newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הקרב על הקול האתיופי: "סוף סוף סופרים אותנו"

נתניהו יושב עם הקייסים של העדה האתיופית, וגנץ מבטיח ועדת חקירה. גם אם אין ביטחון שהחיזור הזה יביא הישגים לקהילה, עצם העניין בהם מעורר תקווה. "מבינים שהפגנות זה לא מספיק, צריך גם השפעה בקלפי"

מאת:

"פגשתי אישית את ראש הממשלה בנימין נתניהו בתקופה האחרונה שלוש פעמים", מספר הקייס בנימין טללה (קסקס אברן), מנהיג דתי מוכר בקהילה האתיופית. "אני חושב שאף פעם לא היה דבר כזה לקייסים, פגישות ישירות כאלה".

הצעירים אומרים שלא יסלחו לנתניהו על הרג הצעירים האתיופים. אירוע בחירות של ״כחול לבן״ בשכונת קריית משה ברחובות (צילום: אורן זיו)

הצעירים אומרים שלא יסלחו לנתניהו על הרג הצעירים האתיופים. אירוע בחירות של ״כחול לבן״ בשכונת קריית משה ברחובות (צילום: אורן זיו)

הפגישות התכופות של מובילי המאבק להעלאת קהילת הפלאשמורה לארץ עם ראש הממשלה, ההבטחות וההתנצלויות שיתוארו מיד, מהוות נקודות שיא ביחס הפוליטי ליוצאי אתיופיה. בין אם זו אופנה חולפת וצינית ובין אם הבשלה של תהליך פוליטי עמוק – אי אפשר להכחיש ש"הקול האתיופי" הפך ללהיט הבחירות השלישיות לממשלת ישראל.

"הידיעה הזו שאנחנו משפיעים על המפה הפוליטית של המפלגות ושיש לנו מקום בעיצוב הקואליציה מאוד מחזקת", מדגישה אפרת ירדאי, יו"ר אגודת יהודי אתיופיה. "היא גורמת לאנשים להבין שהפגנות זה לא מספיק, צריך להשפיע גם בקלפי".

"פעם חשבו שאפשר לשכנע אותנו בקלות ולא נתנו לזה חשיבות, אבל עכשיו מבינים שזה לא המצב", מסביר הקייס טללה, שמלמד בכפר הנוער תום של רשת בני עקיבא. "כשגדי יברקן היה בכחול לבן ורוב הקהילה שלנו פתאום הצביעו להם, זה גרם לליכוד להבין כמה הקול של הקהילה חשוב. כנראה זו הסיבה שהם מחזרים אחרינו עכשיו".

"פעם חשבו שאפשר לשכנע אותנו בקלות". הקייס בנימין טללה עם רה"מ נתניהו (צילום: לשכת ראש הממשלה)

"פעם חשבו שאפשר לשכנע אותנו בקלות". הקייס בנימין טללה עם רה"מ נתניהו (צילום: באדיבות הקייס טללה)

ואיך זה נראה כשמחזרים אחריכם?

"נתניהו אמר לנו במפורש, 'טעינו'. הוא נשמע כן, דיבר על האפליה והגזענות והביע חרטה. הוא אומר לא רק לנו אלא גם בתקשורת את אותם הדברים. בעיני זה בא ממקום אמיתי, אבל אין לדעת. הוא אמר שבתקופה שלו כראש ממשלה הוא יעלה את כל שארית יהודי אתיופיה לירושלים, 14 אלף איש. הוא הסביר לנו שאין בעיה תקציבית, אלא התנגדות מהמפלגות החרדיות שלא מוכנות להעלות אותם, וגם מקרב חלק מהקהילה שלנו".

