה נגד אלה, מתוך היגיון שקולקטיב מפורק יתקשה יותר להתאחד נגד שליט עריץ, אבל ברור כי מדובר באחת הטקטיקות המועדפות על מנהיגים לא דמוקרטיים באשר הם. זה נכון לישראל, וזה נכון גם לאיראן.

כבר נאמר ונכתב לא מעט על הפיצול המייאש בשורות מתנגדי המשטר האיראנים. השנים הארוכות של דיכוי אנשי אופוזיציה ביד קשה והפיצול בין האיראנים בתוך המולדת לבין הפזורה הגדולה, הפעלתנית ובעלת ההשפעה מחוצה לה, הם רק שניים מהגורמים המקשים על התגבשותו של מחנה התנגדות אפקטיבי יותר (וזאת מבלי להזכיר את הפיצול העמוק יותר, מול תומכי המשטר).

אחד הביטויים הכואבים של הפיצול הזה היה ביחס למלחמה הישראלית-אמריקאית נגד איראן וההתקפות האוויריות בשטחה. בעוד האיראנים בגולה קידמו, בהכללה, בברכה את פני המתקפה כאמצעי להפלת המשטר האסלאמי, התגובות בתוך איראן עצמה היו מורכבות יותר. לצד ביטויי השמחה הספונטניים על מותו של ח'אמנהאי, האיש שרדה בהם במשך 37 שנה, הם צריכים להתמודד עם אימת המלחמה ועם המחירים שהיא גובה בעודם נמצאים בשפל כלכלי חסר תקדים, ובמקרים רבים חסרי אמצעי מיגון הולמים.

בתקשורת הישראלית, עמדה זו כמעט איננה מקבלת ביטוי – האיראנים מוצגים כמקשה אחת, החוגגת את המתקפה שכביכול מקרבת את קץ המשטר האסלאמי ומודה לארה"ב ולישראל על תפקידם כמבשרי החירות. אבל גם מי שעוקב אחר הרשתות החברתיות בפרסית עלול לקבל את הרושם שבקרב האיראנים יש רוב גורף שתומך במלחמה. הרושם הזה נוצר במידה רבה בגלל האגרסיביות הקיצונית והידועה לשמצה של תומכיו של יורש העצר, רזא פהלווי, שכבר הפכה לשם דבר בשיח הפנים-איראני. מי שפעיל ברשתות בפרסית יודע שכל פוסט שמביע ולו שמץ של ביקורת על פהלווי, על בית המלוכה או על המדיניות שהוא תומך בה, צפוי למבול של תגובות שטנה שאינן בוחלות במילים הבוטות ביותר שיש לשפה הפרסית להציע.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

על רקע זה, מעניין ומרגש מאוד המכתב הפתוח שפרסמה שלשום (ראשון) שהרזאד הֶמַתי, עורכת העיתון "שַׁרְק", שמתפרסם מתוך איראן עצמה ומזוהה עם המחנה הרפורמיסטי. המתי הואשמה בעבר על ידי המשטר ב"תמיכה בטרור", כיוון שמתחה ביקורת בעמוד האינסטגרם שלה על עונש המוות באיראן.

את המכתב, המובא כאן בתרגום מלא, פרסמה המתי תחת הכותרת "מכתב לאיראנים אוהבי המלחמה בחו"ל: אם מלחמה אינה כואבת, אנא בואו ועמדו לצידנו".

**

"לילה אחד בשבוע, שלושתנו הולכים לישון יחד. אני, נאדר ואפרא. היום הצענו את מיטותינו באותו מקום שבו נהגנו לישון במהלך המלחמה, הסלון הראשי. אפרא ישנה ביני לבין נאדר, מקשיבה לסיפורים ונרדמת. שנתה כבדה, לכן כלל לא הבינה שיש מלחמה.

"ברגעים שבהם הבית רעד כמו עריסה, אפרא ישנה בזרועותיי. הדלתות נטרקו בחוזקה ואני סוככתי בידיי על אוזניה. הלילה ישַנו שם, מצופפים באותה מידה. הילדה מצוננת ונסערת, אבל היא נרדמה מהר. ומה אנחנו עושים?

"אני שולחת ידיעות על המלחמה לסהר ותמונות של המתים לנאדר, ולפתע אנחנו פורצים בבכי. ואז אני רואה משהו שמכעיס אותי ושומעת בראשי איזה קול שאומר: שהרזאד, תהיי בשקט! עכשיו זה לא הזמן לדבר!

"הייתי במרכז לרפואה משפטית, נכחתי ברוב ההלוויות, וזה גורם לי להרבות בשתיקה. אני משאירה את זכות המילה האחרונה למשפחות האבלות ועושה את עבודתי, כפי שעשינו כל הימים האלה, עם כל הלחץ. הבאנו את הסיפורים מבתי חולים מלאים במטופלים, ממשפחות ההרוגים. כתבנו ככל שיכולנו. פרסמנו תמונות של יקיריהם של אנשים. זה כל מה שיכולנו לעשות, למרבה החרפה.

"כאשר כוחות הביטחון כועסים על פוסט שכתבת, הם מפעילים עלייך לחצים עד שתסירי את הפוסט מהמרחב הווירטואלי. הקלף שאיתו הם מאיימים הוא הביטחון. לכן באופן טבעי, בתור אזרחית שיודעת שאני ממלאת את חובתי העיקרית בעבודתי כעיתונאית, אני מסירה את הפוסט בשיניים חשוקות בחוזקה. אבל להסרת הפוסטים הזו, לפחד הזה מכתיבה, יש עכשיו פן נוסף, פן שעשוי להטריד פעילים אזרחיים, סופרים ועיתונאים יותר מאיומי ביטחון: לחץ חברתי, איומי סייבר, בריונות ותיוג אנשים כבוגדים במולדת, כדי להפעיל צנזורה גם כאן.

"כבר שנים שמצנזרים אותנו. נאמר לנו שחייבת להיות מלחמה כי 'לכם, הנמצאים שם (הכוונה לאיראנים שנמצאים בתוך איראן; א"נ) אין הבנה ברורה של מה שקורה, ואתם מוכרים את עצמכם, ומלחמה תביא דמוקרטיה'. שתקנו. אמרו שפורשים עכשיו שטיח אדום מדם יקירינו לרגלי האיראנים בחו"ל והמנהיג שבו בחרו; צפינו בעיניים פעורות ודומעות ושתקנו. בהפגנות, הם (הכוונה לאיראנים בגולה; א"נ) צעקו: 'אישה, מלחמה, חירות' (פרפרזה על הסיסמה של תנועת ההתנגדות האיראנית 'אישה, חיים, חירות'; א"נ); שתקנו. הם ביטלו בהבל פה את התנועה היחידה שהצליחה לפרוץ את גבולות הדיקטטורה במידה מסוימת (הכוונה למחנה הרפורמיסטי בתוך איראן, שאף שאינו חותר תחת המשטר האסלאמי עצמו, פעיליו ומנהיגיו שילמו מחיר גבוה במאבק נגד הקו הנוקשה של ח'אמנהאי. מנהיג המחנה, מיר חוסיין מוסווי, נמצא במעצר בית מאז 2009; א"נ); שתקנו שוב.

התנועה היחידה שהצליחה לפרוץ את גבולות הדיקטטורה במידה מסוימת. מיר חוסיין מוסאווי בעצרת בחירות ב-2009 (צילום: CC BY 3.0 Mardetanha)

"הרשו לי להתוודות וידוי מר. היחס שלכם אלינו מפחיד אף יותר מזה של הרפובליקה האסלאמית. פעילים רבים בחברה האזרחית מוכנים לסבול את בתי הכלא של הרפובליקה האסלאמית, אך לא להיות מטרה למתקפות רשת מצד אלה ששכחו את הימים שבהם עינו את שוחרי הדמוקרטיה.

"עכשיו זה הזמן למלחמה, אומרים האנשים היקרים האלה. זה לא יכאב, הם אומרים. זה יהיה מהיר ונקי, כמו ניתוח, ויש לברך עליה. אז איך זה שאנחנו כאן בכל הרגעים הרגישים האלה עכשיו ואילו אתם רחוקים מאיתנו? למה אנחנו מחכים פה עם דולר שמחירו הגיע כבר ל-165 אלף תומאן לארה"ב שתבוא, תכה, תהרוג ותלך כדי ששטיח הדם יהפוך ליפה יותר? איך זה שאנחנו לא נהנים יחד מרגעי החופש המבורכים האלה? למה אתם מחכים מעבר לגבול? בואו נחווה את הרגעים המתוקים, היפים האלה יחד, כאשר יקירינו נמצאים בכלא. בואו נטייל יחד בקהריזאק (עיירה בדרום מחוז טהראן שבה שוכן בית הקברות הגדול ביותר באיראן, בהשת-זהרא; א"נ), נעלה יחדיו לקברי יקירינו עד שטראמפ יבוא ויכה; בואו נהנה כולנו יחד מהניתוח הנקי, ללא הדם הזה, לא?

"למען האמת, לא כתבתי את הטקסט הזה כדי לפרסמו. לא מכיוון שלפני שנים הבטחתם לי בטוויטר שתתלו אותי על עץ בכיכר הפט-טיר יום לאחר ההפיכה; שבסופו של דבר זה יהיה גורלי, אם בידיים שלכם ואם בידי אחרים. גזרתי על עצמי תענית דיבור למען המשפחות האצילות של המולדת, למען כל אלה שאיבדו אדם אהוב, שהם האבלים העיקריים. אני שותקת כדי לציית להחלטתם.

"אבל אני לא שוכחת שבימים שבהם היה כאן ריח של דם, אתם זעקתם ליורש העצר (הכוונה לרזא פהלווי; א"נ) בעצרת במינכן 'הנה, פרשנו לרגליך שטיח אדום של דם!'. אשא איתי את דמותכם הפחדנית למשך שארית חיי.

"ובאשר לי, אני צופה בימים הקרים האלה ומקווה שאם הפצצה שתגיע תפגע בביתנו, היא תיקח את כולנו; אותי, את אפרא ואת נאדר, בזמן שאנחנו מחבקים זה את זה".