newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שנת הלימודים נפתחת בסימן של כאוס וזלזול

הארגון הכאוטי של השנה על ידי הקברניטים והיחס המזלזל שלהם כלפי אנשי חינוך, תלמידים והורים צפויים להפוך את השנה הזאת לאחת הגרועות בתולדות המדינה. הממשלה ממשכנת את העתיד של כולנו על ידי גרימת נזקים לדור הלומדים היום. והיה אפשר למנוע את זה

מאת:

שנת הלימודים שנפתחת היום (שלישי) צפויה להישמר בזיכרון של החברה הישראלית כאחת מהגרועות ביותר בתולדות המדינה – הן בגלל הכאוס של ארגון השנה על ידי הקברניטים, והן בגלל היחס המזלזל כלפי המורות, המנהלים, ראשי אגפי החינוך, ובעיקר כלפי התלמידים ומשפחותיהם.

שר החינוך, יואב גלנט, דורש כמו גנרל טוב שהפקודות מלמעלה יתבצעו כלשונן. לא משנה לו הסיכון של מורות שנמצאות בקבוצות סיכון להידבק בקורונה. לא מעניינים אותו החששות של הורים מהדבקה של ילדיהם והתפרצות בתוך המשפחה. הוא לא מתעניין גם בשאלה עד כמה ילדים מסוגלים לקלוט ידע חדש רק באמצעים וירטואליים.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר החינוך, יואב גלנט, בבית ספר בירושלים לרגל פתיחת שנת הלימודים, ב-25 באוגוסט 2020 (צילום: מרק ישראל סלם)

יחס מזלזל. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר החינוך, יואב גלנט, בבית ספר בירושלים לרגל פתיחת שנת הלימודים, ב-25 באוגוסט 2020 (צילום: מרק ישראל סלם)

זה גם לא משנה לשר שלכ-20% מילדי ישראל אין אינטרנט בבית. הרי רובם המכריע שייכים לאוכולוסיות מוחלשות, בהן ערבים וחרדים, שגם כך לא סופרים אותן. זכור לי שלפני שנים אמרה רונית תירוש, אז מנכ"לית משרד החינוך, שבניכוי "הערבים, מזרח ירושלים והחרדים" אנחנו במצב הישגים מעולה. תמיד אפשר להעלים ילדים מהסטטיסטיקה.

התרגיל שעשה גלנט עם תוכנית היל"ה, המטפלת בילדים שנשרו מהמערכת החינוכית – איום בסגירה בגלל היעדר תקציב ואז מציאת תקציב להפעלתה – הוא תרגיל ידוע שחזר על עצמו כמה פעמים לאורך השנים.

מניסיוני כמנהל פדגוגי ארצי של התוכנית הזאת במשך 11 שנה, עד 2004, סכנת הסגירה התעוררה בכל תקציב ובכל מכרז חדש. השיטה היא לחפש קורבן זמין, שנחשב למוחלש ביותר בתוך המערכת, כדי להסתיר באמצעות העיסוק בו את העוולות האחרות, שהולכות לאיבוד בים הכאוטי של מחסור במורות, ציוד, תקציב, תשומת לב ועוד. ואז, בדקה ה-99 מחזירים את התוכנית. הבעיה נפתרה ל-8,000 ילדים בקצה רצף הסיכון, והכל לכאורה חזר לקדמותו.

בצורה כזאת, כל השאלות האחרות נדחקות הצידה. למשל, מה עם ילדי החינוך המיוחד שמשולבים בכיתות רגילות? מה עם עשרות אלפי ילדים שאינם מסוגלים להתמודד עם למידה ממושכת מרחוק בלי תיווך של מורות?

ומה עם ילדים שעולים לחטיבת הביניים, שאינם יודעים מה מצופה מהם במסגרת חדשה, מנוכרת יותר, עם ריבוי מקצועות וגדולה יחסית לבית הספר היסודי? מה עם התכנים, שחלקם הופכים להיות לא רלוונטיים או ללא מענה? ומה עם התמודדות עם אבטלת הורים, או עם השאלה מתי נוכל לראות את הסבים? אפשר להמשיך כך עד אין סוף.

משרד החינוך כולו, ובמיוחד השר והמנכ"ל, נכשלו כבר עכשיו בכל היבט של הבניית שנה חינוכית שמתפקדת ככל הניתן ברמה סבירה. שיטת ה"פנצ'ריאדה" עובדת, אך מתעלמת מכל האבדות שבדרך. ואף אחד בשלטון הנוכחי לא מתעניין בהן.

מה שקורה בפועל הוא משכון העתיד, על ידי גרימת נזקים לדור הלומדים היום, מתוך הנחה שאף אחד לא יבוא עמם חשבון בעוד כמה שנים, כי היתה קורונה, וזה מסביר הכל.

אני צופה שבשנת הלימודים הנוכחית ייפתחו פערים עצומים בחינוך, בין האוכלוסיות המוחלשות לאליטה החברתית. ילדים שייכנסו למצב של נשירה סמויה השנה ישלמו את המחיר בשנים שאחרי הקורונה.

אפשר כמובן למנוע את זה, על ידי מתן תקציבים נזילים לצורכי מניעת נשירה סמויה; מתן אור ירוק למורות לעבוד יותר שעות משולמות; והכנסת סטודנטים להוראה מכל המכללות לבתי הספר בשכר מלא, וחישוב של אותה עבודה כחלק מהלימודים.

הפגנה נגד הכוונה לסגור את פרויקט היל"ה מחוץ לכנסת, ב-12 באוגוסט 2020 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

האיום בסגירה הוא תרגיל מוכר. הפגנה נגד הכוונה לסגור את פרויקט היל"ה מחוץ לכנסת, ב-12 באוגוסט 2020 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

אבל כדי שתוכנית כזאת תצא אל הפועל, חייבת להיות הסכמה על כך שאין קיצוצים בחינוך – אלא תוספת תקציבית. והממשלה הנוכחית על כל זרועותיה מתנגדת לכך. אדרבא, הכסף למיתון הגירעון התקציבי התופח חייב להגיע מאיפשהו.

ובממשלה כזאת, כשיש גירעון – חותכים בשירותים הציבוריים. כפי שחתכו בבריאות הציבורית, ברווחה, בבנייה הציבורית ובחינוך לאורך שנות דור. ומי שלא מסכים עם הגזירות, שיחפש לילדיו הפרטיים אפשרויות פרטיות. מי שיש לו ימצא לעצמו פתרונות. כל היתר, שיילכו לעזאזל.

שנת הלימודים שנפתחת היום תהיה שנה של הרבה משברים, הרבה כאב והרבה זעם. הקהילות המוחלשות יצטרכו לגייס את עצמן כדי למנוע את המפולת, ולקוות לימים שבהם יהיה שלטון שמסתכל עליהם ופועל למענם.

ד"ר מרסלו מנחם וקסלר הוא מרצה בסמינר הקיבוצים, ויועץ לארגונים בנושאי חינוך לילדים, נוער וקהילות מוחלשות ובסיכון בארץ ובעולם

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf