newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ט' באב: בית המקדש השלישי כבר קיים בירושלים

מאת:
השאירו תגובה
א א א

בית המקדש של הורדוס, כפי שהוא מופיע במודל הולילנד או ברישומים בספרים, תמיד נראה לי די קובייתי ומכוער, וכנ״ל מקדש שלמה כפי שנוטים לדמיין אותו. כיפת הסלע לעומת זאת תמיד היתה בעיני זוהרת ומרהיבה. ההעדפה האסתטית הזאת עיצבה במידה רבה את תפישת העולם ואת הזהות שלי. גדלתי בסביבה שהציונות הדתית היתה חזקה בה ומשחר הילדות שמעתי ייחולים לכך שהכיפה תחרב לטובת מקדש שלישי. אני זוכר את עצמי עוד כנער תוהה בקול באוזני אחד המייחלים האם לא עדיף יהיה לשלב את הכיפה במבנה המקדש העתידי. כאילו, לא חראם?

לאורך השנים שיניתי תפישה. הבנתי שאין צורך לשלב את הכיפה בשום מבנה, כי היא כבר, כשלעצמה, בית מקדש שלישי. כל מתחם אל אקצא הוא מקדש בדיוק לאותו אל שסגדו לו בירושלים של לפני הספירה, והוא מצוי בדיוק באותו מקום, רק שהפולחן בו נערך על פי דפוס אחר.

כיפת הסלע היא סמל דתי ופוליטי שאין לו מתחרה, ממש כמו שהיו המקדשים. לאיסלאם יש אמנם את מכה, אבל אפילו בסעודיה, שבה מצויה מכה, מוטבע על שטרות הכסף רישום של הכיפה הירושלמית. החרדה בעולם המוסלמי מפני חורבן אל אקצא דומה לחרדתו של העם היהודי מפני חורבן הבית. הנשים שעומדות על ההר וצועקות ״אללה הוא אכבר״ על נאמני הר הבית הרבים מדי יום ועל השוטרים המלווים אותם הן נביאות זעם שרואות היטב את תשוקת הרומאים הציונים לפגוע במשוש ליבן.

המוני ישראלים מתייפחים היום על חורבן מקדשם ובמקביל מתפללים רבים מהם לחורבן מקדש המוסלמים. דמיינו עדה של חסידי וישנו בסרי לנקה, שבמהלך מלחמת האזרחים בא הצבא הסינהאלי, החריב את מגדל האבן שלהם והגלה אותם. לכששבו לאי גילו שחסידי וישנו אחרים, בני קבוצה אתנית קצת אחרת, הקימו במקום מקדש לאותו וישנו בדיוק. מה יעשו הגולים ששבו אם לא למחוק אותו בפוטושופ מגלויות?

צאו מהאבל, יהודים. המונותאיזם ניצח. האלוהים שלכם ניצח. הוא שולט בעולם מאז שנת 329 וזכויות היוצרים רשומות על שמכם. יש מקדש על ההר והוא עטור זהב אמיתי כמו פעם. הוא כבר חוגג 1300 שנה, יותר משני המקדשים הישנים ביחד, והוא טוב מהם: לא שוחטים בו כבשים, לא מרעילים בו נשים ולא מושלת בו פאמיליה הרמטית של כהנים. אם בא לכם לצום, תפאדלו. אני מעדיף להעלות את ירושלים על ראש שמחתי.

> ט' באב: משיח בשערי ירושלים

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf