ה"הצלחה" של בן גביר בתראבין: כפר שקט שהפך לזירת קרב מדממת

היה ברור שתוצאה קטלנית כזאת היא רק עניין של זמן. הלווייתו של מוחמד חוסיין תראבין אל-סאנע, ב-5 בינואר 2026 (צילום: אורן זיו)

באופן אירוני, עד ששוטרים הרגו את מוחמד חוסיין תראבין אל-סאנע בעת פשיטה על ביתו בשבת, כחלק מה"מבצע" המתמשך בכפר תראבין אל-סאנע, לא נרשמו הרוגים מירי בכפר, לא מידי כוחות הביטחון ולא מירי של עבריינים, כך לפי נתוני "יוזמת אברהם" ל-2025. אך לתושבים, לפעילים ולעיתונאים שמסקרים את פעולות המשטרה בכפר היה ברור שתוצאה קטלנית כזאת היא רק עניין של זמן, זאת לנוכח ההסתה מצד השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ובכירי המשטרה, ולאור העובדה שלמבצע לא היו מטרות מוגדרות מעבר לנקמה בתושבים, והוא גם לא השיג תוצאות.

אולי "הצלחה" מבחינת בן גביר ושותפיו במשטרה היא העובדה שהם לקחו כפר שקט יחסית, ותוך עשרה ימים הפכו אותו לזירת קרב מדממת. אולם הם לא הצליחו לגרור את תושבי הכפר, ואת הנגב בכלל, למחאה אלימה על הענישה הקולקטיבית.

כמו בגדה, גם בנגב ההיגיון הוא של הפעלת כוח, ענישה קולקטיבית והפגנת "משילות" – שהפכה מילה נרדפת להתעמרות. תראבין נסגר מכל צדדיו. המשטרה, מג"ב והמשמר הלאומי מפטרלים בכפר, מבצעים חיפוש חוזר ונשנה בבתים רבים, נוסעים הלוך וחזור, מעכבים תושבים בכניסה לכפר, מצלמים ומשחררים אותם כעבור זמן קצר. כל זאת רק כדי ליצור מצג שווא של "פעילות". לפני הירי במוחמד חוסיין, שוטרים כמעט ירו בעיתונאי בדואי שנסע שם במסגרת עבודתו. הירי נמנע רק כיוון שהשוטרים הבחינו שלצידו במכונית יושב עיתונאי שהם הכירו.

אחמד, אחיו של ההרוג, בן 41 ואב לשבעה, ישב היום (שני) באוהל האבלים לפני ההלוויה וסיפר בשקט: "סביב 12 בלילה הייתי בדרך הביתה מהשיג (אוהל האירוח; א"ז) וראיתי שוטרים. הם הגיעו בשקט, כמו מסתערבים, ועצרו אותי. נתתי תעודת זהות ועוכבתי במשך 40 דקות. הורידו אותי לרצפה, קשרו לי את הידיים וכיסו את פניי. שמעתי צעקות ובכי של ילדים".

"הם באו כדי שבן גביר יגידו שהם עשו עבודה טובה". אחמד תראבין אל-סאנע, אחיו של ההרוג, בסוכת האבלים בכפר, ב-5 בינואר 2026 (צילום: אורן זיו)

לגבי ההרג אמר אחמד: "שוטר יכול להגיד מה שהוא רוצה. קפצו עלינו הרבה (שוטרים). לפי מה שראיתי, הם היו חמושים עם משתיק קול ורעולי פנים. הם היו יכולים לירות לו ברגל. הם אומרים שיש מידע מודיעיני (נגד מוחמד תראבין, כך טענו עורך הדין של השוטר היורה והמשטרה לגבי ההרוג; א"ז) ועל סמך זה הם פעלו, אבל אח שלי עובד. מה הוא קשור לילדים שזורקים אבנים או להצתות? הוא בן אדם מבוגר, יש לו ילדים, הוא עובד באינסטלציה.

"הם באו כדי שבן גביר יגידו שהם עשו עבודה טובה. שבוע הם יורים גז מדמיע כל לילה, מי שיוצא לרחוב, נותנים לו מכות וקנסות. המשטרה היא זאת שיצרה את המצב". אחמד ציין כי הסוס הגנוב שבגינו נפתח כל המבצע נמצא לבסוף בלקייה, "והם אמרו תראבין כי היה לו (לאדם שהסוס נמצא אצלו; א"ז) אותו שם משפחה".

הירי באל-סאנע התרחש כחצי יממה אחריביקור סולידריות בכפר וצעדה בהשתתפות כ-1,000 איש, בהם תושבי הנגב ופעילים יהודים. אחרי הצעדה עמדו פרשי משטרה מול צעירים רכובים על סוסים, ורק בעקבות התערבות מבוגרים, שביקשו מהצעירים לעזוב, האירוע הסתיים ללא תקיפה מצד המשטרה. אך לנוכחים במקום היתה תחושה שהמשטרה תנקום על המחאה.

האירוע מזכיר את המקרה של יעקוב אבו אלקיעאן, ששוטרים ירו בו למוות בכפר אום אל חיראן ב-2017. למרות הנסיבות השונות, בשני המקרים המשטרה ניסתה לכסות על הפשע בטענה שמדובר בטרוריסט. לגבי אל-סאנע, השוטרים טוענים כי היה חשוד ב"אירועי תג מחיר מהימים האחרונים", כאילו שהדבר מתיר את ההרג שלו ומבלי לספק ראיות לכך – לא לחשדות האמורים ולא לטענה כי "סיכן את הכוחות".

באופן לא מפתיע, מצלמות הגוף של השוטרים לא פעלו, ולא ניתן לאמת כי אכן חשו "סכנת חיים" וכי המנוח הניף את ידו בצורה מאיימת. כמו במקרה של אבו אלקיעאן, משפחתו של אל-סאנע מעידה שהאמבולנס התעכב זמן רב עד שהגיע לטפל בו.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

בדרך כלל באירועים כאלה השוטרים או עורכי דינם טוענים כי היורים היו בסכנת חיים והיה להם "שבריר שנייה" לקבל החלטה. הפעם עורך דינו של השוטר היורה, רם שוורץ, אימץ גישה שונה וטען כי השוטר "מקצועי" וכי חייבים להביא בחשבון את הרקע המודיעיני, שלפיו מדובר בחשוד מסוכן עם אמל"ח. שוורץ ציין כי לשוטר לא היתה מצלמת גוף.

חוסיין, בנו בן ה-11 של ההרוג, סיפר: "ישנתי, ופתאום שמעתי מישהו צועק. אבא שלי קם, הוא היה חצי ישן והם ישר ירו בו. הם היו במדי צבא עם פנים מכוסות. שמעתי את קול הירי". לדבריו, אחרי הירי השוטרים זרעו הרס את הבית, אזקו את האב הפצוע ולקחו אותו משם. "הם ניקו את הדם מהרצפה ושמו את המשפחה בחדר אחד", תיאר.

"הפכו את הכפר לכמו בשטחים"

תראבין אל-סאנע הוא כפר מוכר, שתושביו עברו אליו לפני 20 שנה. עד אז הם התגוררו בכפרים לא מוכרים. כיום מתגוררים בו כ-2,000 תושבים. בבחירות האחרונות כ-58% מהמצביעים בכפר הצביעו לליכוד ו-36% לרע"מ. עם זאת, רק 38% מ-650 בעלי זכות הבחירה הצביעו.

הפרשה הנוכחית התחילה בעקבות דיווח על סוס שנגנב. שוטרים שהגיעו לערוך חיפוש בכפר נבלמו על ידי התושבים ונאלצו לסגת. בעקבות ה"השפלה", הגיעו כוחות גדולים יותר, ובהמשך, כך טוענים במשטרה, תושבים הציתו כלי רכב ביישובים גבעות בר ומשמר הנגב הסמוכים כ"תג מחיר".