הפגישה האחרונה עם נתניהו התפרשה על ידי מובילי המאבק כהתקדמות ממשית במשא ומתן – ראיה לכך היא ההחלטה לדחות צעדת מחאה מול ביתו של ראש הממשלה. בין אם ההבטחות ימומשו או לא – הפעילים הצליחו בפעם הראשונה להגיע עד צמרת מקבלי ההחלטות. "המטרה היא לא לצעוק ולחזור הביתה", אומר הפעיל החברתי קסאו שיפראו. "המטרה שלנו היא שיכניסו את הנושא להסכם קואליציוני".

הנאמנות של דור ההורים לליכוד

נהוג היום לייחס שני מנדטים לקול האתיופי, שמונה נכון ל-2018 כ-152 אלף תושבים, 86.9 אלף ילידי אתיופיה ו-64.9 אלף ילידי ישראל. "זה אומנם לא כמו המהפך של 1977, אבל שני מנדטים יכולים להכריע בין המפלגות", טוענת ירדאי.

לכן, נדידה של כמנדט וחצי מקרב יוצאי אתיופיה לכחול לבן הפכה את הקול האתיופי, שנהוג היה לחשוב עליו כקול מסורתי שניתן אוטומטית לליכוד, לקול שיש להילחם עליו. "הנאמנות של חלק מדור ההורים שלנו לליכוד נבעה מכך שבגין העלה את יהודי אתיופיה באופן פורמלי", מסבירה ירדאי. "רבין אמנם שינה ב-1975 את עמדתה המסורתית של מפלגת מפא"י, שהתנגדה להעלאה בטענה שהם לא יהודים, אבל מי שבפועל עשה את זה הוא בגין".

והיום ההצבעה כבר לא סקטוריאלית?

"לא, כבר הרבה שנים זה יותר מגוון. לא כולם דתיים כמו פעם. כל מי שעלה משנות ה-80 זו אוכלוסייה דתית. אין חילוניות בכפרים באתיופיה. עבור הדור הראשון זה היה טבעי להצביע למפלגות המזוהות עם הציונות המסורתית. היום הקהילה הרבה יותר הטרוגנית. החבר'ה הצעירים, שכמעט מחציתם ילידי הארץ, נמצאים בכל מיני מקומות, חלקם סטודנטים וחלקם חילונים. יש כבר מעמד בינוני. ואנשים מצביעים בדומה לסביבה שהם חיים בה, לא בהכרח לסקטור העדתי. יש גם שינוי במפה המפלגתית, היא הרבה יותר מגוונת".

"רוב המבוגרים יצביעו לליכוד. נתניהו יודע לדבר על מה שחשוב לקהילה, ארץ ישראל, התורה, המסורת, זה קרוב ללבם, אז מן הסתם הם נוטים לכיוון שלו"

"זה מאוד דומה לציונות הדתית", טוען הרב ד"ר שרון שלום, ראש הקתדרה הבינלאומית לחקר יהדות אתיופיה בקריה האקדמית אונו. "היא היתה מאוד סקטוריאלית כל עוד היה את המפד"ל והבית היהודי, אבל בדור הצעיר בציונות הדתית יש התפלגות מאוד רחבה, הם נעים בין כל מיני מפלגות. גם אצלנו, פעם ההצבעה הסקטוריאלית עלתה על ההצבעה העניינית, אבל היום לצעירים יש חשיבה עצמאית. לכן גם מאוד חשוב שיהיו נציגים של יוצאי אתיופיה בכל מיני מפלגות. זה משהו שלא היה קודם לכן".

אתה מרגיש שיש שינוי באופן שבו יוצאי אתיופיה, גם המבוגרים והמסורתיים, תופסים בימים האלה את הכוח הפוליטי שלהם?

"יש היום התעוררות פוליטית מאוד גדולה של הקהילה האתיופית, כי יש שני נציגים שלנו ושניהם מצוינים ואהודים. כל עוד הם היו ביחד זה היה בסדר, אבל המעבר הזה של גדי יברקן לליכוד תרם לשיח פנים קהילתי. זה פתאום העיר אנשים מהתרדמת, ופתאום הפוליטיקה מעניינת אותם.

