חוסר אמון וייאוש: בבאר שבע מפחדים מהעוני וממלחמה
הלקוחות נשארים בבית והעסקים הקטנים חוששים לעתידם. התושבים נזהרים שלא לדבר על דו קיום, אבל מנהלים הרחק מהמצלמה חיים משותפים. ובינתיים נתניהו ממשיך לספר את בדיית הסייבר והנדל"ן של באר שבע
מדירים את הרגליים מהעיר העתיקה, מסתגרים מוקדם בבית: למרות שבבאר שבע לא נרשמו עד כה לא אירועי טרור ולא ירי של טילי גראד, האווירה עושה את שלה – מבקרים פחות במקומות הומים, מסתגרים מוקדם בבית. בבירת הנגב חוששים התושבים כי המצב הביטחוני שוב יפגע בעסקים הקטנים ובעצמאיים הזעירים, מגזר הולך וגדל בעיר בה הפרנסה בדוחק.
"מת. אנשים בקושי יורדים לעיר העתיקה", אומר אברהם, מוכר ברחוב קק"ל, המרכזי בעיר העתיקה של באר שבע. "הלכתי לשכנים לשאול אם אצלם יש פרנסה, אבל בכל החנויות אותו הדבר. אנשים מפחדים. אם זה יימשך כמו במלחמה, לא נחזיק מעמד".
ב"כיכר רבין" של העיר העתיקה יש בעיקר עסקים שנסגרו לפני שנים: קולנוע "שביט", שנסגר לפני יותר מארבעים שנה. בשנות השמונים עוד ניתן היה לראות את מה שנותר ממנו: מקרנה, בקבוקי משקה וחטיפים שאיש כבר לא יאכל. מאוחר יותר המקום הפך לזולה של נרקומנים. קפה "פאנורמה" שנסגר לפני שנים, משרדי "כל-בי" (שהיו המטה של "התחיה", המפלגה של רפאל איתן), שננטשו ב-2004, חנות פלאפל שנסגרה לפני שנתיים, ובתוך הפסאג' – עזובה נוראית, בת כמה עשרות שנים. עשרות מיליוני השקלים שהושקעו בעיר העתיקה של באר שבע, כמו שמתפארים בעירייה, לא הגיעו לכאן.
ברחוב קק"ל וסמוכותיה פועלים בעיקר עסקים קטנים. כשיש מלחמה ואין לקוחות, איש לא מפצה אותם, כמו שלא מפצים בעלי מקצוע שפרנסתם דחוקה. כך היה בסבב הלחימה הקודם, כך הם חוששים שיקרה גם הפעם.
> כך איבדו הערבים את האמון במחויבות היהודים לשוויון
העיר ריקה. ככר רבין באר שבע (צילום: דני בלר)
בבאר שבע מאוד נזהרים לדבר על דו-קיום, בדיוק באותה צורה בה אנשים נזהרים לדבר על עניינים חברתיים אחרים, אבל מנהלים הרחק מעין המצלמה חיים משותפים, מתוך ידיעה כי בפירוק המרקם הזה יש לכולם הרבה מה להפסיד.
הסיוט הגדול של כוחות הביטחון בנגב הוא הקלות בה ניתן לקנות אמצעי לחימה, חלקם בשוק הפתוח ובאופן חוקי. כך לדוגמא אקדחי אוויר 6 מ"מ, גם אם לא יכולים להרוג, עלולים לפצוע פציעה קשה. עם זאת, אלה נמכרים, בעיקר דרך הפייסבוק, תוך כדי ניצול תחושת חוסר הביטחון של התושבים. אבל גם סכין טבחים עלולה להיות נשק ואפילו בקבוק אקונומיקה. די בקיצוני אחד, מוסת אחד, חמום מוח אחד, כדי להצית תבערה בבירת הנגב.
בתוך כך, במושב הפתיחה של הכנסת, נשא נתניהו נאום וחזר על שתי המנטרות שלו,ו אותן משנן גם ראש עיריית באר שבע: באר שבע כבירת סייבר (למרות הישגי החינוך הנמוכים בה ולמרות שכל עניין טכני פעוט מחייב לנסוע לתל אביב) והבנייה המסיבית בעיר. זוהי עוד בדיה עצובה: צעיר באר שבעי, שמשתכר במקרה הטוב 5,000 שקלים, לא יכול לקנות דירה. ספקולנט יכול לצבור נדל"ן בעיר וכנראה שלשם מכוון המשורר. אם לערביי האזור יש חוסר תקווה מהמצב, לתושבי באר שבע יש חוסר אמון בסיפורי הבדים.
ואולי אחדות הגורל הזו, של יאוש, היא שמאחדת את כולם בנגב, בלי קשר לדת או לאום.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
