המצור בקוסרה: "הצבא מושך זמן בתקווה שהעולם יאבד עניין"

"אם היו רוצים, תוך עשר דקות היו מפנים אותם". קוסאי אבו רידי במרפסת ביתו הנצור בקוסרה, ב-14 באוגוסט 2026 (צילום: אורן זיו)

ביום שישי האחרון עמד קוסאי אבו רידי על מרפסת ביתו בכפר קוסרה, שנמצא בשטח B, וכמדי יום בשבוע שעבר צילם בטלפון הנייד את המתנחלים והחיילים שעמדו סביב הבית הנצור. באותו יום הוא צילם גם כמאה פעילים, רובם ישראלים, מלווים בצוותי תקשורת מרחבי העולם, שהצליחו לראשונה להגיע לקרבת הבית.

הפעילים הניחו ליד שער הבית מוצרי מזון, מים מינרלים ותרופות שנשאו עימם ברגל לאורך כקילומטר. במקום עמדו חיילים ושוטרי מג"ב שחסמו את הגישה לבית עצמו, והפעילים התרחקו לאחר שהשוטרים איימו לפזר אותם בכוח.

אבו רידי סיפר היום (ראשון) ל"שיחה מקומית" בשיחת טלפון מביתו הנצור: "עד עכשיו אין שינוי במצב. אנחנו עדיין נצורים. היום הגיע אוטובוס של חיילים מיחידה חדשה (אגוז, שהגיעו להחליף את גולני; א"ז). נקווה שהם יעזרו לסיים את ההצגה הזאת. מדובר בשבעה–שמונה מתנחלים, וכל הצבא לא יכול לסלק אותם? ביום שבת תואם שיגיעו עובדים מטעם העירייה לתקן את המים והחשמל. המתנחלים תקפו את העובדים מול עיני הצבא. מצד שני, לפעילים שבאו לא נתנו להתקרב".

לדברי אבו רידי, "אם היו רוצים, תוך עשר דקות היו מפנים אותם. הצבא לא רוצה. הם מושכים את הזמן, בתקווה שבינתיים האנשים יתעייפו, העולם ישכח והתקשורת תפסיק לסקר, ואז הם יוכלו להשתלט על הבתים והמאחז יחזור. מזה אני חושש".

אבו רידי והתיעודים שצילם הצליחו לעורר עניין תקשורתי בינלאומי, ובעקבותיו גם לחץ שלא נראה כדוגמתו בשנים האחרונות. אף שזה לא המקרה החמור ביותר שאירע בגדה המערבית באחרונה, הסיפור זכה לסיקור אפילו בתקשורת הישראלית, שבשיטתיות אינה מסקרת את הנעשה בגדה מהצד הפלסטיני. אפילו הטריק הקבוע של הוצאת "צו שטח צבאי סגור" – כדי כביכול להוציא משם את כל הצדדים, אך בפועל לאפשר רק למתנחלים לנוע בחופשיות ולמנוע הגעה של פעילים ועיתונאים – לא עבד הפעם.

אפשר למנות כמה סיבות לכך, מלבד התיעודים הדרמטיים מהבית הנצור. ראשית, מדובר בסיפור פשוט לכאורה – אין כאן טענות מצד הצבא על "מחבלים" שצריך להפריך, ולא טענות על "חיכוך" הדדי כפי שבדובר צה"ל אוהבים למסור, אלא רק משפחות שמתנחלים החליטו להקים מאחז מול בתיהן ולגרשן. זו שיטה שיושמה כבר אינספור פעמים בהצלחה, כולל בכפר קוסרה עצמו ובכפרים סמוכים, והפעם זכתה לתשומת לב חריגה לפני שהמלאכה הושלמה.

סיבה נוספת היא הבחירות הקרבות בישראל והעניין הגובר באלימות המתנחלים בגדה. אך מעל הכול, הסיפור מעורר עניין מיוחד מכיוון שהוא חושף את פניה האמיתיות של ישראל. הוא מראה כיצד אף שהצבא טוען שהוא רוצה לפנות את המתנחלים, משקיע בכך משאבים ומביא עוד ועוד חיילים לאזור, ואף שאלוף פיקוד המרכז אבי בלוט, האחראי על הגדה המערבית, הגיע פעמיים למקום, המתנחלים חוזרים שוב ושוב ועושים ככל העולה על רוחם.

כל זה מעורר את התהייה האם הצבא רוצה לפנות את המתנחלים ואינו יכול לעשות זאת, או שאין באמת רצון לפנותם מכיוון שפעילותם נוחה לצבא ולמדינה ועולה בקנה אחד עם המדיניות המיושמת בגדה והאידיאולוגיה שבבסיסה. כך או כך, במקרה הספציפי הזה היה ניתן לחשוב שעם כל הרעש התקשורתי והלחץ הבינלאומי, כולל מארה"ב, מישהו יפעל לפנות את המתנחלים, אפילו זמנית, כדי להציג מראית עין של "אכיפה" או "משילות". בסופו של דבר, מדובר בכמה עשרות צעירים אלימים שמצוידים בטרקטורונים ומקבלים גיבוי מכמה מתנחלים מבוגרים יותר וחמושים ומחיילי הגמ"ר – לא במספר אנשים שאי אפשר להשתלט עליו אם רוצים.

החיילים פשטו על בתים של תושבים והשתלטו עליהם, אך לא פעלו נגד המתנחלים. מתנחלים וחיילים לצד אוהל שהקימו מתנחלים ליד הבתים הנצורים בקוסרה, ב-14 באוגוסט 2026 (צילום: אורן זיו)

מה שנחשף פה הוא המדיניות הרשמית והלא רשמית שמיושמת בגדה, שבמסגרתה לכל יהודי מתנחל מותר לעשות ככל העולה על רוחו – בין שמדובר בטיולים, פשיטות, תג מחיר, רעיית צאן או הקמת מאחזים – בכל מקום, גם ליד או בתוך בתים של פלסטינים, על חשבון חיי התושבים. התפיסה הזאת כל כך מושרשת בצבא (ומן הסתם גם במשטרה בגדה), עד שגם החלטות של בלוט ואפילו של הרמטכ"ל אינן מיושמות בשטח. במקרה הנוכחי היה ניתן לראות זאת באופן בוטה לאחר שה"תגבור" של חיילי גולני שנשלח לאזור השפיע רק על הפלסטינים: החיילים פשטו על בתים של תושבים והשתלטו עליהם, אך לא פעלו נגד המתנחלים.

ואכן, ביום שישי בבוקר תיעדנו מתנחלים צעירים עומדים לצד אוהל חדש שהקימו ליד בית המשפחה, כשחיילים משוחחים איתם בנחת. רק כשהגיע למקום כוח מג"ב הם ברחו למטעי הזיתים, ואף אחד לא ניסה לעצור אותם. במשך כל סוף השבוע הם נראו מסתובבים באזור, מקימים אוהל, צועדים על חומת אחד הבתים ומטילים אימה על צוות שהגיע לתקן את צינור המים שמתנחלים השחיתו.

רוקייה חסאן (28), המתגוררת באחד הבתים הנצורים, יצאה ממנו לפני כמה ימים באמבולנס, לאחר שבתה נזקקה לטיפול רפואי. הצבא הוציא את בעלה מהבית, וכעת הוא נמצא אצל שכנו, אבו רידי.

חסאן סיפרה ל"שיחה מקומית": "אני גרה באחד הבתים שנמצאים תחת מצור. נאלצתי לעזוב בדחיפות כי הבת שלי היתה חולה. לא היתה דרך לעזוב ברכב הפרטי שלנו בגלל המתנחלים שחסמו את הבית מכל הכיוונים. היינו לכודים בפנים. גם לאמבולנס היה מסוכן להגיע. עכשיו אני מנסה לחזור אחרי שבתי קיבלה טיפול רפואי, אבל זה לא התאפשר עד עתה. הבית שלנו מלא כרגע בחיילים שהפכו אותו למוצב. החיילים באו לפנות את האזור מהמתנחלים, אבל הם רואים אותם ולא עושים דבר".

"הבית שלנו מלא כרגע בחיילים שהפכו אותו למוצב". רוקייה חסאן ובנותיה מביטות על הבית הנצור שממנו פונו בכפר קוסרה, ב-14 באוגוסט 2026 (צילום: אורן זיו)

לדבריה, "המצב קשה מאז שהקימו את המאחז בינואר. ירו עלינו, תקפו אותנו, וזה גובה מהבנות, שלא יכולות לצאת מהבית, מחיר נפשי כבד. היינו כלואים ואף אחד לא היה יכול להגיע לבקר".

למרות העניין הגדול בסיפורם, היא אומרת: "אנחנו מפחדים. אין לנו ביטחון שאם הם (בני משפחתה; א"ז) יֵצאו, יאפשרו להם לחזור. המטרה שלהם היא לגרש אותנו, ולכן לא יצאנו. והמתנחלים עדיין שם. יש תקווה שזה ישתנה, שיפנו את המאחז, אבל לא ברור מתי יוכלו מי שגורשו לחזור".

משתלטים על עשרות אלפי דונמים

רבים מהדיווחים בתקשורת על המצב בקוסרה מפספסים מרכיב חשוב: לא רק את ההקשר הכללי של המתרחש בגדה המערבית מאז 7 באוקטובר, אלא גם את ההקשר המקומי – שורה של מאחזים שמשתלטים על עשרות אלפי דונמים של שטחים חקלאיים ועל בתים בפאתי הכפרים. זה קורה בכפרים ג'אלוד, קַרְיוּת, ג'וריש וקבלאן. ההשתלטות הזאת עלתה בחייהם של שלושה תושבים במרץ השנה: האחים מוחמד ופהים מועמר, שמתנחל-חייל הרג בקריות; ואמיר עודה, שמתנחל-חייל הרג בקוסרה, בדרך המובילה לבתים הנצורים.

