newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מה יודעים קוראי העיתון של המדינה על המציאות?

מאת:
השאירו תגובה
א א א

בעיתון של המדינה אין היום אף מילה אחת על כך שחיילי צבא ההגנה לישראל הרגו אתמול אמא ואת ארבעת ילדיה, ועוד ילדה בת שנתיים. כלום. לא קיים. לא קרה.

קוראי ידיעות אחרונות הבוקר מקבלים הרבה מאוד ידע על מה שקורה בדרום ישראל. השער עוסק במותו הטרגי של דניאל טרגרמן ובפתיחת שנת הלימודים. הכפולה הפותחת עוסקת בהרחבה בהלוויה, אז מגיעים שלושה עמודים על שנת הלימודים (שמתוגברים גם בהרחבה על הנושא במוסף היומי), שניים על מאות המשפחות שעוזבות את עוטף עזה, אחד על הרשות הפלסטינית, כפולה על חיילים, ועוד עמוד על זריקות אבנים בגדה.

בעמוד האחד המוקדש לרשות הפלסטינית ישנה תיבה על חיסול איש הכספים של חמאס, מוחמד אל-ע'ול. בתוך הטקסט מופיע אזכור קצר לכך ש"כמה בני אדם נהרגו" בהפצצה נוספת על מרכז מסחרי. "כמה בני אדם". זהו. כך.עמוד עשר למטה. ובלי אף מילה על חמשת בני משפחת ג'ודה, האם תסנים עסאם וילדיה מוחמד, ראוויה, ראגד ואוסאמה, ועוד ילדה בת שנתיים שנהרגו אף הם. כלום.

12 עמודים של חדשות על הלחימה, ואין מקום לשורה אחת על משפחה שלמה שמתה.

כל אדם בארץ צריך להיות מודאג מסיקור כזה, בעיקר בעיתון מרכזי כמו ידיעות אחרונות. אין פה שאלה של אכפתיות ואמפתיה, אפילו. זו שאלה של ידע. האם לאזרחי ישראל יש את הידע הדרוש להם כדי להבין מה היא המלחמה הזאת, מה קורה בה, מה כל צד רואה בשני, מה המניעים ומה יעזור לסיומה? הקוראים של ידיעות אחרונות היום מוצפים (בצדק) במידע על מצוקתם הקשה של תושבי הדרום, אבל לא יודעים דבר על הנעשה בעזה.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+.

> המדינה החליטה בשבילנו איך נגיב על מותם של ילדים

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf