אימת הרעב הכבד שוב מרחפת מעל עזה
הקיצוץ בסיוע של תוכנית המזון העולמית והמגבלות שמטילה ישראל על כניסת סחורות מחמירים את מצוקת הרעב ברצועה. איכות המזון המצוי ירודה ומחירו מרקיע שחקים. "הילדים בוכים מרעב, אין לי מה לתת להם"
"הייתי מעדיפה שטיל יהרוג את כולנו מאשר להמשיך לסבול ככה". פלסטינים ממתינים בתור לקבלת מזון בעזה, 26 בספטמבר 2026 (צילום: עלי חסן / פלאש90)
מדי יום שולחת רידה עליווה (60) את נכדיה היתומים לחפש מזון במקומות שונים. עליה להאכיל 36 ילדים, והיא תלויה כמעט לחלוטין בחלוקת המזון של ארגוני צדקה ובשאריות שנותנים לה שכניה העקורים. לעיתים קרובות, כל מה שיש לה להציע לילדים הוא לחם ותה.
"אין לנו כסף לקנות את הירקות או את הקמח הלבן שעוד נותרו בשוק", היא אומרת.
בכירים בישראל ממשיכים לטעון כי יש שפע של מזון בעזה. אולם אף שמשאיות סחורה וסיוע הומניטרי שבו להיכנס לרצועה – במספרים מוגבלים ובאופן לא סדיר – מאז "הפסקת האש" כביכול באוקטובר 2025, עדיין קשה להשיג תוצרת חקלאית טרייה ובשר, ומחיריהם גבוהים מכדי שרבים מהפלסטינים העקורים יוכלו לרכוש אותם.
על פי רשות המעברים והגבולות של הרשות הפלסטינית, מספר משאיות הסחורה שנכנסו לעזה באוקטובר צנח ביותר מ-50% בהשוואה לספטמבר, ואילו מספר המשאיות הכולל שנכנסו לרצועה ירד ביותר מרבע. כעת, מחסור בתקציב אצל אחד הגופים הגדולים המספקים סיוע במזון בעזה מאיים להחריף עוד יותר את משבר הרעב.
בחודש שעבר הודיעה תוכנית המזון העולמית של האו"ם (WFP) על קיצוץ בסיוע שהיא מעניקה ברצועה: בעבר סייעה ל-1.6 מיליון פלסטינים, וכעת ביכולתה לסייע ל-1.1 מיליון בלבד. ההודעה עוררה חשש מפני חזרה לרעב המוני, על רקע הידלדלות מלאי המזון וצמצום פעילותם של המטבחים הקהילתיים.
הקיצוצים, שהגיעו עם תחילת החורף, מאיימים להחמיר את מצוקתם של מאות אלפי פלסטינים. על פי האו"ם, כמעט מיליון תושבים מתגוררים במקומות מחסה מאולתרים שהסיכון להצפתם בינוני עד גבוה, ואילו ישראל ממשיכה למנוע את שיקום הרצועה.
בינתיים, בשל מגבלות תקציביות, מספר הארוחות המבושלות שמוכנות מדי יום ירד ב-12%, לכ-614 אלף. במקביל, המחסור בדלק, בשמן מנועים ובציוד חיוני נוסף מאיים לפגוע בשירותי הבריאות ובאספקת המים. עבור פלסטינים הסובלים ממחלות כרוניות או מאלרגיות למזון, הקושי להשיג אוכל במחיר סביר כרוך בסכנות נוספות, ומאלץ חלק מהם לבחור בין רעב לאכילת מאכלים העלולים להחמיר את מצבם הבריאותי.
עליווה חוששת במיוחד מקיצוץ נוסף בסיוע. לפני אוקטובר 2023 היא חיה עם משפחתה המורחבת בשכונת שג'אעיה בעיר עזה. מאז נעקרה 24 פעמים. שישה מילדיה נהרגו בתקיפות ישראליות, חמישה מהם בתקיפה אחת שפגעה באוהל שבו שהתה המשפחה במתחם עקורים במערב העיר עזה בספטמבר 2025.
"עוד לפני ההגבלות האחרונות התקשינו להאכיל את הילדים". ילדים בתור למזון במטבח קהילתי בעיר עזה, 10 באוגוסט 2025 (צילום: עלי חסן / פלאש90)
"רבים מנכדיי נפצעו, וגם אני נפצעתי באורח קשה בכליות ובראש", סיפרה. "עזבתי את בית החולים על דעת עצמי, משום שבעלי ואני היינו היחידים שיכלו לטפל ב-36 הנכדים שלנו".