"הדבר המדהים ביותר הוא עצם זה שהקהילה עצמה רואה את הנציגים שלה בפוליטיקה וזה מה שמעיר אותה, זה אומר משהו על תחושת השייכות. עצם העובדה שיש נציגים בכנסת זה באמת מאוד מקרב את החברה האתיופית למדינת ישראל ולתחושת שייכות כאזרחים שווים".

שפראו מוסיף שההפגנות ב-2019 בעקבות מותם של יהודה ביאדגה וסולומון טקה מירי משטרתי הוסיפו מאוד לשינוי בתפיסה וליחס לליכוד. "בהפגנה האחרונה של סלומון טקה, ראש הממשלה יצא וגינה את המפגינים. כנראה הצעירים הרגישו שזה סכין בגב, עשו פרסה ורובם הצביעו לכחול לבן".

"אנשים רואים בנתניהו אחראי למה קורה במשטרה", מסכימה ירדאי. "עושים חיבורים בין המאבק להישרדותו של נתניהו לסיפור האתיופי".

"לא נשכח שהלכו לנו שני ילדים, לא נחזור לליכוד"

על התחושה הזו בדיוק מנסים לדבר נציגי מפלגת כחול לבן, ובראשם ח"כ פנינה תמנו שטה, שנמצאת במלחמה מול הליכוד המחזר אחר הקייסים. בשבוע שעבר התקיים כנס פעילים בשכונת קריית משה ברחובות, שיוצאי אתיופיה מהווים יותר ממחצית מתושביה. עשרות עיתונאים, פליירים באמהרית ומתרגם לקהל המבוגר הם עדות לאותו "חיזור" שתיאר טללה, הפעם מהמפלגה היריבה.

"אנשים לא ישכחו שהלכו לנו שני ילדים, אף אחד לא יחזור לליכוד", אומר בביטחון הפעיל החברתי יאיו אברהם לפני תחילת האירוע. דבריה של ח"כ תמנו שטה בנאומה חיזקו את האג'נדה הזו: "במשך עשר שנים יש שתיקה רועמת של ראש הממשלה. אני מתדפקת על דלתות השרים והוועדות. את מה שהם לא עשו, אנחנו נעשה".

על ההחלטה של נתניהו שלפיה יעלה מאות יהודים אתיופים שמחכים שנים במחנות, אמרה תמנו שטה: "איזו אטימות להשתמש באנשים בשביל בחירות, מעלים אותם רק בשביל תמונה".

יו"ר כחול לבן, בני גנץ, הקדיש את נאומו לחשיבות העלייה, סיפר על חלקו במבצע שלמה והבטיח שאם ייבחר, יורה על הקמת ועדת בדיקה ממלכתית פתוחה לבדיקת הסוגיות השונות של קליטת הקהילה האתיופית. "יש לנו אפס סובלנות לגזענות מכל סוג", אמר.

אל מול ההבטחות מכל עבר, המרואיינים הסכימו שיש לחכות ולראות מה יקרה אחרי הבחירות. "מאז ההתארגנות לא היתה לנו כתובת ולא ראינו מהלך, קרוב לשנה שאין לנו ממשלה מסודרת", מסביר שיפראו. "הצעירים רוב רובם איבדו את האמונה ורוצים לראות מעשים".

"הצעירים איבדו את האמון". קסאו שיפראו, פעיל מחאה, בפגישה עם נתניהו (צילום: לשכת ראש הממשלה)

"הצעירים איבדו את האמון". קסאו שיפראו, פעיל מחאה, בפגישה עם נתניהו (צילום: לשכת ראש הממשלה)

"פוליטיקאים מזהים איזה חור ומיד מטפלים בו באופן נקודתי: אתיופים לא מצביעים לנו, מיד ניפגש עם קייסים", מדגימה ירדאי. "יש גם צעדים מביכים, למשל כשנתניהו נפגש עם ראש ממשלת אתיופיה. הוא ממש לא אהוד, בטח לא בקרב הדור הראשון, המבוגרים לא מתים עליו בלשון המעטה. זה כמו ששמעתי מחבר'ה צעירים רוסים שביבי עשה פרסומות עם פוטין אבל הם ממש לא מתרשמים מזה, בגלל החוסר דמוקרטיה ברוסיה וכי יש להם חברים ומשפחות שסובלים מממשל פוטין. זו התנהלות שטחית".

דוגמה נוספת לכך היא ההצהרות של נתניהו בדבר העלאת יהודי הפלאשמורה, לצד התבטאויות של מירי רגב בנושא, תוך השטחה של מורכבות הסוגיה. "הם לא מודעים לכך שיש ויכוח מאוד קשה ב-20 שנה האחרונות לגבי הפלאשמורה", מטיחה ירדאי. "כשראש הממשלה נפגש עם הקייסים הוא לא מבין שהתפיסה של רבים היא שאלה אנשים שהמירו את דתם".

ובכל זאת, הקייס טללה מציין שדברי נתניהו שכנעו אותו והוא מאמין שכמוהו גם את יתר הקייסים. "האמת, אנחנו רואים שהקהילה המסורתית פונה ימינה, ועכשיו כשגדי נמצא שם במקום 20, רוב המבוגרים יצביעו לליכוד. נתניהו יודע לדבר על מה שחשוב לקהילה, ארץ ישראל, התורה, המסורת, זה קרוב ללבם, אז מן הסתם הם נוטים לכיוון שלו", הוא מעריך. "בנוסף, לפני חודש חודשיים כחול לבן דיברו על אוטובוסים בשבת ושמעתי על כמה קייסים שהם נגד הדבר הזה: 'מה, באנו לישראל כדי לחלל שבת?' זה גרם להם להפנות גב".

כבר לא רוצים לפנות לציבור הישראלי

"תפיסה שטחית של הבעיה". אפרת ירדאי

"תפיסה שטחית של הבעיה". אפרת ירדאי

הכוח הפוליטי של הקהילה האתיופית, הוא חלק מתהליך רחב יותר בחברה הישראלית – בעיני ירדאי – של שינוי באסטרטגיות המאבקים החברתיים. "יש השתכללות והבנה שלא תמיד הפגנה בומבסטית בכיכר רבין או סגירה של איילון זה מה שיעזור", היא מסבירה. "היום יוצאי אתיופיה עוברים יותר ויותר להפגנות נקודתיות מול מקבלי החלטות, כי הם מבינים שיש כתובת לאלימות הגזענית שיוצאי אתיופיה סובלים ממנה.

"האם אנחנו רוצים לפנות לציבור הישראלי? כבר לא. ראינו איך בהפגנות האחרונות אמרו 'איבדתם אותי' – והרי אלה אנשים שאף פעם לא היו אתנו. אז המפגינים מוחים בעיר שלהם, מול תחנת משטרה, או מול בית של שר, ויש מי שעובדים צמוד עם חברי הכנסת".

מנציגי הקהילה שייבחרו לכנסת, ובייחוד ממי שישבו בקואליציה, יצפו להתמודד עם מאבק נוסף של יוצאי אתיופיה: המלחמה ברבנות. בין היתר, סמכותם של הקייסים עדיין לא מוכרת כשוות ערך לסמכות רב.

"תפקיד הקייסים שנלקח מהאנשים מבזה את הקהילה ואת המנהיגים הרוחניים", אומר קייס טללה. "כשילדים רואים שיש להם מנהיגים משלהם, זה משפיע עליהם. 2,500 שנה שמרנו על התרבות שלנו, פתאום לאבד את המסורת הזו כאילו שלא היה כלום? לא נותנים להם לחתן אפילו".

