"האנשים הפכו לשלד ועור": השפעות הרעב המעמיק בעזה

"אני מאוד רעב, אשתי בהיריון והעובּר רעב מאוד, ואני מפחד על אשתי כי היא רעבה מאוד", כך כתב אוסאמה אל-עשי, בן 28, עיתונאי פלסטיני מצפון הרצועה, בפוסט שפרסם בפייסבוק – והפך למרחב שבו העזתים משתפים את חוויותיהם לגבי הרעב שמכה בהם.

משפחתו של אל-עשי כולה צורכת פחות מארוחה אחת ביום, כמות שאינה מספיקה כדי להשביע אפילו אדם אחד. הם נאלצו לעיתים קרובות לבשל עשבים, לטחון מספוא או להישאר בקיבה ריקה בשל המלחמה המתמשכת שישראל מנהלת בעזה, שכללה הטלת מצור הרמטי על הרצועה, השחתת האדמות החקלאיות ומניעת כניסתן של משאיות עם סיוע הומניטרי, פעולות שהובילו בין היתר לעליית המחירים של מוצרי המזון ברצועה.

הפוסט של אל-עשי מובא בפתח מאמרה של העיתונאית אפנאן אבו יחיא שפורסם באתר "חיבר", ועוסק במצבם של מאות אלפי עזתים הסובלים מרעב. האו"ם אמנם טרם הכריז על רעב בעזה על פי הסטנדרט הבינלאומי, אולם ציין כי רעב כזה הוא בלתי נמנע אם ימשיכו התנאים הללו, ומומחים מטעמו כבר הזהירו כי הרעב מתפשט מצפון הרצועה למרכזה ולדרומה.

ב-24 ביוני, הודיע הארגון Euro-Med Human Rights Monitor כי מספר הילדים שמתו בשל רעב הגיע ל-49, וכי 3,500 ילדים עומדים בפני סכנת מוות עקב תת-תזונה והיעדר תוספי תזונה וחיסונים. סביר להניח שהמספרים האמיתיים גבוהים יותר, אולם הם אינם מתפרסמים מפאת היעדר תיעוד מסודר ועקבי.

400 דולר לשק קמח

מאז 7 באוקטובר, לטענת אבו יחיא, הרעבת הפלסטינים בעזה הפכה לכלי בארסנל המלחמה. שרי ממשלת ישראל הכריזו על הטלת מצור על רצועת עזה, כולל מניעת הכנסה של מוצרי מזון וסיוע הומניטרי, סגירת המעברים ומניעת החקלאים מלהגיע לאדמותיהם ליד הגבול.

כאשר נעקרו אל-עשי ומשפחתו לראשונה מביתם שבצפון עזה, הם יצאו בבהלה עם בגדיהם ועם המסמכים האישיים שלהם בלבד. הם לא לקחו איתם כל דבר מזון. הוא מספר: "פחדנו על חיינו, ולא עלה בדעתנו שנמות מרעב". האנשים ששהו במחנות העקורים הסתמכו על סיוע מוגבל של אונר"א ושל תוכנית המזון העולמית, שחילקו להם קופסאות שימורים. החנויות והמסעדות נהרסו או נסגרו, וכאשר חלק מהשווקים היו פתוחים, לא היו בהם ירקות, פירות ובשר. הלחימה השחיתה יותר מ-75% מהאדמות החקלאיות בעזה והצבא חרש את כל האדמות לאורך גדר הגבול בעומק של כ-2 ק"מ כדי למנוע את עיבודן.

אל-עשי מספר כי "כאשר האחיין שלי משיג פיתה, הוא אוכל חצי ומחביא חצי בכיסו ליום המחרת". מחירי מוצרי המזון בשוק עלו פי 25 ממה שהיו לפני המלחמה. מחיר שק קמח במשקל של 25 ק"ג האמיר ליותר מ-400 דולר. הגישה למקורות אספקה ומזון בעזה הוגבלה מאוד בעקבות ההרס המסיבי של מפעלי המזון והשווקים, ובכלל זה סגירת כל 130 המאפיות בעזה והפסקת פעילותו של מתקן התפלת המים היחיד בצפון הרצועה. אנשים נאלצו למכור את חבילות הסיוע שקיבלו מאונר"א עבור תרופות או אוהלים.

בתקופת הפסקת האש, שהחלה ב-24 בנובמבר, השתפר מעט המצב בזכות כמה משאיות סיוע שהותר להן להיכנס לרצועה, אולם אלה הפסיקו להגיע לצפון הרצועה בתום הפסקת האש. תוך שלושה חודשים בלבד מאז פרוץ המלחמה החל משרד הבריאות הפלסטיני לתעד את מקרי המוות הראשונים מרעב, שהיו של קשישים, נשים וילדים, ובעיקר של מי שסובלים ממחלות כרוניות.

כך למשל, יזן אל-כפארנה, בן 10, שסבל משיתוק מוחין ומרפיון שרירים, נפטר מתת-תזונה בשל מחסור במזון המיוחד הנחוץ לו ובתרופות שנדרשו לו כדי לחיות. הרעב אילץ את משפחתו של יזן לעקור לדרום הרצועה כדי שבנם יוכל לקבל טיפול בבית החולים אבו יוסף א-נג'אר ברפיח, אך מצבו הבריאותי המשיך להידרדר עד מותו.

אבו יחיא טוענת שאף שהצבא השתמש במכוון ברעב בצפון רצועת עזה כאמצעי להעניש את התושבים ולאלצם לעזוב, מלחמת ההרעבה התפשטה והשפיעה גם על אזורים בדרום, כמו ח'אן יונס. ב-8 בדצמבר מתה הילדה ג'נא קדיח בת ה-14 מרעב, ונקברה בחצר בית הספר טייבה, לשם נעקרה המשפחה. ג'נא סבלה משיתוק מוחין, ומשפחתה לא מצאה דבר לאכול במשך שלושה ימים מלבד מים לא ראויים לשתייה.

משאיות סיוע שנכנסו דרך מעברי רפיח וכרם שלום היו כמו טיפה בים. רק חלק קטן מאוד של הציוד הורשה להיכנס לצפון הרצועה. במהלך אפריל נכנסו 4,887 משאיות סיוע לעזה, 1,166 מהן דרך מעבר רפיח, ו-3,721 מהן דרך מעבר כרם שלום, בעוד ש-419 משאיות בלבד נכנסו לצפון הרצועה. כאשר הצבא הישראלי הרס את מעבר רפיח בתחילת מאי, לאחר שהכריז על השתלטותו על צידו הפלסטיני, הפך המעבר לבלתי שמיש והופסקה לחלוטין כניסת הסיוע.

20 יום לאחר סגירת המעברים, חזרו משאיות סיוע להיכנס לעזה בתיאום עם מצרים דרך מעבר כרם שלום בצד הישראלי. המספר הממוצע של המשאיות שנכנסו היה נמוך ממספרן לפני מבצע רפיח. באותה תקופה, ב-17 במאי, נכנסו המשאיות הראשונות דרך המזח שהקימה ארה"ב. המזח לא שיפר את כמות הסיוע ההומניטרי שנכנס לרצועה, במיוחד מכיוון שתפעולו השתבש ארבע פעמים במהלך החודש מאז תחילת עבודתו. במחצית הראשונה של יוני, נכנסו דרכו מדי יום פחות מ-100 משאיות. "המזח האמריקאי חסר תועלת", אמרו בממשלת בעזה. הם הצהירו כי אילו הייתה ארה"ב רצינית, היא הייתה יכולה ללחוץ על ישראל לפתוח את המעברים היבשתיים ולהכניס את משאיות הסיוע דרכן.

שלד ועור

אל-עשי מספר כי "כל האנשים איבדו עשרים קילו ממשקלם לפחות, והפכו לשלד ועור". התת-תזונה הביאה לרזון קיצוני של רוב תושבי הרצועה, שקוצבים את האוכל ומתחלקים בו עם משפחות אחרות. דו"ח של ארגון IPC שפורסם במרץ קבע כי רצועת עזה עומדת על סף רעב, כאשר מחצית מתושבי הרצועה סובלים מהיעדר חמור של ביטחון תזונתי – הדרגה החמישית והחמורה ביותר במדד הרעב. תשעה מתוך עשרה ילדים מתחת לגיל שנתיים ויותר מתשע מתוך עשר נשים הרות ומניקות אוכלים שתי ארוחות או פחות ביום.

כירורג הילדים בבית החולים אל-עודה, מוחמד א-סבע, עקב אחר מקרים של תת-תזונה אצל ילדים במהלך המלחמה. התסמינים מתחילים להופיע אצל ילדים תוך שבוע, שכן המחסור בחומרים מזינים גורם לתסמינים ראשוניים המופיעים בימים הראשונים של התת-תזונה, לרבות: עייפות, נמנום, שלשול, חיוורון, הקאות, אנמיה, עיניים שקועות וכאבי פרקים. בשונה מאצל מבוגרים, לילדים אין מאגרים גדולים של שרירים ושומן, ולכן הם זקוקים למזון כדי לגדול ולשמור על תפקודי גוף בסיסיים. ד"ר א-סבע אומר שילדים עשויים להזדקק לפחות קלוריות בממוצע ממבוגרים, אבל הם זקוקים לתזונה עשירה יותר מאשר מבוגרים.

ד"ר אריה שטיין, פרופסור לבריאות גלובלית בבית הספר לבריאות באוניברסיטת אמורי, הוסיף: "הקיבה של ילדים קטנה לעומת הצרכים שלהם, לכן הם זקוקים למנות תכופות יותר. בנוסף, הם רגישים יותר למגוון מחלות זיהומיות שמבוגרים נחשפו אליהן כבר בילדות. המלחמה בזיהומים דורשת צריכה אינטנסיבית של אנרגיה ומזון".