כיום מתגוררים עליווה ובני משפחתה באוהל על חוף הים במערב העיר עזה. הם אינם יכולים לשוב לביתם ההרוס, שנמצא מעבר ל"קו הצהוב", באזור הנתון לשליטה צבאית ישראלית.
"עוד לפני ההגבלות הישראליות האחרונות וההודעה של תוכנית המזון העולמית, כבר התקשינו להאכיל את הילדים. אני לא יודעת מה יקרה לנו בימים הקרובים".
יותר מכול, הרעב של נכדיה הוא שגורם לה להרגיש חסרת אונים. "הילדים בוכים. הם רעבים וצריכים לאכול, אבל אין לי מה לתת להם. אני מניחה סיר מים על האש ואומרת להם שאני מבשלת, עד שדעתם מוסחת או שהם נרדמים. הייתי מעדיפה שטיל יהרוג את כולנו מאשר להמשיך לסבול ככה".
"הגוף שלהם לא ישרוד רעב פעם נוספת"
אימאן חריז (42) סובלת מאלרגיה לחיטה, ולכן המחסור הגובר במזון בעזה מסוכן במיוחד עבורה. היא נעקרה מביתה בשכונת א-נפק בעיר עזה, שנהרס במהלך הפלישה הקרקעית הישראלית בתחילת אוקטובר 2025. כיום היא ומשפחתה, המונה ארבע נפשות, מתגוררים בבית קטן של קרובי משפחה באזור.
בשונה מצליאק, מחלה אוטואימונית המתפתחת בתגובה לחשיפה לגלוטן, אלרגיה לחיטה היא תגובה אלרגית מיידית לחלבונים מסוימים בחיטה. התסמינים עשויים לכלול כאבי בטן, בחילות ונפיחות, ובמקרים חמורים אף תגובה מסכנת חיים. האלרגיה מחייבת הימנעות מכל המזונות המכילים חיטה, ובהם סוגים רבים של לחם ופסטה – מוצרי יסוד שמשפחות בעזה מתקשות יותר ויותר למצוא להם תחליפים.
כשנודע לחריז באמצעות הרשתות החברתיות על הקיצוצים המתוכננים בסיוע של תוכנית המזון העולמית, היא נזכרה מיד ברעב הקשה שסבלה ממנו במרץ 2024, כשנאלצה לאכול מזונות שגרמו לה לחלות.
"נאלצתי לאכול כל מה שהיה זמין, כמו פסטה שעשויה מקמח חיטה", היא אומרת. "זה גרם לי לנפיחות ולכאבי בטן וגם לסחרחורות מתמשכות. התעלפתי כמה פעמים. עכשיו, כשמחיר הירקות כה גבוה וגם כך קשה להשיגם, הכאבים האלה חוזרים".
כיום משפחתה מתקיימת מארוחה אחת ביום, בשעות הערב המאוחרות, המורכבת בדרך כלל מעדשים או אורז ללא ירקות. לעיתים חריז מעדיפה לא לאכול כלל כדי לא להסתכן בתגובה אלרגית מכאיבה נוספת. "לפעמים אני שותה רק מים במשך יום שלם. אני רעבה, אבל לפחות אין לי כאבי בטן".
כספי המשפחה אזלו מזמן. "אנחנו משפחה פשוטה. אין באפשרותנו לרכוש מזון יקר. אבי היה בנאי, ובשלוש השנים האחרונות מכר את כל כלי העבודה והחומרים שלו כדי לקנות לנו אוכל".
חריז מודאגת במיוחד ממצבם של הוריה, ששניהם בשלהי שנות השבעים לחייהם, ובריאותם כבר הידרדרה בשל המחסור החוזר ונשנה במזון. "הגוף שלהם לא יוכל לשרוד תקופת רעב נוספת. אבי שקע בתרדמת בשנה שעברה בגלל צער ורעב. אנחנו לא מצליחים למצוא מספיק אוכל כדי להאכיל אותו".