המבצע המשטרתי, שכלל לא פחות מארבעה ביקורים של השר בן גביר במקום, התחיל מייד אחר כך. בכניסה לכפר הוקם מחסום, לרבות חפ"ק עם דגלי ישראל, וכל יתר היציאות נחסמו בקוביות בטון. האספקה למכולת המקומית נעצרה, וכל מי שרצה להיכנס לכפר או לצאת ממנו נאלץ לעמוד בתור ולעבור בידוק משפיל וחיפוש ברכבו. בנוסף, ביום חמישי הגיעו לכפר נציגי גופים ממשלתיים, בהם חברת החשמל ורשות המיסים, ופתחו במבצע אכיפה.

המבצע כלל לא פחות מארבעה ביקורים של השר במקום. השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר בסיור בתראבין אל-סאנע, ב-31 בדצמבר 2025 (צילום: דודו גרינשפן / פלאש90)

מההתבטאויות של בן גביר, של המפכ"ל דני לוי ושל מפקד המשמר הלאומי נחשון נגלר כבר היה ברור שאין למבצע מטרה ממשית. ואכן, לאחר שהכוחות בשטח לא מצאו אף כלי נשק – דבר שגם בן גביר הודה בו – הם עסקו בעיקר בהטרדת התושבים. ביום חמישי אמר לוי כי הוא "ממליץ לתושבי תראבין לנסוע ליישובים, לאן שנגרם נזק, ולפצות אותם. רק אז נבין שיש פה שיח בין תושבים יהודים לבדואים". האמירה הזו מדהימה במובנים רבים, גם משום שאיש מתושבי תראבין לא הואשם בגרימת הנזק בישובים היהודיים, וגם משום שהיא מטילה את האחריות לפעולות של בודדים על כלל התושבים.

נגלר אמר בשבוע שעבר כי "ברגע שהם יבינו, המצב יחזור לקדמותו" וכי "אנחנו מאוד נחושים לבוא בחשבון עם כל העבריינים. טרור או עבריינות – הטיפול יהיה נחוש באותה מידה… המחסומים פה הם לרווחת התושבים, כדי שנתפוס את העבריינים". הוא ציין כי "למבצע נקבעה התחלה. לא נקבע לו סוף".

"מי שיוצא יורים עליו גז מדמיע. החנות סגורה. כל פעם פותחים לרבע שעה ואז נאלצים לסגור. אם יוצאים עם הרכב, במחסום מוציאים אותך מהרכב ואומרים לך לעמוד בקור ומפרקים את הרכב. ככה זה גם בחזור", סיפר תושב שהעדיף ששמו לא יפורסם, בעודו עומד ליד המכולת הסגורה. לא רחוק משם, בכיכר בכניסה לכפר, ריכזו התושבים מכלי גז מדמיע, רימוני הלם ופצצות תאורה ששימשו את המשטרה במהלך המבצע.

אמיר אל-סאנע, תושב הכפר בן 42, סיפר על תחילת האירועים ביום חמישי, לפני הריגת מוחמד חוסיין: "הם שוברים הכל, חלונות, דלתות, משחיתים. אני בעצמי הוכיתי, כשישבתי עם סבא שלי ליד האש בשיג והוכיתי ללא סיבה, רק כדי להראות למי יש כוח. הם עצרו ילדים, את האחיין שלי בן השמונה ואחיין נוסף בן 11. אמרתי להם, 'אבל אלה ילדים קטנים', ואחד השוטרים ענה לי: 'אפילו אם הוא בן שנתיים אני אעצור אותו, וגם את אמא ואבא שלו'.

ענישה קולקטיבית. מחסום בכניסה לכפר תראבין אל-סאנע, ב-5 בינואר 2026 (צילום: אורן זיו)

"למשטרה אין מטרה. הם ממלאים את הפקודות של בן גביר. בעבר היתה משטרה, היום אין. אלה לא קציני משטרה אלא פושעים, כנופיות. הם נוסעים בכפר, משליכים רימוני הלם, יורים גז מדמיע וממשיכים לנסוע. אין עימותים, כלום. זו ממשלה פשיסטית, בן גביר הוא פושע ומסית מהיום הראשון. אין חיים נורמליים, ובכל עשרת ימי המבצע הם אפילו לא מצאו נשק".

