"שלום עולם חדש": סופו של אבי "מדיניות ההתנגדות"
עלי ח'אמנהאי האמין באדיקות בדוקטרינת העימות עם ארה"ב וישראל, מה שהביא עליו לבסוף את מותו. הוא פחד עמוקות מפני חדירת השפעה מערבית לאיראן והוביל קו נוקשה שהביא למותם של אלפי איראנים. לכתו מסמלת עבור רבים תקווה לעידן חדש
לאחר ההודעה על מותו, רחובותיהן של ערים איראניות שונות נשטפו בפרצי שמחה ובחגיגות ספונטניות. מפגינים שורפים תמונה של עלי ח'אמנהאי בהפגנה בחולון, 14 בינואר 2026 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)
עטא מוחמד תבריז, IranWire
"האל יתעלה אמר בדיוק את זאת. למעשה, זו היתה לשוני, אבל המילים היו דבר אלוהים". הצהרות אלו נאמרו על ידי סייד עלי ח'אמנהאי, המנהיג לשעבר של הרפובליקה האסלאמית, בשנת 2023. כעת הוא איננו עוד לשון האל וגם לא מנהיג הרפובליקה האסלאמית. הוא לא מסר את דגל האסלאם למהדי ("האמאם הנעלם" שעל פי האמונה השיעית צפוי להופיע באחרית הימים ולכונן בעולם צדק, א"נ) וגם לא הצליח לבנות "ציוויליזציה אסלאמית חדשה".
במהלך 37 שנות שלטונו, דם רב הוקז כדי לשמור עליו כמנהיג; כעת, אנשים שמחים על מותו וחוגגים ברחובות, צוהלים על הריגתו של דיקטטור בן 86 שמת ב-28 בפברואר כתוצאה מהתקפות משותפות של ארה"ב וישראל על מעונו הרשמי.
כלי תקשורת רבים ברפובליקה האסלאמית הכחישו את הידיעה על מותו של ח'אמנהאי – שהוכרזה על ידי ראש ממשלת ישראל ונשיא ארה"ב – במשך שעות. אך ברגע שהאישור הגיע מוושינגטון, זה הספיק. אנשים נהרו לרחובות.
ברחבי הערים השונות, רבים החלו לדבר על תחילתו של פרק חדש עבור איראן, עידן ללא מנהיג עליון שהוראתו "להעמיד את הפורעים במקומם" הפכה להצדקה לדיכוי שעלה בחייהם של אלפי מפגינים בינואר.
שמחה ברחובות, הכחשה ואיומים מצד תומכים
במחוז פארס, צעיר נשמע צורח: "האם אני חולם? שלום, עולם חדש!" רגע מותו של ח'אמנהאי נחשב בעיני איראנים רבים כסמל לתחילתו של עידן חדש; עידן שבו "צ'חאק" כבר אינו בשלטון (צ'חאק הוא מלך מיתולוגי מתוך האפוס האיראני, ה"שאהנאמה". הוא מתואר כמלך אכזר שעלה לשלטון במרמה והתעמר בנתיניו במשך אלף שנים. הוא מוכר במיוחד בזכות שני הנחשים הנחים על כתפיו, שמזונם, לפי ה"שאהנאמה", היה מוחם של צעירים, א"נ).
לאחר ההודעה על מותו, רחובותיהן של ערים איראניות שונות, מטהרן ושיראז ועד אספהאן ותבריז, נשטפו בפרצי שמחה ובחגיגות ספונטניות; אנשים רקדו והריעו לאורך כל הלילה, הדליקו מדורות וחגגו את סיום 37 שנות השליטה האבסולוטית של ח'אמנהאי בסיסמאות נגד המשטר. שמחה זו לא הוגבלה לפנים הארץ; איראנים ברחבי העולם, מלוס אנג'לס וטורונטו ועד לונדון ופריז, יצאו לרחובות כדי לחגוג את האירוע ההיסטורי ולזעוק את הכאב המצטבר של שנים אלה. רבים מאמינים שעם לכתו של ח'אמנהאי, נפתחו הדלתות לשינוי מהותי עבור המדינה.
בנאומיו האחרונים, ח'אמנהאי כינה את המפגינים באיראן "פורעים", "חיל רגלים של האמריקאים" ואפילו "טרוריסטים מאומנים", ובמילים האלה והוראות הדיכוי שנתן, הוביל אלפי אנשים אל מותם במחאות ינואר. כעת, אנשים מדברים וכותבים על לכתו בתערובת של חוסר אמון ואושר. השמחה על מותו באה לידי ביטוי במרחב הווירטואלי באמצעות משפטים קצרים כמו "הוא הלך לנצח", "הוא איננו עוד", "ח'אמנהאי גמור לנצח" ו"הוא סוף סוף הלך להצטרף ליד ימינו" (יש פה התייחסות דו-משמעית, הן לידו הימנית של ח'אמנהאי ששותקה בניסיון התנקשות בשנת 1981, והן לקאסם סולימאני, מפקד כוח קודס במשמרות המהפכה שנהרג בשנת 2020 והיה קרוב מאוד לח'אמנהאי, א"נ).