הרב ד"ר שלום, שנלחם חזיתית ברבנות לאחר התנגדות עזה לספרו ההלכתי "מסיני לאתיופיה", טוען שהיחס המחפיר של הרבנות לא ימנע ממצביעי הקהילה הדתיים והחרדים להצביע למפלגות החרדיות.

"ככל שיביישו אותם ויעליבו אותם, הרצון להתקרב לעולם החרדי דווקא נהיה עוד יותר גדול, כי אם דוחים אותך יש לך רצון פסיכולוגי להראות שאתה בסדר", הוא אומר. "לכן מבחינה פוליטית יכול להיות שילכו עוד יותר לעולם החרדי ויצביעו לחרדים, הפוך על הפוך. שמעתי גם מישהו שאמר 'אתם צריכים לבחור בש"ס, כי מי שהפך אותכם ליהודים הוא הרב עובדיה יוסף ואתם חייבים לו'".

הפגנה נגד האלימות והאפליה המשטרתית כלפי יוצאי אתיופיה, כמה ימים אחרי מותו של סולומון טקה, ב-15 ביולי 2019 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

הפגנה נגד האלימות והאפליה המשטרתית כלפי יוצאי אתיופיה, כמה ימים אחרי מותו של סולומון טקה, ב-15 ביולי 2019 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

האמירות הללו הן על רקע החלטתה האחרונה של הרבנות לאמץ את הלכתו של הרב עובדיה יוסף ולהכיר ביהודי אתיופיה כיהודים למהדרין. "צריך לשלוח את הרבנים האלה לטיפול פסיכולוגי", מתרעם הרב ד"ר שלום, "זה פשוט לא ייאמן. יהודי אתיופיה חיים פה והתקבלו לכל דבר ועניין, פתאום עכשיו נזכרים שיש פה אנשים ועוד קוראים לזה החלטה היסטורית – זה תיקון של עוול היסטורי.

"הדבר הטוב ביותר שקרה לקהילה בעקבות כך היא העובדה שההחלטה לא שינתה כלום. הרבה מאוד צעירים יוצאי אתיופיה לא בדיוק חיכו לחסדי הרבנות, הם השתחררו מזמן מהעול של הממסד הרבני שדחה אותם. אם מדברים על הפרדת דת ומדינה, הקהילה האתיופית כבר עשתה את ההבחנה הזו".

"בשלב הבא", הוא מקווה, "גם האוכלוסייה החרדית האתיופית תעבור את ההתפתחות הזו. הדור הבא של החרדים יהיה יותר עצמאי ופחות כנוע, הם ישאלו יותר שאלות ונראה שם התפכחות ואפילו יציאה נגד המוסכמות".

קשה לומר ששוררת תקווה גורפת בקרב הקהילה האתיופית בנוגע להשלכות של כוחה הפוליטי שהתגלה לאחרונה למנהיגים, אבל יש מי ששומר על אופטימיות.

"אנחנו על מסלול למקום טוב, מקשיבים לנו ומסתכלים עלינו, זה חשוב", אומרת ירדאי. "שר המשפטים הקים עכשיו ועדת בדיקה שתבדוק את מח"ש ואת תקריות האלימות המשטרתית. אז נכון, ועדת בדיקה ולא ועדת חקירה ממלכתית, זה אחד הדברים העלובים שאפשר לעשות, אבל העובדה שהיועץ המשפטי אומר שהוא מקים ועדה זו כן התקדמות מבחינתי. זה שראשת מח"ש תזומן לתת עדות וישאלו אותה שאלות זה הישג עצום של הקהילה.

"אני גם שמחה שגדי יברקן נמצא במקום ריאלי בליכוד, אני חושבת שהוא עשה החלטה נכונה, זו התקדמות הלאה. והעובדה שהליכוד 'מנסים להחזיר אותנו הביתה' זה סימן טוב בעיני".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf