"דואגים" לאיראנים ותומכים במלחמה: האופוזיציה בשירות נתניהו

כמעט כאילו אין באופוזיציה את היכולת הקוגניטיבית להבין שיש מלחמות שאפשר גם להתנגד להן. יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד מבקר בזירת הנפילה של טיל מאיראן בתל אביב, ב-1 במרץ 2026 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

אחרי יותר משבוע ימים של חוסר ודאות מורט עצבים, שבהם היטלטלנו בין ציפייה דרוכה למלחמה ששוב ושוב נאמר לנו שלא יהיה מנוס ממנה, לבין התקווה שהשיחות הדיפלומטיות בכל זאת יניבו פירות והמלחמה תימנע, לבסוף זה קרה: האזעקה החרידה את הדממה של בוקר שבת. לא אזעקה שמאיצה באזרחים להיכנס למקלטים או לממ"דים, כפי שתפקידה לעשות, אלא כזו שמבשרת להם על עצם הפתיחה במלחמה, כמעט תרועה חגיגית.

"אי אפשר להיכנס לאותו הנהר פעמיים", אומר המשפט הידוע, אבל להשמיד שוב אויב שכבר הכרזת שהשמדת והכנעת, מסתבר שאפשר. הרי רק לפני 8 חודשים הכריז ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לאחר ההודעה על הפסקת האש עם איראן, כי "ב-12 הימים של מבצע 'עם כלביא' השגנו ניצחון היסטורי, והניצחון הזה יעמוד לדורות".

ובכן, מסתבר ש"הניצחון האדיר" הזה לא החזיק אפילו שנה אחת, לא כל שכן דורות. אלא שהפעם, התלוותה למתקפה מטרה נוספת: שחרור העם האיראני מידי משטר האייתולות המדכא. שכן ידוע היטב כי אחד מתפקידיה המרכזיים של ישראל במזרח התיכון הוא להמטיר חירות על ראשיהם של עמי האזור במטוסי קרב ומפציצים. פתאום חייהם של האיראנים נעשו יקרים מאוד לליבם של הישראלים; כה יקרים, עד שהם מוכנים לבלות לילות שלמים במקלטים ובלבד שטייסינו יביאו להם את בשורת החירות, או לפחות את ההרס של כמה מתקנים של משמרות המהפכה ותעשיית הגרעין של המדינה.

"הפעולה שלנו תיצור את התנאים לעם האיראני האמיץ ליטול את גורלו בידו", צייץ נתניהו כשעתיים לאחר תחילת המתקפה. "הגיעה העת לכל חלקי העם באיראן – הפרסים, הכורדים, האזרים, הבלוצ'ים והאחוואזים – לסלק מעליהם את עול העריצות ולהביא לאיראן חופשית ושוחרת שלום".

האיש שפעל יותר מכל אדם אחר בהיסטוריה של ישראל לשסות אזרחים אלה באלה, להסית אותם זה כנגד זה ולחרחר שנאה חסרת תקדים ביניהם; האיש שצו מעצר בינלאומי מרחף מעל ראשו בגין ביצוע פשעים נגד האנושות – דואג לאחדותו של העם האיראני ולמאבקו נגד העריצות. זה היה יכול להיות קומי אלמלא חייהם של כל כך הרבה אנשים היו עומדים על הכף.

כמובן שכל הדאגה המרגשת הזו של הישראלים לגורל האיראנים מיהרה להתנדף ברגע שהחלו להגיע עדויות על פגיעות באזרחים, במיוחד מבית הספר היסודי לבנות בעיר מינאב, שגבתה את חייהן של עשרות ילדות.

מזועזעת, שיתפתי את הסרטונים שהגיעו מבית הספר בעמוד הפייסבוק שלי. אני מודה שלא ציפיתי לגל תגובות השטנה שקיבלתי על הפרסום. אני יודעת שמלבד שוליים צרים מאוד, אין מה לצפות לתגובות אמפתיות ביחס להרג – גם הרג המוני – של פלסטינים, ושהרוב המוחלט של הציבור היהודי בישראל לא רק שלא נעצב, אלא ממש שמח, על כל פלסטיני שמקפח את חייו, יהיו הנסיבות אשר יהיו. אבל לא האמנתי שחדוות מוות דומה תאפיין את התגובות ביחס להפצצה למוות של ילדות קטנות בתלבושת אחידה של בית ספר, במיוחד לאור העובדה שהציבור הישראלי ממש יצא מגדרו להביע סולידריות עם האיראנים ולהכריז שלא העם האיראני הוא האויב שלנו, אלא המשטר.

