משבר הקורונה הזכיר לפרילנסרים שאין להם על מי לסמוך
הקורונה הותירה את העובדים הכי פחות מוגנים בישראל – עובדים שעתיים, משרות סטודנט ופרילנסרים – כמעט ללא פרנסה, ללא תמיכה וללא אופק. האם המצב יעודד אותם להתאגד? האם ביטוח לאומי יכיר סוף סוף בזכויותיהם? והאם הפרנסה של חלקם תאבד לנצח בגלל המעבר להתנהלות דיגיטלית?
א', סטודנט באוניברסיטה העברית שעובד במשרד ממשלתי, החליט בתחילת השבוע לקחת סיכון. הוא המשיך להגיע לעבודה אפילו שהוא חולה אסתמה ונמצא בסיכון גבוה. "יש לי הרבה אלרגיות אז קשה לי לנשום גם בלי הקורונה", הוא מספר. "ביקשתי אופציה לעבוד מהבית, אבל יש לנו מערכת ממשלתית ויש רק מעט אישורים לחיבורים מרחוק".
בהתאם להנחיות החדשות, א' הוצא לחופשה כפויה על חשבון ימי החופש שלו. "וגם כאלה בקושי יש לי. אני לא 'חיוני', אבל בינתיים גם לא מוציאים אותנו לחל"ת".
משרת הסטודנט הצנועה של א' נועדה לעזור לו להתברג במשרד בהמשך, כשהשכר מחושב עד השקל האחרון. "חופשת המחלה שלי שווה 3 וחצי שעות, כי אני עובד ארבעה ימים בשבוע. זה אומר משכורת הרבה יותר נמוכה, וכסטודנט אין לי חסכונות שאני יכול לחיות עליהם. הייתי אמור להתחתן אתמול וכל החסכונות שלי הלכו על זה. את הצ'קים הדחויים האולם לקח, ואני מקווה שנצליח לקיים את החתונה לפני שהאולם יפשוט את הרגל".
משרות הסטודנט הן חלק מקבוצת העובדים הכי פחות מוגנים בישראל. הקבוצה הזאת כוללת גם עובדים שעתיים במשמרות שהבוסית יכולה פשוט לא לקבוע להם ימי עבודה; ופרילנסרים, שהם מחוסרי כל תנאים וזכויות מול המעסיק, בייחוד כשאינם מאוגדים.
יתומים מכל רשת ביטחון. פרילנסרית (אילוסטרציה: Marco Verch, CC BY 2.0)
מלצרים, מדריכים במוזיאונים, פועלי במה, תאורנים, אמנים, מרצים, מנחי סדנאות וחוגים ומטפלים – הם רשימה חלקית מאוד של מי שנשארו בלי כלום עכשיו, או יותר נכון עם מינוס שלא ברור מהיכן יכסו אותו.
"בעלי עסקים נותרו מחוסרי הכנסה לחלוטין"
העובדים הראשונים שהושלכו לרחוב הם עובדי משמרות שעובדים לפי שעה. לדברי ניצן תנעמי, מזכ"לית משותפת של ארגון כוח לעובדים ולעובדות, "עובדים כאלה מקבלים שיבוץ לשבוע עם משמרות, ואם הם חולים הם מקבלים למשל ימי מחלה על השעות ששובצו. אבל שבוע אחרי הם פשוט לא משובצים ואז לא מקבלים בכלל ימי מחלה.
"אנחנו יושבים על זה במשאים ומתנים עם כל המעסיקים של העובדים שמאוגדים אצלנו, כדי להבין איך הם מקבלים יותר. אבל עובדים שעתיים שאינם מאוגדים נמצאים ממש בבעיה".
איך אתם יכולים לעזור במצב כל כך קיצוני?
"בסופר בוס היסעים, למשל, ביטלו את הכל: טיולים, הסעות לבתי ספר. אנחנו מנסים לראות איך לשבץ אותם בחברות התחבורה הציבורית. אם למישהו אין רישיון, אנחנו מנסים להבין כמה ימי חל"ת הוא יכול לקבל, מי יכול לצאת לחופשה. מקום כזה שאינו מאוגד היה פשוט מוציא את כולם לחל"ת בלי לשאול שאלות, אבל כשיש ארגון עובדים הם מחויבים למשא ומתן".
מי שעובדים בימים אלה גם מסכנים את בריאותם כשהם מגיעים לעבודה. לדברי תנעמי, "אנחנו מציעים שיוותרו על תשלום באוטובוסים ושנוסעים יעלו מהמושב האחורי כדי שנהגים לא יהיו בסכנה. באופן כללי, היה עדיף שלא יצמצמו תחבורה ציבורית אלא שיגבירו אותה כדי שלא תהיה צפיפות. זה דורש שהמדינה תשקיע כסף.
מסכנים את בריאותם. נהג אוטובוס עם מסיכה נגד קורונה, ב-16 במרץ 2020 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)
"עוד אוכלוסייה שמסתכנת הם המורים שאינם בהשבתה, שמלמדים פרטנית ילדים חולים בבתיהם, כמו חולי סרטן. הם נמצאים בסכנה ממשית, וגם הילדים כמובן".
לצד עובדי המשמרות, נפגעים גם הפרילנסרים – שהם אולי אדונים לעצמם, אך עבדים לגורל. לדברי יועצת המס דנה זטלאוי-כהן, שמנהלת את אגף המסים בקבוצת "אני שולמן" הפועלת למען זכויות לעצמאיים, "מה שקורה נכון לרגע זה הוא שבעלי עסקים בענפים מגוונים מוצאים את עצמם מחוסרי הכנסות לחלוטין – ממאה לאפס, בגלל שבוטלו אירועים".
עצמאים יכולים לחתום אבטלה?
"בביטוח לאומי יש מה שנקרא בחוק 'צו סיווג מבוטחים', הוא מאפשר לעצמאים פרילנסרים בתחומים מסוימים זכאות לדמי אבטלה, כמו שחקנים, עובדי ניקיון, מרצים, מדריכים, ספורטאים. יש רשימה סגורה ומצומצמת עם תנאים מצומצמים.
"אחת הפניות שלנו לביטוח לאומי היא בקשה להרחיב את המקצועות או לבטל את ההגבלה של המקצועות – לאפשר לכלל הפרילנסרים במשק לקבל דמי אבטלה. זה הנושא הכי חם עכשיו. לא נכון לומר, כפי שציין שר הכלכלה, שכל הפרילנסרים זכאים לדמי אבטלה. זה חד משמעית לא נכון".
בינתיים, הביטוח הלאומי הגמיש את התנאים לזכאות לאבטלה במצב הנוכחי, ודורש משכירים ומפרילנסרים זכאים 6 חודשי עבודה ברצף (עבור פרילנסרים, הוכחה שנכנס סכום כלשהו) מתוך 18, במקום 12 כפי שהיה נהוג עד היום.
קשיים ביורוקרטיים וטכנולוגיים
רינה שוגל, מנהלת להקת האירועים "רוקברי סיסטרס", אומרת כי "אנחנו הפרילנסרים נמצאים בתחתית של התחתית. אני התחלתי להפסיד כספים כבר מפורים. הפסדנו סכום מטורף. בוטלו שישה אירועים, כל אחד מהם בעשרות אלפי שקלים. בוטלו גם אירועים ביום העצמאות כבר מעכשיו".
בן זוגה של שוגל איבד גם הוא את הכנסתו. "הוא מגייס כספים לסטארט-אפ, והכל בהקפאה עכשיו. למזלי עוד אין לנו ילדים, אבל זו בעיה, אין לזה אופק, את לא יודעת מתי זה ייגמר. זו הפרנסה שלך, ואת לא מצפה שהיא תיגמר בצורה דרסטית כל כך".
הביטולים בתחום האירועים וההפקות נעשים במסגרת סעיף נודע לשמצה בשם "כוח עליון", שמאפשר לשני הצדדים בהסכם לבטל את העסקה בלי כל מחויבות. לדברי ענת רדנאי, מנכ"לית ארגון היוצרים העצמאיים בתיאטרון אי"ב, "ככה כל אחד הולך לביתו. היוצר איבד הכנסה, לא יכול לשלם לשחקנים, לטכנאי הבמה. כרגע אני לא יודעת על שום דרך לפצות. הצגות שבוטלו הן הפסד הכנסה שלא ברור איך מטפלים בו".
דליה שימקו, יו"רית איגוד במאי התיאטרון ומנהלת התיאטרון העצמאי אספמיה, מספרת כי "איבדנו על מרץ 67 אלף שקל. ידוע שמרץ הוא החודש הטוב ביותר לתיאטרון – מזג האוויר נוח, אין חגים, זה לא בקיץ ואין ימי זיכרון. ברגע שהחודש הזה מושבת, הנזק עצום. היתה אמורה להיות לנו בכורה השבוע, והיתה לנו הצגה שנמכרה לבית לסין ובוטלה. זה המצב".
איך את מתמודדת מול השחקנים?
"מבחינה כספית זה נורא ואיום. הייתי מאוד רוצה לשלם לשחקנים עבור הצגות שבוטלו, אבל אין לי את היכולת לעשות את זה. זה יוצר הרבה חרדה. אנחנו מנסים ליצור יוזמות שיעזרו לנו וישאירו אותנו בתודעה של הקהל. החלטנו שכל שחקן יבחר קטע מעניין מספר או מחזה, או פואמה שעוסקת במגיפה, נצלם סרטונים, נעלה לפייסבוק וניצור מופע אינטרנטי טקסטואלי שעוסק בנושא דרך עיניים של יוצרים גדולים".
גופי תרבות שנתמכים חוששים מהפסד התמיכה, שנקבעת לפי מספר המופעים בשנה, אך רדנאי אומרת כי משרד התרבות הסכים לא להתייחס לשנה הזאת ולמספר המופעים שהיו בה. לדבריה, "הבעיה של יוצרים היא שהם בעיקר מאוד מבוהלים. יש המון שאלות ביורוקרטיות, כמו אם הם יוכלו לקבל פיצוי מהמדינה על ההכנסה שלהם.
"נורא קשה להבין מה צריך לעשות, וחוץ מזה גם המערכות האינטרנטיות קורסות. חשוב לעזור לאנשים להירגע ולהבין מה הם יכולים למצות במשבר כזה. כארגוני גג, התפקיד שלנו יהיה תוך כמה ימים להבין איזו אלטרנטיבה לייצר לעצמנו ולקהלים שלנו".
זטלאוי-כהן מסכימה שהקושי הביורוקרטי והטכנולוגי הוא מחסום אדיר בפני מי שמתמודדים כיום, חלקם לראשונה, מול הביטוח הלאומי. "פרילנסרים שנמצאים זכאים מבקשים להירשם באתר, אך נתקלים בשדות לא רלוונטיים. זה מקשה מאוד על התהליך. חוץ מזה האתר קורס, ומבקשי השירות לא מצליחים לקבל אותו באופן ברור ויסודי".
בנושא הזה עולות עוד ועוד יוזמות ועמודי פייסבוק לסיוע בנושא, כמו העדכונים השוטפים בקבוצת "אני שולמן", שאלות ותשובות בעמוד "אופוזיציה בהסתדרות"', עדכוני כוח לעובדים, אתר כל זכות, קבוצות מיועדות לתחומים דומים כמו "תרבות בימי קורונה", ועוד.
