כיצד משבר הקורונה ישפיע על התפיסות הכלכליות שלנו? האם נדרוש מהמדינה לקבל שירותי בריאות ורווחה טובים יותר? האם נהיה מוכנים גם לתת? האם הציבור יעמיק את התפיסה לפיה המדינה ערבה למצבם של החלשים או שמא הייאוש יוביל להסתגרות וניכור? או בקיצור, האם משבר הקורונה יקדם תחייה של רעיונות סוציאל דמוקרטיים, שנמצאים במשבר עמוק בישראל. במיוחד לאור התמוטטותה של מפלגת העבודה.

לסוציאל דמוקרטיה אין כמעט היום ייצוג פוליטי. הפגנה של האחד במאי בירושלים (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)

אין, כמובן, תשובה אחת לשאלה. בשמאל הכלכלי מאמינים או לכל הפחות מקווים שהמשבר הזה יחזק את ההכרה שהמודל הניאו-ליברלי נכשל, יעורר מחדש סולידריות ויחליש את האמונה באינדיבידואליזם שהתגברה בשנים האחרונות בחברה הישראלית. אפילו אנשי ימין כלכלי מובהקים מוכנים להודות שרק מדינה יכולה להתמודד עם משבר בריאותי ברמה הזו. וגם בש"ס, שמודה שנתניהו מקדם מדיניות של ימין חברתי, אומרים שהגיע הזמן לשינוי. "חוסר הוודאות הנוכחי שאותו חולקים הרבה מעמדות הוא הזדמנות נדירה לבחון מחדש את מערכת היחסים בין האזרחים לבין המדינה", אומר ח"כ משה ארבל מש"ס. "הנושאים האלה בוערים בכל משפחה מורחבת".

מייסם ג'לג'ולי, יו"ר נעמת במרחב המשולש הדרומי וחברת חד"ש, מציינת שהמשבר חושף לציבור את המערכת במערומיה. "אנחנו מגיעים למשבר הזה כשאנחנו בשפל ברמת השירותים הציבוריים", אומרת ג'לג'ולי. "מספר הרופאים לאדם הוא מהנמוכים במדינות ה-OECD, אם יהיה מספר גבוה של חולים קשים, יש חשש שמערכת הבריאות תקרוס. זה קטסטרופלי אבל גם הזדמנות למי שמאמינים בעקרונות סוציאליים לשכנע אנשים, שהדגם הניאו ליברלי פשט את הרגל – ולא רק בישראל".

צליל אברהם, מיוצרי הפודקאסט "חיות כיס" וכתבת כאן דיגיטל, מאמינה

בשבועות האחרונים, בזמן שיש מי שמנסים להבין כמה חודשים יוכלו לחיות על החסכונות – אחרים התקשרו בפעם הראשונה בחייהם לעמותות שמחלקות מזון לנזקקים. אם באופן זמני ואם לתקופה ממושכת יותר, מאות ואולי אלפי אנשים חוצים כעת את קו העוני.

"העמותות מוצפות בלי סוף בפניות של משפחות שיצאו לחל"ת ושל מפוטרים חדשים". מדפים ריקים בסופרמרקט בתל אביב, ב-14 במרץ 2020 (צילום: אורן זיו)

לדברי נעמה ירדני, מנהלת מבצע סיוע בחירום במשבר הקורונה בארגון לתת, "העמותות מוצפות בלי סוף בפניות של משפחות שיצאו לחל"ת ושל מפוטרים חדשים. אנחנו בקשר עם 180 עמותות שאנחנו מהווים 'בנק מזון' עבורן. הן מספרות שהן במצב קשה וכמעט קורסות".

לפעמים אתם נאלצים להגיד "אין לנו"?

"בוודאי. לצערי זה קורה לא מעט. במיוחד עכשיו כשהמשאבים הצטצמו בגלל המשפחות שהצטרפו ולא היו נזקקות עד כה".

המשאב הראשון שהצטמצם מאוד הוא המתנדבים, שאורזים, אוספים ומחלקים את המזון. לדברי מורן שלי, מנכ"לית עמותת שכן טוב שמחלקת מזון בכל הארץ, "קשה מאוד לגייס מתנדבים. הרבה אנשים חוששים לצאת מהבית, להרבה אנשים אסור לצאת מהבית. יש המון הגבלות וטפסים שצריך למלא לפני שמתנדב חדש מגיע.

"אנחנו צריכים לשמור על מרחק של 2 מטרים בין אדם לאדם בחלוקה, אז אנחנו משתדלים לפזר כמה שיותר בשטחים נרחבים או להזמין קבוצות הרבה יותר קטנות לאריזות. פעם היינו יכולים להזמין 30-40 איש ולתקתק אריזה תוך שעה.

"מצד שני, יש גם התגייסות ושיתוף פעולה מצד הרבה מתנדבים שלנו שעושים הרבה מעבר ומתנדבי עבר שחזרו וגם ארגונים אחרים שנותנים יד ומסייעים למרות כל ההגבלות הללו וזה בהחלט מעודד".

גם לתת חיפשה פתרונות יצירתיים לבעיה הזאת, ולבסוף "בסיוע של הצבא הקמנו מרכז בצריפין, כשחיילים מגיעים ואורזים את המזון. זה בתוך בסיס צבאי וללא אזרחים

א', סטודנט באוניברסיטה העברית שעובד במשרד ממשלתי, החליט בתחילת השבוע לקחת סיכון. הוא  המשיך להגיע לעבודה אפילו שהוא חולה אסתמה ונמצא בסיכון גבוה. "יש לי הרבה אלרגיות אז קשה לי לנשום גם בלי הקורונה", הוא מספר. "ביקשתי אופציה לעבוד מהבית, אבל יש לנו מערכת ממשלתית ויש רק מעט אישורים לחיבורים מרחוק".

בהתאם להנחיות החדשות, א' הוצא לחופשה כפויה על חשבון ימי החופש שלו. "וגם כאלה בקושי יש לי. אני לא 'חיוני', אבל בינתיים גם לא מוציאים אותנו לחל"ת".

משרת הסטודנט הצנועה של א' נועדה לעזור לו להתברג במשרד בהמשך, כשהשכר מחושב עד השקל האחרון. "חופשת המחלה שלי שווה 3 וחצי שעות, כי אני עובד ארבעה ימים בשבוע. זה אומר משכורת הרבה יותר נמוכה, וכסטודנט אין לי חסכונות שאני יכול לחיות עליהם. הייתי אמור להתחתן אתמול וכל החסכונות שלי הלכו על זה. את הצ'קים הדחויים האולם לקח, ואני מקווה שנצליח לקיים את החתונה לפני שהאולם יפשוט את הרגל".

משרות הסטודנט הן חלק מקבוצת העובדים הכי פחות מוגנים בישראל. הקבוצה הזאת כוללת גם עובדים שעתיים במשמרות שהבוסית יכולה פשוט לא לקבוע להם ימי עבודה; ופרילנסרים, שהם מחוסרי כל תנאים וזכויות מול המעסיק, בייחוד כשאינם מאוגדים.

יתומים מכל רשת ביטחון. פרילנסרית (אילוסטרציה: Marco Verch, CC BY 2.0)

מלצרים, מדריכים במוזיאונים, פועלי במה, תאורנים, אמנים, מרצים, מנחי סדנאות וחוגים ומטפלים – הם רשימה חלקית מאוד של מי שנשארו בלי כלום עכשיו, או יותר נכון עם מינוס שלא ברור מהיכן יכסו אותו.

העובדים הראשונים שהושלכו לרחוב הם עובדי משמרות שעובדים לפי שעה. לדברי ניצן תנעמי, מזכ"לית משותפת של ארגון כוח לעובדים ולעובדות, "עובדים כאלה מקבלים שיבוץ לשבוע עם משמרות, ואם הם חולים הם מקבלים למשל ימי מחלה על

"כשכל הבנות קיבלו מכתבי קבלה מהסמינר שלנו בשכונה, ואני עדיין לא קיבלתי כלל מכתב – הבנתי שאני כנראה שונה. ידעתי תמיד שאנחנו ספרדים. אחרי הכל, לסבא ז"ל היה מבטא 'ספרדי' מאוד בולט ואפשר היה בקלות להבחין ב-ח' וב-ע' שלו שכל כך אהבתי. אבל אף פעם לא חשבתי שזה משנה. בטח לא כאשר ילד או ילדה בסך הכל רוצים ללכת לבית הספר עם חבריהם וחברותיהם בני גילם. אני חושבת שכשהמשיח יבוא, כמו שאמא תמיד אומרת, הוא לא יתעניין מאיזו עדה אנחנו. יכול להיות אפילו שהוא יהיה ספרדי בעצמו".

האפליה נגד תלמידים ספרדים רק נעשית יותר גרועה. תלמידים בישיבת חברון הליטאית. למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: אהרון קרוהן / פלאש 90)

את המילים הללו כתבה גליה, בת 10 וחצי ותלמידת כיתה ח'. הן הודפסו לפני מספר שבועות והופצו בעשרות אלפי עותקים בבתי כנסת בשכונות חרדיות ברחבי הארץ. אשכנזיות וספרדיות. הן מופיעות בתוך עלון קצר בשם "רשימות שחורות", ששוכב על שולחן עלוני השבת בבית הכנסת, שייך ולא שייך לאסופה השמרנית, הזהירה ברובה והאשכנזית למדיי.

"זה ניסיון להתחיל את המלחמה מלמטה, להגיע לחרדים האשכנזים, לעמך, להציג בפניהם את המראה הזו שתנכיח להם את הבעיה הזו במלוא עוצמתה", מספר עורך העלון, אליעזר היון, דוקטורנט לסוציולוגיה ואקטיביסט חברתי חרדי. "אולי הם יתעוררו ויראו שמשהו פה רקוב"

הפצת העלון היא חלק ממאבק ממושך בהובלתו של עו"ד יואב ללום, מייסד עמותת "נוער כהלכה" (frenkim.co.il), שנלחמת בעיקר בכלים משפטיים כדי למנוע אפליה של בנות חרדיות מזרחיות בסמינרים אשכנזים. השיא המתוקשר של המאבק הוא בבג"ץ עמנואל, שבו