למרות התנאים האלה, חריז המשיכה בשנה שעברה לעבוד על הדוקטורט שלה בחשבונאות, ולעיתים קרובות הכריחה את עצמה לאכול כל מה שהיה כדי שתוכל להתרכז. "הייתי מותשת ורעבה, אבל הייתי חייבת לעבוד", היא נזכרת במרץ אשתקד. "נאלצתי לאכול כל מה שהיה זמין כדי שאוכל להתרכז ולסיים את העבודה שלי. אני מקווה שהכוחות הישראליים יאפשרו להכניס ירקות, בשר, פירות ועוף, ושתוכנית המזון העולמית תשוב ותגדיל את הסיוע לעקורים בעזה ותספק יותר מזון ובאיכות טובה יותר".
בעבר סייעה ל-1.6 מיליון פלסטינים, וכעת ביכולתה לסייע ל-1.1 מיליון בלבד. חלוקת חבילות מזון של "תוכנית המזון העולמית" בעזה, פברואר 2025 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)
לבכות מכאבי הרעב
רימא א-דריימלי (43) סובלת מאי-ספיקת כליות ונזקקת לטיפולי דיאליזה שלוש פעמים בשבוע. היא זקוקה לאוכל מזין כדי לשמור על כוחותיה.
מחשש לתקופה נוספת של מחסור חמור במזון, היא ובעלה אספו לאחרונה את מעט הכסף שנותר להם והלכו לשוק כדי להצטייד. אלא שההיצע שם היה דל מאוד ביחס לצורכיהם.
"המדפים היו מלאים בביסקוויטים, בממתקים ובמשקאות אנרגיה, ובקושי היה אפשר להשיג מזון בריא כמו בשר, ירקות, דבש ופירות", היא אומרת.
א-דריימלי כבר חוותה שתי תקופות של רעב קשה במהלך המלחמה, שבהן מחירי המזון זינקו עד שמשפחתה לא יכלה להרשות לעצמה אפילו מוצרי יסוד.
"בשתי התקופות האלה בכיתי מרוב רעב. הרגשתי כאילו הגוף שלי אוכל את עצמו. סבלתי מסחרחורות ומכאבי בטן, וירדתי 14 קילו. לא יכולנו לקנות קמח לבן כשהמחיר שלו הגיע לכמעט 30 דולר לקילו".
כעת היא חוששת שגופה, שכבר נחלש, לא יעמוד במצוקה כזו שוב. "אני כל הזמן חוששת שהפעם לא אשרוד, כי כוחותיי הולכים ואוזלים בגלל המחסור בוויטמינים, במזון בריא ובמים נקיים. אני פונה לאנשים ברחבי העולם ולארגוני הבריאות הבינלאומיים ומבקשת שידאגו יותר לחולי אי-ספיקת כליות ולחולי סרטן בעזה, לפני שכולנו נמות".
בעלה של א-דריימלי, סעיד, אומר כי הדאגה המתמדת לבריאותה מקשה עליו להתרכז בעבודתו כמורה. הוא מקדיש חלק ניכר מזמנו לחיפוש אחר מזון שהיא יכולה לאכול.
"מאפיות רבות נסגרו בשבוע שעבר. כשאני מוצא מאפייה פתוחה, אני נאלץ להמתין שעות בתור כדי להספיק לקנות לרימא לחם לפני שייגמר. לעיתים קרובות אני אוכל פחות ומוותר על הצרכים שלי כדי שיהיה לה מספיק אוכל. אין מילים לתאר את חוסר האונים שאני מרגיש כשאני רואה את אשתי האהובה בוכה מכאבי רעב".
ממתאם פעולות הממשלה בשטחים נמסר בתגובה: "הטענות בדבר מחסור במזון ברצועת עזה מנותקות מהמציאות ומשרתות את הנרטיבים הכוזבים של ארגון טרור. במהלך הפסקת האש נכנסו לרצועת עזה יותר מ-2.4 מיליון טונות של מזון, כמות העולה ביותר מפי שניים על הסף ההומניטרי הנדרש".
עם זאת, משרד התקשורת הממשלתי בעזה מסר ב-2 בנובמבר כי בחודש שעבר נכנסו לרצועה 3,777 משאיות בלבד, מתוך 18,600 המשאיות שהוסכם להכניס. מאז תחילת הפסקת האש, הוסיף המשרד, נכנסו לרצועה 77,657 משאיות בלבד, מתוך 232,800 המשאיות שהוסכם להכניס.
אחמד דרמלי הוא עיתונאי מעזה שכתב בין השאר ל-Middle East Eye, Mondoweiss ו-The Intercept. כיום הוא לומד באיטליה, לאחר שעזב את עזה במאי 2026. הכתבה התפרסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: אורלי נוי
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