"כל אמן צריך להתאגד עכשיו"
האם המצב הנוכחי יגרום לפרילנסרים להפנים את הסכנה שבהיעדר רשת ביטחון כספית, ואולי גם להתאגד למען שיפור זכויותיהם הסוציאליות ומעמדם בשוק העבודה?
רדנאי טוענת כי "כל אמן צריך להתאגד עכשיו, כי יהיה קשה יותר להסתובב לבד בעולם. כל השחקנים שאינם חברי שח"ם – זה הזמן שיהפכו לחברים. לפעמים צריך משבר כדי להבין מה חסר. בשגרה אתה דוחה דברים שנראים לך רלוונטיים פחות, והמשבר מאיר באור סנוורים את הסיטואציה הלא מטופלת – שכל יוצר פרילנס, שהוא היזם של עצמו, הוא מאוד מאוד חשוף".
איור: בן סגרסקי
זטלאוי-כהן מסכימה, ואומרת כי "משבר הקורונה מציף את כל הבעיות שעצמאים התמודדו אתן כל השנים. זה נוצר בצורה כל כך מרוכזת שזה מבליט את המצב שלהם, שהם יתומים לחלוטין מכל רשת ביטחון ומכל זכויות סוציאליות".
מה לדעתך המדינה צריכה לעשות?
"הייתי מצפה מהמדינה שתתייחס למצב הבריאותי כמו מצב של מלחמה. כשעסקים נדרשים לסגור את החנויות שלהם בדרום, יש קרן פיצויים שמפצה את בעלי העסקים על אובדן הכנסות. הייתי מצפה שזה יקרה באותו מנגנון. קיימת קרן פיצויים כזאת – שחררו אותה, תפצו את בעלי עסקים ותנו להם אוויר לנשימה".
בעלי עסקים ופרילנסרים מעוניינים בכלל שהמדינה תלך לכיוון של יותר זכויות סוציאליות?
"בעיני יש שתי אופציות: או שאל תתנו לנו זכויות בכלל, לא ימי אבטלה, ימי אבל, כל מה שמקבלים, אבל במקביל תגבו פחות מס, כי לא יכול להיות שאני משלמת פי 1.5 ביטוח לאומי ולא מקבלת כלום. או שמצד שני תגבו את המס הזה, אבל שהמדינה תתייחס אל עצמה כאל המעסיק שלי ותתמוך בי, כמו במקרים של ימי אבל, חופשת מחלה וכדומה".
בעיני תנעמי "החשש הוא שהמדינה לא תיקח אחריות על המצב הזה, שזה יגדיל את האבטלה במשק ויוריד את שכר העובדים. ברגע שהאבטלה גבוהה יותר אז השוק הוא של המעסיקים. באבטלה נמוכה עובדים יכולים לדרוש תנאים ושכר גבוה יותר. זה יקרה כי מקומות עבודה יסגרו. המשק לא ייראה אותו הדבר. פורום קהלת הציג מסמך מדיניות שלפיו הכל בסדר ואפשר לתת לעסקים קטנים ולא יעילים לקרוס – זה נשמע לי כמו מדיניות שהמדינה תשמח לאמץ היום".
יחוסלו משרות מהדור הישן? קופאית בסופר רמי לוי בירושלים, ב-18 במרץ 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)
בנוסף, תנעמי אומרת כי המעבר של עבודות רבות להתנהלות דיגיטלית עשוי להאיץ חיסול של משרות מהדור הישן. "זה מצב נורא מורכב. אם ידרשו שיהיו קופות אוטומטיות, בעלי הסופרים רק ישמחו שיום אחרי הקופאיות לא יחזרו לעבודה. זה גם החשש של מרצים במכללות – אם עוברים ללמידה מקוונת, אז מקליטים הרצאות ולא צריך לשלם להם יותר. החרדה לבריאות חשובה, אבל החרדה לפרנסה היא גרועה לא פחות, ואף יותר. הפתרונות עלולים לעלות יותר".
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