לדבריו, "אין פה ירי והרוגים (מפשיעה; א"ז), זה אחד האזורים השקטים בנגב, אבל הם שומעים את השם תראבין ומתחילים להפעיל כוח".

ביום חמישי, עוד לפני ההרג בתראבין אל-סאנע, הפגינו בחלק אחר של הנגב פעילים ותושבי ביר הדאג'. הם מחו על הריגתם של שישה צעירים בשנים האחרונות בידי חיילים, שוטרים ואזרחים. ההרוג האחרון, איוב מוחמד אל-טוחי, נורה בידי אזרח שנסע עם חייל באזור הגבול עם מצרים. נטען שההרוג ובן דודו עסקו בהברחה, אך בן הדוד שוחרר לאחר שלא נמצאה כל הוכחה לכך.

סאלם אבו עסא, תושב ביר הדאג', אמר: "ההרג הוא תוצאה של ההסתה של שרים כמו בן גביר. הצעיר שנהרג נסע לתחנת דלק לשתות כוס קפה, וכשיצא רכב עקב אחריו וירו בו. עצרו את היורה, אבל לאחר מכן הוא שוחרר".

הרוג נוסף באזור הוא ג'ומעה דנפירי, בן 18, שנורה למוות ב-2024 לאחר שחצה את הגדר ליישוב רתמים שבנגב. חבריו סיפרו כי הוא "הוצא להורג" בירייה בעורפו ללא שום סיבה. השניים שוללים לחלוטין את הגרסה כאילו דנפירי ניסה לתקוף בסכין חברי כיתת כוננות ביישוב, וטוענים כי הוא היה עירום בעת שנורה ולפיכך לא היה יכול לשאת סכין על גופו.

השאלה היא אם ההרג האחרון יספק את הרצון בנקמה של בן גביר והמשטרה ויוביל לסיום המבצע חסר התוחלת. אחמד, אחיו של המנוח, אמר: "לא יודע מה יקרה. הפכו את הכפר לכמו בשטחים. אנחנו לא יכולים לעשות כלום. לקחו את הגופה, אם לא היו עדים, בכלל לא היתה גרסה מול השוטר. אני חושש מהעתיד של הילדים, הם צריכים פסיכולוגים כדי לצאת מהסיוט הזה. הם רוצים לדעת מה קרה, למה ירו בו כשפתח את הדלת ולא עשה כלום. הם יגדלו עם זה".

גופתו של מוחמד חוסיין תראבין אל-סאנע שוחררה אחרי נתיחה באבו כביר, והיום (שני) התקיימה ההלוויה. המחסום בכניסה לכפר נפתח לכמה שעות, אך כוחות משטרה גדולים התרכזו באזור ומסוק ליווה את מסע ההלוויה מהמסגד לבית הקברות. בסיום ההלוויה הוחזרו הבדיקות במחסום בכניסה, ופרשי משטרה ושוטרים ברכבי שטח עשו סיורים בכפר, קרוב לסוכת האבלים.

מונדר תראבין, דובר שבט תראבין אל-סאנע, אמר אחרי ההלוויה: "כבר בהתחלה התרענו שהולך לקרות אסון. פנינו לכל הגורמים, אבל בסופו של דבר הרצח הזה קרה. שום נשק לא נתפס פה, אין מה לחפש. זו ענישה קולקטיבית. אנחנו לא בגדה, אנחנו אזרחי מדינת ישראל, תושבים לכל דבר, זכאים לכל דבר כמו כל אזרח ישראלי. את המחסומים והבטונדות אני רואה כשאני נוסע לכיוון חברון וקריית ארבע, ועכשיו אנחנו רואים את זה בתוך מדינת ישראל וכלפי אזרחי ישראל. אני לא יודע לאן בן גביר רוצה להגיע".

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "משטרת ישראל ממשיכה בפעילות מבצעית, יזומה ונחושה, רחבת היקף להגברת הביטחון והמשילות, לשמירה על הסדר הציבורי ולחיזוק תחושת הביטחון לצד אכיפת שלטון החוק בכפר תראבין. נמשיך לפעול במטרה לחזק את המשילות ולשמור על כלל האזרחים הנורמטיביים".