עם זאת, תומכיו מתקשים להשלים עם לכתו ואף מתעמתים עם אלו ששמחו על מותו. כמה אזרחים מאספהאן ומטהרן דיווחו כי אנשי ביטחון וכוחות בסיג' תקפו אנשים שחגגו את מותו.
גורמים המקורבים למשמרות המהפכה קראו לאנשים "צאו לרחובות וכל מי שאתם רואים חוגג, תטפלו בו", ואיימו, "אם נתפוס אתכם (חוגגים ברחובות), נלעס אתכם חיים". ברחובות נראו גם הפגנות תמיכה בח'אמנהאי שבהן קראו: "ח'אמנהאי הוא חוסיין של התקופה הזו, ואנו עומדים לצידו נגד התוקפנות המיוצגת על ידי אמריקה וישראל".
בשפתם של תומכי המשטר, ח'אמנהאי מועלה לעיתים קרובות לדרגת האימאם חוסיין, הקדוש המעונה הנערץ ביותר באסלאם השיעי, בעוד אלה שהמתנגדים לו מוצגים כפרעה, סמל העריצות, או יזיד, המדכא ההיסטורי. על ידי מסגור הסכסוך במונחים דתיים עמוקים, נאמניו של ח'אמנהאי הופכים את המחלוקת הפוליטית לקרב בין צדק לרשע. זהו נרטיב רב-עוצמה, והוא משמש לעתים קרובות כדי להמריץ את הבסיס המחויב ביותר של המשטר, במיוחד כאשר המתיחות גולשת לרחובות.
איראנים בערים שונות באירופה חוגגים את הידיעה על מותו של ח'אמנהאי:
تصاویری از شادی و پایکوبی ایرانیان خارج این کشور در شهرهای مختلف جهان به دست بیبیسی فارسی رسیده که نشان میدهد جمع زیادی در دانمارک، آلمان، بریتانیا و هلند پس از تایید خبر کشته شدن علی خامنهای در جریان حمله آمریکا و اسرائیل، به رقص و شادی پرداختهاند. pic.twitter.com/aVM8P4v1S5
— BBC NEWS فارسی (@bbcpersian) March 2, 2026
דמויות פוליטיות ותקשורתיות אחרות ניסו לטעון תחילה כי מותו של ח'אמנהאי היה רק שמועה. אחיה של כלתו של ח'אמנהאי אמר: "מעורבותם של טראמפ ונתניהו עצמם במבצע פסיכולוגי להפצת השמועה על מותו של המנהיג העליון היא ניסיון הונאה במטרה לפתות את המתנגדים לרחובות". חמיד רסאאי, נציג טהראן בפרלמנט, צייץ: "אני כותב מתוך ידיעה שהאימאם ח'אמנהאי בריא לחלוטין". מנהל יחסי הציבור במשרדו של ח'אמנהאי הדגיש: "לאחר שהאויב האמריקאי-ציוני ספג מכות קשות מצד כוחותינו האמיצים, הם פנו ללוחמה פסיכולוגית".
אבל המלחמה התקשורתית הזו לא נמשכה זמן רב; בסביבות 5:00 בבוקר שעון איראן, שדרן רשות השידור של הרפובליקה האסלאמית הופיע מול המצלמה בעיניים דומעות ואמר: "האומה האיראנית האדירה, נשמתו הנעלה של מנהיג האומה הגדולה של איראן וחלוץ האומה האסלאמית, קדושתו האימאם ח'אמנהאי, הצטרפה לממלכה של מעלה על ידי שתיית הצוף המתוק של מות הקדושים בחודש רמדאן הקדוש". תומכיו כתבו: "ברכות על מות הקדושים; הגמול על חיים שלמים של מאבק לא ראוי היה להיות אלא מות קדושים".
סוף חלום ההתנגדות
מה שהביא על ח'אמנהאי את מותו הוא שנים של חרחור מלחמה. בעיניו, הדרך לניצחון – עבור עצמו ועבור המערכת הפוליטית שבראשה עמד – עברה בעימות עם ארה"ב וישראל. בשנת 2016, הוא אמר "האמריקאים רוצים להציג את האומה האיראנית כמצויה בצומת דרכים שבו היא חייבת לבחור באחת משתי דרכים: או להסתדר עם אמריקה או לשאת לצמיתות את הלחצים האמריקאיים ואת והבעיות הנובעות מכך". הוא הדגיש כי אנשי המערב מבקשים להחדיר לתודעתם של האליטות במדינה את הרעיון ש"עלינו להתפשר בצורה מרחיקת לכת מול אמריקה ודרישותיה, או שעלינו לשאת את הלחצים של אמריקה, את האיומים שלה ואת ההפסדים הנובעים מהתנגדות לה". לשיטתו, "משמעות הדרישה הזו היא שהרפובליקה האסלאמית צריכה לנטוש את הסוגיות הבסיסיות שהיא מחויבת להן על פי צו האסלאם". הדרך שהציע היתה התנגדות.
"מדיניות ההתנגדות" לא היתה רק אחת מהאסטרטגיות שלו כלפי המערב – היא היתה האסטרטגיה, ב-ה"א הידיעה, שבה השקיע את כל האנרגיה הפוליטית, הכלכלית והצבאית של המדינה, כשהוא מונע על ידי חוסר אמון עמוק באמריקה. הוא האמין שהמשא ומתן איתה הוא עקר, והיה לו חשש תמידי מפני חדירת השפעה אמריקאית לתוך איראן.
מבחינתו, חדירה הזו לא הוגבלה לדיפלומטיה או לביטחון, אלא התרחבה לתרבות. הוא הזהיר שוב ושוב מפני "הסתערות תרבותית" והתעמת תדיר עם אינטלקטואלים והוגים עצמאיים. עמדות אלה יצרו בפועל אווירה שגרמה להריגתם של עשרות עיתונאים וסופרים.
עם הזמן, הוא הרחיב את השקפתו זו למרחב האינטרנטי, תיאר אותו כשדה קרב נוסף וקרא ל"ג'יהאד של הבהרת עמדות" נגד מה שתיאר כ"מלחמה רכה" של האויב. הוא טען בעקביות שהמערב ואמריקה מנסים לחדור לאיראן באמצעות אפיקים כמו "אג'נדת 2030" של אונסק"ו או אפילו באמצעות השקעות זרות. ככל שחשש יותר מחדירה, כך נאחז חזק יותר בהתנגדות.
בשנת 2018, הוא אמר, "על האומה האיראנית לדעת; לא תהיה מלחמה, ולא ננהל משא ומתן". הוא התגאה בעובדה ש"הרפובליקה האסלאמית לא פתחה במלחמה" ובמקום זאת דיבר על "ההתנגדות" כמודל למאבק מתמשך ומקיף נגד "פשרה"; התנגדות ששומרת את "הסוגייה הפלסטינית בחיים", יוצרת "מכשול מהותי בפני הפרויקטים הציוניים" ומסכלת את התוכנית העיקרית של המשטר הציוני לשלוט בכל האזור על ידי "כפיית מלחמת התשה". בהתאם לרעיון זה, הוא חדר למדינות שונות באזור באמצעות כוחות משמרות המהפכה, במסגרת "ציר ההתנגדות".
ביוני 2016 אמר ח'אמנהאי שהסיבה העיקרית ללחץ ולהאשמות מצד ארה"ב ול"יהירות" נגד הרפובליקה האסלאמית אינה טילים, סוגיות גרעיניות או זכויות אדם, אלא הסירוב האיראני להיכנע לחזית של כפירה ויוהרה. אם איראן תיכנע, הוא טען, ארה"ב תסתדר עם כל הסוגיות הללו ואפילו לא תזכיר את עניין זכויות האדם. הוא הוסיף כי הצד שכנגד בדרך כלל מסתיר מניע זה, אך לפעמים מסגיר את עצמו בהתייחסו ל"אידיאולוגיה" – כלומר למחשבה האסלאמית העצמאית שאינה קורסת לרגלי האויב. במקביל, הוא הדגיש כי משמעות גישה זו אינה ניתוק קשרים עם העולם, אלא אינטראקציה עם העולם תוך שמירה על זהות עצמאית.
המטרה העיקרית של תפיסת ההתנגדות אצל ח'אמנהאי היתה עמידה מול ישראל. הוא החזיק ברעיון העימות עם ישראל עוד בטרם היה למנהיג העליון. כשהיה הדרשן הראשי של טהראן, הוא אמר: "כל עוד הפצע המזוהם הזה, הגידול הדלקתי הזה שנקרא מדינת ישראל, קיים בלב הארצות האסלאמיות והערביות, איננו יכולים להרגיש שניצחנו".
הגעתו לעמדת ההנהגה בשנת 1989 היתה הזדמנות עבורו להגשים את חזונו, משמרות המהפכה היו הזרוע להשגת המטרה. מתוך ראייה זו אמר בשנת 2013: "אם יעשו [מנהיגי המשטר הציוני] טעות כלשהי, הרפובליקה האסלאמית תשמיד את תל אביב ואת חיפה עד היסוד". אך אף על פי שהם תקפו עמדות איראניות מספר פעמים, הוא מעולם לא קיים את הבטחתו.
ביוני 2025, הוא השיג את המלחמה שרצה עם ישראל; הוא ספג אבדות רבות, אך ביולי 2025 אמר: "המשטר הציוני, עם כל המהומה שהקים וכל הטענות שהשמיע, כמעט ונמחץ תחת מכות הרפובליקה האסלאמית".
אותה מערכת שטען אז כי "נמחצה" היא זו שהביאה כעת לסיומם את חיי האיש שהחלטותיו עלו בחייהם של אלפי אחרים.
המאמר התפרסם במקור באתר IranWire. מפרסית: אורלי נוי
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