משבר הרעב בצפון עזה אינו קשור רק למחסור במזון, אלא גם לאיכות המזון הזמין. תושבי הצפון מסתייעים בטחינת המספוא, שעורה ותירס, או מבשלים עשבי בר שעלולים להיות רעילים, וצורכים בשר מקופסאות שימורים. מחקרים הראו שצריכת מזון משומר במשך תקופות ארוכות מגבירה את הסיכון לחלות בסרטן ומפחיתה את ספיגת המינרלים והוויטמינים. לעיתים קרובות, נאלצו תושבי עזה לצרוך קופסאות שימורים אלה אחרי תאריך תפוגתם, מה שגרם להרעלה. כ-8,000 מקרים של דלקת כבד נגיפית, הנגרמת בעיקר מצריכת מזון או משקה מזוהמים או מהידבקות, תועדו ברצועה.

ד"ר עמאד דרדונה, רופא ילדים בבית חולים כמאל עדוואן, ציין: "אין באפשרותנו לסייע בחמישים עד שישים אחוז ממקרי התת-תזונה", כיוון שאין לצוותים הרפואיים הציוד הדרוש לטיפול במקרים אלה בצורה נכונה. המירב שניתן לעשות הוא לתת להם תמיסת מלח או סוכר. פתרונות אלו אמורים לסייע להפחית את נזקי ההתייבשות, אך השימוש בהם בשלבים מתקדמים של התת-תזונה, או הסתמכות עליהם באופן בלעדי ללא תוכנית הכוללת מתן חומרים מזינים דרושים, מקשים את השיפור במצב החולה.

הטיפול בנזקים של תת-תזונה מצריך התערבות רפואית מיוחדת המסתמכת בעיקר על הזנה אנטרלית ותוך-ורידית, כאשר צינורות מספקים את חומרי ההזנה הדרושים ישירות לדם. ד"ר א-סבע אומר שלבתי החולים בעזה חסרים צינורות ההזנה הדרושים כדי להאכיל חולים שאינם יכולים לאכול בעצמם. כמו כן, אזל המלאי של תוספי תזונה מיוחדים. פירוש הדבר שהתסמינים הראשוניים של רעב אצל ילדים מחמירים בטווח הקצר והופכים לחמורים מאוד תוך כמה חודשים, וכוללים שלשולים כרוניים, מערכת עיכול איטית, דלקת קרום המוח ואנמיה.

תקופת הטיפול בחולים עם תת-תזונה, במיוחד ילדים, עשויה להימשך שנים, בשל הצורך במעקב ובבדיקות לפני החזרה הדרגתית לתזונה רגילה. לפעמים הם נחשפים ל"תסמונת הזנה חוזרת", תגובה שלילית של הגוף להחדרת מזון לאחר תקופה ארוכה של אי אכילה. תסמונת זו מתבטאת במגוון תסמינים לבביים, ריאתיים ונוירולוגיים, ועלולה לגרום למוות. לפי ד"ר דרדונה, ילדים ששורדים תת-תזונה עלולים לסבול מהשלכות ארוכות טווח, כמו התגמדות, עיכוב בהתפתחות, ירידה ביכולת הלמידה, חולשה של מערכת החיסון והפרעות מטבוליות. מחקרים מראים שסימני דלקת במעיים המשיכו להופיע גם 48 שבועות לאחר החלמת הילדים מתת-תזונה.

תת-תזונה של אישה הרה עלולה לחשוף את הילודים לבעיות בריאות כגון מחלות לב וכלי דם. על פי ד"ר שטיין, ילדים של נשים שילדו לאחר חשיפה לרעב בזמן ההיריון נוטים יותר לסבול מהשמנת יתר בשנות החמישים לחייהם ולסיכון גבוה יותר לפתח סוכרת מסוג 2. הם גם מתמודדים עם סיכון מוגבר לחלות בכמה מחלות נפש נדירות כגון סכיזופרניה כתוצאה ממחסור בחומצה פולית אצל העובר.

העיתונאי אוסאמה אל-עשי נאלץ להתגבר על אתגרים רבים כדי להבטיח את המזון המתאים לאשתו במהלך הריונה. הוא הסתמך על סיוע שקיבל מאנשים טובים כדי להזין אותה ואת העובר, אבל היא לקתה בהרעלה כתוצאה מצריכת מים מלוחים. אשתו רימה ילדה את בנם הבכור, סוהייב, ב-21 ביוני בלידה מוקדמת בתחילת החודש התשיעי כשעיניו צהובות, והוא סבל מתת-משקל ומדלקת כבד.

בעוד משבר הרעב בעזה מותיר השפעות הרסניות על חיי העזתים בטווח הזמן המיידי ומביא למותם של עשרות ואולי מאות, מומחים רבים מזהירים מפני השלכות הרות אסון בטווח הארוך. לתת-תזונה השפעות מרחיקות לכת על התפתחותם הנוירולוגית והקוגניטיבית התקינה של ילדים, והנזק הצפוי הוא בלתי הפיך. הרעבת תושבי עזה תירשם בדפי ההיסטוריה ככתם מוסרי על מצחה של האנושות, וכאות קלון שירדוף את ישראל לדורות.

ע'אזי אבו ג'יאב כותב בפרויקט אופק – מיזם משותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז עאלאם בנצרת