כפי שהציג דרור אטקס מכרם נבות במפה שפרסם, ג'בל עין עינא – שם הוקם המאחז הראשי באזור, תל תלפיות – נמצא בנקודה אסטרטגית בין שישה כפרים בשטח B, ומאפשר לתחום את הכפרים בשטח הבנוי ולחבר את גוש שילה למאחזים בכביש 5 ובכביש אלון. מאז הוקם תל תלפיות בינואר, המתנחלים השוהים במאחז ממררים את חיי התושבים הנצורים כיום בקוסרה, בין היתר באמצעות גירוש משפחות והשחתת רכוש ובתים. שכונה שלמה תחת טרור.

המאחז תל תלפיות בג'בל עין עינא והכפרים שעל אדמתם המתנחלים מנסים להשתלט (מקור: כרם נבות)

בדרך המובילה לבתים הותקפו באכזריות בסוף פברואר שלושה פעילים של מסתכלים לכיבוש בעיניים, שליוו תושבים בדרכם חזרה לבתיהם. המתנחלים הגיעו רכובים על טרקטורון מהמאחז תל תלפיות, והכו אותם קשות. אחת הפעילות שנפצעו, יעל לבקוביץ', חזרה ביום שישי לראשונה למקום כדי להשתתף בצעדה לבתים. "שלושה ימים ישבתי וקראתי את ההודעות, ואמרתי שאני חייבת להיות כאן", סיפרה. "זה נורא מה שקורה פה. הגעתי לכאן עם דופק גבוה מאוד. זו הפעם הראשונה שחזרתי לקוסרה מאז המתקפה. אבל הפעם יש פה הרבה אנשים וצבא, מה שלא קרה אז".

ביום שישי פגשנו את איברהים לוזי, תושב השכונה, שאמר כי ללא נוכחות של פעילים, הוא לא היה יכול אפילו להגיע לבית שעזב לפני כמה חודשים. המקום הושחת על ידי מתנחלים: החומה שבורה, החלונות מנופצים ובפנים הכול הפוך והרוס. לדבריו, "בניתי את הבית 20 שנה וגרתי בו שנה. הם תקפו אותי, שברו דברים, היה לי קשה לצאת ולחזור. כשישנתי הם נכנסו מהחלון, ריססו אותי ואת כל המשפחה בגז. לא היה אף אחד שיגן עליי.

"בני ארבעה חודשים בכלא בגלל הבעיות שהיו עם המתנחלים. לנו אסור להגן על עצמנו. הם באים והורסים ושוברים, להם יש חופש פעולה והצבא איתם, אבל לנו אסור. הקצין אמר לי שהוא פה רק כדי להגן עליהם. סיפרתי לו שהם נכנסים לבית, והוא אמר שהוא לא יכול לעזור לי".

לדברי לוזי, למרות כל הלחץ ותשומת הלב, "עד עכשיו שום דבר לא השתנה. אין תקווה עם הממשלה של סמוטריץ'".

באותה שיטה גורש בחודש שעבר מחמוד טובאסי מביתו בכפר הסמוך ג'אלוד: מתנחלים מתל תלפיות הקימו בתחילת אפריל מאחז סמוך לביתו. בהמשך הם ניסו להצית את הבית, ובסוף יולי השתלטו על בית שנמצא בין ביתו לכפר. לאחר מצור הוא נאלץ לנוס על נפשו, וכיום מתנחלים נמצאים בתוך ביתו.

ביום שישי הוא בא לתמוך בתושבי קוסרה, וסיפר ל"שיחה מקומית": "סגרו אותי כך שלא יכולתי לצאת כדי להביא אוכל ושתייה. חתכו את צינור המים וכבל החשמל. ב-22 ביולי הגיעו חמושים ואמרו, 'יש לכם שעה לצאת בשלום או שתמותו בבית', ובכוח הוציאו אותי, את אשתי ואת שני בניי".

לדבריו, מה שקורה בקוסרה זהה למה שעבר עליו. "עשו לי את אותו הדבר: מצור, השחתת החשמל והמים וגירוש. הבעיה היא שהצבא שומר עליהם, לא מוציא אותם אלא את התושבים. המטרה שלהם היא לקחת את האדמות ואת הבתים, להשתלט על הכול ולגרש". הפעם, בעקבות הלחץ, "אני מקווה שהם לא יצליחו".

בסוף השבוע הודיע שר הביטחון, ישראל כ"ץ, כי הנחה את הצבא להכין תוכנית להעברת סמכויות האכיפה בנושאים האזרחיים בגדה המערבית לידי משטרת ישראל. כבר כיום הצבא ממעט לפעול נגד טרור יהודי; במקרה הטוב, חיילים מגיעים ומאפשרים לפורעים להימלט. כאמור, כוחות הצבא שהגיעו לקוסרה פעלו בעיקר נגד פלסטינים. על פי דיווחים של פעילי ימין, חיילי גולני סירבו לפעול מול מתנחלים ולכן הוחלפו בסיירת אגוז. בכל מקרה, העברה רשמית של הסמכויות לידי משטרת ישראל, בשעה שמשטרת מחוז ש"י אינה פועלת נגד טרור יהודי באופן מוצהר, צפויה רק להחריף את המצב בשטח.

פנינו לדובר צה"ל בבקשת תגובה, והיא תתפרסם אם וכאשר תתקבל.