חמש שעות אחרי פרסום הסרטון, הוא קיבל כבר מאות תגובות שטנה. חלקן מכחישות את עצם התרחשות המקרה (או מייחסות אותו למשטר האיראני, שכביכול הפציץ בעצמו את בית הספר), חלקן הגדול יותר שמח לאידן של הילדות ההרוגות. לועג להן. "חבל שהם לא סוגרים את בתי הספר בשבת!", כתב מישהו וצירף חמישה אימוג'ים צוחקים, להדגיש עד כמה הוא משועשע ממותן של הילדות. "מעולה מעולה מעולה, משמח ומחמם את הלב. כן ירבו מקרים כאלה ובקרוב אצל השמאלנים", כתב אחר. במקביל, זכיתי לגל הודעות שטנה ואיומים בהודעות ישירות, כחלק מהפרוטוקול.

התייצבות פאתטית מאחורי נתניהו

מדכאת וצפויה לא פחות היא תמיכתם האוטומטית של ראשי האופוזיציה היהודית במלחמה, וההתייצבות הפאתטית שלהם מאחורי נתניהו.

"אני רוצה להזכיר לכולנו: עם ישראל חזק, צה"ל וחיל האוויר חזקים, המעצמה החזקה בעולם עומדת לצידנו", צייץ יאיר לפיד. "ברגעים כאלה אנחנו עומדים יחד ומנצחים יחד. אין קואליציה ואופוזיציה, יש רק עם אחד וצה"ל אחד שכולנו מאחוריו". גם מי שאמור לסמן את הקצה השמאלי על הקשת הציונית, יו"ר הדמוקרטים, יאיר גולן, שמר על איפוק מנומס והביע תמיכה מלאה במלחמה. "צה"ל וכוחות הביטחון פועלים בעוצמה ובמקצועיות", צייץ, "להם ניתן גיבוי מלא".

בהיותו איש דתי, המועמד המוביל להחליף את נתניהו בבחירות הבאות, נפתלי בנט, אמנם פיגר אחרי עמיתיו שכן נאלץ להמתין עד לצאת השבת כדי לצייץ, אך בערב מיהר להדביק את הפער. "אני מחזק את צה"ל, את ממשלת ישראל ורה"מ על מבצע 'שאגת הארי'. עם ישראל כולו מאחוריכם עד להשמדת האיום האיראני", צייץ.

בפני שלושת האנשים האלה – לפיד, גולן ובנט – לא עומדת כיום משימה פוליטית אקוטית יותר מאשר להחליף את ממשלת הדמים הכהניסטית של נתניהו, שהובילה את המדינה לתהומות חסרות תקדים. אלה שלושה אנשים שמבינים היטב כמה מסוכן נתניהו ועד כמה מסוכנת תהיה כהונה נוספת שלו. אבל ברגע שעולה ריח של מלחמה באוויר, כל התובנות האלה מתפוגגות ומפנות את מקומן לתמיכה אוטומטית במכונת המלחמה הישראלית. זה חזק מהם, כמעט כאילו אין להם את היכולת הקוגניטיבית להבין שיש מלחמות שאפשר גם להתנגד להן. האפשרות הזו פשוט לא קיימת אצלם.

איש לא מכיר את מנגנון ההפעלה הזה יותר טוב מנתניהו. גרוע ככל שיהיה מצבו הפוליטי, הוא יודע שהאפשרות לאחד מאחוריו גם את גדולי מתנגדיו על הקשת הציונית נמצאת רק במרחק לחיצת כפתור. כי אם "במלחמה אין אופוזיציה או קואליציה", אז מלחמת נצח היא בהכרח אינטרס פוליטי ראשון במעלה של נתניהו, והוא אכן עושה בה שימוש תכוף יותר ויותר.

נתניהו הוא פושע מלחמה ציני ומסוכן, אבל דבר אחד אי אפשר לקחת ממנו: אף מנהיג ישראלי לא הכיר בצורה כל כך עמוקה את הנפש הקולקטיבית של החברה הישראלית היהודית, חברה שנדמה שיכולה להרגיש את הדופק של עצמה רק בתוך מלחמה וחורבן. אם היא לא משמידה, תוקפת, הורגת, היא לא לגמרי בטוחה שהיא קיימת. נתניהו, מבחינה זו, מתאים לה כמו כפפה ליד.